|
תקציר: אורח חייו של האדם מורכב מקודש וחול. בחז"ל אנו מוצאים את דברי רשב"י על עבודת החול "תורה מה תהא עליה?!" לעומת ר' ישמעאל האומר: "הנהג בהם מידת דרך ארץ". מתח זה קיים בחינוך הדתי. מה מקומם של לימודי החול לעומת לימודי הקודש מבחינת האידיאל והערכים אליהם אנו רוצים לחנך? האם אפשרית סינתזה מושלמת של חיים דתיים הכוללים קודש וחול? מילות מפתח: חינוך דתי, לימודי קודש, לימודי חול, ר' שמשון רפאל הירש, שפינוזה, מנדלסון. |
|
הדיון בבעיית הסינתזה בחינוך הדתי חייב לפתוח בהבהרת מושג הסינתזה. הבהרה זו נחוצה משום שמושג זה עמוס צירופים פסיכולוגיים שליליים. דומה שהמילה "סינתזה" מציינת עניין מלאכותי, בלתי-טבעי ובלתי-מקורי, מעשה חיקוי? יומרני. בתחום הדת חזקה פי-כמה התגובה השלילית, כי הסינתזה נראית כניסיון של מזיגה ומיהול בעוד שהדת תובעת לעצמה בלעדיות מוחלטת, כי היא אמת ואין זולתה. העומס הסמאנטי השלילי וחותם הפשרנות והוותרנות עלולים להכשיל מראש את הדיון בבעיה הסינתזה. על כן יש לפתוח את הדיון בהבהרת המושג. ראש לכול יש לחשוף את היסוד הפסיכולוגי והסובייקטיבי שבהערכה השלילית וכי עניין לנו במשמעויות-לוואי שנבדקו למילה "סינתזה". מתוך כך נוכל לבודד את משמעות המילה לצורך דיוננו ונקבע כי הסינתזה כשלעצמה אינה מציינת הבעת דעה כי אם תיאור של מציאות. מכאן נגיע להצגת השאלה כמות שהיא נוגעת לחינוך הדתי. השאלה מבוססת על ההנחה שאורחות-חייו של האדם הדתי מורכבים משני תחומים, הקודש והחול, הגדרתם של שני תחומים אלה אינה מקבילה להבחנה שבין אדם למקום לבין אדם לחברו. כי הבחנה זו מציינת שני סוגים של מצוות דתיות, ועל כן שייכים שניהם לתחום הדתי המובהק. אולם בחייו של האדם הדתי יש גם תחום נרחב של "חול", היינו עניינים אשר מטבע מהותם הם נייטרליים כלפי הדת, והעיסוק בהם כשלעצמו הוא מעשה חולין. מבחינת כמות הזמן שבחיי האדם הדתי הממוצע, תחום החול תופס מקום ראשון, ואילו מבחינת האידיאל והשאיפה למגמה ערכית בחיים, אין סמק שהתהום הדתי הוא העיקר.משום כך קיימת אצל האדם הדתי מתיחות מתמדת בין הרצון להיענות לצורכי החול ובין השאיפה להתעלם מן החול ולהתרכז בתחום הקודש. מתיחות זו משתקפת במחשבת הדת, ודוגמה קלאסית לכך היא הברייתא במסכת ברכות (לה, ב). |
רבי שמעון בן יוחאי טוען:
"אפשר אדם חורש בשעת חרישה' וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ולש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושים רצונו של 'מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן". |
|
אף רבי ישמעאל, החולק על כך, מודה במתח שבין דרישות הקודש לעומת תביעות צרכי החול, אלא שהוא מעניק גושפנקה דתית - לעיסוק בתחום החול. |
"ואספת דגנך (דברים יא, ד). מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע, א, ח), יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר ואספת דגנך, הנהג בהן מנהג דרך ארץ". |
|
רבי שמעון בן יוחאי זלזל בבני אדם אשר |
"מניחין היי עולם ועוסקין בחיי שעה"
|
| ואילו חכמים אחרים סברו כי |
"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".
