|
תוכן המאמר: פתיחה מניעי כתיבת הסמ"ג א. היענות לבקשת הקהל ב. כלי עזר לקיום מצוות תלמוד תורה ג. ספר 'משנה תורה' צרפתי מגמות שונות בתכנון הספר סוף דבר תקציר: מניעיו של ר' משה מקוצי לכתיבת ספרו "ספר מצוות גדול" (הסמ"ג) מילות מפתח: דרשות הלכתיות, משנה תורה, מצות תלמוד תורה |
|
פתיחה עיון בסוף הקדמתו למצוות ל"ת מגלה לכאורה את המניע: ובתחילת אלף שישי בא אלי עניין מראה בחלום: |
"קום עשה ספר תורה משני חלקים". ואתבונן על המראה, והנה השני חלקים לכתוב ספר מצוות עשה בחלק אחד וספר מצוות לא תעשה בחלק שני. ולכן הנני משה בן יעקב נתתי את פני לחבר שני הספרים...1.
|
|
על אף ההוראה הסתומה במקצת2, כוונת המראה השמימי הייתה ברורה לר"מ: מוטלת עליו החובה לכתוב חיבור הילכתי על מצוות התורה. אולם ההקשר שר"מ משבץ בו את דברי המראה, מצביע על כך, שבמראה לא נמצאים כל הגורמים לכתיבת הספר. בקטע הסמוך לדברי המראה מספר ר"מ אודות ביקור שערך בספרד ובארצות אחרות3. מטרת מסעו הייתה להוכיח את גלויות ישראל, ולהביא את היהודים לידי תיקון מעשיהם. הוא מגלה שבעת מסעותיו אלה "בכמה מקומות בקשו ממני לכתוב יסודות המצווה ע"פ ראיות ולעשות ממנו ספר". בתחילה, כנראה, סירב, או לפחות לא נתן תשובה חיובית, "ואירא לעשות כן, לעשות ספר תורה לרבים, כי בער אנכי מאיש ולא בינות אדם לי". רק לאחר ראיית המראה הבין שמוטלת עליו החובה לכתוב. במילים אחרות: רעיונות על כתיבה היו לר"מ לפני קבלת המראה השמימי, אולם החלטתו הסופית לכתוב באה רק לאחר ראיית המראה. בניסיון לעקוב אחר סיבות ומניעים, יש תמיד צורך לבדוק את העניין בזהירות רבה, ובענווה ראויה4; אך בסופו של דבר אין להתרחק מעבר למה שהמקורות מורים עליו, ואין לחוקר אלא מה שעיניו רואות5. מניעי כתיבת הסמ"ג במאמר זה ייעשה ניסיון לברר את מניעיו של ר' משה מקוצי בכתיבת ספרו: -מה הביא אותו לחרוג מן המקובל בצרפת, ולסדר בסדר מופתי הלכה פסוקה? -למה בעל- תוספות חשוב זה הקדיש זמן רב לכתיבה ועריכה של ספר הלכה, במקום לעסוק בלימוד וכתיבת תוספות על סוגיות הש"ס9? ניתן להניח שר' משה היה ער למידת החידוש הקיימת בפעילותו הספרותית הנוספת, ולכן אנו יכולים לצפות להתייחסות מסוימת מצדו לנסיבות שהביאו אותו אל שולחן הכתיבה לשם כתיבת הסמ"ג10. בכוונתי להציג שלושה כיוונים שונים המבוססים, בעיקר, על דברי הסמ"ג בהקדמותיו; מובן מאליו שהמראה בחלום היה המניע הסופי, שגרם לר"מ ליישם את תוכניותיו החדשות. א. היענות לבקשת הקהל א. דרשות התעוררות - בניסיון להביא לתפנית בחיי ההמון16. דרשות הלכתיות - כדי שידעו איך לנהוג הלכה למעשה17. |
"נתתי את פני לסדר בעל פה המצות, כל מצווה ומצווה כמאמרה, יסודות המצווה ולא כל חילוקיה למען לא אשגה בתוכחתה..."18.
