|
תוכן המאמר: הרקע ההתפתחות בתורת ניהול כוח האדם ניתוח עיסוקי רב הקהילה השינוי בעיסוקי רב הקהילה המודרנית הצמצום ביכולת להעריך את ביצועיו של רב הקהילה סיכום תקציר: תפקידו של הרב בעידן המודרני. האם ניתן להעריך את תפקודו של הרב כאשר הנושאים בהם הוא עוסק צמצמו לעומת העבר. מילות מפתח: חינוך, הלכה, ייעוץ, ייצוג. |
|
הרקע איני בא לחלוק על מאמר זה, אך ברצוני לשתף את הקוראים ברעיון שעלה בדעתי בעת האחרונה, מתוך שעסקתי בניהול כוח אדם ובתורות הניהול המודרניות הקשורות לכך. נראה לי שיש מקום לבחון את השינוי שחל ביחסם של בני הקהילה לרבם, על פי התורות המקובלות היום בניהול כוח אדם ובהערכת תפקוד העובדים. הדברים מבוססים על תחושה אישית, ולא על מחקר סוציולוגי שאולי כדאי היה לערוך. ההתפתחות בתורת ניהול כוח האדם כיום מתבסס הניהול על ראיה כוללנית תוך הדגשת מעורבות העובד בתהליך העבודה הכולל, ולא רק בתפוקתו האישית. העובד משתתף באופן קבוע בבדיקה, תכנון ובקרה של ההליכים המוטלים עליו במסגרת הקבוצה לה הוא משתייך. נושאים כמו ניהול האיכות הכוללני (Q.M..T), חוגי איכות, תכנון מחדש ?( Re-Engineering והחברה הלומדת, הפכו לנושאים המרכזיים בניהול כוח האדם העכשווי. גם טיפוח העובד במסגרת תורות ניהול כוח האדם העכשוויות עבר מהפך. מראיה חד ממדית של תגמול כספי בתמורה להגדלת התפוקה, הפך טיפוח העובד למערך כוללני ושלם. תגמולו של העובד מורכב מתגמולים כספיים, מתנאי עבודה נאותים, ממערך השתלמויות וחניכה, ובעיקר מטיפוח קידומו ומידת מעורבותו האישיים. ההתייחסות האישית לעובד כוללת במרכזה את ניתוח עיסוקיו והגדרת תפקידו, ומחייבת להעביר אליו היזון חוזר מתמיד המתבסס על בקרה והערכה של ביצועיו. ההיזון החוזר לעובד מועבר אליו בדרך כלל על ידי הממונים עליו, תוך התייעצות ודיון הדדיים ותכנון מסלול קידומו האישי. כיום התמונה הרצויה בניהול כוח האדם, מציגה עובד היודע היטב מה מצפים ממנו, מה רמת הישגיו ביחס לצפיות אלה, ומה יוכל לעשות על מנת לשפר את מילוי היעדים המוטלים עליו ולהתקדם לתפקידים אחרים או לתפקידים בכירים יותר. נסכם את האמור תוך הדגשת הנקודה המרכזית החשובה לענייננו: שני תנאים חיוניים להצלחת כל עובד. -הגדרה מדויקת ומפורטת של תפקידו ושל הציפיות ממנו, -וקיומו של מערך בדיקה, בקרה והיזון חוזר באמצעותם מובהר לעובד ולסביבתו כיצד מלא את תפקידיו וכיצד עמד בצפיות ממנו. עובד שיחסר הגדרת תפקיד או היזון חוזר יישאר לרוב בודד בעבודתו, וסיכוייו ליצור ולהתקדם בתפקידיו קלושים. ניתוח עיסוקי רב הקהילה רב הקהילה נותן את שירותיו לבני קהילתו, ואך טבעי הוא שחברי הקהילה הם אלה שחייבים להעריך את תפקודו. יתירה מכך, הרב שואב את עידודו או חלילה את תסכוליו מיחסם של בני הקהילה אליו. בעגה המקצועית יכונו בני הקהילה "צרכנים", והרב "ספק השירות". במקרה זה מחובתו של הספק לרצות את צרכניו, ואלה מעבירים אליו את שביעות רצונם או בקורתם המתייחסת לטיב השירות. השאלה הבסיסית היא האם במקרה שלנו ביחסי הספק (הרב) לצרכניו (בני הקהילה) קיימת הגדרת תפקיד מקובלת ומוסכמת, וניתן להגדיר רמת ציפיות אותה ניתן למדוד ולהזין בחזרה. כדי לבדוק שאלה זו ננסה לבחון מה היו תפקידי הרב בקהילה המצויה בעבר, וכיצד השתנו תפקידים אלה במדינת ישראל ובריכוזים היהודיים הגדולים בתקופה האחרונה. תפקידי