ארץ ישראל במשנת הגר"א

ארץ ישראל והעלייה אליה בכתבי הגר"א מוילנא

רפאל שוח"ט

- ה מ ש ך -

ניסיון העלייה של הגר"א
הגר"א ניסה כידוע לעלות לארץ. הוא הגיע עד קניגסברג וכתב שם מכתב לבני ביתו בשם עלים לתרופה בשבח הארץ⁵⁷. נראה שהוא חשב להביא גם את משפחתו, כפי שכתב שם:

"ואם ירצה ה' אם אזכה להיות בירושלים עיה"ק אצל שער השמים, אבקש בעדך כפי שהבטחתי, ואם נזכה, נראה יחדיו כולנו אם ירצה בעל הרחמים"⁵⁸.

הוא המשיך עד לקצה גבולה של אוסטריה והמשיך כנראה עד לאמסטרדאם עד שחזר על עקבותיו⁵⁹. אין אנו יודעים בבירור מדוע הוא חזר. שאלה זו הלוטה בערפל הציקה למקורביו ולבני ביתו. בנו אברהם סיפר:

"לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני. פעם אחת הפצרתי בו הרבה. והשיבני: אין לי רשות מן השמים"⁶⁰.

יש שניסו בכל זאת לתת מענה לשאלה מדוע הוא חזר. הסבר מעניין נאמר על ידי ר' אליהו מקאליש, שהגאון היה "ניצוץ משה רבנו ע"כ לא נתנו לו רשות מן השמים"⁶¹. אך הרד"ל הטיל ספק בזה, כי גם לרשב"י היה ניצוץ משה רבנו על פי הקבלה, והיה בא"י. הרב חרל"פ כתב על ניסיון עלייתו של הגר"א:

"ולולי העיכובים מן השמים שעוד לא הגיע שעתו, היה אז מתקיימת הנבואה - הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' - אבל מה שלא עלה ביד הרב, עלה ביד התלמידים"⁶².

בספר קול התור, המיוחס לר' הלל משקלוב, כתוב בפרק ג, בדומה לדברי ר' אליהו מקאליש, שהגאון גילה בדרכו ארצה שהייתה לו בחינה של מרע"ה ולכן אסור היה לו להיכנס לארץ, ולכן הוא שלח את תלמידיו לעלות לארץ בדומה לשליחותו של יהושע. בזמן התלמידים כבר הותר הדבר, והם עלו לייסד את היישוב הישן ולהכין את הקרקע לשיבת ציון. אחרים אמרו, שדעת הגר"א הייתה להחמיר בעניין תרומות ומעשרות, וכשנודע לו שהבית יוסף הקל בנושא אחד בעניין זה הוא לא רצה לגרום למחלוקת⁶³. והיו שכתבו, שכאשר נודע לו שרוב הקהילה האשכנזית היא חסידית, הוא חזר על עקבותיו⁶⁴. אין בפתרונות אלה האחרונים מענה על השאלה, שכל אלה היו ידועים לו קודם לניסיון עלייתו, ואם כן למה החל בניסיון זה.אף שחזר על עקבותיו, חשוב לענייננו שהגר"א ניסה לעלות ארצה וראה בכך חובה אישית, כלומר, שבחיו על א"י הגיעו לכלל ביצוע מעשי. עד כה שאלנו מדוע שב הגר"א על עקבותיו, אך יש ששאלו מה הייתה מטרת עלייתו מלכתחילה? רב שמואל סלאנט, רבה של ירושלים, כתב ש"מסורת בפי צנועים וחכמי יחידי סגולה במדינת ליטא שעניין הסמיכה היה אדיר כל חפץ הגר"א ז"ל בנסיעתו לאה"ק", וחזר על עקבותיו כשהבין שלא יצליח לשכנע פרנסי א"י בעניין זה⁶⁵.

הרי"ל מימון כתב, ששמע מי שטען שהגר"א עלה ארצה לקיים את המצוות התלויות בה, אך ר' מימון עצמו סבר, שהגר"א רצה לעלות בגלל שא"י היא מקום גילוי השכינה, כפי שרמז בעלים לתרופה. לדעתי תשובת שאלה זו פשוטה. הגר"א השווה את ישיבת א"י לישיבה בבית הכנסת: הנה יש בישראל שבע כתות:
א' - בעלי מצוות,
ב' - היושבים בבית מדרשות כל ימיהם,
ג' - היושבים בבתי כנסיות ועוסקים בתפילה, ...
ד' - הקובעין דירתן בארץ ישראל,
ה' - היושבים בירושלים, ...
ו' - היושבים בהר הבית ובחיל שהוא מחנה לוויה...
ז' - הם אותם שבמחנה שכינה היינו מעזרה ולפנים...

וכמו שאמרו חז"ל⁶⁶: אמרו לר' יוחנן:

איכא סבי בבבל. תמה ואמר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה הוא דכתיב.
כיון דאמרי ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא,
אמר: היינו דאהני להון - ר"ל שקדושת בית הכנסת ובית המדרש,
הוא כקדושת ארץ ישראל⁶⁷.

