|
תקציר: תיאור דרכו והנהגותיו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. |
|
|
"יש רשות להוסיף:
העמיד תלמידים בישיבת קול תורה והרביץ תורה לרבים". [מצוואתו: בענין המצבה] |
|
יום ראשון לפנות ערב, השעה - שעה שבע ועשר דקות. הדלת של הדירה הפשוטה של מורי ורבי הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל בשכונת שערי חסד שבירושלים ת"ו נפתחת והרב יוצא עם גמרא ביד ימינו. הרב יורד במדרגות ופונה לרחוב הסמוך, רחוב השל"ה, ונכנס לבית הכנסת "אגודה". לפעמים מחכה אחד משומעי השיעור לרב בפתח הבית. לאחד יש שאלה הלכה למעשה ולשני יש הערה הנוגעת לשיעור הקודם. לפעמים אחד ממשתתפי השיעור מקדים ועולה לפני השיעור אל ביתו של הרב זצ"ל להתייעץ אתו. פעם זכיתי ללכת עם הרב זצ"ל ויהודי מאמריקה ניגש אליו ומבקש לצלם אותו. לפעמים מבקשים לעכבו, אבל הרב זצ"ל אינו מוכן. מחכים לו בשיעור. הרב נכנס לבית הכנסת וכשלושים איש קמים לכבודו. הרב מוריד את הכובע הירושלמי ולובש כיפה (אינו חובש כיפה מתחת לכובע) והשיעור מתחיל. הרב אוהב דיוק. בסוף שיעור של שעה וחצי היה הרב אומר לפעמים "התחלנו בזמן ולכן נגמור בזמן". שיעור זה של יום ראשון בערב התקיים כחמישים שנה! יום ראשון בערב הרב הקדיש לשיעור בעלי בתים ולא הסכים לוותר עליו. ולא פעם שמעתי מבני משפחתו שהרב ביקש מהם, לא לקבוע שמחה, חתונה או בר מצווה ביום ראשון בערב, אם לא באופן יוצא מן הכלל. מתי התחיל השיעור? מספר צעירים מעולי גרמניה התחילו ללמוד ספר פאת השולחן, כדי לדעת איך לקיים מצוות התלויות בארץ. פעם התקשו בהבנת קטע בפאת השולחן ולמזלם עבר שם רב צעיר שהתרשם לראות צעירים "יקים" הממיתים עצמם בהבנת פאת השולחן. הרב הצעיר נעתר לבקשת הלומדים הצעירים להיכנס ולהסביר את הירושלמי הקשה המובא בפאת השולחן. כך התחיל השיעור שהתקיים כחמישים שנה! מי היו שומעי השיעור? בהתחלה היה זה שיעור של עולי גרמניה שגרו בשכונות שערי חסד ונחלת אחים. משך השנים התרחב השיעור והיו כשלושים עד ארבעים משתתפים, ביניהם מורים בסמינר בית יעקב, יחד עם מורים בחינוך ממלכתי דתי, פקידי ממשלה עם אנשי שערי חסד, מרצים באוניברסיטה על יד אברכים, עורכי דין עם אנשי התיישבות, חובשי כיפות שחורות עם חובשי כיפות סרוגות, סוחרים עם אנשי יהודה ושומרון. היו ותיקין שזכו להשתתף שלושים עד ארבעים שנה והיו תלמידי חכמים שרצו לשמוע פעם שיעור מפי הרב שלמה זלמן. בין המשתתפים היה פרופסור בארצות הברית שניצל החופש בחודשי הקיץ להגיע לירושלים לשיעור אצל הרב זצ"ל. למדנו מסכתות רבות, והרב העדיף ללמד מסכתות שאין לומדים בישיבות ובמיוחד מסכתות שיש בהן הלכה למעשה. כך למדנו מסכתות שבת, פסחים, ראש השנה, סוכה, ביצה, מועד קטן ואף יבמות [מפרק ד' והלאה], בבא מציעא, פרק איזהו נשך, נדה ונדרים. בשנים האחרונות נענה הרב זצ"ל לבקשת ר' דוד ארנד נ"י ולמדנו מסכת כתובות, התחלנו, אך לא סיימנו. הרב זצ"ל אהב את הפשטות בחיים, ואף בלימוד תורה. הפשט היה נר לרגליו, פשט