|
|
ניתן לשער שדרשותיו ההלכתיות היו דומות ביותר להכנותיו אלה19. דרשות אלה מצאו כנראה הד אצל לפחות חלק משומעיו: |
"ובכמה מקומות בקשו ממנו לכתוב יסודות המצווה על פי ראיות ולעשות ממנו ספר..."20.
|
| קהל זה הבין שהרב הדרשן לא יוכל להישאר אתם לעולם, וע"כ ביקשו שלפחות יכתוב בשבילם ספר אשר ימלא את מקומו, כאשר הוא יחזור לביתו21. אין זה צריך להפתיע שכאשר בא ר"מ לנסח את תוכנית ספרו הוא משתמש באותה טרמינולוגיה שפגשנו כאן: |
"עניין ספר הזה הוא לידע יסוד המצוות ע"פ הקבלה ולא כל חלוקיהם באורך"22.
|
|
בסיכום: ניתן לומר שאף אם ספר מצוות גדול הוא יצירה ספרותית עצמאית23 ולא אוסף דרשות בלבד24, אין להתעלם מן העובדה שמניע מרכזי לכתיבת הספר היה פנייתו של קהל שומעי לקחו. מאידך אין מניע זה יכול להסביר את היקפו הגדול של הספר; קשה למשל להניח שר"מ הירצה לקהלו בענייני קודשים וטהרות, או שהיה להם עניין בנושאים אלה. במילים אחרות: לו היה המניע הבלעדי ההיענות לבקשת קהלו - יכול היה ר"מ להסתפק בספר הרבה יותר מצומצם, ספר עם פחות משא ומתן תלמודי, ויותר חשוב - ספר המתמקד במצוות השייכות לזמן הזה בלבד. ניתן לשער שספר כמו הסמ"ק או אפילו כמו אגרת התשובה לר' יונה, היה מספק את קהלו הרבה יותר מאשר ספר גדול וכבד כמו הסמ"ג. עלינו, אם-כן, לחפש מניעים נוספים היכולים להסביר את צורת הספר והקיפו כפי שהוא יצא מתחת ידיו של ר' משה מקוצי. ב. כלי עזר לקיום מצוות תלמוד תורה |
"ואמנם עסק הפלפול והקושיות מידה גדולה היא ומקבלים עליה שכר, אך כי לא ישכחו יסודי עליונים ותחתונים"26.
|
|
אין הר"א ממיץ מכחיש את חשיבותו ומרכזיותו של לימוד הסוגיות27,אלא הוא תובע את כבודו של לימוד המצוות. בתחילת דבריו הוא אף מתבטא ביתר חריפות בנוגע לחשיבותן העצמית של המצוות: |
גם מחשבותיי ושעיפיי ישיבוני קשה, בראותי כי עניי תורה עמלם בפלפול הקושיות על סוגיות התלמוד והילוכו, ושורשי המצוות לא ישימו על ליבם מה ציווה יוצר, איככה יקיימו חוקיו ומשפטיו; ותהי יראתם מצוות אנשים מלמדה ויראת הצור לא ישימו לנגדם, והמצוות אשר (הונהר) [הונהגו] ישמורו, ובאשר לא הונהגו נשכחו מהם...
|
|
בשביל ר' אליעזר ממיץ התועלת המצוותית-דתית של ידיעת המצוות וקיומן כראוי היה חשוב מספיק כדי להתבטל מלימוד הסוגיות ולהתמסר לכתיבת ספר היראים. בשביל הסמ"ג תועלת זו כנראה לא הייתה עיקר. בפתיחה למצוות עשה הוא בוחר להדגיש את התועלת הלימודית שקוראי ספרו יכולים לזכות בה. וכך כותב ר' משה באמצע פתיחתו: |
ויש אדם שילמד כל ימיו ולא יכול להשיג לדעת מצווה אחת כמאמרה בעל פה מחמת אורך הגמרא ופלפולה, ומצווה אחת מפוזרת הנה והנה. והתורה הזהירה "ושיננתם לבנך (דברים ו, ז) שיהו מצוות התורה מחודדים28 בפיך ובפי בניך כחרב שנון, שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד..."