יש לשים לב לכך, שכתוב שישיבת בית הכנסת היא כמו ישיבת א"י ולא שישיבת א"י היא כמו ישיבת בית הכנסת. יש כנראה יתרון בישיבת א"י לעניין הקדושה. ויש ללמוד מן המקור האחרון מדוע רצה הגר"א לעלות ארצה. וכפי שהוא כתב, שהקב"ה לקח לעצמו חלק שהוא א"י ונתנה לעמו ישראל. הגר"א רצה להיות בחלקו של הקב"ה. אינני טוען שזו היא הסיבה היחידה לניסיון עלייתו. יתכן שניסיון זה היה קשור לתפיסתו המשיחית, כפי שמופיע בספר קול התור⁶⁸, אך רצוני כאן להצביע על תפיסתו הבסיסית את הארץ, שהשפיעה על רצונו לעלות אליה.

האם עלו תלמידיו במצוותו
מה שלא עלה בידי הרב עלה בידי התלמידים. רוב תלמידי הגר"א, שהאריכו חיים עלו בראשית המאה הי"ט בשנים תקס"ח-תקס"ט.
ר' מנחם מענדל משקלאב ובנו
ר' נתן נטע,
ר' ישראל משקלאב,
ר' שלמה מטאלטשין⁶⁹,
ר' סעדיה ובנו ר' נתן נטע,
ר' בנימין ריבלעס יצא לדרך ונפטר בה, ובנו
ר' הלל משקלאב⁷⁰,
וגם ר' טובי' בנו של ר' יהודא ליב בן הגר"א.
כל זה בעזרת ר' חיים מוולאז'ין, שעזר לגייס את הוצאות הדרך והדריך את העולים⁷¹.

האם התלמידים עלו במצוות רבם?
זו שאלה קשה. ניתן לומר שראו בניסיונו לעלות דוגמא שיש לחקותה אך קשה לקבוע אם הם עלו במצוותו⁷². במקורות מזמן עליית התלמידים אין הוכחה חד משמעית בשאלה זו⁷³. רק בדור השלישי לעליית התלמידים, בדברי ר' יושע ריבלין, נטען שהתלמידים עלו במצוות הגר"א⁷⁴.מקורות מאוחרים אלה מדברים מפורשות על כך שעלו במצוותו.בספר התקנות והתעודות לבית מדרש אליהו, ביוזמת ר' אליהו לנדאו נכדו של ר' יעקב משה נכד הגר"א, משנת תרנ"ז, בעמוד השער הפנימי כתוב:

"ואולם בירושלים עיה"ק אשר מרן ז"ל קדוש ונשגב להם בייחוד באשר הוא [הגר"א] ירה אבן פינה ליסוד הישוב ע"י תלמידיו הק' זי"ע.

ובעמ' י' כתוב:

כן השגיח עלינו ה' הטוב בדור אבותינו, ושלח לנו ממרום איש כמלאך נאדר בקדש, לטעת בארץ ויושביה אילנא דחיי, ה"ה מרנא הגאון החסיד האמיתי רבנו אליהו מווילנא זצוקל"ה... והשני בקודש [אחר לימוד תורה] אהבתו לאה"ק אהבה בלתי מוגבלת בהונו ואונו לנסוע לאה"ק ומשמיא דקא עכבי ליה, והוא הראשון לציון ולירושלים וליסוד ישוב ארה"ק ואחריו נהרו התלמידים זיע"א.

ר' יצחק זאב ידלר, בעל ספר תפארת ציון על המדרש, עלה ארצה בתרמ"ז מליטא יחד עם ר' אלעזר לנדא נינו של הגר"א. בנו ר' בן ציון ידלר, המגיד הירושלמי, סיפר על עליית אביו. והקב"ה הזמין לו אנשים מכובדים לנסוע בצוותא לארץ הקדש, ובתוכם היה הגאון הישיש הר' אלעזר לנדא זצ"ל בן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל בנו של הגאון ר' אברהם זצ"ל בנו של האדמו"ר הגר"א מווילנא זצלל"ה, והיה שמח שמחה גדולה על שהקב"ה הזמין לו לנסוע בצוותא עם נכדו של הגר"א מווילנא שהוא היה הראש והראשון לעורר את קדושת הארץ וזירז את תלמידיו לנסוע אל ארץ הקודש⁷⁵.ובמקום אחר סיפר ר' בן ציון ידלר והוסיף עוד על עליית אביו: לאחר פטירת הגר"א זיע"א קראו תלמידיו לאסיפה גדולה בעיר שקלאב, וקבלו לקיים רצון רבם, ובשנת תקס"ח עלתה קבוצה גדולה מהם לא"י... לאור זה הייתה מרגלא בפי אאמו"ר[=אדוני אבי מורי ורבי] כל זמן הנסיעה: בזכות הגר"א ופעולותיו למען העליה לאר"י יוליכנו הקב"ה לשלום⁷⁶.

על עלית תלמידי הגאון כתב הרב חרל"פ במאמרו לעת דודים⁷⁷:

"מגמתו של מרן הגר"א להתעוררות ישוב זה ועליית תלמידיו היה ג"כ כדי להחיש קץ המגולה הלזה".

