|
רקע משפחתי - הורים כל ההורים הם בעלי מקצועות חופשיים; אחד האבות הוא עצמאי בעמדת ניהול. שתיים מהאמהות לא עבדו בשכר מחוץ לביתן בשנת הלימודים תשנ"ד. המצב הכלכלי של ארבע מחמש המשפחות טוב מאוד - ההורים יכולים להרשות לעצמם להוציא כספים על חינוך ילדיהם ללא הגבלה, בלי צורך לוותר על משהו אחר הנחשב נחוץ על פי רמת החיים שלהם. גם המשפחה החמישית - על אף אמצעיה המצומצמים יחסית - מוציאה על חינוך הילדים סכומי כסף גדולים מאוד על חשבון שיפור תנאי המגורים, בילויים ואפילו הוצאות לביגוד ולהנעלה. כל המשפחות מוציאות עבור חוגים מיוחדים לילדים מאות שקלים מדי חודש; ההורים משתתפים בהסעות או בליווי רגלי בעת הצורך, נוטלים חלק פעיל בכל הקשור ללימודי הילדים - הן הפורמאליים והן הנוספים. אביו של א' הוא בעל תואר שלישי במקצוע ניהולי, ובעל מעמד מקצועי איתן. מעמד זה מאפשר לו ולמשפחתו קיום ברמת חיים גבוהה מאוד, נסיעות רבות לחו"ל, בילויים יקרים, ביגוד משובח, אכילה במסעדות, דיור בבית גדול ומפואר בשכונה הנחשבת יוקרתית. עם זאת משתתף האב באופן פעיל בחיי כל אחד מבני משפחתו: כשילדיו היו צעירים יותר ניתן היה לראותו משחק אתם בגינה הציבורית, ומשבגרו מעט הוא השתדל להגיע לאספות הורים, לאסוף את הילדים מפעילויות בצופים ולשוחח עם המדריכים על כל פרט במסעות ובמחנות. לאם תואר שני במדעי הרוח. היא עבדה עד נישואיה במקצועות ניהול ברמה בינונית, וכיום היא עוסקת בארגון ובביצוע כפעילה פוליטית ללא שכר. עיקר תפקידי היומיום בבית מוטל עליה - כולל הטיפול השוטף בילדים. בעלה סומך עליה בכל הקשור לחינוכם, אם כי כאמור הוא מסייע כפי שזמנו מאפשר לו ואוהב לבלות בחברת בני משפחתו. אביו של ב' הוא איש שיחה מעניין ואיש עסקים מעולה. על אף עיסוקיו המרובים הוא נוטל חלק פעיל בחינוך ילדיו - בעיקר בעזרה בהסעות, בהשתתפות באסיפות הורים ובליווי הילדים בטיולי הכיתה. האב השתתף בהסעת בנו לחוג השחמט בשנים בהן היה שחקן פעיל, כולל הסעות לתחרויות מחוץ לעיר וביקורים אצל הבן כששהה מספר ימים מחוץ לבית בטורניר שחמט. האב גם מלווה את ילדיו לפעילויות תנועת הנוער. כשהוא נוסע לחו"ל הוא חוזר תמיד כעבור ימים ספורים - מיד כשמסתיימות פגישות העסקים שלו. האם היא בעלת מקצוע סיעודי שבו עסקה עד לאחר לידת בתה הראשונה. היא אשה בעלת רגש והבנה, מרבה לקרוא ומקיימת קשרים חברתיים ומשפחתיים עמוקים עם הקרובים לה. היא משתתפת בחוגים שונים, מרבה לשחות ומתנדבת לכל פעילות בבית הספר של ילדיה. את חוסר שביעות הרצון שלה מבית הספר היא מפגינה בהזדמנויות רבות, אולם אין היא נותנת להרגשתה להשפיע על תרומתה למוסד זה. אביו של ג' הוא מהנדס בכיר באחד מהמפעלים הביטחוניים הגדולים במדינה. הוא עסוק שעות רבות מחוץ לביתו, ורוב ההחלטות בענייני חינוך הילדים מסורות ביד אשתו. עם זאת חשוב לו לקבל מידע שוטף על כל מה שקורה בענייני החינוך בבית ולהשתתף מדי פעם בפעילויות הקשורות לבית הספר - בפרט באלו המתרחשות בשעות הערב. ג' ואביו דומים מאוד באופיים וקרובים מאוד אחד לשני - האב גאה בבנו והבן גאה באביו. אפילו