|
|
קיומה של מצוות תלמוד תורה בשלמות דורשת סידור נאה של כל התושבע"פ. בלי ספר המסכם והמסדר את החומר התלמודי כמעט בלתי אפשרי לדעת ולזכור בעל-פה את כל התורה29. הפסוק "ושיננתם" כפי שדרשו חז"ל מחייב כתיבת ספר כמו זה של הסמ"ג. ברור שכתיבת ספר כזה מחייבת את המחבר להקיף את כל המצוות, ולא רק את אלה השייכות לזמן הזה. הסמ"ג בחלק הראשון של פתיחתו אף מדגיש נקודה זו: |
עניין הספר הזה הוא לידע יסוד המצוות ע"פ הקבלה ולא כל חלוקיהן באורך... כי המצוות אשר ציווה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אע"פ שאינם צריכים עתה, כי על כל המצוות נצטווינו "ולמדתם אותם" (דברים יא, יט).
|
|
ג. חיבורו של "ספר משנה תורה" צרפתי חלקה השני של הקדמתו של הסמ"ג למצוות ל"ת מוקדש לתיאור תולדות התושבע"פ. לפני שר"מ מציג את ספרו הוא מתאר את השתלשלות המאורעות שהביאו לעריכתה ולכתיבתה של תורה זו. תיאורו מתחיל במשנה, ומסתיים במשנה תורה. יש לציין שקיימת אצלו הבחנה ברורה בדרך תיאורו את ספרות ההלכה שלאחר חתימת התלמוד. כל הספרים עד למשנה תורה זוכים לאזכור קצר ומינורי, וספרו של הרמב"ם הוא היחיד שזוכה לשבחים גדולים מחד, ולביקורת עניינית מאידך ואלו דברי ר"מ בנוגע לכלל החיבורים הבתר-תלמודיים: |
וראו הגאונים שעמדו אחר האמוראים שאין יכולין להספיק ללמד לרבים כל התלמוד, ועשו ספרים קצרים מהלכות פסוקות לקיים תורה בישראל. רב יהודאי גאון עשה הלכות גדולות, ורב יצחק מפס עשה חבור וקראהו רב אלפס, וכן רבים כל אחד ספרו.
|
|
לעומת זאת על הרמב"ם הוא כותב: |
והנה אחרי כן גם דבריהם היו סתומים מפני שנתמעטו הלבבות. ועמד האיש הגדול רבנו משה בר מיימון, היה מקורדובא בארץ ישמעאל ועשה חבור מכל התורה, חיבור נאה ומשובח, והאיר עיני ישראל... ורבים נתאמצו בתורה ע"י ספריו...
|
|
לפני שניגע בדברי הביקורת של הסמ"ג על הרמב"ם, ניתן כבר להסיק דבר מעצם החלטתו של הסמ"ג למקם את ספרו בתוך אותה המערכת של חיבורים הלכתיים. אין ר"מ רואה את חיבורו ככלי עזר ליושבי בית המדרש בלבד, אלא הוא רואה את עצמו כאחד העוסק בכתיבת חיבור הלכתי כולל. אין ר"מ מסתפק בסידור וסיכום התורה כדי שתהיה ליחידים האפשרות לקיים מצוות ת"ת בשלמות, אלא הוא רואה צורך לכתוב ספר שיתן לכל אחד מישראל גישה לחומר התלמודי הרב והענף. כאמור, כבר בהקדמה זו אנו פוגשים ביחסו המיוחד של הסמ"ג לרמב"ם. בביקורו בגלויות הוא התרשם לטובה ממפעלו הגדול והנאה של הרמב"ם. הוא שם לב לתרומתו הנכבדה של ספר משנה תורה להפצת התורה בעם. ר"מ הרגיש ככל הנראה צורך, או אפילו מחויבות, ליצור ספר דומה עבור בני ארצו. מניע זה של הסמ"ג נרמז כבר בדברי השבח הנלהבים שהבאנו, אבל בעיקר מתוך דברי הביקורת על ספרו של הרמב"ם. ביקורתו של הסמ"ג מתחלקת לשתיים: א. חוסר במקורות תלמודיים לפסקים ההלכתיים. ב. חוסר בהבאת פירושיהם ושיטותיהם של חכמי צרפת. ואלו עיקרי דברי הסמ"ג בעניין זה: |
אמנם לא הביא הגאון בספריו שום ראיה, וכל אדם שיורה מתוך ספריו ויבקשו ממנו כתב ראיה ומניין, אם לא למד הראיה, או למדה ואינו זוכרה, יהא לו הדבר ההוא כחלום בלא פתרון.