ובמאמר עליית אליהו⁷⁸ כתב הרב חרל"פ:

הופעת נשמתו של אדוננו הגאון בעולמנו, כפי מה שמקובלנו מפה לאוזן, היה בשביל שלושה דברים:
א) לשמור על דרך עץ החיים, זו התורה...
ב) ללמד אורחות חיים... ולא להלוך אחרי הפלפול...
ג) השיבה לציון משכן כבודו ולירושלים בית מקדשו...
כי ארץ ישראל היא כסוכה שמצוותה תעשה ולא מן העשוי כדי לקיים ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, בקיבוץ גלויות ע"ד [=על דרך] קץ המגולה... זאת הייתה מגמתם של רבנו הגר"א ותלמידיו בעבודת יסוד הישוב בארה"ק.

גם ר' ישעיה חשין שנפטר בשנת תשט"ו כתב ברשימותיו⁷⁹:

צריכים קודם ללמוד הרבה את היסוד הרוחני שלהם את 'סערת אליהו' רבם הגר"א לקיבוץ גלויות וישוב ארה"ק שזה היה יסוד היסודות שתלמידיו מסרו את נפשם ובאו באש ובמים בכדי לקרב את הגאולה במצות רבם⁸⁰.

עניין האתחלתא שרבנו הגר"א מדבר הרבה ע"ז בחיבוריו... וכן דברי הגר"א שכל קיבוץ גלויות תלוי במצוות התלויות בארץ ובאמונת תלמידיו שהגר"א היה נהורא דמב"י [=דמשיח בן יוסף]. נראה שאין לשאול, על פי מקורות אלה, מדוע לא הכריז הגאון בפומבי, שכל מי שיכול לעלות ארצה עליו לעשות זאת, משום שהיה צורך להכין תחילה את הקרקע כדי שיהיה יסוד בנוי, כי אילו הייתה עלייה המונית לא היו יכולים להסתדר מבחינה כלכלית. טענה דומה לזו אנו מוצאים בעיתון הלבנון. בוויכוח בין "המגיד" ל"לבנון", שארך כשנה וחצי, טען עורך הלבנון, שאין להכריז בפומבי על קנית קרקעות בא"י, ובוודאי לא לפני שעושים כן בפועל משום שיש בכך סכנה גדולה:

איך ידרוש מאתנו כי נשים לבנו היום על דבר הרעיון אשר רעה רוח של ד. גדליה אודות קניית א"י... כי עוד נרע רעה גדולה לאחינו העניים הנפוצים בקצות הארץ. והיה כשמעם השמועה העוברת כי א"י תקנה מיד השולטאן, לא יחילו עד אשר הקונים ישקלו הכסף... וימהרו למכור את אשר להם, וכנשר ייטוש אוכל יעפילו לעלות ירושלים, וכל אחד ימהר להקדים את חברו... ובמה יחיו העניים הרבים האלה את נפשם...עלייה המונית הייתה גורמת בוודאי, בנוסף לבעיות פרנסה, גם לבלבול גדול ולאפשרות של מלחמה עם הטורקים.

יש לשים לב לכך, שגם בחיי הגר"א עלו מסביבתו ארצה⁸¹. כמובן, אי אפשר להתעלם מכך שעלית ר' עזריאל משקלאב בשנת תק"ל⁸², השפיעה על נכדו ר' ישראל משקלאב לעלות אחר תלמידי הגר"א בשנת תק"ע⁸³, ור' ישראל חתם את הקדמתו לביאור הגר"א על השו"ע:

ישראל בלא"א, במוהר"ר [=בן לאדוני אבי בן מורנו ורבינו הרב רבי], שמואל נר"ו [=נטריה רחמנא ופרקיה] בן האיש הירא אלקים... עזריאל זצ"ל משקלאוו יצ"ו שנסע לארץ הקדושה⁸⁴

אך גם ללא המקורות שהבאנו עתה סביר להניח, שניסיון עלית רבם הגר"א השפיעה על החלטת התלמידים לעלות ארצה. אם ניקח בחשבון שאין מתכננים עלייה כזו בין לילה, סביר להניח שעלייה זו, שהתבצעה כעשור לאחר פטירת הגאון, נקשרה לדמותו ולתורתו.כבר בשנת 1800 התחיל ר' חיים לתכנן את העלייה. היה זה רק שלש שנים לאחר פטירת הגר"א. בזיכרונותיו של ר' אריה ב"ר ירחמיאל, מי שהיה נאמן כולל הפרושים במשך שנים רבות והגיע ארצה ב-1813 עם חותנו ר' שלמה זלמן שפירא, כתוב:

בשנת 4560 צ"ל 5560 לבריאת העולם פקד ה' את ארצות הק'[ודש] והתעורר רוח טהרה בלב צדיק יסוד עולם הגאון האמיתי מו"ה ח[יים] ז"ל מוולאז'ין תלמיד מובהק לאדמו"ר רבן שכבה"ג [=של כל בני הגולה] מו"ה [=מורינו הרב] אליהו מווילנא זצ"ל זכותו יגן על כל ישראל, הוא הקים דגל התורה בישראל שקבע ישיבות בכל מדינת רוסלאנד והחל לטכס עצות איך לפתוח שערי ארצות הקודש. ושלח אז מתלמידי הגאון החסיד ז"ל הר' הצדיק יסו"ע [=יסוד עולם] מו"ה מענדל זצ"ל תלמיד הגאון הנ"ל בנסתר הוא ובנו. הראש היה הגר"ח מפרקיי [ר' חיים כ"ץ] שהי'[ה] רב בווילנא הוא ואשתו ובנו ובנותיו והרב הגדול מו"ה ישראל בעה"מ ספר תקלין חדתין ופאת השלחן והרב הג'[און] ר' סעדיה וב"ב [=ובני ביתו]... והיה העדה כמניין אשרי⁸⁵.

גם בשנת 1860 מוצאים אנו רמזים לכוונה לעלות ארצה. ר' אברהם דנציג, מחותנו של בן הגר"א, חיבר ספר בשנת תקס"ו בשם שערי צדק והוא הדרכה מעשית לעולים לגבי מצוות התלויות בארץ⁸⁶. הוא כתב בהקדמה:

והנה אם יכנס אדם לחצר המלך ולא ידע מנהגו וודאי שמתחייב בנפשו. כ"ש הרוצה לדור באה"ק ולא יהי' בקי בכל הדינים הנוהגים שם... ולזה ליקטתי כל הדינים השייך לזה ... ואם ח"ו לא אזכה לעלות, אקיים המצוות התלויות בה בלימוד הזה⁸⁷

יוצא אם כן, שקרוב מאוד לפטירת הגאון הגו את רעיון העלייה הזה, דבר המחזק את הטענה שתלמידיו יצאו לעלות אם לא במצוותו, לפחות בהשראתו של הגר"א.

הערות:

1. אדרת אליהו לספר דברים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 861
2. דברים ח, ז.
3. דברים כא, א.
4. יהושע כא, כג.
5. יהושע ד, כב; אדרת אליהו, שם
6. דברים ח, ז.
7. במדבר יג, לב.
8. אדרת אליהו, עמ' 609.
9. אדרת אליהו, עמ' .877
10. אדרת אליהו עמ' 886
11. בראשית רבה טז, ז
12. שם.
13. כת"י JTS5179 M s דף מז ע"ב.
14. עלים לתרופה הוצאה ראשונה - מינסק תקצ"ו. במהדורת ורשה תרט"ז, כתוב "ואני נוסע בשלום ברוך ה'" אך נראה יותר מהדורת מינסק על פי מסכת ברכות דף סד ע"א. ראה י' אברהמס, צוואות גאוני ישראל, פילדלפיה 1926,עמ' . 312
15. כתובות קי ע"ב.
16. אדרת אליהו, עמ'687
17. אדרת אליהו עמ' 684
18. ליקוטי הגר"א מכתב יד, ירושלים תשכ"ג עמ' נא-נב. ועל הפסוק "פני ילכו והניחותי לך" (שמות לג, יד), כתב הגר"א: "והשיב יתברך שמו, שאני לא אלך אלא בארץ ישראל להנחיל לישראל, וזה שאמר והניחותי לך, אבל בדרך לא אעלה כו', רק זאת אעשה שפני ילכו עם המלאך בארץ ישראל". אדרת אליהו, ירושלים תשמ"ח, עמ' 140.
19. פסוק ז.
20. אדרת אליהו עמ' .535
21. שה"ש פרק א, ג. במהדורת מכתב אליהו, פראג תקע"א הגירסא היא, "כי או"ה אבל ישראל נפשותן מא"י והן דבוקין בה". וראה א' קוסמן, "הארות בתורת הגר"א, ניצני הארץ, כרך ז, תשנ"ג עמ' 206.
22. ב"ב קנח ע"ב.
23. מו"ק כה ע"א.
24. זוהר ח"ב, דף טז ע"ב.
25. אדרת אליהו עמ' .536 ראה גם מדרש ספרי פרשת עקב אות לז: "למה נקרא שמה תבל ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה. שנא' בגויים אין תורה (איכה ב, ט), מכאן שהתורה בא"י". כנראה ששילוב התורה עם ארץ ישראל יש בה כח מיוחד כפי שאמר הגר"א: "ד' אמות של הליכות ביהמ"ד מכפר עון בארץ ישראל והמאור שבה מחזיר למוטב". (הצדיק ר' יוסף זונדל מסלאנט, ירושלים תרפ"ז, עמ' קיב).
26. ליקוטי הגר"א מכתב יד, ירושלים תשכ"ג, עמ' כט. על פי הגר"א לא רק הקדושה מקורה בארץ ישראל כי גם כלל ברכות העולם הגשמי מקורם בארץ. כפי שכתב: "בעניין הרוחניות, הברכה באה בעבור ארץ ישראל, ואגב מתברך גם חו"ל, ועל כן אנו אומרים, ותן טל ומטר בימות הגשמים, שאם לא יהיה להם ח"ו בארץ ישראל, לא יהיה בכל העולם כלו". (אמרי נעם, ברכות לה ע"א).
27. אדרת אליהו עמ' .607
28. ספרי, פרשת עקב פרק מ, וילנא תרכ"ו דף סה ע"ב.
29. הסוגריים הם תוספת הגר"א לספרי.
30. ראה א' רביצקי, "הציבי לך ציונים לציון - גלגולו של רעיון, בתוך א"י בהגות היהודית בימי הביניים, מ' חלמיש וא' רביצקי (עורכים), ירושלים תשנ"א, עמ' .39-1 וראה יחסו של הגר"א למדרש זה, א. קוסמן "הארות בתורת הגר"א" מתוך ניצני הארץ, חוברת ז, תשנ"ג עמ' 206-205
31. ביאור להושע, השמטה בסוף תרי עשר, ווילנא תק"פ. ועל מסכת ברכות פירש הגר"א: "כי נר מצווה זו ארץ ישראל, שכמה מצוות אי אפשר לקיים כי אם בארץ ישראל, שלכן בקש משה ליכנס לארץ כדי לקיים מצוות (אמרי נועם, ברכות ג ע"א).
32. אדרת אליהו עמ' 536
33. מ"ב יז, כד.
34. שם פסוק לב
35. כתובות קי ע"ב.
36. אדרת אליהו עמ' 684
37. וזה הנוסח המלא: "יעקב חבל נחלתו - פי' כשחלק הקב"ה את העולם בדור הפלגה, ונתן לכל שר ושר את נחלתו, כמ"ש לעיל, אז לקח הקב"ה א"י לחלקו ואח"כ נתנה לישראל וכמ"ש כל הדר בחו"ל כאילו אין לו אלוק וכל הדר בא"י כו' לפי שאם הוא דר בח"ל אזי הוא תחת השרים אבל אם הוא דר בא"י יש לו אלוק לפי שאז שייך לחלקו של הקב"ה לבדו ואין שום ממשלה ושר עליה. ולכן, אפילו גוים הדרים בא"י צריכים לקיים כל המצוות לפי שכל המצוות תלויים בארץ ישראל וכמ"ש אצל הכותים ואת משפט אלקי הארץ כו' וזהו כי חלק ה', שמה שלקח לו חלקו, עמו - נתנה לעמו ישראל". כאן יש תוספת שהמצוות תלויות בא"י. ספר הכללים להגר"א
38. אדרת אליהו עמ' . 535
