ידיעת העתידות

ויקרא יט; דברים יג

יעקב אנסבכר

מעליות, ט', אדר תשמ"ח
ביטאון ישיבת ברכת משה


תקציר:
האם יש אמת בקסמים, מכשפים ומגידי עתידות למיניהם? האם מותר לאדם לשאול ולבקש מהם לדעת את העתיד? מהי דעת חכמי ישראל לדורותיהם לגבי סוגיות אלה?

מילות מפתח:
נביא, כוח המדמה, קוסם, מכשף, מעונן, אוב, ידעוני, לחשים.

מקורות

שמות כ"ב
"מכשפה לא תחיה".
ויקרא י"ט
"לא תנחשו ולא תעוננו. ..
אל תפנו אל האובות ואל הידעונים
אל תבקשו לטמאה בהם".
דברים י"ג
"כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת...
כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם".

דברים י"ח
"לא ימצא בך. .. קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף
וחבר חבר ושאל אוב וידעוני ודורש אל המתים. ..
תמים תהיה עם ה' אלוקיך
כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם
אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו
ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך נביא מקרבך...".

פסחים קי"ג, ב
"אמר רב משום ר' יוסי איש הוצל:
מנין שאין שואלים בכלדיים (חוזים בכוכבים)
שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'".

סנהדרין סז, ב
"אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה".
סנהדרין צ, א
"תניא ר"י הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים
לפיכך נתנה תורה ממשלה בה
שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו.
תניא א"ר עקיבא ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו.
אלא כגון חנניא בן עזור שמתחילתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר".

נדרים לב, א
"ויוצא אותו החוצה' אמר לפניו רבש"ע
הסתכלתי במזל שלי ואיני ראוי להוליד בן.
אמר לו: צא מאיצטגננות שלך אין מזל לישראל.
אמר ר' יצחק: כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו...
אמר רבי: כל המנחש, לו נחש שנאמר 'כי לא נחש ביעקב'".

חולין צה, ב
"תניא ר"ש בן אלעזר אומר: בית תינוק ואישה אע"פ שאין נחש יש סימן".

שבת ע"ה, א
"אמר רב. .. והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו. ..
אר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא:
כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב,
עליו הכתוב אומר 'ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו'.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן:
מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות?
שנאמר: 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים...'".


דיון

אנו רואים מדברי המקורות בתורה את התייחסותה השלילית של התורה לשימוש בקוסמים, מכשפים וכיו"ב לחקר העתיד מצד "אל תבקשו לטמאה בהם" ומצד דרישת הקב"ה ללכת אחריו ולשמוע בקול נביאיו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך. .. ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך נביא מקרבך".


ציטטנו מספר גמרות שאף הן מתייחסות לנושא בצורה שלילית חוץ מהגמרא בשבת ע"ה, א המחייבת לעסוק בחשוב תקופות ומזלות1. אנו רואים מן המקורות את ההתייחסות השלילית הן לקוסמים ולמכשפים והן להתייחסות למזל כקובע מאורעות ודברים מסוימים בעתידו של האדם וכך כמובן פסיקת ההלכה שהדברים הללו אסורים ואף על חלקם ישנו עונש מיתה.

ממה נובע איסור זהו והאם יש בדברים האלה אמת מסוימת?

גישה אחת אומרת שיש אמת בדברים אלו,
והקוסמים והמעוננים אומרים לעתים דברי אמת, אך לנו יש את הנביא.

מאידך ישנה גישה השוללת את האמת בדברים הללו מכל וכל וטוענת שדברים אלו הם דברי הבאי ושקר. הסיבה לאסור דברים אלו, לפי שתי הגישות, שחקירת וראית העתיד בכל הצורות השונות והמשונות היא כהמשך וסעיף של עבודה זרה. אל לנו להימשך אחרי דברים המורים את העתיד היות ולנו - עם ישראל יש את מורה דרכנו הקב"ה ואת שליחיו הנביאים. בתוך המעשים האלו ישנם דברים שחמורים יותר וישנם פחות אך המשותף הוא הסמיכה על קוסמים למיניהם ועל דברים ולא על הקב"ה שרצונו בא לידי ביטוי או במאמר הנביא או בתורה ובמצוותיה.

המחלוקת בין שתי הגישות שהזכרנו נשזרת לאורך כל התקופות החל בתנאים וכלה באחרונים.