בצבא הוא רוצה לשרת במקצוע שבו שירת האב. האם היא אשה דומיננטית ומרשימה ביותר. היא בעלת מקצוע חופשי שמחייב הופעה נאה, ואכן - הופעתה תמיד מטופחת, יופיה וקומתה מסבים אליה תשומת לב מרובה בכל מקום. היא אשה יעילה ביותר - היא מצליחה לשלב קריירה מכובדת עם ניהול בית למופת, כולל אפייה וגיהוץ. בני משפחתה נראים תמיד מטופחים ומצוחצחים, וכל זאת כאשר אין היא נזקקת כמעט לאמצעי ענישה ואין היא נוטה להרים את קולה או לאבד את שלוות הנפש שלה. היא אשת מקצוע ישרה ומהימנה, וערכים אלו - של יושר אישי ואחריות - הם הערכים הבולטים ביותר שהעבירה לבניה בעיקר בדרך של דוגמה אישית. אביו של ד' הוא מרצה באוניברסיטה, שנחשב בעצמו "ילד פלא" ש"התגלה" כמחונן במתמטיקה בשנות ה-70, ולמד מתמטיקה באוניברסיטת תל-אביב כבר במהלך לימודיו בתיכון. האב הוא בעל אישיות דומיננטית מאוד, אדם נוקשה ולא חברותי, אבל קשור מאוד לילדיו ונהנה מאוד מהצלחותיהם. תקופה מסוימת ליווה מקרוב את התקדמות בנו הבכור במתמטיקה, אבל לא התמיד בכך והילד המשיך ללמוד ולהתקדם ללא עזרתו. האב מעודד את בניו לקרוא - הוא נוהג באופן קבוע להסיע אותם לשתי ספריות לשאול ספרים, וכן מעודדם לעסוק בעבודת כפיים כמו נגרות וחקלאות. האם היא אשה דומיננטית ומוכשרת. היא חברת סגל באחת האוניברסיטאות, ועוסקת גם בכתיבת פרוזה. האם מעורבת מאוד בחינוך ילדיה - החל מבחירת חוגים, וכלה בהשתתפות פעילה בלימודי המתמטיקה של הבן הבכור והבן הצעיר. היא אשה חברותית המהווה דוגמה לבניה גם בתחום זה, אולם בתקופות של יצירה אינטנסיבית היא נוטה להסתגרות מול המחשב וליציאה רק למטרות הכרחיות. היא משתפת את בניה בתחומי עיסוקיה ככל האפשר, ומהווה עבורם דוגמה של עבודה אינטנסיבית במשך תקופות של חודשים עד להשלמת המשימה (בדרך כלל - ספר חדש). האם מעניקה חופש רב מאוד לבניה - מגיל צעיר מאוד הם הולכים לחוגים ללא ליווי. נוסעים בתחבורה ציבורית לבדם, עושים בדמי הכיס שלהם כראות עיניהם, רוכשים את ספרי הלימוד ואת מכשירי הכתיבה לפי התקציב שהוקצב להם, קובעים פגישות עם חברים ללא התערבות ונשארים לבדם בבית אם הם חשים ברע. עם זאת מקפידה האם מאוד על משמעת. ילד שמלכלך משהו חייב לנקות, ולכל ילד יש תפקידים בבית. האם אינה מתערבת במריבות בין האחים ואין היא בודקת אם הוכנו שיעורי הבית ואם הילדים למדו למבחנים. אביו של ה' הוא מומחה בתחום רפואי חשוב. הוא נעדר מן הבית שעות רבות ביום, אבל חוץ מעבודתו הדבר החשוב בחייו הם בני משפחתו. ילדיו זוכים ממנו לתשומת לב ולחיבה כשהוא נמצא בבית. הוא מעודד אותם מאוד בתחום ההתקדמות האינטלקטואלית, אם כי אינו מרבה להשתתף בפעילויות הכיתתיות או באלו הנערכות במסגרות החוגים שבהם נוטלים הילדים חלק. גם לאם מקצוע אקדמי מכובד. היא אינה מעוררת תשומת לב רבה מבחינה חיצונית, על אף שהיא אשה נאה מאוד: אינה מתלבשת באופן יוצא דופן, אינה מתאפרת ואין בקומתה הנמוכה וברזון גופה דבר המצביע על המאפיינים הדומיננטיים באישיותה. אלו מתגלים בשיחה עמה: היא אשה נחושה, מבריקה ויודעת את רצונה. היא עובדת שעות רבות מחוץ לבית, ואף על פי כן מתפנה להסיע את ילדיה לחוגים ולחברים. היא אינה מאפשרת לילדים לנסוע ללא ליווי של מבוגר בתחבורה ציבורית בשל רמת החרדה הכללית הגבוהה שלה בקשר אליהם. האם מקפידה מאוד על סדר וניקיון ומצליחה, על אף עיסוקיה המרובים, לנהל בית מצוחצח ומטופח. המצב החברתי - הקשרים בין חמשת הילדים א' הכיר את ד' בגן הילדים. א' היה בן ארבע וחצי, וד' היה צעיר ממנו בשנה. הם התיידדו כבר אז; תרמה לידידות זו הקירבה הגיאוגרפית, שכן השניים גרו במרחק שני רחובות זה מזה ונפגשו תדיר בגן המשחקים. בתחילת השנה שלאחר מכן עבר א' לגן חובה, ואילו ד' רק בחודש ינואר, ומאז כמעט שלא נפרדו השניים זה מזה. הם בילו ביחד בפעילויות הגן ובהפסקות, ואפילו נהגו לבקר ביחד בשירותים. גן החובה ממוקם בקומה השנייה של מבנה בית הספר שבו המשיכו את לימודיהם חמשת הילדים, ואילו השירותים היו בקצה המסדרון של הקומה השנייה. התלוותו של א' לד' לשירותים הייתה מלכתחילה בשל גילו הצעיר של ד', לפי הצעתה של הגננת, אבל בהמשך החלו השניים לנצל זמן זה כדי לבלות בפרטיות-מה זמן רב ככל האפשר. הם נהגו במהלך שנה זו להיפגש האחד בביתו של השני בשעות אחר הצהריים. בכיתה א' נסע א' עם משפחתו לארה"ב לתקופה של שלוש שנים. אמנם הוא ביקר את ד' בביתו במהלך החופשות, אבל ד' לא התלהב מהביקורים. עם שובו של א' לארץ, בכיתה ד', חודשה הידידות בין השניים. באותה עת החלה להירקם חברות גם בין האחים הצעירים שלהם, שהחלו את לימודיהם בכיתה א' ביחד. א' וד' נפגשו האחד בביתו של השני מדי שבוע, לנו האחד אצל השני ואף בילו סוף שבוע שלם אחד בחברת השני. כמו כן, בכל הפעילויות של הצופים היו ביחד, שוחחו רבות בטלפון ואמרו שהם מרגישים כאילו לא נפרדו לשלוש שנים. כשהיה ד' בן שלוש וחצי הוא הכיר גם את ב'. האמהות של השניים התיידדו מאוד, וגם אחיו הקטן של ד' התיידד עם האחות הצעירה של ב', אולם הם לא נהגו ללון האחד אצל השני ולא בילו ביחד ימים שלמים. השניים החלו ביחד את לימודי השחמט שלהם, אבל ב' התקדם בקצב מואץ כשהוא מותיר את ד' מאחור. את הלימודים ביום ההעשרה השבועי למחוננים, הם החלו בכיתה ג', והצטרף אליהם גם בן כיתתם ה'. אולם בעוד ד' התיידד עם ה' ועם ילדים מבתי ספר אחרים שהשתתפו בתכנית, נפגע ב' מבחינה חברתית שכן הוא לא הסתדר עם ה' ולא התיידד עם ילדים אחרים שהשתתפו בתכנית. פעמים רבות נעלב משום שנדמה היה לו שד' מעדיף את ה' על פניו. ואמנם במהלך השנה וחצי שבה השתתף ב' בתכנית "התקררו" יחסיו עם ד'. יחסים אלו שבו ו"התחממו" עת עזב ב' את התכנית, ובשנת הלימודים תשנ"ד בהיותם בכיתה ה' בילו השניים ביחד כמעט אחר צהריים שלם מדי שבוע ואף נהגו להתכונן ביחד למבחנים. האמהות של ג' ושל ד' הכירו בארגז החול שבו שיחקו ילדיהם. ד' היה אז בן ארבע וחצי, וב' בן חמש. הן חברות קרובות. המשפחות גרו באותו רחוב שנים ארוכות, והילדים בילו רבות ביחד - אם בביקורים הדדיים ואם בחוגים (במכון לקידום נוער שוחר ואומנויות, בחוג השחמט ובחוג ההתעמלות); אולם השניים לא הביעו מעולם את רצונם ללון האחד אצל השני ומעולם אף לא הראו