"הוא אשר ברא יפה את כל הדברים, וביצע את בריאת האדם מחמר.... אח"כ צר אותו ונפח בו מנשמתו ונתן לבם שמיעה, פנים ולב...".

"כל דבר יצרנוהו במדה. פקודתו (נעשית) במלה אחת, כהרף עין" (סורה 54, 51-50).

"ביום א' ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ביום ב' - את ההרים, ביום ג' - את החיות, ביום ד' - את האור, ביום ה' - את גן העדן ואת הגיהנום, ביום ששי את אדם וחוה". "טוב מאד - ענו היהודים - יש עוד להמשיך בעניין זה: לאחר שסיים ה' את מעשהו, שכב על גבו, שיכל את הרגלים זו על זו ונח מעבודתו. זהו יום שבת. הנה על שום מה נועד יום זה ליום מנוחתנו".

"אלהים הוא אשר הרים את השמים, בלי עמודים תראום. אחרי-כן התנשא על כסא כבודו וישם את השמש והירח למס עובד. כל אחד מהם ירוץ עד לעת מועד. ינהג את הממשלה, יבאר מפורש את האותיות, למען תבטחו בפגישת אלהיכם. והוא אשר פרש את הארץ וישם בה יתדות נאמנות ונהרות ומכל פרי, שת בתוכה זוגות שנים (מכל). יכסה בלילה על היום. אכן בזה אות לאנשים ישיבו אל לב" (סורה יג, ב-ג).

"ברא את השמים בלי עמודים תראום, ויטל בארץ מוסדי. הרים לבל תרעד אתכם וימלא אותה כל בהמה. ונורד מן השמים מים ונצמח בה כל מין יקר. זאת בריאת אלהים הראוני נא מה זה בראו אלה אשר מבלעדיו. אבל הפושעים במשגה ברור".

"בלשון ערבי קראו חמשה ימים על דרך המספר ויום ששי אלגומע על שם חבורם, כי הוא להם היום הנכבד בשבוע, ויום השבת קראו אותו סבת, כי השין והסמך מתחלפים בכתיבתם ואלה מישראל למדון. היהודים נקראים "אנשי שבת".

"או אתם המאמינים! כשקוראים לעבודת אללה ביום הששי מהרו להזכרת ה' והזניחו את המסחר. לו ידעתם, כי זה טוב לכם יותר. ומשנגמרה התפלה, בקשו את חסד ד' וזכרו את ה' לעתים קרובות, כדי שייטב לכם" (סורה סב, ט-י).

"מעשה ששאלה מטרוניתא אחת את ר' יוסי בן חלפתא: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: מיום הראשון. אמרה לו: מנין אתה מלמדני? אמר לה: עשית מימיך את משקה אריסטון? אמרה לו: הן. וכמה מיסון היה לך אמרה לו: כך וכך. אמר לה: וכולם בבת אחת נתת לפניהם? אמרה לו: לאו, אלא בישלתי כל התבשילין באחת, אבל לא הכנסתי לפניהם, אלא מיסון מיסון. וכולם ממקרא אחד, שנאמר: כי יוצר הכל הוא גו'" (ירמיה י, טו).

"ר' יהודה אומר: "ויכלו השמים והארץ" בזמנן " וכל צבאם" בזמנן. אמר לה ר' נחמיה: והא כתיב: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים שמים וארץ" - מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות? אמר לה: והא כתיב: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", "יום שני", "יום שלישי", "יום רביעי", "יום חמישי", "יום ששי"? אמר לה ר' נחמיה: כמלקטי תאנים הן - כל אחד הופיע בזמנו. ר' ברכיה על הדא דר' נחמיה אמר: (בראשית א, יב), "ותוצא הארץ" - דבר שהיה פקוד בידיה" ור' מדרש תנחומא, סדר בראשית, סימ' א'.

"בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואח"כ הארץ, שנאמר (בראשית א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה, שנאמר (תהלים קב, כו): לפנים הארץ יסדה ומעשה ידיך שמים. בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה, שנאמר (ישעיה מח, יג): אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. נכנס תחרות ביניהם על הדבר הזה, עד ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלה ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחד. מה עשה הקב"ה? פשט יד ימינו ונטה שמים, ופשט יד שמאלו ויסד ארץ, שנאמר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו', יעמדו יחדו ארץ ושמים" (פרקי רבי אליעזר, יח, א) ור' בראשית רבה, א, טו, ור' ויקרא רבה, לו, א, ור' מדרש שמואל ה, א.

"ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש - ר' יוחנן אמר: מלך בשר ודם בונה פלטין, משהוא בונה את התחתונים, אחר כך הוא בונה את העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העליונים ואת התחתונים בריה אחת... (בראשית רבה, יב, יב).

