|
תוכן המאמר: א. משפחה, בית ספר והיחסים שביניהם עקרונות השיתוף קונפליקטים ביחסי השיתוף ב. תחומי מעורבות הורים בחינוך ואפיונם דפוסי מעורבות רמת המעורבות ג. התפתחות המעורבות בחינוך בישראל הגורמים שהשפיעו על מעורבות ההורים סיכום תקציר: התערבות הורים גוברת במערכת החינוך. במאמר סקירה על הגורמים לכך ועל השפעת ההתערבות. מילות מפתח: התערבות הורים. |
|
מעורבות הורים בחינוך הנה תהליך דינאמי ההולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות. התהליך הוא אוניברסלי ומחקרים רבים בארצות שונות מאשרים עובדה דו. גורמים רבים חברו לתופעה, במאמר זה ננסה לעמוד על הסיבות להתפתחותה ונבדוק אם גורמים אלו פועלים מתוך המערכת בלבד, או שמא ישנם גם גורמים מחוץ למערכת החינוך, אם ההתפתחות היא אופקית בלבד, או גם לעומק. במסגרת זו, נבדוק אם בישראל פועלות סיבות ייחודיות להתפתחות המעורבות של ההורים בחינוך, או שמא ישראל היא חלק מתהליך אוניברסלי בלבד. א. משפחה, בית ספר והיחסים שביניהם בין שנסבור שבמערכת היחסים שבין ההורים למוסדות החינוך קיימים קשרי גומלין, המשפיעים על שני המוסדות לחיוב ולשלילה, ובין שנסבור כי מדובר בשתי מערכות עצמאיות ונפרדות, הצריכות לתקן זו את זו, לכבד כל אחת את האוטונומיה של רעותה, כדי לא להקשות על תיפקודן - ברור כי חוסר ידיעה והבנה מספיקים של הקשיים המיוחדים של בית ההורים, הם כשלעצמם מונעים התמודדות ראויה, עם הבעיות המהותיות עצמן. בשנות השבעים המאוחרות חל שינוי במערכת היחסים של בית הספר וההורים. מעורבות ההורים החלה לגבור יותר ויותר. כתוצאה מכך חל שינוי לטובה ביחסי בית ספר הורים. החיכוכים בין שתי המערכות פחתו בעיקר במגזרים מסוימים ובעיקר בתי ספר ייחודים, שהוקמו על ידי משרד החינוך בתקופה זו, כגון: בתי ספר לאומנויות, בתי ספר לטבע. מגמה זו קיבלה חיזוק עם הקמתם של בתי הספר הקהילתיים, שנוצרו מתוך הכרה בחשיבות של הקשר ההדדי בין בית הספר לקהילה, וכמובן בין בית ספר וההורים. יוזמת מערכת החינוך לאפשר להורים יתר אפשרות להשפיע על חינוך ילדיהם, ונכונות המורים לקבל זאת, פגשו את הכרת ההורים בדבר זכותם וחובתם להיות שותפים בתהליך חינוך בניהם. בשנות השמונים נוצר אפוא תיזמון נכון של תחילתו של תהליך קשה וממושך של שיתוף פעולה בין בית הספר להורים. שני הצדדים נדרשים לחפש דרכים לעבודה משותפת תוך למידה של הנושא על בשרם. בשיתוף הורים בבית ספר באים לביטוי עיקרון השיוויון ועיקרון הפולרליזם. תרגום עקרונות אלה במערכת החינוך יוצר מתח מתמיד ביניהם. עיקרון השיוויון דורש ריכוזיות כבשנות החמישים. עיקרון הפולרליזם דורש ביזור כבתקופה האחרונה. בהכרח נוצרים קונפליקטים בין שני עקרונות אלה. בין כך ובין כך שיתוף הורים הפך לצו אופנה. לדעת נוי, זו אופנה חולפת ואין מקום לשיתוף מורים-הורים. המורים טוענים להשתלטות ההורים. לדעתם, הם מגלים חוסר הבנה והתחשבות, וכך מכבידים על העבודה החינוכית. לעומתם ההורים טוענים, כי המורים רוצים לראותם כאוספי כספים וכמספקי שירותים בלבד, אך לא כשותפים בעבודת החינוך. במילים אחרות, דורשים מהם לתמוך בקיים ולא להשפיע על דברים