חיבה פיזית האחד כלפי השני. את הטון ביחסיהם נתן ג' המאופק והמסודר. ד' מכיר בערכו של ג' ורואה בו ילד אחראי שאפשר תמיד לסמוך עליו, אבל הוא לא חבר קרוב שלו. ג' מצידו נמנע מלהתקרב לד' בשל חברויות אחרות של ד', שאינן לטעמו. ה' וד' היו חברים קרובים רק לפרקי זמן לא ארוכים - מחודש ינואר שבו עבר ד' לגן החובה ועד סופה של אותה שנה, ובמחצית השנייה של כיתה ד'. על אף הידידות ביניהם ד' רואה בה' ילד סגור וש"קשה להתיידד אתו". לה' לא היו חברים רבים בכיתה, ובתקופות שבהן היה חבר של ד' היה תמיד פנוי להיפגש אתו. הקשרים עם ילדים אחרים בשנות הגן והכיתות הנמוכות לא היו לב' חברים רבים. למעשה רק בסוף כיתה ב', לאחר שעבר דירה, החל להתיידד עם בני שכונתו - שביקרו אתו באותה כיתה. בשנות הלימודים תשנ"ג ותשנ"ד התקרב מאוד לע', ילד נבון וטוב לב, וכן לילד נוסף מהשכונה. החברות עם ע' הדוקה מאוד, והשניים אף חברים באותה תנועת נוער. אמו של ב' הביעה את רצונה שבנה ימשיך את לימודיו באותה חטיבת ביניים שבה ילמד ע'. החלטתו של ב' לעזוב את חוגי המחוננים אירעה בד-בבד עם הידוק קשריו עם ע', הילד המקובל והאהוד. ידידות זו שיפרה את מצבו החברתי של ב' אולם מורת הרוח שלו מהלימודים, שלא היו לפי רמתו, גדלה והולכת עם השנים. לג' היו לכאורה ידידים לא מעטים - הכול רצו להתכונן אתו לבחינות ולהיעזר בו בהכנת עבודות ושיעורי בית קשים במיוחד; אולם אף אחד מהחברים לא הגדיר עצמו כ"חבר הכי טוב" של ג'. הוא נתפס בעיני חבריו כילד "מושלם", והתשבחות הרבות שמוריו נהגו לקלס אותו בהן לא עזרו לו לשיפור מצבו החברתי. על אף העובדה שג' תרם לקישוט הכיתה, עזר לחלשים ועוד, הוא זכה בבחירות לוועד הכיתה בהתחלת שנת הלימודים תשנ"ד למספר קולות בלבד שלא היה בהם כדי שייבחר לוועד. ד' הוא כאמור הפופולארי בין הילדים המחוננים, ואחד מהילדים הפופולאריים בכיתה. בנוסף למעגל המחוננים שצמוד אליו יש לו תמיד מעגל נוסף של חברים - ילדי הרחוב שבו התגורר בטרם עבר דירה, או ילדי השכונה הסמוכה למקום מגוריו החדש. לאחרונה התיידד אף עם ע' חברו הטוב של ב', וחברות זו לא פגמה ביחסים בין ב' לבין ד' ואף לא ביחסים בין ע' ובין ב'. השלושה נהגו לנסוע ביחד לימי -הולדת, לבקר האחד אצל השני ולהשתתף באותו חוג ספורט ובאירועים הנלווים אליו. ד' שמר על יחסים טובים גם עם חברים, שלא היה לו עמם קשר הדוק, והורי החברים נותרו מעריציו הנלהבים, בין השאר בשל העובדה שתמיד היה מוכן לאכול הכול אצל כל אחד, ולא נמנע מלשבח כל מאכל המוגש לו. מצבו החברתי של ה' אינו מזהיר כאמור. הוא ילד שלא פיתח כישורים חברתיים מקובלים - להאזין לדברים שאינם מעניינים אותו, לחייך בשל הדרישה החברתית לעשות כן ולעזור לילדים אחרים בתחומי הלימודים שבהם הם נחותים ממנו. הוא מוכן - עד היום - להתחבר רק על בסיס של שוויון, או על בסיס הנצחת עליונותו, המודגמת באמצעות שליטתו במשחקים או בשיחות. בעיות מיוחדות והמלצות לפתרונן א' צריך ללמוד גם להסתדר בצורה טובה יותר עם אחיו ולא לבזבז אנרגיה יקרה על מריבות. ייתכן, שבעיה זו תבוא על פתרונה עם היציבות