|
|
על הטענה הזו כבר דנו הרבה34. אולם הנקודה השניה שמעלה ר"מ היא ייחודית לבן המסורת הצרפתית: |
וגם בכמה מקומות על פירושיו ועל פסקיו חולקין עמודי התורה ואשיותיה, הם רבנו שלמה בר יצחק ורבנו יעקב בן רבנו מאיר ורבנו יצחק בר שמואל אשר כל חכמי הדורות האחרונים שותים מימיהם.
|
|
כאן ממשיך הסמ"ג לתאר כמה מחלוקות במניין המצוות בין הרמב"ם לחכמי צרפת. מיד עם סיום דברי הביקורת האלו עובר ר"מ לתאר את הנסיבות שהביאו אותו לחבר את ספרו. החלטתו של הסמ"ג לסמוך את ביקורתו העניינית על הרמב"ם להצגת ספרו, עשויה להצביע על כך שכוונתו, או אחת מכוונותיו, היא לשפר ולתקן את הדברים שאותם ביקר. ואכן כאשר בודקים את ספר הסמ"ג ומשווים בינו לבין ספר משנה תורה, מגלים שאין הסמ"ג אלא מעין "רמב"ם משופר". ר' משה מקוצי תיקן את שני הליקויים שהוא מצא במשנה תורה: -הוא הביא את המקורות התלמודיים לכל פסק, -וכן השלים את תורתו של הרמב"ם בתורת חכמי צרפת. עניין זה מביא אותנו למסקנה, שמניע מרכזי לכתיבת הסמ"ג הוא הרצון להביא לצרפת "רמב"ם משופר", עם כל מעלותיו של המשנה תורה, ובלי חסרונותיו הידועים. |
"חיבור מכל התורה, חיבור נאה ומשובח".
|
|
מגמות שונות בתכנון הספר א. היענות לבקשתם של קהל מאזיניו. ב. נתינת כלי עזר לרוצים לקיים מצות ת"ת בשלמות. ג. כתיבתו של "משנה תורה" מתוקן. אין סתירה בין המניעים האלה, אבל גם אין לדבר על זהות ביניהם. המגמות השונות בתכלית, עלולות להביא לסיבוכים מסוימים בתכנון הספר ומבנהו. נדמה שאי-ההתאמה הבולטת ביותר היא זו שקיימת בין המניע הראשון לאלה האחרונים. לעומת המניעים האחרונים, שמעצם טבעם דורשים תכנון מקיף וכולל, המניע הראשון יכול להסתפק בתכנון מצומצם וצר. המניעים האחרונים דורשים התייחסות לכלל תרי"ג המצוות, גם אלו שאינם שייכות למעשה בזמן הזה, ומאידך - לצורך המניע הראשון היה מספיק בהחלט ספר המתמקד במצוות שהם הלכה למעשה. קשה להניח שההמונים ששמעו את ר"מ דורש ביקשו או ציפו לספר העוסק בסוגיות של זבחים ומנחות. יתכן וניתן לזהות רמז מסוים למתח שקיים בין המניעים בדברי פתיחתו של הסמ"ג למצוות עשה. ר"מ מרגיש צורך להדגיש את החשיבות שיש בלימוד חלקי התורה שאינם הלכה למעשה בזמן הזה. יש להעיר שלא מצאנו דגש כזה בפתיחה של היראים, או אצל הרמב"ם במשנה תורה שלו. ואלו דברי ר"מ: |
ויש מהמון עם שאומרים מה לנו ולמצוות סדר קדשים, קו"ח למצוות סדר זרעים ולמצוות סדר טהרות שאין נוהגים בזמן הזה. אל יאמר אדם כן, כי המצוות אשר ציוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם, אע"פ שאינם צריכים עתה, כי על כל המצוות נצטווינו ולמדתם אותם...