שיש לשנותם. עצם היותו של השיתוף תהליך ארוך טווח, וכיוון שהצדדים יוצאים במקרים רבים מנקודות מבט שונות, הרי רצופה הדרך בקונפליקטים רבים. ישנם מספר עקרונות שיתוף, אשר רק איזון נכון ביניהם, מביא להצלחת תהליך השיתוף. עקרונות השיתוף (ב) היכולת לתרום ולהיתרם. שיתוף אפשרי רק כאשר יש לצוות החינוכי ביטחון בעשייתו החינוכית. פתיחת דלתותיו של בית הספר מאפשרת להורים לראות דברים שליליים והם מגיבים בתוקפנות ובאכזבה. תגובה זו אינה תורמת לשיתוף ואינה ערובה לשיקום בית ספר ולהגברת המוטיבציה של הצוות החינוכי. (ג) משמעות. פעילות ההורים חייבת להיות משמעותית לכל הצדדים, כולל התלמידים. אם לא כן, אין שיתוף. דרושה מעורבות רגשית והשקעה, שהיא בת חשיבות גם למשקיע. (ד) הדדיות. השיתוף דורש איזון בין הצדדים. (ה) חלוקת אחריות. חלוקת אחריות בביצוע, בהצלחה ובכישלון - היא התנאי החשוב ביותר להצלחת השיתוף. במציאות קיימת אסימטריה בין בית הספר לבית ההורים. השיתוף מתרחש בבית הספר, ולכן המורים חשופים יותר ופגיעים יותר, בעיקר שהם בעלי הבית בבית הספר. המורה זקוק לביטחון להצלחה בעבודתו, ואסור ששיתוף ההורים יפגע בביטחון ובאוטונומיה שלו בבית הספר. מצד שני אסור לשכוח שגם המשפחה היא אוטונומיה, ועל בית הספר לכבדה ולא לדרוש מההורים דרישות הפוגעות באוטונומיה זו. קונפליקטים ביחסי השיתוף לייטפוט סבורה, שאף שמשפחה ובית ספר משלימים זה את זה, ולמרות המטרה המשותפת של שניהם, הצלחת התלמידים, יש בין הצדדים יריבות ומתח. הקונפליקטים נוצרים מעצם היות שתי המערכות שונות במהותן. בית הספר הוא בעל מבנה מתודי, המשפחה אינה כזו; היחסים במשפחה הם ראשוניים, בבית הספר הם משניים. היחסים במשפחה בעיקר אמוציונליים, בבית הספר אין לאמוציות השפעה רבה. במשפחה כל ילד הוא עולם שלם, בבית הספר הוא אחד מני רבים ואף על פי כן קיימת בו שאיפה לשיוויון. יש הרואים במאבק על השליטה בילד ביטוי לערבוב תחומים זה. לדוגמה, מאבק על הזכות להשאיר ילד בבית. לפנינו קונפליקט טריטוריאלי בין הורים לבית ספר על תחומי השפעה. קונפליקטים בעוצמה רבה, עוינות, חוסר אימון, חוסר איזון בין משפחה לבית ספר - כל אלה גורמים לחרדה אצל הילדים, ומונעים מעבר חלק שלהם בין שני המוסדות. לעומתם הדיסוננס בין משפחה ובית ספר בחברה משתנה, עוזר לילדים להתחשל ולהתאים עצמם לעולם משתנה. הזאלנאר והובר תיארו מספר מודלים של מערכות יחסים בין בית הספר למשפחה, ואף הצביעו על מידת ההשפעה של הקהילה על מערכת יחסים זו ועל תוצאותיה. הן מחזקות את המסקנה, שככל שהשיתוף רחב ומוצלח יותר הן בין ההורים לבית הספר, והן בינם לגורמים נוספים, כך גוברת הצלחת התלמידים בבית הספר. על מנת להימנע מקונפליקטים או להקהותם, יש למצא איזון בין עקרונות השיתוף, כפי שצוינו לעיל. שיתוף הורים הוא תהליך המוזן ומטופח תוך התמודדות עם נושאים השנוים במחלוקת, ולא תוך בריחה מעימותים. שיתוף הורים יכול לשפר את איכותו של בית הספר לטובתם של הילדים, שסביבם או למענם מתרחש התהליך. ב. תחומי מעורבות הורים בחינוך ואפיונם מחקרים מעידים, כי מעורבות ההורים ושיתוף הפעולה בינם לבין המורים בתהליך