במקום מגורי המשפחה, שעברה לעיר אחרת בתשנ"ד, וא' נאלץ שוב להתחיל ולבנות מערכת חברתית. הוא נשאר בקשר רק עם ד', אבל בתשנ"ד כבר החל להתערות בעירו החדשה, וייתכן שבעיה זו תיפתר ללא התערבות חיצונית. א' עבר לבית ספר חדש, ויש לו כבר מספר חברים חדשים מבין שכניו וילדי כיתתו, הוא נשאר בקשר קרוב מאוד עם ד', והביע את רצונו להירשם לחטיבת הביניים שבה עתיד ד' ללמוד. ההורים נוטים דווקא לרשום אותו לחטיבת ביניים בעיר מגוריהם, שבה שעות הלימודים ארוכות ביותר - דבר שיכניס את א' למשטר של סדר ועמידה בלוח זמנים נוקשה מזה שבו היה בעבר. ב' פתר למעשה את בעייתו החברתית, שכן יש לו שלושה חברים - מהם שניים קרובים. אולם המחיר שהוא שילם היה כבד, הוא ויתר על "זהות המחונן" שלו. הוא צובר תסכולים הנובעים משעמום, אינו מפתח הרגלי למידה טובים, כאלה העשויים לעזור לו במיצוי הפוטנציאל הטמון בו, וכמעט שאין הוא משוחח עם ילדים בעלי רמה מנטאלית דומה לשלו. יש לו יכולת ורבאלית מרשימה ביותר, ידע כללי רחב וחשיבה לוגית ברמה גבוהה מאוד, והעובדה שאינו יכול לחלוק בכך עם אחרים מעיקה עליו. ייתכן, שאם ב' יעבור לחטיבת ביניים שבה יילמדו המקצועות ההומאניסטיים ברמה גבוהה, יינתן כר נרחב לפעולה לעולמו העשיר. אולם יש לחשוש שרוב בני גילו בעלי רמת האינטליגנציה הגבוהה ביותר יתעניינו במקצועות הריאליים, ושוב יימצא במצב שבו הבעת התעניינות בספרות או בהיסטוריה תתפרש כהודאה בשונות, והוא שוב יסתיר את העדפותיו ויבחר שלא להתבלט. אם זה המצב שאליו ייקלע, צפויים לו קשיים בעיקר בשנות התבגרותו, כאשר על התסכולים והחרדות המתלווים להתבגרות יתלוו תסכולים הקשורים לייחוד ולהתפתחות שלא ניתן לה לפרוץ. מצבו החברתי של ב' הוטב, כאמור בשנת תשנ"ד, אולם בשל הפער הגדול בין רמתו לרמת מחנכת הכיתה גדל והולך תסכולו מבית הספר. משפחתו של ב' שקלה לעבור דירה לעיר שאליה עברה משפחתו של א', בין השאר בשל אכזבתה מרמת החינוך בבית הספר הקהילתי האזורי שבו לומדים עתה ילדי המשפחה, אולם החליטה לבסוף לא לעבור. משימתו של ב' היא להחזיק מעמד עד סוף שנת הלימודים הבאה, כאשר הפער בין רמתו לרמת הכיתה הולך וגדל, ואילו המחנכת, שפעמים רבות אינה מבינה כלל את דבריו, עתידה ללוות אותו עד סוף כיתה ו'. מצבו של ג' לא קל היות שהוא צריך להתמודד עם תווית ה"ילד הטוב שתמיד יודע הכול", תמיד מכין את כל השיעורים וזוכה בציונים גבוהים ביותר. ייתכן שהוא יוכל להתגבר על מצבו הלא נוח בכיתה, אם ייכנס לחטיבת ביניים שבה יוערכו יותר הישגיו האינטלקטואליים. אולם מאחר שכישוריו דומים לאלו של ב', ייתכן ששוב יהיה במצב שהרמה הכללית של חבריו לכיתה תהיה גבוהה, אך הוא ייאלץ לבחור בין הסתרת תחומי התעניינותו האמיתיים, לבין הסתכנות בדחיית חבריו לכיתה שיראו בו "אנציקלופדיה מהלכת". למעשה, הוא חש את יחסם הגרוע של חבריו לכיתה יותר מבעבר. הוא סובל קשות מילד המתנכל לו וגם לב', ובהתחלת שנת תשנ"ד נפצע בראשו בשעת שיעור חקלאות בידי אותו ילד. הוריו עדיין לא החליטו מה לעשות בנידון, בין השאר ניסתה אמו לשקול אפשרות של הקפצתו