|
תוכן המאמר: הבסיס הביולוגי של הדיסלקסיה הקשר הסיבתי בין מודעות פונולוגית לבין לימוד הקריאה השורשים המוקדמים של המודעות הפונולוגית מסקנות תקציר: חוקרים שסקרו בשנים האחרונות את נושא הדיסלקסיה הגיעו למסקנה שקשיי קריאה קשורים בראש וראשונה לאי-תקינות של לשון ודיבור. בין המרכיבים הלשוניים הקשורים לדיסלקסיה המרכיב המנבא בצורה המובהקת ביותר את הישגי הקריאה הנו המודעות הפונולוגית. מילות מפתח: סגמנטציה, מרכיב לשוני שמיעתי, מודעות פונולוגית, אינסולה. |
|
חוקרים שסקרו בשנים האחרונות את נושא הדיסלקסיה הגיעו למסקנה שקשיי קריאה קשורים בראש וראשונה לאי-תקינות של לשון ודיבור. כמו כן מצביעים מחקרים על ילדים בגיל הגן בעלי קשיים לשוניים על העובדה שבין 40% עד 75% מהם מתקשים בשנים שלאחר מכן בקריאה. בין המרכיבים הלשוניים הקשורים לדיסלקסיה המרכיב המנבא בצורה המובהקת ביותר את הישגי הקריאה הנו המודעות הפונולוגית. המר ועמיתיו נתנו דעתם לתופעה זו: |
"ילדים נורמליים מסוגלים להבחין בין מילים הנבדלות זו מזו בפונמה אחת בלבד".
|
|
רוב הילדים יכולים לבודד פונמות בודדות במילים ולהשמיע אותן בנפרד אפילו שבדרך כלל אינם מודעים למבנה הפונולוגי של השפה. כשילד נדרש לבודד פונמות במילים והשמיען בנפרד מדובר ב"מודעות פונולוגית".
מודעות זו נמדדת באמצעות משימות הדורשות מילדים לזהות, לבודד או לחבר פונמות בודדות במילים או בהברות. משימה אופיינית ברמה ההתחלתית מבקשת מילד לפרק מילים שהושמעו לו להברות, ולמחוא כפיים בהתאם למספר ההברות שהושמעו. משימה קשה בהרבה היא לבקש מילד לבטא מילה אחרי שהושמט ממנה צליל מסוים. מתוך המכלול הרב של המחקרים שבוצעו בנושא הנידון, נציין בקצרה שניים: ברדלי ובריינט חקרו ילדים בעלי איחורים בקריאה בהשוואה לילדים בעלי יכולת קריאה תקינה. משימתם הייתה לסווג מילים על פי צליליהן. הילדים שמעו בין היתר סדרות של ארבע מילים ונדרשו להחליט איזה מהן יוצאת דופן. בסדרה אחת הצליל הפותח היה זהה בשלוש מתוך ארבע המילים, ובסדרה אחרת הצליל המסיים. התברר, שהילדים בעלי ליקויי קריאה התקשו הרבה יותר במשימות הללו. גם לונדברג ועמיתיו בדקו קבוצה גדולה של ילדים במכלול רחב של כלים לבדיקת המודעות הפונולוגית. הם גילו שהממצאים על המודעות הפונולוגית ניבאו היטב את הישגי הקריאה אחרי שנה וחצי. ניתן לסכם ולומר שעל סמך הממצאים האמפיריים הרבים שנאספו עד כה מתגלה מתאם גבוה בין ליקויים במודעות הפונולוגית לבין ליקויי קריאה. ייתכן, שלממצא זה ישנן השלכות מעשיות מרחיקות לכת על הטיפול בילדים דיסלקטיים: עלינו למקד את הטיפול בהם - אחרי אבחון הולם - קודם כול במרכיב השמיעתי ופחות בגורמים אחרים, כמו הבחנה חזותית. ברם בטרם ניתן להסיק מסקנות אלה, עלינו לתת את הדעת לשלושה מוקדים: |
לבסיס הביולוגי של הדיסלקסיה,