הגמרא בסנהדרין צ, א -
"תניא ר"י הגלילי אומר הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים
לפיכך נתנה תורה ממשלה בה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו.
תניא אמר ר"ע: ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו,
אלא כגון חנניא בן עזור שמתחילתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר".

אנו רואים מחלוקת ביד ר"י הגלילי שסובר שיש בכוח עובד הכוכבים לעשות אות ומופת וזה בשביל לנסות את האדם, ואילו ר"ע שסובר שאין בכוח העובד כוכבים לעשות זאת והוא מעמיד את המקרה באדם שהיה נביא אמת ולכד הוא היה יכול לעשות זאת.

בשיטה שאין בדברי המעוננים והקוסמים כלום מצדדים כמה מפרשים ונביא את חלקם.

הרס"ג בפירושו לתורה על פרשת קדושים אומר:
"הידעונים לשון ידיעה החושבים שהם יודעי עתידות",

וכן מובא בספר אוצר הגאונים
על מסכת סנהדרין מה, ב תתקכ"ב
שהגאונים סבורים שאין בדברים הללו ממש.

הראב"ע (ויקרא י"ט, לא) -
"וריקי המוח אמרו לולי שהאובות אמת... לא אסרם הכתוב.
ואני אומר הפך דבריהם כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר"2.

וכן ברמב"ם בצורה ברורה בהלכות ע"ז פי"א הט"ז -
"ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים. ..
ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו..."

וכך באגרת תימן (מהדורת הרב שילת עמ' קלו-קלז) -
"וזה שהוא הזהירנו בתחילת זאת הפרשה מהתעסק בנחש ובקסם. .. ואלו העניינים הם דברים שיחשבו האומות שהם ידעו בהם מה שיתחדש"

ושם בעמ' קמ"ה -
"ואולם מה שראיתיך נוטה אליו מעניין הכוכבים והדבוקים שהיו ושעתידים להיות כל זה הוא עניין שראוי שתסירהו מדעתך. .. מפני שהם עניינים אין אמת בהם כלל אצל החכמים השלמים ואפילו אשר אין להם דת כ"ש בעלי הדת".

וכך במורה נבוכים ח"ג פל"ז (על פי מהדורת הרב קאפח) -
"ואותם הפעולות שעושים המכשפים אין ההגיון מחייבם ולא יאמין השכל שהם גורסים מאומה. .. ושלא לדמות בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו הנמצאים לאישי בני אדם".

ישנם גם אחרונים שסוברים כך - הרש"ר הירש ויקרא יט, כ"ו אומר:
"לאמיתו של דבר הרי ניחוש הוא טירוף המעורר גיחוך והסותר כל מחשבה בריאה...".

וכך ר' ברוך אפשטיין בעל התורה תמימה (בדברים י"ח, יא הערה ס"ב). הוא מביא בשם הר"י חגיז בס' עץ החיים:
"דעתה קרוב לאחרית הימים שהתפשט האור האלוקי על כל בשר. .. וכבר גער ה' בשטן ונתבטלו כוחות הטומאה אלו וכל בעלי אומנויות באלו ייבש ידם. .. ואין גם אחד אשר כוח בידו לקסם ולכשף והאמונה באלה כעת תתוקן רק במוחי התינוקות והשוטים".

אמנם מדבריו נראה שהוא סובר שמדובר לגבי ההווה אך בעבר היו כוחות כאלו ואילו הדעות שהבאנו קודם שיברו בצורה כללית גם על העבר.

יש שניסו להסביר את הרמב"ם בצורה הזאת שבעבר היו כוחות כאלו וכל מה שהוא מבטל זה לגבי תקופתו ואילך אך דבר זה לא נראה מדבריו בשום מקום ולכן צריך להסביר את הרמב"ם שדיבר גם על תקופת העבר שלפניו תקופת הגמרא וכו'.

בגישה השניה, היא הגישה הטוענת שיש בדברי הקוסמים ממש אך בכל זאת או בגלל זאת הדבר נאסר עלינו, גם כך רבו המפרשים, ונביא את חלקם.

הרשב"ם (דבריס י"ח, י"ג) -
"ולפי כי מנסה הקב"ה בם את ישראל נתן כוח ברוח הטומאה להגיד עפ"י שעירים"3.

וכן ברמב"ן (דברים י"ג, ה')
"ויתכן ירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות מעצת האנשים כוח נבואה ידעו בו עתידות לא ידע האיש מאין יבוא לו אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמור ככה יהיה לעתיד לבא".