|
|
הוויכוח הרעיוני הזה נובע מחווייתו של כל אדם דתי, המתנסה במתח שבין הקודש ובין החול, ומשום כך נתקיים ויכוח זה בכל הדורות ובא לידי ביטוי בספרות ההלכה וההגות הדתית. הרמב"ם גינה בחריפות את האנשים העוסקים רק בתורה ואינם עושים מלאכה ומתפרנסים מן הצדקה (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג, י), ובפירושו לפרקי אבות (ד, ז) אף ציין כי דעתו בשאלה זו מנוגדת לדעתם של "רוב חכמי התורה הגדולים, ואפשר לכולם". ואילו רבי יוסף קארו חלק על דעתו (כסף משנה,. הלכות תלמוד תורה ג, י). אמנם בוויכוח זה מתנסחת השאלה בזיקה לבעיית הטלת מסים על הציבור כדי לפרנס את הישיבות, אבל היישום המעשי נובע מן ההשקפה העקרונית בדבר הפגת המתח בין האידיאל של ריכוז בלעדי בקודש ובין הצורך לעסוק ב,,חיי שעה". רבי שמעון בן יוחאי שלל עקרונית את העיסוק הזה, ואילו רבי ישמעאל ראה בעיסוק בתחום החול פעילות שעליה ציוותה התורה: ואספת דגנך. בדרך זו נפתח הפתח לתיאוריה של סינתזה, היינו שמבחינה דתית אין ניגוד בין הקודש והחול אלא הואיל והחול אף הוא בעל מעמד דתי יכול האדם הדתי להגיע לידי סינתזה מושלמת של חיים דתיים הכוללים את תחומי הקודש והחול. לסינתזה זו יש השפעה ישירה ומכרעת על החינוך הדתי כי היא יכולה לקבוע באיזו מידה תזדקק התכנית החינוכית לגורם החול הקיים בחייו של האדם הדתי. לפיכך, נתקיים הוויכוח על הסינתזה בחינוך בצמידות לוויכוח על הסינתזה ועל מעמד החול בהשקפה הדתית. ואף-על-פי-כן, ככל שתכנית החינוך משקפת את התפיסה העקרונית אין להתעלם מן העובדה שהתכנית החינוכית נקבעת מתוך התחשבות בגורמים מעשיים תועלתיים ולעיתים גם מתוך כניעה לגורמים חיצוניים. כוחם של הגורמים המעשיים והחיצוניים התחזק ללא שיעור במאה וחמישים השנים האחרונות, כאשר הקהילה היהודית התקיימה בתוך "חברה פתוחה" והחינוך היהודי נאלץ להתאים את עצמו אל התפיסות והדרישות החינוכיות של החברה הכללית. תהליך זה לא נחלש כלל במדינת ישראל, מפני שביסודם של הדברים לא היה לנו כאן עניין רק בחוקיהם של מדינות כי אם בתפיסות התרבותיות של החברה המודרנית שנעשו מנת חלקן של כל האומות המודרניות. התוצאה הייתה שמדינת ישראל נתנה גיבוש "ישראלי" לתפיסות חינוכיות אלה והוסיפה להן יוקרה ומעמד חוקי. הסינתזה של לימודי הקודש והחול הגיעה בישראל ליציבות שלא נודעה כמותה לפנים. כאן נמצא החינוך היהודי הדתי בתנאים עצמאיים, ללא התערבות מן החוץ ומתוך חירות גמורה המאפשרת לעצב את תוכנו הדתי של החינוך, ודווקא כאן מתנהל החינוך הדתי על פי מתכונת מקיפה של סינתזה. הסינתזה של הקודש והחול שלטת כיום בחינוך הדתי בישראל על כל זרמיו, להוציא מספר מועט של "חדרים" המצויים בכמה ריכוזים של הישוב הישן. אולם ניצחונה המעשי של הסינתזה מבליט ביתר-שאת את העובדה שהסינתזה החינוכית אינה משקפת כיום סינתזה עיונית. הסינתזה החינוכית נתקבלה בחינוך הדתי בישראל מתוך גישה מפוכחת ומעשית, כי הציבור הדתי החי בחברה המודרנית תובע את הכללתם המקיפה של לימודי החול ואת הוראתם ברמה גבוהה שתאפשר את בניהם להיבחן בבחינות הכלליות. משום כך לא נקבעה הסינתזה על ידי הוגי-דעות ומחנכים אלא על פי דרישותיהם המעשיות של החברה המודרנית ושל ההורים אשר בניהם לומדים בבתי-הספר הדתיים. מתוך שהסינתזה החינוכית אינה מיוסדת בתפיסה עיונית הקובעת עמדה כלפי תחום החול, נמצאת סינתזה זו במתח מתמיד. דרכה של הסינתזה שהיא ממציאה פתרון למתיחות, שהיא אציעה תיאוריה מקיפה המתחשבת בגורמים שונים. אבל לא כן הסינתזה המתקיימת כיום