לקשר הסיבתי שבין מודעות פונולוגית ללימוד קריאה, ולשורשים המוקדמים של מודעות פונולוגית. |
|
כלומר, עלינו לבדוק אם יש בסיס ביולוגי לקביעת הדומיננטיות של המודעות הפונולוגית בסוגיית הדיסלקסיה. רק תשובה חיובית על שאלה זו תחזק את הבסיס המדעי לקשר שבין המודעות הפונולוגית לבין הדיסלקסיה. כמו כן יש לברר אם המתאם הגבוה שבין מודעות פונולוגית ודיסלקסיה מותנה בקשר סיבתי. במילים אחרות: האם ליקויים במודעות פונולוגית גורמים לליקויי קריאה, או שמא ליקויים במודעות הפונולוגית נגרמים על ידי עיכובים בלימוד הקריאה? רק אם ניתן להוכיח שקשיים במודעות פונולוגית גורמים לקשי קריאה, רק אז נראה שכדאי להשקיע באימון וטיפוח המרכיב השמיעתי כדי לקדם את הילד בקריאה. עוד עלינו לחקור, שאם הוכח שישנה השפעה ישירה של המודעות הפונולוגית על הקריאה, אם ניתן למנוע או לפחות להקטין את חומרתה של הדיסלקסיה על ידי התערבות מוקדמת בגיל הרך. במילים אחרות: האם ניתן לגלות את הגורמים המוקדמים בגילאי 2-3 המנבאים את התפתחותם של ליקויים פונולוגיים בגיל 4-5 המהווים גורם סיבתי לליקויי קריאה מגיל 6 ואילך? הבסיס הביולוגי של הדיסלקסיה המחקר הראה שדיסלקסיה נגרמת בשל פגם בחלק של המוח הנקרא "אינסולה", שתפקידו לחבר בין שני אזורים במוח המעבדים שפה. האזור הראשון הנקרא "ורניקה" אחראי לזיהוי מילים שלמות, האזור השני המכונה "ברוקה" תפקידו לחלק את המילים לסגמנטים וליצור דימוי מנטלי של צליליהן. אצל אנשים נורמליים, לא דיסלקטיים, שני האזורים האלה מתואמים ביניהם באמצעות ה"אינסולה" המגשר ביניהם. לכן כשבן-אדם רואה מילה כתובה הוא גם "שומע" אותה אוטומטית בראשו. הדיסלקטי לעומת זאת כתוצאה מניתוק בין שני אזורים אלה בשל פגם ב"אינסולה", אינו יודע אינסטינקטיבית איך נשמעת מילה כתובה ועליו להתאמץ לתרגם כל מילה מהערוץ החזותי ולהעבירו לשמיעתי. מאמץ זה "גוזל מהקורא זמן ואנרגיה, ועקב כך חלים שיבושים בטכניקת הקריאה ובהבנת הנקרא. להערכתי, נתון זה מהווה התחלה חשובה של חיפוש אחרי השורשים הביולוגיים של הדיסלקסיה, אולם יש לציין שמחקר זה נערך על מספר נחקרים קטן. לכן יש צורך לחזור על מחקר זה ולהגדיל את מספר הנחקרים על מנת לקבוע בוודאות שדיסלקסיה נגרמת בשל פגם ב"אינסולה". הקשר הסיבתי בין מודעות פונולוגית לבין לימוד הקריאה בשנות התשעים בוצעו מחקרים נוספים בסוגיית הקשר הסיבתי בין שני הגורמים. הפעם לא הסתפקו החוקרים בתרגילים במודעות הפונולוגית, אלא הוסיפו לכך אימון מפורש ביישום מיומנויות אלה בקריאה. התוצאות היו טובות באופן משמעותי והן מצביעות בעליל על קשר סיבתי. כלומר, מחקרים אלו הוכיחו שיש טעם לאבחן את המיומנויות הפונולוגיות והמודעות הפונולוגית של ילדים, ובמידת הצורך להעביר להם אימון בתחומים אלה כדי לשפר את הישגיהם במבחני קריאה. ומה לגבי קשר סיבתי בכיוון ההפוך? האם גם כאן