ברש"י ופשט בתוספות. הרב לא נתן תשומת לב מיוחדת לכל "כלומר" ברש"י. יש לדייק בכל מלה של רש"י ולא רק כאשר משתמש בלשון "כלומר"! לפעמים אחד מלומדי השיעור הציע פשט אחר בתוספות, והרב ענה "הסברתי לפי פשט מהרש"א בתוספות". בשיעור זה הרב זצ"ל התרכז בפשט הסוגיה לפי רש"י, תוספות ושאר ראשונים, ומיעט להביא פסקי הרמב"ם ואיך ללמוד את הסוגיה לפי פסק הרמב"ם. ידועים ומפורסמים העיונים הרבים של הרב זצ"ל ברמב"ם, ובמיוחד בסדר זרעים של הרמב"ם, אבל בשיעור ביום ראשון, הרב מיעט לדון בפסקי הרמב"ם. הרב זצ"ל החמיר בהלכות רבות, ומכאן שאב את כוח דהיתרא שלו. הרב ראה לימוד גמרא כלימוד המאפשר ואף מחייב להסיק מסקנות לגבי בעיות חדשות בחיים של היום. כשלמדנו הסוגיה של היתר יציאה לרשות הרבים עם קמיע של מומחים בשבת (שבת דף ס, א והלאה), דן הרב בשאלה של יציאה עם כדור לרפואה על ידי אנשים הסובלים ממחלות לב. האם אין להשוות כדור רפואי בדוק ויעיל לקמיע? הרב שמח עם הערות של שומעי השיעור. במיוחד העריך את הערותיהם של ר' יוסף הלוי פוגל ז"ל ושל ד"ר ברוך שטסמן ז"ל. הרב שמח, כשראה שהמשתתפים מכינים את עצמם לקראת השיעור. הייתה לו סבלנות מופלגת להסביר למי שלא הבין. גם לחלשים שבשיעור הראה אהבה רבה. מצד שני הצטער כאשר נשאלה שאלה שהגמרא מביאה להלן או שזו שאלת התוספות. אם לא התכוננת, מוטב לשתוק! כאשר למדנו מסכת מועד קטן, דן הרב בשאלת פועל שאין לו מה יאכל (מועד קטן יג, ב). אחד ממשתתפי השיעור העיר לדברי החינוך, מצוה קכג |
"וכן לבעל הבית התירו לעשות כל מלאכה לצורך מי שאין לו מה יאכל".
|
|
מדברי החינוך משמע שלא רק לפועל עני מותר לעבוד, אלא גם בעל הבית מותר לעבוד כדי לאפשר לפועל לעבוד. הרב דן בשיטת החינוך בספר מנחת שלמה, סי' צא, סעיף יח. לפני כשלושים שנה עסק הרב זצ"ל בחיפוש פתרון לנשים שימי הטהרה שלהן מעטים. הרב כתב על זה קונטרס גדול. לפני שהרב הוציא את הקונטרס, למד אתנו מסכת נדה ואף דיבר בשיעור לפעמים אחדות על הצעתו. נדמה לי שכוונת הרב זצ"ל הייתה לחזור עוד פעם על מסכת נדה, ולבדוק אם אין בגמרא ובפוסקים איזו סתירה להצעתו. את הקונטרס חילק לכמה ממשתתפי השיעור [בלי שאחרים הרגישו בכך] ואמר שבודאי למד מהערותיהם ואולי אף הכניס בקונטרס מחידושיהם! האמת הייתה נר לרגליו. הרב זצ"ל היה מליץ יושר על מנהגי ירושלים, אבל לא בלי מצרים. למדנו מסכת פסחים, דף נא, א |
"עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו וחמיו וכו'".
|
|
וכן נפסק בשלחן ערוך, אבן העזר סי' כג, סעיף ו בהג"ה. טעם האיסור משום הרהור. אחד משומעי השיעור העלה את מנהג ירושלים שהאב הולך בערב שבת עם בניו למקווה. הרב זצ"ל לא ענה. העזתי לומר שאולי הגמרא מדברת ברחיצה של תענוג שיש בה חשש של הרהור, אבל דין אחר לרחיצה של מצווה, כגון רחיצה במקווה בערב שבת. הרב זצ"ל ענה: |
"זאת סברה טובה, אילו הרשב"א היה כותב כך".
|
|
כמו כן פקפק הרב בנוהג של רבים המכניסים לפני שבת בקדרה עצמות שאינן מבושלות כל צרכן.