39. וראה גם בבא קמא לח ע"ב, חולין ג ע"ב, יבמות כד ע"ב, ונדה נו ע"ב.
40. שו"ת הרא"ש, כלל ט' ד"ה ששאלת גיורת, טור יו"ד סימן ריז , ובית יוסף יו"ד ריז, אות לח-לט.
41. שו"ע אה"ע סימן מד סעיף י. ביאור הגר"א אות יט.
42. ראה לדוגמא פירושם של מצודת ציון ורד"ק לפסוק יא, בפרק לז.
43. ספר הדרת קודש כת"י מוסד הרב קוק 726,דף מב ע"א, ומופיע גם בליקוטים שבסוף ספד"צ עם ביאור הגר"א וילנא תרמ"ב, דף לח ע"ב.
44. שם.
45. שם.
46. מגילת אסתר עם פירוש הגר"א דפוס וארשה, ניו-יורק תשל"ב, פרק ב, פסוק ו, דף ט ע"ב. 47. סימן עה אות יז.
48. אדרת אליהו עמ' . 608
49. עניין ג' השבועות: "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". פסוק זה המופיע בלשון שבועה נמצא בשלושה מקומות בספר שיר השירים (ב, ז; ג, ה; ה, ח).
50. כתובות קיא ע"א.
51. שם
52. וברור שסבר כן ר' זירא שהביא דרשה זו כיון שהוא עצמו עלה לא"י. כתובות ד ע"ב.
53. ראה סידור הגר"א בנגלה ונסתר, ירושלים תשל"ב, דף מה ע"א.
54. פירוש הגר"א לשיר השירים כת"י י' לוי אוטבה מס' 863,דף ט ע"ב. בגרסא שבדפוס המילים "את האומות" חסרות אך הכוונה דומה. ראה סדור הגר"א בנגלה ונסתר, דף מז ע"ב, וכן ביאורי הגר"א לתיקוני הזוהר עט, א.
55. פאת השולחן, ירושלים תשכ"ח, עמ' ח. ובספר שערי צדק, ירושלים תר"ג, לר' אביעזר מטיקטין (שעלה ארצה עם תלמידי הגר"א), כתוב בדף נח: "מה שאחז"ל... שלא ידחקו את הקץ כוונתם בזה על שאר הימים, שלא בעת פקידה, שאז צריכים ישראל לדחוק את עצמם בכוח גדול בתשובה שלימה וברוב מעשים כדי שלא יתגבר עליהם הסטרא אחרא, אבל בזמן הפקידה אז בנקל רב יכולים ליגאל". ר' חיים ויטל בהקדמה לשער ההקדמות כתב שהשבועות הן רק למשך אלף שנים של הגלות, ויתכן שכך סבר גם הגר"א. אם כן יתכן שגם השבועה, שלפי הגאון חלה על בניית ביהמ"ק, נגמרה בעת הפקידה לאחר אלף השנים. וראה להלן סוף הערה 78.
56. בספרו של א' יערי, אגרות ארץ ישראל, ת"א תש"ג.
57. ראה לעיל סביב הערה 41.
58. י' אברהמס, ספר צוואות גאוני ישראל, פילדלפיה1926 ,עמ' .
59. 316 י' וינוגרד הביא סיפור של ר' יוסף זונדל מסלאנט ששמע מר' מאיר כהן מוולאז'ין שהגר"א נסע לא"י דרך אמסטרדאם. (צפונות, חוברת ט, שנה ג, (תשנ"א) עמ' קג) א' מורגנשטרן גילה שאכן הדבר היה כך, כי במסמך בפנקס קהילת האג, בארכיון בהאג כתוב: "שנת תקל"ח אן ל.. ר' אלי'הו מווילנא ההולך לא"י, א' הגריי 5.5פלורינים ". כלומר ר' אליהו מווילנא קיבל 5.5 פלורינים בדרכו לארץ הקודש. (כתב יד, ארכיון העיר האג, הקהילה האשכנזית, סדרה 131,פנקס מספר 1,עמ' .251 וראה א. מורגנשטרן בתוך 1997,חוברת58, 1,עמ' 38-40).
60. הקדמת ר' אברהם ור' יהודא לייב בני הגר"א לביאורו לשו"ע או"ח, ירושלים תשכ"ז, א ע"א.
61. בעניין ניצוץ משה, כתוב במאמרו של ד"ר י. י. ריבלין, המופיע בספר הגר"א: "מה שנמסר מפי זקני הפרושים בדורות שעברו, שלכתחילה היה הגר"א ניצוץ מב"י היינו מיסוד הדין... במשך השנים עלה בדרגות עד שהגיע לניצוץ מצד הרחמים והחסד. ורמז לזה... ברחמים גדולים אקבצך (ישעיה נד) בגי' אליהו בן שלמה זלמן... היא הגאולה מסט' דימינא וכן משה הוא מסטרא דרחמים". (ראה ספר הגר"א, י-ם תשט"ו, ח"ב, עמ' קיד, הערה 54) עמ' קטו. וראה ביאור הגר"א על תקז"ח דף כז על פסוק זה ותקז"ח דף יח ע"ב ד"ה "בכל דור ודור" וכו'.
62. ראה מאמרו בחוברת, חמישים שנה לפטירת רבי יושעה.
63. רי"ל מימון, ספר הגר"א, ירושלים תשט"ו, עמ ק"א.
64. ראה מ' אונא, הגר"א מוילנא ותקופתו, ירושלים תש"ז, עמ'33 .
65. מכתבו של ר' שמואל מסלאנט, סיני, חודשי כסלו-טבת תשי"ג. וראה ספר הגר"א, ח"א, עמ' קצב. וראה התייחסותו של הרב א' קוסמן למסורת זו, עתון מקור ראשון, גליון 18 (י"ד חשוון, תשנ"ח), במוסף, עמ'29 .
66. ברכות ח ע"א.