לכיתה ו', אבל בשל התנגדות בעלה נסוגה מכך. ד' הצליח להלך על החבל הדק של להיות מחונן ולא להיות שנוא בשל כך, אולם גם הוא עלול לשלם מחיר על הוויתורים שעשה כדי להישאר אהוד. אין לו הרגלי עבודה סדירים, הוא כמעט שאינו יודע מה פירוש להתכונן לבחינה, ומעולם לא השתמש אפילו בחלק מיכולתו בהכנת שיעורי הבית או בכתיבת עבודות. היות שהוא מצטיין למעשה בכל שלושת התחומים הלימודיים הבאים לידי ביטוי הן בבית הספר והן בתוכנית ההעשרה: באלו ה"ריאליים", ב"הומאניים" ובאומנותיים, לא היה צריך אף פעם להתאמץ בשום תחום כדי להצליח. לכן יש לשער שאם יבחר לעצמו תחום התמחות שאינו פיסול, ציור או כיור יצטרך ללמוד איך לעבוד בצורה מסודרת, איך לעמוד בלוח זמנים ואיך להגיש עבודה מסודרת. ד' אינו מרוצה כלל מהלימודים בבית הספר. למעשה כבר בהתחלת שנת תשנ"ג, כשנודע לו מי תהיה המחנכת שלו, אמר שהיה מעדיף לא ללכת לבית הספר. למזלו, אמו ליבראלית למדי בכל הקשור להיעדרויותיו מהלימודים: נזלת קלה משאירה אותו בבית לשלושה ימים, והתקף אסתמה - לפחות לשבוע. הוצעה לו לקפוץ כיתה פעם נוספת כבר בשנת הלימודים תשנ"ד, או לחילופיו להיכנס לכיתה ז' בהתחלת שנת הלימודים תשנ"ה, אבל הוא לא רוצה לעזוב את חבריו ומעדיף לסבול, כהגדרתו. ה' יודע לעבוד בצורה יעילה, להגיש עבודות כתובות היטב ולהשיג ציונים טובים בכל המקצועות, כמובן, בלי להתאמץ. לפיכך איני צופה כל בעיות בתחום הלימודי. ייתכן, שיתחיל את לימודיו באוניברסיטה במהלך לימודיו בתיכון וייתכן שיסיים את לימודיו בתיכון בגיל צעיר מאוד (לאחר שיקפוץ כיתה פעם נוספת). אפשר שלא חשוב לו להיות פופולארי, ואפשר מאוד שעם התבגרותו יחוש פתאום בשוני שבינו ובין סביבתו, והוא ינסה להיות חברותי, או לחלופין ישליך את "מחוננותו" - כפי שעשה ב' - ויעשה מאמצים להתקבל בחברה. אם לא יבחר באחת משתי דרכים אלה עדיין קיימים סיכויים טובים שיראה אושר בחייו האישיים, שיהיו שקטים ויתנהלו סביב מספר מצומצם של אנשים. בסוף שנת הלימודים תשנ"ג התייעצה אמו של ה' עם אמו של ד' - שכבר "הקפיצה" שניים מבניה כיתה - וה' הופנה לפסיכולוגית חינוכית והיא בדקה את אפשרות "להקפיצו" כיתה. ואמנם בשנת תשנ"ד ה' למד בכיתה ו'. מצבו החברתי לא השתפר באופן ניכר, אבל מצבו הלימודי השתפר. במתמטיקה הוא עדיין הרבה מעבר לרמת הכיתה, אולם המחנכת של כיתה ו', שהיא אשה אינטליגנטית מאוד, יודעת להפעילו, וה' לא משתעמם כל הזמן. ה' היטיב לנסח את מצבו: "במתמטיקה אין לי מה לעשות, אבל גם לא ציפיתי שקפיצת כיתה תשנה את המצב, אבל יש לא מעט שיעורים, תנ"ך, היסטוריה, ספרות - שבהם אני לומד משהו מדי פעם. וזה שינוי גדול לטובה!". סיכום ובדיקת ההנחות נפנה עתה להנחות המחקר, ונראה אם - ובאיזו מדה - הן אוששו או הופרכו. (א) הסתגלותו החברתית של מחונן שהוא בן בכור עשויה להיות קשה מזו של מחונן שאינו בן בכור. השערה זו אומתה. המחונן היחיד שלא היה בכור הוא הוא המחונן היחיד שלא היו לו בעיות חברתיות (אחיו הגדול של ב' התגורר בבית אמו). ייתכן, שעובדה זו עשויה לרמז, שבנים בכורים שהם מחוננים מהווים