|
תוכן המאמר: לעניין ברכה לעניין כלאיים לעניין מעשרות ההבדל בין כלאיים לערלה תקציר: רבות הן ההלכות התלויות באילן ולא פחות מהן הוא מספר ההלכות התלויות בירק. כיצד נבחין בין אילן לירק? כללי הבחנה ומיון שונים ניתנו בש"ס לשם הגדרת המינים הללו, וכללים אלו משתנים אף הם כשמדובר לגבי הלכות שונות. מילות מפתח: כלאיים, עורלה, מעשרות, ברכות, ירושלמי, בבלי, תוספתא, שו"ע |
|
רבות הן ההלכות התלויות באילן ולא פחות מהן הוא מספר ההלכות התלויות בירק. כיצד נבחין בין אילן לירק? לכאורה אין לך דבר פשוט מזה. ירק הריהו כל הגדל סמוך לפני הארץ ואילן הריהו עץ בעל שורשים, גזע וענפים שפירותיו תלויים ממנו אלא שאין הדבר כן. יש ודבר הדומה עלינו לעץ הריהו ירק להלכה ויש להפך. כללי הבחנה ומיון שונים ניתנו בש"ס לשם הגדרת המינים הללו, וכללים אלו משתנים אף הם כשמדובר לגבי הלכות שונות. לעניין ברכה |
"כל שמוציא מעיקרו עשב הוא ומברך עליו בורא פרי האדמה וכל שמוציא עליו מענפיו אילן הוא ומברכים עליו בורא פרי העץ".
|
| ובלשון אחרת, אם כי באותו המכוון נמצא דבר זה בירושלמי סוף פ"ה דכלאיים: |
"את, שהוא עולה מגזעו - מין אילן, משורשיו - מין ירק".
|
| ברור הדבר שכלל זה כולל בתוכו את כל מה שקרוי אילן בפינו שהרי כל אלו עולים מגזעם ולא משורשם, אלא שהוא עלול לכלול בתוכו אף חלק ממה שאנו רגילין לכנות בשם ירקות ולדוגמא נזכיר פה את סיום דברי הירושלמי |
"התיבון הרי כרוב הרי עולה מגזעו? כאן בודאי כאן בספק".
|
|
כלומר הכרוב אף הוא צומחים עליו מגזעו ולא משורשיו, אלא שהדבר ספק שפעמים רק נראה הדבר כאילו מתמרים עליו מגזעו ובאמת הריהם נובעים משורשיו והכלל נאמר רק על ודאי ולא על ספק שאז נשאר על האוכל דין ירק.
הגבלה נוספת בהגדרה זו באה בסוגיית ברכות דף מ' ע"ב: |
"הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן הוא לברך עליה בורא פרי העץ קמ"ל היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגוזא והדר מפיק אבל היכא דאי שקלת ליה לפירי ליתא לגווזא הדר מפיך לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה".
|
|
הרי לפנינו שאפילו דבר שמוציא עליו מענפיו ועולה מגזעו אינו קרוי אילן אלא א"כ אותו הענף עצמו נשאר על מכונו והוא עתיד לשוב ולהוציא פירות לשנת הבאה. בפירושו המעשי של כלל זה נחלקו הראשונים. יש שפירשו שאפילו אילן המתייבש כולו בחורף וכלה מן העולם, כל זמן ששורשו נשאר קיים והוא מצמיח גזע חדש וענפים חדשים לעונה הבאה קרוי אף הוא עץ, ויש מהגאונים שכתבו שאם מתייבש האילן וכלה אין הוא קרוי אילן למרות זאת ששורשו קיים והוא מצמיח עץ חדש. מחלוקת זאת יש בה נפקא-מינה גדולה למעשה והרי לשון הטור באו"ח סי' ר"ג: |
"וסימן לידע איזהו פרי עץ או פרי האדמה? כל אילן שעושה פרות משנה לשנה נקרא פרי העץ אבל כל דבר שאין שורשיו נשארין בארץ וצריכין לזרעו בכל שנה נקרא פרי האדמה.