וכך בפירושו לדברים י"ח, י"ג -
"ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. .. וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם".

וממשיך הרמב"ן ואומר:
"ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך' היות ולך יש מעלה גדולה שלך יש נביא ולא תצטרך לעתידות ע"י קוסם ומנחש שלא כל דבריהם אמת אלא לך יש את הנביא שכל דבריו אמת".

הרלב"ג (מלחמות השם לרלב"ג מאמר שני פרק שמיני) מסביר את היחס שבין מערכת הכוכבים לבין ההשגחה האלוקית. האדם כמו כל יצור טבעי נתון גורלו עפ"י הכוכבים ודבר זה יכול להשתנות ע"י ההשגחה האלוקית שהיא מעל משפטי הכוכבים. הקוסם הנו אדם שיכול לבודד את כוח הדמיון שבו משאר הכוחות ושיש בו הכנה וכוח לקבל את השפע וכך יכול הקוסם לצפות את המעשים שיקרו מצד הגרמים השמימיים אך ייעלם ממנו ההשגחה האלוקית כלומר ישנה דרגה נמוכה של ידיעת העתיד עפ"י הכוכבים וזהו הקוסם, ומעליו יש את הנביא שיודע את דרכי ההשגחה האלוקית שמבטלת את משפטי הכוכבים.

הר"ן (דרשות הר"ן דרוש שמיני, דרוש אחד עשר) - מתפלא על הרמב"ם שאומר שאין בדברים הללו כלום ומסביר שהקוסמים יודעים את העתיד אך אינם צודקים תמיד, ולגבי בחירת העיתים (יום מסוים לעשות את הדבר הזה ולא את הדבר האחר - ניחוש) התורה אסרם זאת היות ודבר כזה יכול להביא להאלהת הכוכבים ואילו טבע הכוכבים נטבע בהם ע"י הקב"ה כלומר זה לא מכוחם אלא מכוח הקב"ה ואיך בכוחם להועיל או להזיק וכן הגוף בתוך להשפעת הכוכבים אך ישנה מערכת מועילה שיכולה לנטרל זאת וזאת התורה ומצוותיה שע"י קיומה ישנה השגחה אלוקית שהיא מעל השפעת הכוכבים.

וכן האברבנאל על פרשת שופטים מקשה על הרמב"ם -
"אבל הדעת הזה התורה האלוקית מכזיבתו שהניחה מציאות השדים באומרו 'יזבחו לשדים לא אלוק' וקבלת חכמינו סותרת לזה כי הם קבלו מציאות השדים ומעשה הכשפים. ..הורו בזה שעניין הכשוף הוא אמת".

ישנם גם אחרונים שמחזיקים בשיטה זו. נצטט שנים מהם.
הראשון הוא האור החיים (דברים י"ח, י"ד) על הפסוק:
"כי הגויים האלה. .. אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא בך. .. נביא מקרבך וכו'"
מביא שני פירושים:
פירוש אחד שהגויים יודעים את העתיד דרך המעוננים והקוסמים ואתה דרך הנביא יודע את העתיד.
פירוש שני לעומת הגויים אנחנו מעל המזל. המזל הוא רק לגבי הגויים ואילו לנו הנביא מודיע את העתיד שהוא מעל המזל, ומוסיף האור החיים ואומר שאולי שאול הלך אל בעלת האוב כשלא ענו לו לא הנביאים ולא באורים ותומים היות והוא סבר שבמקרה שהנביא לא עונה לו שאין נביא אפשר להשתמש בבעלת האוב לצורך ידיעת העתיד.

הנצי"ב בפירושו העמק דבר דברים י"ח, י"ד אומר:
"אבל יש לדעת דאע"ג דבהליכות האדם. .. יש להיות תמים עם ה' ולא לחקור עתידות. .. מ"מ בזמן מלחמה ואין עצה ברורה והרי הוא סכנת-נפשות יש לחקור ולדעת וזהו טעמו של שאול המלך הצדיק ששאל באוב שהרי בפירוש דברה תורה 'כי אתה לא כל וגו" 'נביא מקרבך ובו" מבואר שבזמן שאין נביא ואין אפוד ההכרח לשאול גם באוב והא שנענש על זה. .. היינו משום שהוא גרם לזה והיה לו לשוב ולבקש מה' שיענהו ע"י דברים שבקדושה אבל ודאי ההכרח לדעת מה לעשות".