אפשר להוכיח שלימוד קריאה גורם לשיפור המודעות הפונולוגית? ואכן גם בסוגיה זו בוצעו מחקרים הן בארה"ב והן בישראל, והתגלו ממצאים מפתיעים. התברר שלימוד הקריאה מהווה גורם מרכזי מאד המשפיע על המודעות הפונולוגית. המר ועמיתיו הוכיחו שילדי כיתה א' מראים שיפור משמעותי ביותר במודעות פונולוגית אחרי חמישה חודשי לימוד בלבד. הם מסכמים נתונים אמפיריים המראים שמתחת לגיל גן חובה נכשלו הילדים במבחני סגמנטציה פונמית (דהיינו פירוק מילים לפונמות או להברות בודדות), בגיל גן חובה הצליחו בה כ-17% בלבד ובכיתה א' 70% הצלחה. השערתם היא, שהמשתנה המעלה באופן מובהק את המודעות הפונולוגית בגילאי 7-8 הוא הוראת הקריאה, שכן לקריאה מוקדש רוב זמן הלימוד במחצית הראשונה של כיתה א'. בנטין ולשם חקרו בארץ את ההשפעה ההדדית של מודעות פונולוגית ולימוד הקריאה. מחקרם נמשך שנתיים. בשנה הראשונה נבדקו ילדי הגן לגבי המודעות שלהם לפירוק פונמי של מילים והברות. על סמך הממצאים שהושגו, אומנו הילדים בעלי הציונים הנמוכים ביותר במודעות פונולוגית בתרגילים פונולוגיים. התלמידים האחרים היו קבוצת ביקורת, אך לא עברו שום אימון. לקראת סוף השנה הראשונה נבדקו כל הילדים מחדש בתפקודם במודעות פונולוגית. בשנה השנייה, אחרי שכל הילדים עלו לכיתה א', הושוו הנתונים אודות יכולת הקריאה של ילדים מקבוצת המחקר עם הנתונים של ילדים בעלי ציונים ממוצעים או מעל הממוצע במודעות פונולוגית. ממצאי המחקר מצביעים על קשר סיבתי דו-כיווני: לימוד הקריאה גרם לעלייה תלולה במודעות הפונולוגית, ואימון בתרגילים פונולוגיים, בטרם למדו הילדים לקרוא, הקל באופן מובהק על רכישת הקריאה. בנטין ולשם מצאו הסבר לתופעה הפרדוכסלית לפיה מיומנויות פונולוגיות הנן סיבה ותוצאה בעת ובעונה. אחת הם מניחים שהמודעות הפונולוגית מתפתחת באופן אוטומטי על ידי חשיפה לעקרונות הקריאה, בתנאי שהמיומנויות הפונולוגיות המוקדמות התפתחו באופן תקין בגיל הרך אולם יחולו ליקויים בקריאה בהעדר המיומנויות הפונולוגיות המוקדמות מפני שבמצב כזה המודעות הפונולוגית לא תתעורר מעצמה. השורשים המוקדמים של המודעות הפונולוגית המחקר הראשון שהתבצע בתחום זה פורסם ב-1987. החוקרים הניחו, שילדים קטנים בני שלוש לומדים להכיר את הצלילים המרכיבים מילים באמצעות משחקים לשוניים, שהורים משחקים עם ילדיהם הקטנים. חרוזים ושירי ילדים מהווים דוגמאות ברורות לכך. החוקרים בדקו את ההיכרות של הפעוטות עם החרוזים ושירי הילדים, ושיחקו אתם במשחקי לשון על מנת לנסות ולקבוע, אם קיימת מודעות פונולוגית ראשונית בגיל זה. ואכן התגלה מתאם מובהק מאד בין היכרותם של הפעוטות את שירי הילדים לבין המודעות הפונולוגית שלהם. בנוסף לכך התגלה, שהמיומנויות הפונולוגיות שנמדדו בגיל שלוש מנבאות את הצלחתו של הילד בתחילת תהליך רכישת הקריאה. סקרבורו בדק ילדים עוד יותר