הלימודי משפרות את הישגי התלמיד ואת התנהגותו. גם להורים צומחת תועלת ממעורבותם, בכך שהיא מאפשרת להרחיב את יחסי הגומלין בינם לבין בניהם. ולדברי נוי עשויים גם המורים להפיק תועלת ממעורבות זו, משום שהעמקת יחסי הגומלין בינם לבין ההורים עשויה לספק להם סיוע מעשי וגם תמיכה רגשית, אשר תפחית את שחיקתם המקצועית. דפוסי מעורבות קיים קשר הדוק בין דפוס הקשר הורים בית הספר, ובין תחומי מעורבות ההורים. ככל שהקשר פתוח יותר ורמת התקשורת גבוהה יותר ומאפשרת רמת מעורבות גבוהה יותר, כך תחומי המעורבות של ההורים רחבים ומהותיים יותר לתפקוד בית הספר. מידת המעורבות של ההורים קשורה גם בסגנון ניהול בית הספר. סגנון ניהול "מתחשב" יעודד מעורבות הורים, ואילו סגנון ניהול "משימתי" יחסום אותו. רמת המעורבות של ההורים קשורה גם בבחינת האינטרסים האישיים של המנהל. המנהל הרציונלי מבין את חשיבות השבעת רצונם של ההורים לצורך הבטחת קיומה והתפתחותה של המערכת החינוכית. אך ישנם מנהלים, אשר אינם מבינים זאת, והם חוסמים את מעורבות ההורים. מעורבות ההורים יוצרת אצלם אי ודאות וחוסר בהירות. מחקרים שנערכו בארה"ב גילו, שתפקידו של המנהל הוא מכריע בתחום מעורבות ההורים בבית הספר. מחקרים אלה קבעו, כי מידת השתתפותם של ההורים ויעילות ההשתתפות תלויה בהתנהגותם של המנהלים. עד השנים האחרונות התאפיינה מעורבות ההורים בתחום הפעלת לחצים לשיפור התנאים הפיסיים של מערכת החינוך, כגון מבנים, תנאי צפיפות בכיתות, משמרת שנייה, הסעות וכיוצא באלה. אולם לאחרונה החלו לעסוק גם בשאלות אינטגרציה, מיזוג ילדים משכבות ורמות לימוד שונות במוסדות החינוך, אך מועטים הניסיונות להשפיע על תכנית הלימודים: לא על התכנים, לא על היעדים, ולא על השיטות. גם המעורבות בשאלת הרכב צוות המורים והמנהלים היא קטנה, ועוסקים בה רק כשמגיעים מים עד נפש. ואף שהחוק מאפשר להורים להשפיע על תכנית הלימודים, נמנעו הורים מלהשתמש בזכות זו. ניסיון אחד בלבד נעשה במסגרת זאת, והוא תכנית תל"י וגם הוא לא זכה להשפעה רבה. במחקר נתגלה קשר בין רקע חברתי לבין המניעים לבחירת בית הספר. הורים בעלי השכלה נמוכה יותר נטו לציין, שהם בחרו את בית ספר של תל"י כדי לחזק את הזהות היהודית של בניהם, וכדי להגביר את מעורבותם בבית הספר. כמו כן מעדיפים ישראלים ממעמדות נמוכים יותר את בית הספר האלטרנטיבי כמנגנון למובילות, וכאמצעי לתת לילדיהם חינוך טוב יותר ולקדמם בסולם החברתי, ולקדם את האינטגרציה. לפיכך מציעים רבים, כי כל בתי הספר יהיו נתונים לבחירה חופשית, וכך תיווצר תחרות על תלמידים ומשאבים, ותחרות זו תשפר את איכות החינוך. כל המומחים מאוחדים בדעתם, כי בתחום של השפעה על התהליך החינוכי בקביעת מדיניות, המעורבות של ההורים היא נמוכה. אמנם בשנים האחרונות נעשים ניסיונות להגביר את המעורבות בתחום זה, ומציינים את פרוייקט "היום הכחול", אשר בו ההורים נוטלים חלק בלימוד בניהם. זו דרגה גבוהה של שיתוף הורים, אך יוצאת דופן ואינה שכיחה. רמת המעורבות מן הראוי לציין, כי גם מצד המערכת ישנה תזוזה. ראשיתה בהוצאת חוזר מנכ"ל תשל"ד6/, שבו נקבע היחס של המערכת למעורבות ההורים והמשכה