|
|
ר"מ כנראה חש שדווקא קהל שומעי לקחו לא יהיה לגמרי מרוצה מהתוצר הסופי שיצא מתחת ידיו. הוא ידע שהם חיכו לספר מצוות קטן, ובמקומו קיבלו ספר מצוות גדול. זוהי אולי הסיבה שראה צורך "להגן" על החלטתו לכלול בספר גם את המצוות שאינן נהוגות עתה. סוף דבר |
הערות: * המאמר הוא עיבוד של פרק אחד מתוך עבודה לתואר שני, שנכתב עבור מוסד ברנרד רוול שעל-יד ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק. העבודה נכתבה בהדרכת ד"ר דוד ברגר. תודתי לידידי הרב יואל קטן נ"י על עידודו ועזרתו בהכנת המאמר. 1. הציטוטים מהקדמת הסמ"ג ומחלק הלאווין עד סוף ל"ת עט לקוחים מהמהדורה החדשה של הסמ"ג, מכון שלמה אומן - מכון ירושלים, תשנ"ג. שאר הציטוטים הם מדפוס ווינציה ש"ז. 2. על אופן העברתן של 'הוראות שמימיות' והבנתן ראה: י"מ תא-שמע, "שאלות ותשובות מן השמים -הקובץ ותוספותיו", תרביץ נז (תשמ"ח), עמ' .64-65 על התופעה בכללותה ראה במצוין במאמר שם עמ' .61 וראה מה שכתבתי ב'מספרא לסייפא' (ביטאון התלמידים של ישיבת שעלבים) גיליון 44- 45(תשנ"ג), "פן תשכח את ה' אלוקיך", לפתרון חלומו של רבנו משה מקוצי, עמ' 233-239. 3. לשון הסמ"ג: "ויהי כאשר הייתה סיבה מן השמים שאסבב בארצות להוכיח גלויות ישראל...". וראה ביתר הרחבה את דבריו בסוף עשה ג. 4. על כל זה ראה: י' טברסקי, "ספר משנה תורה לרמב"ם - מגמתו ותפקודו", דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ה (תשל"ו), עמ' 20. השווה לדברי ש"ז הבלין, "על החתימה הספרותית כיסוד החלוקה לתקופות בהלכה", מחקרים בספרות התלמודית, ירושלים תשמ"ג, עמ' 189 והערה 194. 5. ראה כדוגמה מאמרו של י' טברסקי, שם, עמ' 1-22. וכן מאמריו של ש"ז הבלין, "משנה תורה - סוף גאונות", המעיין ה כרך ג (תשכ"ה), עמ' 41-59,וכן על החתימה הספרותית, שם, עמ' 6. על ההבדל בין צרפת ואשכנז ראה: י"מ תא-שמע, "מצוות ת"ת כבעיה חברתית דתית בספר חסידים", "בר אילן" יד-טו (תשל"ז) עמ' 105,וכן "קוים לאופייה של ספרות ההלכה באשכנז במאות היג-יד", עלי ספר ד (תשל"ז), עמ' 33-34. על עמדתו בנוגע לסמ"ג ראה להלן הערה 10. וראה כעת את עבודתו החשובה של ש' עמנואל, ספרי הלכה אבודים של בעלי התוספות, ירושלים תשנ"ג. מובן שמחקרו מתמקד דווקא בספרות חכמי אשכנז, ראה דבריו בפתיחה עמ' 4. 7. ראה: תא-שמע, "מצוות ת"ת", שם, שם. 8. על חיבור צרפתי אחר ראה: ש' עמנואל "ספרי הלכה אבודים", עמ' 18-84,כוונתי לספר נחמני לר' נחמן בן ר' חיים הכהן. ספר זה כנראה לא בלט בסביבתו וכמעט שלא השאיר אחריו שום רושם. 9. ידוע תיאורו של ת"ח המתמיד בלימודו המובא בשם ר"י בספר התרומה סימן רמג ובסמ"ג ל"ת סה מלאכת קושר ומתיר (עמ' קמז במהדורת מכון שלמה אומן). וראה כעת בעבודתו של ש' עמנואל תיאור דומה המובא בפסקי