67. אדרת אליהו עמ' 551-552
68. קול התור, ירושלים תשנ"ד, עמ' .23 מורגנשטרן, במאמר שהבאנו לעיל (ר' הע' 59) טען שניסיון עלייתו של הגר"א היה קשור לחישובי הקץ של ר' עמנואל חי ריקי ואחרים. לדעתי עליה זו הייתה קשורה לתורת השעות של הגר"א שהסברתיה במקום אחר. (ראה "תורת הגאולה של הגר"א מווילנא מקורותיה והשפעתה לדורות", שהנני כותב, בחלק על פרטי הגאולה, זמן התיקון).
69. שעלה כבר בחיי הגר"א בסביבות השנה תקנ"ב. ראה א' פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ח"ג, עמ' .182 יש לשים לב לכך שהיו שני אישים שהיו ממקורבי הגר"א. האחד, ר' שלמה מטאלטשין שעלה ארצה בחיי הגר"א והשני ר' משה שלמה מטאלטשין שנפטר בווילנא. ראה תוח"י שם וכן ב' לנדוי, הגאון החסיד מוילנא, ירושלים תשכ"ח, עמ ערה ובהערה81
70. מורגנשטרן טוען שר' הלל עלה בין השנים תקצ"ב-תקצ"ד, "שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א", עמ' .207 קשה לקבוע מי בדיוק נחשב לתלמיד הגר"א ומי לא. אם נלך לפי הרשימה הרשמית היחידה, היינו של בני הגר"א בהקדמתם לביאור הגר"א לשו"ע או"ח, דף ב, א, נמצא עשרה תלמידים, והם: 1) רב חיים מוולאז'ין, 2) ר' שלמה מווילקאמיר, 3) ר' שלמה זלמן אחיו של ר' חיים, 4) ר' סעדיה גיסו של ר' שלמה זלמן, 5) ר' משה שלמה מטלאטשין, 6) ר' צבי הירש מסעמיאטיץ, 7) ר' שלמה ממאהילאב, ושלשה מחכמי שקלאב, 8) ר' בנימין ריבלעס, 9) ר' מנחם מענדל, 10) ור' שמחה בונים (אחיו של ר' מנחם מענדל). אם נוסיף להם את ר' ישראל משקלאב ששרת את הגר"א בסוף ימיו וגם את ר' הלל בנו של ר' בנימין הידוע גם כתלמיד, נגיע לשנים עשר. ישנם מניינים אחרים של תלמידי הגר"א. הרי"ל מימון אינו מוסיף על מניין זה אך מונה שני מקורבים נוספים שהם ר' מנשה מאיליא ור' יעקב מדובנה. האחרון היה בעצם חבירו של הגר"א יותר מאשר תלמידו (ספר הגר"א, עמ' קס). ואמנם ב' לנדוי בספרו הגאון החסיד מוילנא הגיע לרשימה ארוכה מאד ולא ידוע לי על סמך מה, (הגאון החסיד מוילנא, עמ' רסו-רצב). לנדוי מרחיק לכת ומונה כששים מקורבי הגר"א. לעומתו, י"ש שפיגל טוען שאי אפשר כלל לדבר על תלמידים של הגר"א. "אולם יש לדעת שהיה מרחק רב בין החכמים המכונים תלמידיו לבין הגר"א, וספק רב אם היו אלו תלמידים במובן המקובל" (עמודים בתולדות הספר העברי, רמת גן תשנ"ו, עמ'387). אכן ר' מנחם מנדעל משקלאב למד שנתיים פחות שליש אצל הגר"א (הקדמת ר' מ"מ למגיד מישרים כת"י, מובא בתוח"י ח"ג, עמ' 158), ור' חיים היה מגיע רק מידי פעם לשאול שאלות ולא למד אצל הגר"א באופן קבוע, (ר"י אפשטיין בסוף מכתבו שנדפס בסערת אליהו, ורשא תרל"ח, ומובא אצל לנדוי עמ' רעז הערה 8), אך טענתו של שפיגל מוגזמת. הוא מנסה לתמוך את עמדתו בדברי ר' מרדכי פלונגיאן בספרו בן-פורת על תולדות ר' מנשה מאיליא (וילנא תרי"ח עמ'91), אף שיתכן שדברי ר' מרדכי היו מגמתיים בכדי להגן על דמותו של ר' מנשה הנחשב למקורב לגר"א אך לא תלמיד. ובכלל היו שערערו על אמינותו של ר' מרדכי (ראה שפיגל שם עמ' 387). לדעתי, קביעת התלמידים אינו מסובך כל כך. השאלה איננה כמה זמן למדו אצל הגר"א, והאם הגר"א אהב את זה שתלמידים רצו להסתופף בצילו, אלא השאלה היא איך ראה הגר"א את האנשים האלה? אם הגר"א סמך עליהם מספיק לתת להם רשות להעתיק את כתביו ולערכם כבר בחייו, ברור שבעיניו הם היו תלמידיו. ולכן נכון כתבו בני הגר"א כשמנו את תלמידיו, כי הם אלה שהגר"א סמך את ידיו עליהם. גם אין להתעלם מכך שבכל זאת אנשים אלה קבלו יחס אישי בלימודם מהגר"א, ובין אם מדובר על זמן ארוך או קצר, עצם ההתייחסות האישית הזאת שנשנה פעם אחר פעם, בהתחשבות עם דמותו המסוגרת של הגר"א, אין ספק שרצה לקרבם אליו
71. ראה הפרק על עליית התלמידים במחקר "תורת הגאולה של הגאון מווילנא", וכן א' מורגנשטרן "שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א", עמ'209 .