עם גמר השיעור הרב זצ"ל חבש את כובעו ואמר קדיש דרבנן והתפללנו מעריב. אחרי התפילה ניגשו אל הרב ושאלו שאלות, אחר כך ליוו את הרב אל ביתו. פעם חכה לפני בית הכנסת יהודי מארה"ב עם שאלה על העירוב בעירו. הרב זצ"ל שאל אותו אם יש רב בעירו. התייר ענה בחיוב והרב זצ"ל אמר לו שיפנה אל רב המקום. הרב זצ"ל סיפר לפעמים עובדות ומעשים שראה. למדנו מסכת שבת דף קמט, א, על איסורים שונים שחז"ל גזרו בגלל קריאת שטרי הדיוטות, כגון קריאת כתב שעל גבי כותל. לפני כששים שנה הופיע Zeppelin בשמי הארץ. הגרמנים יש"ו בנו ספינות אויר ענקיות, עם בלון גדול ממולא בהליום, גז קל מאוד, הם חשבו שספינות אויר אלה יוסיפו להם יוקרה. הרב זצ"ל סיפר שספינת האוויר אף הגיעה לירושלים, בשבת בבוקר, בזמן קריאת התורה בשכונת שערי חסד! היו צעירים אחדים שלא יכלו להתאפק ויצאו החוצה לראות את האווירון הענקי והמשונה. אחד מהרבנים בבית הכנסת נאנח ואמר שלא רק אסור לצאת באמצע קריאת התורה, אלא גם אסור להסתכל בשבת ולקרוא את השם Zeppelin על ספינת האוויר, בגלל גזרת שטרי הדיוטות! והשוה ס' שמירת שבת כהלכתה מאת הרב יהושע נויבירט שליט"א, חלק א, סי' כט, סעיף מה, הערה קט וז"ל |
"ושמעתי מהגרש"ז אויערבך (שליט"א) זצ"ל דמניין להקל לגבי ציורים שעל הפרוכת", עי"ש.
|
|
הדברים משלימים זה את זה. שמעתי שלמעשה התיר הרב זצ"ל.
הרב כמעט לא סיפר על השנים שלמד בחדר. פעם סיפר בבדיחותא, שכאשר למד בחדר והמלמד חלה, הביאו מלמד אחר והתלמידים לא הרוויחו כלום. אך כאשר אשתו של המלמד חלתה, המלמד איחר לבוא, הלך באמצע היום הביתה וסיים יותר מוקדם! וכך למדו כלל: מוטב שאשתו של המלמד חולה מאשר המלמד עצמו! בשנות השמיטה תשי"ט ותשכ"ו למדנו מסכת שביעית. אלה היו שיעורים נהדרים. למדנו איך ללמוד משנה! הרב זצ"ל דן בהיבטים רבים של שמירת שביעית בזמן הזה והרחיב בהגדרת המלאכות האסורות, שיטות הראשונים ואף דיבר על דעתו בהבנת שיטת הר"ש בעניין ירקות שהתחילו לצמוח בשישית ונגמר רוב גידולן בשביעית. בסוגיה זו חלק הרב זצ"ל על הבנת החזון איש זצ"ל בשיטת הר"ש, כמו שהביא הרב קלמן כהנא זצ"ל, ראה ס' מנחת שלמה סי' מט-נ. מיותר לציין שהרב זצ"ל השתתף כמעט בכל שמחה של משתתפי השיעור, סידר קידושין, בא לשבע ברכות ואף לבר מצווה. גם אם הרב זצ"ל לא היה מסדר קידושין, הוא בא והשתתף בשמחת משתתפי השיעור, כמו שהשתתף בשמחת תלמידיו בישיבה. משך השנים הלכו רבים ממשתתפי השיעור לעולמם והרב זצ"ל ראה זאת ביגון ובכאב. שני משתתפי השיעור הלכו לעולמם, בלי להשאיר ילדים. הרב למד משך כל שנת האבל לפני