בחינוך הדתי בישראל. סינתזה זו מתוך שהיא נטולת תפיסה עיונית יש בה רק פתרון של "כמות", היינו פתרון לחלוקה הכמותית של מספר שעות הלימודים בבית-הספר, אבל אין בה תשובה לשאלה העקרונית: 'מה מקומם של לימודי החול בחינוך הדתי? יתר על כן, לא זו בלבד שהסינתזה המפוכחת אינה מספקת תשובה ופתרון אלא שהיא מגבירה את המתח. לימודי החול ניתנים במידה וברמה כאלה המעניקים להם מעמד ניכר בפעילות החינוך, ולעומת זה הרי לפי התפיסה הדתית אפשר שאין להם כל מעמד. מצב זה מביא לידי התנגשות מתמדת בנפשם של המחנכים והחניכים לגבי מחצית תכנית הלימודים, שהיא לימודי החול. מן הבחינה המעשית מופעלת בחינוך הדתי בישראל שיטתו של הרב שמשון רפאל הירש, תורה עם דרך ארץ, ואילו מן הבחינה העיונית רבה ההתנגדות לכך. בעוד שהרב הירש העמיד והסביר תחילה את שיטתו ולאחר מכן הקים בית-ספר על פי תכניתו, קם בית-הספר הסינתטי בארץ-ישראל מתוך כורח המציאות ועד היום הזה אין לו תפיסה עיונית המחייבת את הסינתזה. ההתנגשות בין הסינתזה המפוכחת לבין התפיסה העיונית גורמת לתוצאות משונות בייחוד בחינוך הבת. בלימודי הקודש משתדלים בתי-הספר לקיים תכנית מיוחדת לבנות שהיא ברמה נמוכה יותר לעומת התכנית לבנים, אבל בלימודו החול אין שום הבדל ברמה ובמאמץ האינטלקטואליים הנדרשים מן הבנים ומן הבנות. התוצאה המוזרה היא שהבת לומדת מתימטיקה וביולוגיה ברמה גבוהה ואילו בלימודי הקודש היא לומדת ברמה הנמוכה לעומת רמתם של הבנים. הסינתזה הקיימת כיום בחינוך הדתי בישראל גדושה בעיות קשות וסבוכות. אולם הדרך לפתרון בעיות אלה אינה במציאת מפתח-קסם להסדר שאלות של מתודה או איזון של שעות-לימודים כי אם בליבון הבעיה העיונית של הסינתזה של קודש וחול. בשנים האחרונות מסתמנת נטייה לפתה פילוסופיה של "יהדות מעשית", היינו שהיהדות תובעת אך ורק "פראקטיקה", ביצוע של מצוות מעשיות, וכי אינה מתייחסת כלל לשאלות עיוניות. פילוסופיה אנטי-פילוסופית זו תולדותיה כתולדות העימות של דת היהדות עם העולם המודרני. הוגי דעות שונים ביקשו "לחסל" את העימות הזה על ידי קביעה שהיהדות היא דת המעשה בלבד ועל כן אין לה צורך להתמודד עם בעיות הגות מודרניות. הדעה הזאת הוצעה, מטעמים שונים בהחלט, על-ידי שפינוזה ומנדלסון, ובדורנו היא מופיעה בלבוש של "התנהגות דתית" ללא זיקה להגות דתית כלשהי. הפילוסופיה האנטי-פילוסופית הזאת לא זו בלבד שהיא נוגדת את מסורת היהדות כמות שנתקיימה בכל הדורות אלא שהיא גורמת לערעור המעמד האינטלקטואלי של הקודש לעומת החול. בעוד שהחול - לפי תפיסה "התנהגותית" זו - דורש מן האדם לאמץ את מלוא כשרונותיו השכליים אין תחום הקודש תובע ממנו אלא ביצוע מכאני של מצוות מעשיות. בתחום החינוך הדתי עשויה תפיסה "התנהגותית" זו לגרום לתוצאות הרסניות. הסינתזה בחינוך הדתי בישראל היא עובדה קיימת אבל מעשיותה המפוכחת עלולה להיות בעוכריה. בהעדר פילוסופיה דתית עלולה הסינתזה להסתלף עד שתהיה רק צירוף של חשבון שעות ללימודי קודש וחול ללא זיקה למהותו הדתית של החינוך. היא עלולה גם להביא לידי סילוף מהות היהדות באשר תגדיש את סאת-המעשיות בקיום המצוות ותפקיע ממנה את התוכן העיוני והפנימי. הסינתזה המפוכחת אינה יכולה להתקיים לאורך ימים. ספק אם המתנגדים לסינתזה יוכלו לקיים אותה מתוך מתח מתמיד בין האידיאל החינוכי ובין הפעילות החינוכית. אבל המחייבים את הסינתזה ודאי שלא יוכלו להסתפק בפראקטיקה של צירוף של חשבון שעות קודש וחול. הם יצטרכו לפתח ולגבש לעצמם הגות דתית שתקבע את מעמדו הדתי של החול בתוך היהדות. |