קבוצת סיכון מיוחדת בין המחוננים, היות שאינם יודעים במקרים רבים להגן על עצמם מבחינה פיזית או נפשית, והם צפויים להתנכלויות יותר מכל ילד אחר. יכול להיות שילדים כאלה צריכים ללמוד קאראטה, ג'ודו וכדומה, ולעסוק בספורט החל מגיל צעיר ביותר כדי לא לסבול מבני גילם ה"רגילים". חשוב לציין, שהבעיות החברתיות של ארבעת הילדים האחרים שתיארתי, לא תוארו ככאלה אלא רק בידי שניים מהילדים. ב' וג' היו מודעים למצבם החברתי הרחוק מלהיות אופטימאלי; ב' פעל במודע לשינוי המצב, וג' ניסה לפעול בעקיפין. לעומתם נקטו א' וה' דרך שונה: לא' היו תמיד מספר חברים שעמם התנהג בצורה נאותה, בניגוד ליחסו הגרוע לבני משפחתו בכלל ולאחיו הצעירים בפרט; ואילו ה' הסתפק בחברה מאוד מצומצמת - כולל בני משפחתו, ולא הרגיש שעליו לשנות את מצבו החברתי. שניהם פעלו למעשה על פי המודל, שילד מחונן זקוק לחבר אחד או שניים. חשוב להביא עובדה זו לידיעת מוריהם של ילדים מחוננים, שכן הם נוהגים לנזוף בהם ומשדלים אותם להגדיל את מעגל חבריהם - דבר שבמקרים רבים אין הילדים זקוקים לו... (ב) קשרים חברתיים בין מחוננים מתפתחים לעתים קרובות בהתאם לתחומי עניין משותפים, יותר מאשר בהתאם לגיל או למין. הנחה זו אוששה באופן מלא: אמנם ההפרש המקסימלי בין ילדי הקבוצה היה שנה, אבל בקרב גילאי שלוש וחצי - ארבע וחצי, מהווה שנה אחוז גבוה מאוד מהחיים. הקשרים בין הילדים התמידו גם כאשר ד' למד בגן אחר, בטרם עבר לגן החובה; וכאשר א' נעדר מהארץ לתקופה של שלוש שנים; ובמידה מסוימת גם כאשר ה' קפץ כיתה. כמו כן ד' "הרשה" לא' לבלות עם אחיו הגדול (בעיסוק במכשירים אלקטרוניים), ולב' לבלות עם אחיו הקטן (בענייני שחמט): ב' מצידו "הרשה" לאחיו של ד' כשזה ביקר את אחותו, לשחק אתו (בעיקר שחמט כמובן, אבל גם במחשב); ג' הסכים לבלות עם אחיו ועם אחיו של ד', בעיקר בתפקיד של יועץ ומדריך (בדרך כלל בענייני המחשב). (ג) במשפחות שבהן יש מספר ילדים מחוננים הצורך בחברה מחוץ למשפחה נמוך מאשר כאשר יש ילד מחונן אחד בבית. השערה זו אוששה באופן חלקי. נראה, שהצורך בחברים מחוץ לבית קשור הן לאופי הילד והן להפרש בין הגילים של ילדי המשפחה. לילד מחונן ו"חברותי", כמו ד', היו חברים רבים מחוננים ו"רגילים" על אף קשריו ההדוקים מאוד בפרט עם אחיו הצעיר ממנו בשנתיים. אולם גם כאשר ילד מחונן אינו בעל כישורים חברתיים יוצאי דופן, כמו במקרה של ב', אין הדבר מוביל בהכרח ליצירת קשרים טובים במיוחד עם האח המחונן הקרוב בגיל. לעומת זאת אצל ה' ההנחה אוששה: על אף שיש לו רק אחות ולא אח, העדיף את חברתה במקרים רבים על חברת אחרים - היא צעירה ממנו בשנתיים, ולשניהם תחומי התעניינות משותפים. (ד) משפחות של ילדים מחוננים משקיעות במחוננות ילדיהן זמן, אנרגיה ומשאבים כספיים רבים. הנחה זו אוששה במלואה. בכל חמש המשפחות - בין אם שני בני הזוג עבדו מחוץ לבית או רק האב עבד במשרה מלאה והאם עבדה במשרה חלקית, בעיסוק התנדבותי או לא עבדה כלל מחוץ לביתה - השקיעו שני ההורים משאבים רבים בטיפוח ילדיהם. אמנם מצבן הכלכלי של ארבע מחמש המשפחות היה מצוין, אבל