הילכך היה אומר הר' יצחק תותין הגדלים בסנה וכיוצת בהן מברכין עליהן בורא פרי העץ שמין אילן הם. והר' יוסף כתב שיש לברך עליהם בורא פרי האדמה, לפי שמצא בתשובת הגאונים כל אילן שיבש בסיתוא וכלו גווזי וטרפי לגמרי בחורף והדר פארי משורשיו מברכין על פירותיו בורא פרי האדמה וכל היכא דאי שקלי לפירא איתא לגווזא והדר מפיק פירא זהו פרי העץ ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה נוהג כדברי ר"י'. |
|
המעיין בעצם תשובת הגאונים יראה שהם מפרשים את הכלל הראשון שהבאנו לעיל בצורה חדשה. שהרי את המשפט "את שהוא עולה מגזעו מין אילן משורשיו מין ירק" לא על הענפים והפרי אלא על העץ עצמו הם מפרשים, ועץ המחדש נעוריו מדי שנה בשנה מן השורש הרי הוא בגדר עולה משורשיו והרי הוא "מין ירק" בכל הנוגע לברכה. לעניין כלאיים שכן כל הכללים הנזכרים עד כאן כוחם יפה רק לגבי דיני ברכות אבל לגבי דיני כלאיים שונים הם פני הדברים. דבר זה למדים אנו מתוך דברי הירושלמי פ"ה דכלאיים שאת סופם הזכרנו לעיל. |
"הקנין... והאטדין מין אילן ואינן כלאיים בכרם...
והתני דבי הושעיא אילו הן מיני דשאים הקינרס.. והאטד? תמן לברכה כאן לכלאיים. |
|
כלומר האטד אף שדינו כאילן לגבי דין כלאיים מ"מ על פריו מברכין בורא פרי העץ. ומטעם זה כתבו התוס' בברכות מ' ע"א ד"ה איתיה שעל תותים (אותם הנזכרים בטור הנ"ל) מברכים בורא פרי האדמה דלא עדיפי מאטד. אמנם הדבר צריך עיון אם הירושלמי אינו חלוק על הבבלי בדבר זה, שהרי מן הבבלי שציטטנו לעיל משמע שכללים אלו אמורים דווקא, או לפחות, גם בנוגע לברכות. מקום נוסף, בתלמוד בבלי שממנו נראה שאין לחלק בין דיני ברכות לשאר דינים התלויים בשם אילן הוא במס' ברכות דף ל"ו ע"ב לגבי הצלף אשר ספק לנו הדבר אם הנו עץ וחייב בערלה או שאינו קרוי עץ כלל ולמסקנה נקבע: |
"והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פילא נינהו לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה".
|
|
ומשווים אנו הלכות ברכות והלכות ערלה זה לזו לגמרי, וכל זה הוא לכאורה נגד הירושלמי הנ"ל. אמנם עיין בראשונים השונים שם בברכות שכתבו שקטע זה אינן מעיקר הש"ס. |
"אלא פי' הוא והגאונים הראשונים כתבו אותו בספרים ואין הלשון מכוון כ"כ"... -ר' יונה שם.
|
|
ולפי זה אפשר להשוות הבבלי לירושלמי. ועדיין הדבר דוחק.
שיטה נוספת, שלישית, בפירוש כלל זה שהבאנו מן הירושלמי והתוספתא היא שיטתו של הרב מלאדי והיא סוברת שכל שהעלים והפירות יוצאים מעצם העץ שלא באמצעות ענפים ושריגים אינו קרוי אילן, ו"אילן" הוא זה שעליו ופירותיו יוצאים ממנו באמצעות שריגים וענפים, והרבה מאד האריכו האחרונים בהסברת שיטתו שלא יקשה עליו ממקומות שונים. לעניין מעשרות |
"מה גורן ויקב מיוחדים שגדילין על רוב מים [הם מי גשמים - רש"י] ומתעשרין לשנה שעברה אף כל שגדילין על רוב מים מתעשרין לשנה שעברה יצאו ירקות שגדילין על כל מים [שאוביו] ומתעשרין לשנה הבאה"
|
|
ומטעם זה נחשב פרי האתרוג לירק, שם בעמוד ב', וכן קדושין ג' ע"א: |
"דדרכיה דאתרוג כירק מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו".
|
|
הבחנה זו שבין אילן לירק שהאחרון גדל על מי השקייה בדרך כלל בעוד שהראשון עיקר דרך גידולו הוא ע"י מי גשמים משמשת כסימן מבדיל להלכה רק לגבי דין הפרשת המעשרות ומ"מ ודאי שיש לכלול הבחנה זו בין שאר הסימנים שמנינו לעיל המשמשים כמכריעים בהלכותיהם הם. כדאי כאן לציין שחלוקה זו המבדילה בין ירק מחד לבין גורן ויקב מאידך, הריהי חלוקה בין ירק לאילן להלכה, שהרי החיטה קרויה אף היא אילן לדעת ר' יהודה בברכות מ' ע"ב הנ"ל והגפן לכל הדעות הריהו אילן. למעשה נסתפקו האחרונים בכמה מיני גידולים ספציפיים מה דינם. מלבד התותים הגדלים על שיחים נמוכים שהזכרנו לעיל, רבו הספיקות בנוגע לבננה וכן בנוגע ל"צבר". ואם כי לגבי ברכה הסכימו הדעות כולן שברכתן היא בורא פרי האדמה וכן הוא הפסק בשו"ע |
"על תותים הגדלים בסנה בורא פרי האדמה, על המאו"זנים [בננות] בורא פרי האדמה" (ס" ר"ג, ס"ק, ב', ג'),
|
|
מ"מ נסתפקו לגבי תקופת המעשרות שלהם. כמו כן לא ברור לגמרי דין קני הסוכר שמוצצים אותם.