בביצוע סקרים הבוחנים את שיתוף הפעולה בין בית הספר וההורים. תחום חינוכי שבו רמת המעורבות של ההורים היא גבוהה ביותר הוא תחום החינוך המיוחד על כל גווניו. בתחום זה יש להורים השפעה גם על מדיניות החינוך, וזאת על פי חוק חינוך מיוחד (יולי 1988) המאפשר להורים להיות מעורבים בתהליך השמה של ילדים חריגים במוסדות חינוך בדרכים שונות. כבר צוין כי בתחום זה ישנם הבדלים ברורים בין מעורבות האבות והאמהות. כאשר מטבע הדברים מעורבות האמהות גבוהה יותר. ג. התפתחות המעורבות בחינוך בישראל הגורמים שהשפיעו על מעורבות ההורים בשנות השבעים באו לידי ביטוי מספר גורמים שחברו יחד והביאו לשינוי בדרגת המעורבות של ההורים. ראשית לכול, מרבית ההורים היו ילידי הארץ, אשר הכירו היטב את מערכת החינוך. השכלתם הפורמלית של חלק גדול מהם, עלתה על זו של חלק מהמורים. כל הורה חש עצמו כמחנך וכמומחה לפחות כמו המורה, ולכן הוא נטה להתערב בנעשה בבית הספר. ההשכלה הגבוהה יותר של ההורים הביאה אותם להכיר בחשיבות מעורבותם בחינוך. הם נעשו מודעים הרבה יותר להשלכות החיוביות שיש למעורבותם בתהליך החינוכי, ולמדו שאת החינוך יש להתחיל זמן רב לפני הכניסה לבית הספר. הם למדו לדעת שהגברת מעורבותם בתהליך החינוכי, עוזרת לילדים ומשפיעה לחיוב על הישגיהם בלימודים. רבים רואים בהחלת הרפורמה את הניצוץ שהדליק את להבת המעורבות בחינוך. מאבקים אדירים התפתחו ברשויות מקומיות רבות על רקע האינטגרציה. ההורים מרדו במשרד החינוך וערכו שביתות והפגנות. לעתים נהגו אלימות, ולעתים פנו לבתי משפט. מאבקים אלה גרמו להעמקה רבה מאד במעורבות ההורים, אשר הופנתה גם לתחומים שאינם נוגעים לרפורמה ולאינטגרציה דווקא. בתקופה זו החלו פרוייקטים של שיקום שכונות ורווחה, ודובר לראשונה על מתנ"סים. כל אלה חייבו את ההורים למעורבות פעילה ורחבה בתחומים נוספים וחדשים, אם כי עיקר עיסוקם היה עדיין בתחום של מתן שירותים לבית הספר. גורם נוסף, אם כי שולי, שהחל לתת אותותיו הוא העלייה ממערב אירופה ומארצות הברית. בניה של עליות אלה היו מודעים בצורה רבה יותר לחשיבות המעורבות בחינוך, והיוו קטליזטור להורים האחרים להגביר את מעורבותם בחינוך. בשנות השמונים, עם הקיצוצים הגדולים בתקציב החינוך, בשעות לימוד ובכספים, ראו עצמם ההורים נאלצים להתערב בחינוך ילדיהם בצורה מאסיבית יותר. מצד אחד ניסו לבטל את רוע הגזירה, ומצד שני השלימו את החסר, בכוחם הם, על ידי יצירת תוכניות העשרה. בתי הספר זכו לצמיחה כספית גבוהה, ולהגדלת מכסת שעות הלימוד. תופעה זו ידועה בשם ה"חינוך האפור". במסגרת זו קבעו ההורים את תוכני הלימוד, ולעיתים קבעו מי יהיו המורים. בכך הגיעה דרגת מעורבותם בבית הספר לשיא חדש. למעורבות זו חברו גורמים נוספים, וביניהם הדמוקרטיזציה במדינת ישראל אשר העניקה להורים את התחושה, שזכותם להשפיע על חינוך ילדיהם. וככל שהתפתחה שיטת הבחירות האישיות לראשי ערים, וגברו הבחירות בתוך מפלגות, כך גברה המודעות לעליית כוחם. והשפעתם של ההורים, וגברה זכותם להשפיע על הנעשה בחינוך ילדיהם. בד בבד התפתחה מערכת החינוך, מגוון מסגרות החינוך התרחב, מסגרות לימוד חדשות