סיום השיעור משניות לעילוי נשמתם. אי אפשר לתאר את היחס הלבבי לכל אחד. אהבה זו לא הצטמצמה בשיעור. לפעמים הבאתי לרב מאמר לפני הדפסתו ובקשתי את עזרתו. תמיד נענה ברצון ואף השתדל להחזירו בהקדם, או הביא את המאמר לשיעור. פעם הבאתי מאמר בעניין מחול הכרם (כלאים פרק ד, משנה ב). הרב זצ"ל עודד אותי לפרסמו ורשם זאת תחת המאמר, ואף אמר שיש לו חומר רב בסוגיה זו, אך אינו מספיק לסדרו. לפעמים לא הרגשתי נוח - הרב עשה את השיחה בינינו כשיחה בין שווים! פעם התנצלתי לפני הרב זצ"ל שבמכתב אליו אינני משתמש בתואר "גאון" או כדומה. הרב הפסיק אותי בתקיפות. מפני חולשתו החליט הרב לקצר את השיעור לשעה ורבע. לפני שנתיים וחצי התגברה חולשתו של הרב זצ"ל והודיע אחרי סוכות תשנ"ג, שאין באפשרותו להמשיך בשיעור. משלחת מהשיעור באה אל הרב ואמרו שאנו רוצים מאוד שהרב ימשיך למסור את השיעור. הרב זצ"ל ענה שגם הוא רוצה, אך אינו יכול. כמה כאב לו לומר מלים אלו! השיעור נפסק לפני שנתיים, אבל לכל הפחות בשני מקומות ממשיכים חלק ממשתתפי השיעור ללמוד הלאה. גם בשנתיים אלו נשאר הקשר בין משתתפי השיעור עם הרב. קשר כזה אינו נפסק לעולם. אהבה רבה אהבתנו! ואסיים במעשה, שאמנם אין לו קשר עם השיעור, אבל יש ללמוד ממנו רבות.בשנת שמיטה תשמ"ז פעל חתני הרב זאב ויטמן שליט"א רבות למען הרחבת שמירת שמיטה בקיבוץ כפר עציון. רב חשוב עשה ביקורת במטעי הקיבוץ וראה שבשנת השמיטה הכניסו כוורת דבורים למטעים, כדי להרבות בהפרייה. הדבר הובא לידיעת רב גדול, אשר הסתפק אם אפשר להתיר את הפרות לשומרי שביעית. חתני הלך אל הרב אויערבך וספר לו את כל הפרשה. הרב שמע, שאל ודרש ואמר שלמחרת אפשר להתקשר אתו ולשמוע את תשובתו. הרב זצ"ל לא חכה לטלפון. למחרת מוקדם בבוקר צלצל הרב אלי לעבודה וביקש למסור לחתני שאולי לשנת השמיטה הבאה יש לחשוב, אם רצוי להכניס כוורת למטעים, אבל למעשה אין שום בעיה והפרות כשרים למהדרין. הרב אמר שאפשר למסור את דעתו למפקפקים ואם יש להם עוד ספק, עליהם לפנות אליו. הרב היה תקיף! הרב בא לעזרת החקלאים המוסרים את נפשם למען שמירת שמיטה. בסוף, כל הרבנים הסכימו עם הרב זצ"ל. הרב זצ"ל לימד אותנו לשמור על גדרי ההלכה, הן לחומרא, והן לקולא. וכמו שאין מקום להתרים מפוקפקים, כך אין להטיל חומרות על אחרים.והאיש רבנו שלמה זלמן אויערבך זצ"ל היה עניו מאוד מכל האדם. חבל על דאבדין, אוי לנו.למדנו הרבה מהרב זצ"ל, אבל כמה החמצנו ללמוד! יהא הרב זצ"ל מליץ יושר לכולנו. הערת הרב זצ"ל בעניין מחול הכרם, נדפס ב"המעין" תמוז תש"ן ובס' ברכת הארץ, עמ' .143-144 |
