תָּפְסָה אותִי דְּבֵקוּת טורְדָנִית (אובְּסֶסְיָה בז'רגון הַמִּקְצועִי),
וּבְחָמֵשׁ לִפְנות בּקֶר חָרְפִּי וְגָשׁוּם
בִּמְיֻחָד יָצָאתִי מִבֵּיתִי לְהַשְׁלִיךְ מִכְתָּב חָשׁוּב
אֶל תֵּבַת הַדּאַר. מֵי הַגְּשָׁמִים נִסְפְּגוּ
בְּגַרְבַּי: עַד כְּדֵי כָּךְ אָחֲזָה בִּי
הַתִּקְוָה.

בַּחֲזָרָה, הִתְפַּלֵּאתִי לִמְצא אֶת הַבּוּטְקֶה
שֶׁל מוכֵר הָעִתּונִים וְאֶת חֲנוּת הַיְּרָקות
פְּתוּחִים. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: מַה יֵּשׁ לָאֲנָשִׁים אֵלּוּ
לַעֲשׂות כָּל-כָּךְ מֻקְדָּם? מִי יֵלֵךְ לִקְנות
יְרָקות או עִתּון בְּשָׁעָה כָּזו?
אֲבָל אָז כַּמּוּבָן נִזְכַּרְתִּי, וְגִחַכְתִּי בִּמְבוּכָה
כְּאִלּוּ תֵּאַטְרון שָׁלֵם עָמַד וְצָפָה בִּי מִן הַצַּד
רומֵז לִי: תִּרְאוּ תִּרְאוּ
מִי מְדַבֵּר.