נוצרו, מגמות לימוד חדשניות מודרניות הוכנסו לתכנית הלימודים - ואלה גרמו לכך, שהתלמידים נזקקו לסיוע ההורים בבחירת מגמות לימוד, וממילא גברה מעורבות ההורים בתחום זה. בשנים האחרונות ניכרו מספר גורמים נוספים, שתרמו תרומתם לגידול המעורבות בחינוך. הראשון שבהם הוא תהליך החשיפה לתקשורת. הטלוויזיה הביאה להגברת הידע והמודעות של ההורים בצורך במעורבותם בנעשה בבית הספר והדגישה את חשיבות מעורבות זו. כמו כן גברה התחרותיות בהישגיות בקרב התלמידים וההורים, וככל שחדרה בקרב ההורים ההכרה שהחינוך הוא המפתח להצלחה בחיים המודרניים, כך גברה מעורבותם בחינוך. גם הגידול בשעות הפנאי העומדים לרשות ההורים, וכן הגידול במשאבים העומדים לרשותם והנכונות להשקיע משאבים אלה בחינוך הניעו את ההורים להתערב בנעשה בבתי הספר של ילדיהם. הגברת האוטונומיה של בתי הספר והתפשטות תופעת הביזור בחינוך קירבו את ההורים לבית הספר ותרמו למעורבותם. כמו כן גברה ההכרה בחשיבות החינוך כגורם של מוביליות ויוקרה תעסוקתית וחברתית, וההורים לא רצו לעמוד מהצד ולא לקחת חלק בחינוך הבנים. בסיכום ניתן למנות חמישה גורמים למעורבות ההורים בבתי הספר: התערערות התפיסה הגורסת, כי להורים יש מעט מה לומר בכל מה שכרוך בחינוך ילדיהם; כישלונם של בתי הספר לטפל ביעילות באוכלוסיות מסוימות של תלמידים; עלייה בהכרה שאין בנמצא שיטה חינוכית אחת היפה לכל בני הנעורים; התעצמותן של בעיות חברתיות בבתי הספר כגון: אפליה, אלימות, ונדאליזם; הגורם האחרון, מקורו בהורים עצמם: המעורבות מספקת להם כר נרחב לטיפוח ולמימוש דחפים אישיים, כגון נטיה למנהיגות, הפגנת כוח, רכישת יוקרה, ואף פעילות אומנותית. אולם אין ספק, שגורם מרכזי במעורבות ההורים הוא הרצון לדאוג להצלחת הילדים. התפתחות המעורבות של ההורים עברה שינוי דרמטי, עד כי מכנים אותה הפרטת בית הספר בדלת האחורית. אולם מתוך רעיונות עם מומחים לדבר, קביעה זו מוקדמת מדי, ולמרות ההתפתחות הרבה בדרגת המעורבות של ההורים היא עדיין רחוקה משיאה, והשפעתה עדיין לא מורגשת בתהליך החינוכי ובקביעת מדיניות של בית הספר. סיכום
מעורבות הורים בבתי הספר היא תהליך ההולך וגובר ומתפשט לאורך ולרוחב וחודר לתחומים חדשים. בקרב מרבית המומחים גוברת ההכרה, שמעורבות הורים רחבה ומשמעותית, עוזרת לשפר את איכות בית הספר ומשפיעה לטובה על הישגי תלמידיו. הכרה זו הולכת וגוברת אף בקרב ההורים. גם המורים והמנהלים, שהם לכאורה מעונינים פחות במעורבות זו, מבינים, שאין אפשרות להתעלם מתהליך זה, ויש להצטרף אליו עם כל הקשיים הכרוכים בכך, ואפילו על חשבון כוחם והאוטונומיה שלהם במערכת. גם ראשי מערכת החינוך, הולכים ומשנים את יחסם לתופעה זו, ומעודדים בצורה יותר משמעותית את מעורבות ההורים בחינוך.
מעורבות הורים בחינוך היא דרך ארוכה ומתמשכת, ויש בה קונפליקטים לא מעטים. תפקידם של הלוקחים חלק במעורבות הורים בחינוך הוא להימנע ככל האפשר מקונפליקטים אלו. שכן רק שיתוף מוצלח של ההורים בהליך החינוכי, תורם תרומה רבה להצלחתו. ישנה אחדות דעים בקרב המומחים, כי תהליך זה אך ילך ויגבר, הוא יתרחב לתחומים רבים יותר, ויצבור עצמה גדולה יותר. |