הסמ"ק, עמ' 244 והערה 27 שם. ר"מ עצמו עסק באופן פעיל בסידור תוספות על הש"ס, ביניהם ידועים 'תוספות ישנים' על מסכת יומא. ראה א"א אורבך, "בעלי התוספות", ירושלים תש"מ, עמ' 477-478,וכן ראה במאמרו של ש' אברמסון "עניינות בסמ"ג", סיני פ (תשל"ז), עמ' רז-רח. 10. פרופ' תא-שמע במאמריו שציינתי לעיל (הערה 6), וכן במאמרו "חסידות אשכנז בספרד: רבנו יונה גירונדי - האיש ופועלו", "גלות אחר גולה", ירושלים תשמ"ח, עמ' 170,יוצא מנקודת הנחה שיש לראות בר"מ מקוצי נציג צרפתי לחסידות אשכנז. הוא תולה את פעילותו הספרותית של ר"מ בהשפעתה של חסידות אשכנז. בעיוני בסמ"ג לא הצלחתי לגלות לעת עתה השפעה חסידית של ממש, ועל זה אכתוב אי"ה במקום אחר. 11. לשון הסמ"ג בסוף עשה ג: "ויהי אחרי ארבעת אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת העולם הייתה סיבה מן השמים להוכיח...". 12.לשון הסמ"ג בסוף הקדמתו למצוות ל"ת: "ויהי כאשר הייתה סיבה מן השמים שאסבב בארצות... נתתי את פני לסדר בעל פה המצוות... למען לא אשגה בתוכחה". 13. ראה המשך התיאור בסוף עשה יג: "ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיח... וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך". 14.בסוף עשה ג' מוזכרות מצוות תפילין, מזוזה וציצית. 15. ל"ת קיב: נשים נוכריות; קמח: יין נסך. 16. על דרשות אלה שאינן ענייננו כעת ראה: הקדמתו למצוות עשה, עשה ג, יב, טז, יז, עד; ל"ת ב, סד, קיב, קמח. וראה כעת י"מ תא-שמע, "אגרת ודרשת התעוררות לאחד מרבותינו הראשונים [בעל הסמ"ג או רבנו יונה]", מוריה שנה תשע עשרה גיליון ה-ו (תשנ"ד), עמ' ז-יב. על פעילות זו של ר"מ ראה אצל אורבך שם (הע' 9), עמ' 466-471. 17.דרשות כאלה מוצאים אצל החכמים הספרדיים בני דורו, רמב"ן ורבנו יונה. 18. סוף הקדמתו למצוות ל"ת. 19. על אפשרות אלטרנטיבית להבנת הכנותיו של ר"מ ראה: י"ל צונץ, הדרשות בישראל (מהד' אלבק), ירושלים תש"ז, עמ' 515 הערה 36. צונץ מפנה לפסקי התוספות מגילה פ"ב אות לה: "אין נאה לדרוש ברבים אלא למי שיודע כל התורה כולה...". לפי הבנה זו אין הכרח לקשר בין ההכנות לתוכן הדרשות. 20. שם בסוף הקדמתו למצוות ל"ת. השווה לדבריו בסוף עשה ג: "וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך, ונתקבלו דברי בכל המקומות, ובקשו ממני לכתוב פירוש המצוות בקוצר". פה הזיקה בין דרשותיו ("דברי") לבקשת הקהל לספר היא בולטת ביותר. ראה גם סוף הקדמתו למצוות עשה, שלאחר דברי האגדה המרשימים כותב הסמ"ג: "זאת ההקדמה דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גלויות אדום להמשיך לבם לעבודת אלוקי ישראל. ואחר כך הייתי דורש להם בעניין המצוות". מתקבל הרושם שלאחר דברי האגדה עבר הדרשן לדברי הלכה. 21. ראה התיאור המרגש במאמרו של תא-שמע, "אגרת ודרשת התעוררות", הובא לעיל הערה 16. 