גם המשפחה החמישית, שמצבה הכלכלי לא היה כל כך טוב, השקיעה משאבים רבים בילדיה. כמו כן לא ניכרו הבדלים בהשקעת ההורים כתוצאה מהבדלים בתפיסת המחוננות: המשפחות שעודדו את ילדיהן לכניסה מוקדמת לבית הספר ו"לקפיצת כיתות" השקיעו בילדיהן כמו אותן משפחות שלא עשו זאת, ואפילו כמו המשפחה שהתנגדה שבנה ילמד לקרוא לפני כיתה א'. (ה) האצה בדרך של כניסה מוקדמת לבית הספר או "הקפצת כיתה" היא פתרון (חלקי) בחינוך ילדים מחוננים. הנחה זו אוששה במלואה. הן כניסתו המוקדמת של ד' לבית הספר והן דילוגו של ה' על כיתה ד' שיפרו לא רק את מצבם הלימודי, כי אם גם את זה החברתי, והעלו את רמת שביעות הרצון שלהם. נותר רק להצטער על שהורי הילדים האחרים, שלהם הוצע לבדוק את התאמת בניהם להאצה, לא עשו זאת; שכן ייתכן שגם עבור ילדים אלו ניתן היה להעלות את רמת הדימוי העצמי, וכמובן להגביר את העניין בעיסוקים אינטלקטואליים. (ו) כשיש מספר ילדים מחוננים בכיתה רגילה הסיכויים שיספקו תמיכה אחד לשני גדולים. הנחה זו אוששה במלואה. חמשת המחוננים קיימו, בינם לבין עצמם, קשרים שהיו מעבר לקשרים הרגילים בין כל קבוצה מקרית של חמישה ילדים בכיתה. העובדה שהם היו קבוצה בפני עצמה עזרה להם להתמודד עם הבעיות המיוחדות שנתקלו בהם ביחסיהם עם הילדים האחרים, ולאחדים מהם גם לבנות מערכות יחסים. לב' ולה' עזרה החברות עם ד' בשלבים מוקדמים של הילדות ללימוד הדרך, כיצד להתחבר בעתיד עם ילדים "רגילים", דבר שאכן עשו בעתיד בהצלחה גדולה יותר או פחות. בחברות הארוכה שבין ד' לא', חברות שחצתה את גבולות שלוש הפרידה והיא נמשכת על אף המעבר לעיר אחרת; וכן בחברות בשתי תקופות שונות בין ב' לד' ובין ה' לד' - נראה אישוש להנחה, שאצל ילדים מחוננים החברות דומה יותר לזו שבין מבוגרים מאשר לזו שבין ילדים, שכן היא יכולה להתחדש גם לאחר פרידות והפסקות. כמובן, אם נרצה ל"הוכיח" הנחה זו נזדקק למחקר של מקרים רבים, אבל הסיפור של שלושת החברים המעורבים בה יכול בהחלט לתת כיוון למחקר כזה. (ז) בחלק גדול מהמקרים אין בכיתה הרגילה פתרונות מספקים לבעיותיהם החברתיות והלימודיות של ילדים מחוננים, ולכן יש צורך במסגרות מיוחדות. מחקר איכותני זה מורה על הצורך בתכניות מיוחדות לילדים מחוננים בהתאם לצרכים שלהם. מסיפוריהם של חמשת הילדים מתברר, שבמקרים רבים בית הספר אינו מתאים לא רק מבחינה לימודית, אלא גם מבחינה חברתית. ילד מחונן צריך להיות בוגר בהרבה מגילו הכרונולוגי, בעל כוח פיזי רב או ידע באחת השיטות להגנה עצמית כדי ששלומו הפיזי והנפשי יהיה מובטח בחברת הילדים בני גילו. להשערה זו הגיעה ד"ר אריקה לנדאו כבר בשנת תשמ"ז, שכשריאיינה את אחיו הבכור של ד', שהיה אז בכיתה א'. היא יעצה לו לא ללמוד שום קורס במכון שלה, אלא לבחור בספורט מאריך - התעמלות ושחייה. לדבריה, עתיד האח ללמוד באוניברסיטה בגיל 12 ולכל המאוחר בגיל 14, ולפיכך מה שחשוב עבורו זה להיות חזק וגבוה מהר ככל האפשר. האח קיבל את עצתה של ד"ר לנדאו ולא סבל מאותו סוג של התנכלויות שסבלו ארבעת הבכורים האחרים שתיארתי. |
|
חזרה לתחילת המאמר
|
|---|