ובסוף הקטע אומר הנצי"ב:
"משא"כ ענייני כשוף הוא דבר סגולה בסתרי הטבע וכשמשתמשים בו ההכרח לדעת לפי סגולת הטבע שהטביע יוצר כל יתברך בו". מדברי הנצי"ב אנו רואים שני דברים:
דבר אחד שבדברי הכשוף שיש דברי אמת ואפשר עפי"ז לדעת את העתיד.
דבר שני שכשאין נביא חל חיוב לדעת ולחקור בעתיד, כגון במלחמה - הדוגמא שהובאה על ידו (ההכרח להשתמש ולשאול בדברים הללו הוא כמובן רק בסקרים קיצוניים).

ההתקפה הבוטה ביותר על הרמב"ם נמצאת בגר"א בביאור הגר"א על השו"ע יו"ד קע"ט אות י"ג:"...
אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפילוספיא ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושבים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותו על קודקודו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא ע"פ שמות וכשפים. . והפילוספיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם. .. אלא כל הדברים כפשטן אלא שיש בהם פנימיות..."4

א"כ על שיטת הרמב"ם ישנן מספר קושיות:
אנו רואים בגמרא סיפורים או התייחסות לשדים ולמעשיהם וכל סיפורים על אמוראים שהשתמשו בסימנים מסוימים לקביעת מעשיהם וכן גמרות שמתוכם אנו למדים על מציאות הדברים הללו, כדוגמא הגמרא שהבאנו בהתחילה בסנהדרין ס"ז, ב -
"אמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה"
משמע שיש בדברים האלה אמת.

וכן טענת הרמב"ן והאברבנאל שדבר זה ידוע ומפורסם כדבר אמת. וכל תמוהה הגמרא בשבת ע"ה, א שמחייבת לעסוק בחשוב תקופות ומזלות. הרמב"ם באיגרותיו (פאר הדור - סימל נ"ג) מתייחס לגמרא בשבת עה, א ואומר שהגמרא התכוונה לחכמת התכונה כלומר לאסטרונומיה להבדיל מאסטרולוגיה (שלפי דעתו עיסוק באסטרולוגיה אלו דברי הבאי) וכמו שהרמב"ם עושה בעצמו חישובים אסטרונומיים בהלכות קידוש החדש.

לגבי הגמרות שבהם מובאים סיפורים על אמוראים שהסתמכו על סימנים מסוימים לעשות דבר זה או אחר הרמב"ם בעצמו בהל' ע"ז פי"א ה"ה כותב:
"מי שאמר דירה זו שבניתי סומך טוב הייתה עלי. .. כל אלו וכיוצא בהן מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר".

רואים בברור מדברי הרמב"ם שבמקרה שאינו סומך על הדבר מלכתחילה אלא שהדבר נעשה והתברר לו למפרע שזה יצא טוב במקרה כזה הוא יכול לעשות לו את זה כסימן טוב כלומר לא הסתמכות לעתיד אלא כלקח על העבר.


ולגבי הקושיה מהגמרות שמוזכרות בהם שדים ומעשיהם, כותב הרמב"ם בתשובה לחכמי העיר מארסילייא (בספרי כתבי הרמב"ם ובנו ר' אברהם בחלק ב' עמ' 24, כ"ה)
"כל אותן הדברים אינן דברי חכמה כלל וטיפשות הם".

ובהמשך מתייחס הרמב"ם לגמרות שמדברות על שדים:
"ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים של החכמים. .. אל יקשה זה בעיניכם שאין דרך שיניח אדם הלכה למעשה וכן אין ראוי להניח דברים של דעת. .. ויתלה בדברי יחיד שאפשר שנתעלם ממנו דבר".

כלומר אנו רואים שהרמב"ם מתייחס לגמרות האלו כדעת יחיד שאינה נפסקת להלכה. בהמשך הדברים אומר הרמב"ם:
"או שיש באותן הדברים רמז או אמרן לפי שעה ומעשה שהיה לפניו הלא תדעו שהרי כמה פסוקים מן התורה הקדושה אינן כפשוטן".

כלומר אפשרות שניה שמעלה הרמב"ם שאין אנו יורדים למלוא משמעות הספור ואנו מבינים את הפשט אך אנו לא מבינים את הדברים העמוקים והספורים האלו יש להם הסברים עמוקים.