ההבדל בין כלאיים לערלה הרש"ש בברכות דף מ' והרבה מן האחרונים דעתם שבעוד שלכל דיני תורה אזלינן בתר לשון תורה, לגבי ברכות תלוי הדין בלשון בני אדם, ולכן כיון שבלשון בני אדם קרויים סירות האטד פירות האדמה הרי שכך נשאר דינם לגבי ברכה אף שלפי דין תורה ולשונה עץ האטד קרוי אילן. הסבר זה הנו קשה היות ולשון בני אדם הוא דבר שאין לו שיעור ויש בני אדם הקוראים לו כך וחבריהם קוראים לו אחרת. ועיין גם בצל"ח= (ציון לנפש חיה) פ"ו בברכות שחולק בזה ולדעתו הדבר פשוט שגם לדיני ברכות הלך אחר לשון תורה. אכן, נראה שצריך להבחין בין הדיון על העץ לבין הדיון על פריו. כל הסימנים שניתנו לעיל כוחם יפה לקבוע את מהותו של הגידול, האם הוא קרוי עץ או שמא מין זרע אחר או ירק הוא וכל זה הוא נ"מ רק לדינים הנוגעים לעץ עצמה כגון דינו לגבי כלאיים, אבל אין זה מחייב דבר לגבי הפרי הייתכן שהצמח עצמו נקרא עץ לגבי כל' הדינים הנוגעים לצמח, ופריו קרוי פרי האדמה לגבי כל אותם הדינים הנוגעים לפרי. וכדי להבין דבר זה נעתיק כאן את המשנה ברכות דף מ' ע"א: |
"בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא" -
|
| ועל זה בא שם בגמ': |
"מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא - ר, יהודה הוא" וכו',
|
|
כלומר, לאחר ככלות הכל, מקור חיותו וצמיחתו של הפרי טמון באדמה שהיא היא סקור כל הגידול, ועיין בשו"ת שאגת-אריה ס" כ"ג שהוכיח שאין כלל מחלוקת בדבר זה וכו"ע ס"ל שעיקר אילן ארעא הוא, ע"ש.
וא"כ ניתן להבין את דברי הירושלמי כפשוטם, שהרי לפי זה כשדנים על הפרי, הרי כל הדיון הוא אך ורק לקבוע את יחסו וקשרו של הפרי לאילן ותו לא, שהאילן אף שלכל הדעות אילן הוא ושם עץ עליו, מ"מ אין זה מחייב ברכת פרי העץ לפריו עד שלא נקבע את קשרו של הפרי לעץ שהרי "עיקר אילן ארעא הוא". ולכן דעת הירושלמי שמאחר והאטדים הנן צמחי בר העולים מאליהם א"כ אין לייחס אותם אל האילן שעליו הם צומחים כדרך שאנו מייחסים שאר פירות-תרבות לעציהם לברכת, בורא פרי העץ, שכיון שעלה הצמח מאליו א"כ האדמה עצמה היא שהצמיחתו ובזה וודאי וודאי ש"עיקר חילן ארעא הוא" ואין לברך על הפרי כי אם בורא פרי האדמה. וכיון שכך הוא הדבר נוכל לומר שאף אם הגירסא בברכות ל"ו שהבאנו לעיל לגבי צלף היא מעיקר הש"ס ולא מתוספת הגאונים, לא נצטרך לומר שהבבלי חקק על הירושלמי מתוך כך שהוא תולה דיני אילן לברכות בדיני אילן לערלה ואף שהירושלמי מחלק בין ברכות לכלאיים משום שכלאיים הינו דין באילן ובשורשיו ולא בפרותיו, מה שאין כן ערלה הוא דין בפירות האילן שהרי פירות האילן הם הנאסרים ועיין בבא-בתרא דף ל"ו ע"א צ"ה הכי גריס שכל דין ערלה נוהג רק בפירות ולא בעץ עצמו, ועיין שם גם בשיטה מקובצת שכתב כן ללא חולק, וא"כ אפשר בנקל ללמוד מחיוב הערלה והיתרה לגבי סוג הברכה, ולפי מה שאמרנו. |