72. אצל תלמידי הגר"א אנו מוצאים אותה התלהבות בשבח א"י כמו אצל הגר"א עצמו. באגרת מצפת משנת תק"ע המופיע בהקדמה לספר פאת השלחן (ירושלים תשכ"ח, עמ' 9) שעליה חתומים רב מנחם מענדל משקלאב ורב סעדיה, תלמידי הגר"א, כתוב: "אמת מה נהדר ישיבת הארץ הטובה! אמת מה נפלא חיבת ארצנו! אמת מה נאה קודש, זיו, הדר ישיבתה והליכתה. ...טוב עפרה ואבניה. טוב תבואתה ופירותיה וירקותיה, טוב זכות אוירה, טוב השגת תורותיה, טוב ריבוי מצוותיה, טוב טהרת קדושתה, טוב הליכת ד' אמותיה, מצלת אנשים ומביאם לחיי עה"ב בדרכיה ...התורה שיבחה ברבת שבחיה התורה ריממה ברוב רומותיה, ומי יכול לפאר גודל פאר המלכה בכל חלקיה". (אגרת זו נקראת אגרת תלמידי הגר"א אך לא כל החתומים עליה היו תלמידי הגר"א). ובאגרת אחרת מר' ישראל משקלאב מופיע נספח מר' שלמה זלמן שפירא מבירות הכותב: "ידידי, ידידי, אילמלא לא נבראנו רק לתקן זאת ישוב אה"ק די לנו, כי שקולה זה כנגד כל המצוות" (אגרת משנת תקפ"ג מופיע בספר בשליחות ירושלים, לא' מורגנשטרן, ירושלים תשמ"ז, עמ' 135). וכן באגרת משנת תקפ"ג מטבריה שעליו חתומים ר' ישראל משקלאב ואחרים כתוב: "כי כדאי שיבא אדם לעולם בשביל ליסד יסודות ישוב אה"ק השקולה ככל התורה כולה, ולהציל נפשות יקרות באה"ק" (שם, עמ' 139), ובאגרת משנת תקפ"ז מירושלים, ר' מנחם מענדל משקלאב, יצא כנגד אלה שנהלו תעמולה נגד ההתיישבות בירושלים וכתב: "ולא ישמע לקנאים אשר טבעם להשפיל מי שמכיר טוב על ירושלים עה"ק ת"ו דברי אוהב יראי ה' ואוהבי תורתו המתאבק בעפר ירושלים עה"ק. מנחם מענדל בהרב מו"ה ברוך בענדיט זלה"ה מירושלים עה"ק ת"ו" (שם עמ' 122).
73. מורגנשטרן מביא ראיה מעניינת ממכתב של צ"ה לעהרן (קתדרא 24,עמ' 77) לר' אברהם שלמה זלמן צורף. לעהרן, כמסיח לפי תומו, מתייחס לאחד האנשים השנואים עליו, וכותב שאותו אדם אולי עלה ארצה, "אך בוודאי לא במצוות הגר"א". מכאן שסבר שהשאר אכן עלו במצוות הגר"א.
74. בספר מגילת יוסף, רמת גן תשכ"ו, עמ' 221 ובעיתון הצפירה, תר"ן, כותב ר' יושעה ריבלין, שבאו התלמידים במצוות הגר"א.
75. ספר בן יכבד אב, ח"א, ירושלים תש"ח, עמ' ז.
76. בטוב ירושלים לב' יאדלר, ירושלים תשנ"ד, עמ' רפח.
77. נדפס בחוברת סיני טבת-שבט תש"ח, עמ' קכז.
78. נספח לספר חזון ציון, ירושלים תשי"א.
79. נדפס בספר "דברי ישעיהו", ירושלים תשל"ז.
80. הלבנון, גיליון 10 תרל"ז, עמ' .75
81. עוד בחייו של הגאון התחילו יהודי ליטא לעלות ארצה, אך הם היו בודדים. רק כעשר שנים לאחר פטירת הגר"א התחילו תלמידיו תנועה מאורגנת מליטא ורייסין. (א מלאכי, "הגר"א והעליה לא"י, תלפיות א-ב (תש"ט), עמ' 240).
82. ראה י' חסדאי - "ראשיתו של היישוב המתנגדי והחסידי בא"י - עלייה של מצווה ועליה של שליחות", שלם ו, (תשד"ם), עמ' .238
83. כשם שעליית ראשוני המתנגדים עורר את רצונם של האחרים לעלות כן זה השפיע עליו חסדאי שם עמ' .252-249
84. הקדמה לשו"ע או"ח, דף ב ע"ב, וכן בהקדמה להערות ר' העשיל על הסמ"ג, שיצאו לאור בעריכתו בסמ"ג בדפוס קאפוסט תקס"ז (ראה הסמ"ג השלם מהד' בכר שלמה אומן ומכון ירושלים תשנ"ג, מבוא עמ' 45).
85. אמתע"י כ"י 526,וראה מורגנשטרן, "שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א", שלם ו, (תשד"ם), עמ' . 120
86. ספר שערי צדק, וילנא תקע"ב
87. הקדמת המחבר. וראה א' מורגנשטרן, משיחיות ויישוב א"י, ירושלים תשמ"ה עמ .68-73 יש עוד רמזים אחרים לעלייה זו בשנת תקס"ו, בהקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א על שו"ע יו"ד (שקלאב תקס"ו) כתוב "מה טוב ומה נעים שבתנו יחד בארץ הבחירה בבית תפארתנו מקום אשר הללוהו אבותינו. דברי בני המחבר" (שם דף ב ע"א). ומעניין להוסיף כאן שבספר ביאור הגר"א לרעיא מהימנא אשר בכתב ידו של ר' נתן נטע בן ר' מנחם מענדל משקלאב, בדף מ' הוסיפו מלת "מנחם ציון" (חתום כ"ה אלול תקס"ו), כת"י. בסוף נציין עוד לגבי פירוש הגר"א לג' השבועות (ראה למעלה עמ' 21) שהגר"א עצמו הזכיר את השבועה שלא ידחקו את הקץ בתיקונים בקשר לאיסור בניית המקדש בעצמנו, דבר המצביע על האפשרות השניה (ראה למעלה), אבל גם יתכן שכוונתו שם באופן כללי לכל השבועות ולאו דווקא לאחת.

חזרה לתחילת המאמר