דבר זה אומר הרמב"ם בם בהקדמה לפרק חלק פרק ב' שאנשים לא מבינים נכון את דברי התורה והגמרא.

לכאורה ישנה תמיהה בדברי הרמב"ם עצמו. בהל' יסודי התורה פ"י ה"ג הוא כותב:
"והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם? אלא שהמעוננין והקוסמין וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין"
יוצא לכאורה מדברי הרמב"ם שגם הוא מודה שיש בדבריהם ממש (לפחות לפעמים).

אך אפשר להסביר בפשטות שהרמב"ם סובר שדבריהם הם הבאי ושטות אך כשאדם ינסה לנחש את העתיד לפעמים הוא יצליח. כל אדם יכול לנסות לנחש ולפעמים הוא יצליח בנחוש אך אין זה מתוך ידיעת העתיד עפ"י הכוכבים וכיו"ב.


בשביל להבין בברור את שיטת הרמב"ם נעיין בעוד סקור מדבריו.
במורה נבוכים ח"ב פרק ל"ו (מהדורת הרב קאפח) מגדיר הרמב"ם את הנבואה ומהו ההבדל בינה לבין החלומות האמיתיים:
"דע כי אמיתת הנבואה ומהותה הוא שפע שופע מאת האלוק יתהדר ויתרומם באמצעות השכל הפועל על הכוח ההגיוני תחילה ואח"כ על הכוח המדמה".

כלומר השפע מאת האלוק באמצעות השכל הפועל - הכוונה להשגה השכלית המושלמת מאת האלוק ע"י הכוח השכלי של האדם, ואח"כ השפע משפיע גם על הכוח המדמה.

ומהו החלום האמיתי שעליו נאמר חלום אחד מששים בנבואה?
"וכן כבר ידעת פעולות הכוח הזה המדמה. .. והנכבדת בפעולותיו אינה אלא בעת מנוחת החושים ושביתתם מפעולותיהם אז יאצל עליו שפע מסוים כפי ההכנה הוא סיבת החזיונות הצודקות והוא עצמו סיבת הנבואה אבל ישתנה ביותר ופחות ולא במין".

כלומר גם החלום האמיתי הוא ע"י שפע מסוים (הכרה שכלית) על הכוח השכלי ואח"כ על הכוח המדמה אם כי לא באותה רמה של הנבואה אך הרמב"ם אומר בפירוש שאין הבדל איכותי אלא כמותי,
"אבל ישתנה ביותר ופחות ולא במין".

ומהו ההבדל בין חלום שקרי לחלום אמיתי?
"וכבר ידוע כי הדבר אשר האדם בעת יקיצתו ושימוש חושיו עסוק בו מאוד שקוע בו ומשתוקק לו הוא אשר פועל בו הכוח המדמה בעת השינה כאשר שופע השכל עליו כפי הכנתו וכו'".

כלומר הכוח המדמה יפעל ויצייר בשעת מנוחת החושים את התמונה על פי התעסקות חושיו בזמן פעולותיהם. היוצא מזה, אדם שעיסוקיו הם בדברים בטלים הכוח המדמה שלו ידמיין דברים בטלים. היות והחלום הוא ביטוי ישיר להתעסקות חושיו, אולם אדם שעיסוקיו הם בדברים רציניים והוא משתוקק לידיעה מסוימת ויש לו את ההכנה השכלית הראויה, כוחו המדמה ידמיין לו ויצייר לו חלום אמיתי.

לסכרם שיטת הרמב"ם - בידיעת העתיד הן בנבואה הן בחלום ישנם שני עקרונות:
עקרון ראשון הוא שהידיעה צריכה לברא מאת האלוק (ולא כוכב או כל דבר אחר)
ועקרון שני הידיעה היא בהשגה שכלית המועברת בהמשך לכוח המדמה.

ההבדל ביד הנבואה לחלום הוא כמותי היות ולא כל אחד ראוי לנבואה, הדבר תלוי בהשגתו השכלית ובתכונות נוספות. נביא צריך להיות:
"חכם גדול בחכמה גיבור במידותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו" (הל' יסודי התורה פ"ז ה"א).

ולכך לא קוסם בכל הצורות השונות והמשונות ולא המעונן שרואה באיצטגננות של יום פלוני מה לעשות ולא הדורש אל המתים וכל שאר מרעין בישין אינם יכולים להגיד את העתיד היות וידיעת העתיד חייבת להיות מבוססת שני העקרונות שהזכרנו קודם -
-הן ההשגה מאת האלוק
-והן הביסוס על ההשגה השכלית.

