"לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש (תאסר בהנאה כקודש) המלאה (היבול) הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" (כב ט-י) -

"לא ייטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
אחד גפנים ואחד כל אילן.
היה גדר בינתיים (ביניהם) - זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן".
(בבא בתרא ב, יב)..

"מחיצת הכרם שנפרצה, אומר לו (בעל השדה לבעל הכרם) גדור! חזרה ונפרצה, אומר לו גדור! נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש (בעל הכרם גרם לכך שהענבים יהיו אסורים בהנאה כקודש) וחייב באחריותה".

ויאמר ה' אל משה לאמר שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה, אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה. וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה. והרמת מכס לה' מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות, מן האדם ומן הבקר ומן החמרים ומן הצאן. ממחציתם תיקחו, ונתת לאלעזר הכהן תרומת ה'. וממחצת בני ישראל תיקח אחד אחד מן החמישים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן, מכל הבהמה, ונתתה אתם ללווים שומרי משמרת משכן ה'. ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר ציווה ה' את משה. תהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא. צאן שש מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים. ובקר שנים ושבעים אלף. וחמרים אחד ושישים אלף. ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר, כל נפש שנים ושלושים אלף. ותהי המחצה חלק היוצאים בצבא,. מספר הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות, ויהי המכס לה' מן הצאן שש מאות חמש ושבעים. והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם לה' אחד וששים. ונפש אדם ששה עשר אלף, ומכסם לה' שנים ושלושים נפש. וייתן משה את מכס תרומת ה' לאלעזר הכהן, כאשר ציווה ה' את משה. וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן האנשים הצבאים. ותהי מחצת העדה מן הצאן, שלש מאות אלף ושלושים אלף שבעת אלפים וחמש מאות (לא כה-מג).

"השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע".

"השותפין שרצו לעשות חיץ בחצר בונין אותו באמצע".