הרב, פרט לצפייה לראות בו סמכות למדנית ותורנית, נחלקו בדרך כלל: לנושאים ארגוניים, לנושאים חינוכיים ותורניים, לנושאים אישיים ולנושאים ייצוגיים. הנושאים הארגוניים כללו: את מערך הכשרות, את ניהול בית הכנסת והתפילות שבו, את מקווה הטהרה ואת כל הקשור למעברי החיים (לידה, נישואין, פטירה, ביקור חולים וכו'). הנושאים החינוכיים והתורניים כללו: הפעלה של מערכת חינוכית לכל בני הקהילה, החל בגן הילדים, עבור בבתי הספר היהודיים וכלה בשיעורים השגרתיים ל"בעלי הבתים" שבקהילה. במסגרת זו גם תיפקד הרב כסמכות הלכתית של קהילתו, והתווה את הדרך לכלל ולפרט. הנושאים הפרטיים כללו: את עבודת הרב כיועץ, כמפשר וכמעודד, או בשפה של היום - הרב מלא את תפקיד העובד הסוציאלי הבכיר של קהילתו. במסגרת הנושאים הייצוגיים: ייצג הרב את קהילתו בפני השלטונות ובפני ארגונים יהודיים או קהילות יהודיות אחרות. יש להניח שתמהיל עיסוקיו של הרב שהורכב מנושאים אלה, היה שונה מקהילה לקהילה בהתאם לאופייה ולצרכיה המיוחדים, ובהתאם לכישוריו האישיים. על כל פנים מדובר היה במגוון נושאים רחב שאפשר הגדרת תפקיד רחבה. מגוון נושאים זה יצר בדרך כלל רמת ציפיות שניתן היה להעריך לפיה את ביצועי הרב, גם אם לעתים גובשה רמת הציפיות בצורה לא פורמלית. כפי שנזכר הרי במקביל לתפקידי הרב שתוארו, הייתה קיימת צפייה לראות ברב סמכות תורנית המסוגלת לפסוק ליחיד ולציבור, ללמד את חברי הקהילה את מקצועות היהדות, ולשאת ולתת בדברי תורה עם סמכויות תורניות שבתוך הקהילה ושמחוץ לה. השינוי בעיסוקי רב הקהילה המודרנית הצמצום ביכולת להעריך את ביצועיו של רב הקהילה נמצא שרב הקהילה המודרנית עוסק בנושאים אותם אין בני קהילתו מסוגלים להגדיר או להעריך. לעומת זאת גדל חבר הקהילה המצוי בחברה מצליחנית המעריכה הישגים, הצלחות וביצוע. הערכתו של בן הקהילה המצוי לדמות, למוסד או לנותן השירות, נגזרת מרמת הביצוע שאלה יכולים לספק לו. נוצר כאן קונפליקט פנימי. חבר הקהילה בהתייחסו לרבו, אינו מסוגל לענות על שאלה בסיסית אותה נוהג הוא לשאול בכל עת שפונה הוא לקבל כל שירות אחר: "מה אופיו ורמתו של השירות הניתן". חבר הקהילה אינו חש שהרב "תורם" לו, ולכן מתקשה הוא בהערכת רבו ובכיבודו. הצמצום בתפקידי הרב הניתנים למדידה, להערכה, ולבקרה על ידי בני קהילתו, גורמים לכך שהרב פועל במעין ואקום. הרב חסר היזון חוזר, ובני קהילתו אינם מבקרים ואינם מעריכים (תרתי משמע). ערוץ החיכוך והתקשורת החיוביים, שנושאם על פי תורת ניהול כוח האדם היה בקרת מסלול הקידום האישי וטיפוחו, צומצם במידה מאיימת ומנכרת . צמצום זה בתקשורת גורם לעתים לנתק בין הרב לקהילתו, וברור שנתק זה אינו מאפשר טיפוח כבוד הרב ומנהיגותו. רבים מהרבנים חשים בניכור זה מצד הרבים, אף אם לא תמיד יוכלו להצביע על מקורו. בשאיפתם למלא את החלל ולקבל הערכה והיזון חוזר אמיתיים, פונה חלק מהם ללימוד, למחקר, לפרסום חד"ת ולהוראה, שכן נושאים אלה ניתנים להערכה כמעט אובייקטיבית על ידי ציבור הלמדנים בקהילה המקומית ובקהילה הגלובלית. נראה שזהו גם מקורה של ההתפתחות המצויה בחברתנו בדור האחרון, לפיה יעדיף תלמיד הישיבה להתפתח בין כתלי הישיבה מאשר להשתלב בתפקידים קהילתיים. ברור שפניה זו לעבר ההצטיינות בלימודה של תורה יותר מאשר בשימושה הקהילתי, רק מחמירה את הנתק בין הרב לקהילתו. סיכום |