ולכך השפע השופע מאת האלוק ע"י השכל הפועל על הכוח השכלי ועל הכוח המדמה הן ברמה הגבוהה - הנבואה והן ברמה הנמוכה יותר - החלום, הם האפשרות היחידה לידיעת העתידות.


לסיכום ראינו שתי גישות מרכזיות:

א. גישת השוללים כל אמת במעוננים ובקוסמים ובראשם הרמב"ם שמתייחס בדבריו גם לידיעה העתיד בצורה אמיתית ע"י נבואה או חלום בלבד.


ב. גישה הרואה אמת כלשהי במעוננים ובקוסמים. ועם זאת שוללת את השימוש בהם היות ולנו יש את ההשגחה האלוקית שאותה אנו יודעים ע"י הנביא.

חוץ מדעת הנצי"ב שטוען שישנם מקרים קיצוניים שמותר להשתמש בבעל אוב וכיו"ב לידיעת העתיד בשעת סכנת נפשות שמוכרחים לדעת ולחקור את העתיד ואין נביא או שלא עונה כמו אצל שאול.

ישנם שני סוגי הבנה לגבי ידיעת העתיד ע"י הקוסמים.
הבנה ראשונה - היא פירושו של הרשב"ם שמבין את ידיעת העתיד של הקוסמים כחלק מכוח הטומאה. הוא סבור שהקב"ה נתן כוח ברוח הטומאה לדעת את העתיד כדי לנסות את ישראל. כלומר יש כוח טומאה כנגד הכוח הטהור כוח ניגודי כנגד הכוח הנבואי. (זאת גישה קבלית שנוגדת את שיטת הרמב"ם שאין יצירת רע בעולם אלא הרע הוא העדר או כתוצאה ממעשי בני אדם).

ההבנה השניה היא לפי הסברם של הרמב"ן, הרלב"ג, הר"ן והאברבנאל, ונביא את הגדרת הרלב"ג -
ידיעת העתיד ע"י הקוסם היא תוצאה של בדוד הכוח המדמה וישנה הכנה וכוח מצד האדם (הקוסם) לקבלת השפע וכך צופה הקוסם את הדברים העתידים לקרות מצד גרמי השמים.

פירוש זה מזכיר את הסבר הרמב"ם לגבי קבלת הנבואה אך נקודת המחלוקת:
שהרמב"ם אומר שהשפע הוא רק מאת האלוק ורק כך אפשר לדעת את העתיד (אם בנבואה אס בחלום)
ולפי הרלב"ג השפע הוא מצד גרמי השמים. השפע הזה מאפשר לו לדעת את העתיד עפ"י גרמי השמים וכהגדרת הר"ן בדרשותיו:
"ומכל מקום מוסכם בין חכמי ישראל שהעולם הזה התחתון נמסר ונוהג כפי מערכת הכוכבים אם לא שעבודת הש"י תבטל הרושם המתחייב ממנה"

כלומר ישנה מערכת טבעית כוכבית שעל פיה מתנהל העולם והקוסם יכול לצפות את העתיד עפ"י אותה מערכת. צפייה זו היא ע"פ מערכת גרמי השמים אך יש מערכת מעליה האלוקית שאת זה יודע רק הנביא.


לפי שתי השיטות שהסברנו דבר זה אסור לנו לעשות ולהסתמך על זה מהסיבות שמנינו, אלא יש לנו לסמוך על צור ישראל וגואלו.
ונזכה להחזרת הנבואה לישראל בקרוב בימינו אמן.

הערות:



1. גמרא זו תוסבר בהמשך.
2. לדעת הרס"ג והאב"ע המקרה של בעלת האוב שהעלתה את שמואל בשביל שאול ברור שהיא לא החייתה (העלתה) אותו היות ואין ביכולתה לעשות זאת אלא הקב"ה החיה אותו, ומובן אם כן הזעקה והבהלה שאחזה בה. ואכמ"ל.
3. הסבר הרשב"ם הוא על פי הטעם שהובא בויקרא י"ט "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם". שימוש בכוח הטומאה להגיד דברים עתידיים זאת היא טומאה שאל לנו לבקש ולהתעסק עמה.
4. יש אומרים שאין זה הגר"א אלא זהו זיוף.