צעירים בגיל שנתיים וחצי. סקרבורו בדק ילדים ממשפחות דיסלקטיות (כלומר, ילדים שיש להם קרובים דיסלקטיים) שהתגלו כמה שנים מאוחר יותר כדיסלקטיים. הממצאים הצביעו על ליקויים באורך המשפט, במורכבות תחבירית, וגם בחוסר דיוק בהיגוי, דהיינו בהפקה פונולוגית כבר בגיל מוקדם זה. תוצאות המחקרים האלה רומזות על המטלה המרכזית המוטלת על מבוגרים המטפלים בילדים בני 2-3: עליהם לטפח באמצעות רוטינות לשוניות בלתי-פורמליות את המודעות הפונולוגית של ילדיהם הקטנים. על ידי כך הם עשויים למנוע את התפתחותם של ליקויי קריאה ולצמצם את חומרתם. גם טלל ועמיתיה חקרו לאחרונה את השורשים של הקשיים הפונולוגיים והלשוניים של ילדים. הם גילו שקשיים אלה נובעים מליקוי בסיסי בעיבוד קלט סנסורי המשתנה מהר. לפי זה ילדים בעלי קשיים פונולוגיים ולשוניים אינם מסוגלים לזהות מרכיבים מהירים, המשובצים בתוך הדיבור הרגיל המתאפיין בקונטרסטים פונולוגיים המשתנים ללא הרף ובמהירויות גבוהות מאד. למשל, ילדים אלה מתקשים להבחין בין הברות דיבור רבות, כגון בין "בא" ו"דא". לעומת זאת הם מסוגלים להתגבר על קושי זה ולזהות הברות כאלה כשהן מושמעות בקצב שהואט פי שניים מקצב הדיבור הרגיל. טלל וצוותה אימנו ילדים בני 5-10 שנים במשך שישה שבועות בתרגילים שבהם הם נחשפו לקטעי דיבור, שהושמעו בקצב איטי יותר מן הרגיל. התרגילים הועברו לילדים בקשר אחד לאחד וגם באמצעות משחקי מחשב. הממצאים הראו, שהילדים שפיגרו אחרי בני גילם בשנה עד שלוש שנים לפני התחלת הפרוייקט, השתפרו בהבחנה לשונית ובהבחנת שפה בשנתיים לאחר חודש אחד בלבד. מחקר נוסף הביא לתוצאות דומות. מסיבה זו, וכן בהסתמך על העובדה שניתן לקבוע את קצב העיבוד הסנסורי של הילד בגיל שנה, מציעה טלל לחשוף ילדים קטנים הזקוקים לכך לדיבור בעל איכויות טמפורליות יותר איטיות. ייתכן, שלפנינו דרך נוספת לנסות ולמנוע את התפתחותם של ליקויי קריאה על ידי התערבות מוקדמת. כמו כן מציעה טלל להאריך את משך האימון מעבר לששת השבועות, שכן היא מניחה, שהארכה תגרום להישגים רבים יותר ממה שהושג במחקרים שלה עד כה. מסקנות (ב) קיים קשר סיבתי דו-כיווני בין מודעות פונולוגית וקריאה: לימוד קריאה משפר את המודעות הפונולוגית, ואימון במודעות פונולוגית משפיע לטובה על הישגי הקריאה. מכאן, שיש חובה, בהתאם לנתונים דיאגנוסטיים, למקד את הטיפול ברוב הילדים הדיסלקטיים במרכיב השמיעתי-לשוני. (ג) נראה, שקיימת אפשרות להתערב התערבות מוקדמת ולשפר את המיומנויות הפונולוגיות של ילדים קטנים, ועל ידי כך למנוע את תופעת הדיסלקסיה או לפחות להקטין את חומרתה. הדרכים שהוצעו עד כה הן, שימוש במשחקי לשון, שירי ילדים וכדומה בגיל הרך, ובנוסף לכך שימוש בקטעי דיבור ששונו מבחינה טמפורלית. ייתכן, שבעתיד יתגלו דרכים נוספות להעלאת התפקוד הפונולוגי בגיל הרך לשם מניעת קשיי קריאה. |