22. תחילת הפתיחה למצוות עשה. בסמ"ג ישנה פתיחה למצוות עשה, וכן הקדמה; הפתיחה מתמקדת בהסבר החשיבות של לימוד מצוות שאינן מעשיות בזמן הזה, וההקדמה בנויה משני מוטיבים אגדיים: א. מקום האדם בעולם. ב. אמיתות תורת משה. 23. א. רמת הדיוק הספרותי וההלכתי מקשה על קבלת ההנחה שהוא הירצה ברבים את תוכן ספרו. על רמת הדיוק בסמ"ג ראה במבואו של הרב אליקים שלזינגר למהדורתו למצוות ל"ת של הסמ"ג, ירושלים תשמ"ט, עמ' 7-9, וכן ראה את דברי הרב אהרן מרצבך במהדורה החדשה של הסמ"ג כרך ראשון, מכון שלמה אומן - מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ג, עמ' 13-15. כאשר הסמ"ג מזכיר מדרשותיו הוא מדייק לכתוב "כך דרשתי" וכדומה; מתקבל אפוא הרושם ששאר דברי הספר אינם מדרשותיו. 24. ראה א"א אורבך, "בעלי התוספות",ירושלים תש"מ, עמ' 475,וכן דברי כ' הורוביץ בספרו 25. ראה לעיל הערה 9. 26. ספר יראים השלם, מהד' רא"א שיף, ווילנא 1892-1910, "הקדמת המחבר". 27. השווה דברי היראים בסימן רנד מצוות תלמוד תורה, "פי' התלמוד, לא ילמוד אדם בלא סברא ויקרא ולא ידע מה יאמר, אלא שצריך לשמש ת"ח וללמוד סברתם". וראה שם כל הסימן. 28. בדפוסים שלנו (דפוסי צילום של מהדורת ווינציה ש"ז) מופיע הנוסח מחוברין(!), כך גם בדפוס שונצינו (רמ"ח). אולם בדפוס רומא (לפני ר"מ) מחודרין(!). מסתבר שהמגיה של דפוס שונצינו שינה מחודרין למחוברין. ואכן, בכל כתבי-היד שבדקתי הנוסח הוא מחודדין. תודתי לרב י"מ פלס ממכון שלמה אומן על עצתו לעיין בדפוסים הראשונים, שהם המקור לרוב הטעויות שבדפוס ווינציה ש"ז. 29. ראוי להשוות לדברי הרמב"ם בסוף הקדמתו למשנה תורה: "וראיתי לחלק חיבור זה... כדי שיהיו סדורים על פה". 30. ראה לדוגמה דבריו של ש' אברמסון, "עניינות בסמ"ג", סיני פ (תשל"ז), עמ' כט. 31. גם את ספר מצוות עשה בוחר ר"מ לפתוח בפסוק זה לאות "מ" של שמו משה. כמו-כן הוא מזכיר את הפסוק בסוף הקדמתו למצוות ל"ת, בתיאור תוכנית ספרו. 32. ראה א"א אורבך, בעלי התוספות, עמ' 472,בנוגע למבנהו וסידורו החיצוני של הספר. בנוגע לתוכן הלכותיו וסגנונן ראה שם עמ' 473. בעניין זה ראה גם במבואות של הרב שלזינגר והרב מרצבך שהובאו לעיל (הערה 23). בכל הנוגע למניין המצוות ראה בספר 'דרך מצוותיך' לבעל ה'משנה למלך' בחלק העוסק בסמ"ג. 33. כנוסחו של תוספות בברכות מד, א ד"ה "על". הרמב"ם מוזכר בתוספות שלנו עוד שתי פעמים בלבד: מנחות מב, ב ד"ה תפילין, וכתובות פו, א ד"ה לאשה. 34. ראה במאמרו של י. טברסקי: וכן ראה במאמרו של ש"ז הבלין "סוף גאונות" (הובא לעיל הערה 5) עמ' 42 הערה 4 ועמ' 46-47 . 35. על ההשפעה האפשרית של 'ויכוח פריס', ושרפת התלמוד שבעקבותיו, על כתיבת הסמ"ג, אדון אי"ה במקום אחר. |