"משל למלך שבנה פלטורין על שמו. הביא את הפרשין ומתקין את הקורות ומביא מגילה ודיו וצר חדר חדר בפני עצמו ועלייה בפני עצמה ובית הכסא בפני עצמו. ואחר כך בונה. אבל מעשה שמים וארץ כולם נבראו בבת אחת, שנאמר: קורא אני אליהם יעמדו יחדו (ישעיה מ"ח י"ג). (סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא [תנא רבי אליהו] ור' מדרש תהלים, הוצ' ש. באבער, ווילנא, תר"ן, מזמור נ'.)

"ויאמר אלהים תוצא הארץ, לפי שהבהמות והחיות נבראו בארץ ביום ראשון ולא יצאו אל פני כל הארץ, אבל היי מובלעים בתוכה" (מדרש אגדה, הוצ' בובר, עמ' ד').

"עד שאדם הראשון מוטל גילם, הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו. יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזנו, ויש במלתין. ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה ואמר (איוב בג) מי יתן ואמצאהו אערכה לפניו משפט, הקב"ה משיבו: "אתה מבקש להתווכח עמי (שם לח, ד), איפה היית ביסדי ארץ. מהו איפה? א"ר שמעון בן לקיש: אמר לו הקב"ה: "איוב, אמור לי, האיפה שלך באיזה מקום הייתה תלויה: בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו, אם יודע אתה באיזה מקום הייתה איפתך, אתה מתוכח עמי".

"אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו, ובקשו מלאכי השרת לומר לפניו: קדוש, קדוש, כי היה מלא כל הארץ. בא הקב"ה ומעטו ונטל מאבריו קצת והיו מונחים חתיכות בשר סביבותיו. אמר אדם להקב"ה: "רבש"ע, למה אתה גוזלני, הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע בפיך (איוב י, ג) וכתיב (תהלים קל"ט, ה) ותשת עלי כפיך. אמר לו: "אני אחזיר לך פרו ורבו ומלאו את הארץ (בראשית א, כח) כבראשונה. והייני דאמרינן: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. א"ל הקב"ה: "טול אלו חתיכות ותפזרם בכל הארץ, ובכל מקום שתוליך ותשליך אותם, שם ישובי לעפר, ויהיה מתישב המקום מזרעיך, ובמקרם שתגזור לזרעך לישראל, שם יהיו, ולגוים שם יהיו, והיינו שנאמר (ירמ' ב' ו'): ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, שלא זרע שם מבשרו. (ספר חסידים, הוצ' מוסד הרב קוק, תשי"ז, עמ' שלה-שלו).

"כיוון שאכל אדם הראשון מאותו האילן, נכנסו כל הדורות אצל אדם הראשון, ואוסרים לו: תאמר, שהקב"ה עובר עליך מידת הדין. א"ל: חס ושלום שגרמתי מיתה לעצמי. כך היה מצוה אותי ואומר: מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב, טז), וכיון שעברתי על דבריו גרמתי מיתה לעצמי, דכתיב: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (שם שם י"ח). (פסיקתא, הוצ' שלמה באבער, ליק, 1868, דף קיח, א).

"א"ר יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו שנא' ויכלו השמים והארץ וכל צבא, אל תקרי צבאם, אלא צביונם.

"ואשכחן בפירושי הגאונים זק"ל שאמ' הקב"ה לכל בריה ממעשה בראשית היאך אתה רוצה שאבראך והוא אומר כך וכך והוא בוראו לצביונו... ואפילו למאן דאמ' מן הפילוסופין כי המינין של בעלי חיים יש להם משלים ודמות דיוקני כמין חותם למטבעות שישנם בחכמת המקום... ויש שפרשו שכל מין ומין מבעלי חיים ברא המקום כמוהו ברקיע ממין המלאכים הרוחנים ואמר להן היאך אתה רוצה שאברא כמוך בעולם והיאך אתה רוצה שתהא דמותך בעולם לדעתו ברא ולצביונו" (זכרון לראשונים וגם לאחרונים, חלק א', הוצ' א. א. הרכבי. זכרון כמה גאונים וביחוד רב שרירא ורב האיי בנו... ברלין, תרמ"ז. רב האי. סימ' שפג), ור' תשובות הגאונים, הוצ' ליק, תרכ"ד, סימ' כ"ח.

"ר' יהודה אומר: האורה נבראת תחלה, משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל. מה עשה? הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימיליוסים, כך האורה נבראת תחלה".

אנו מוצאין ממעשה בראשית. משברא שמים וארץ, ברא האור, שנאמר (בראשית א): בראשית ברא אלהים, ואח"כ: ויאמר אלהים יהי אור. ודוד פרשו: מאחר שברא אור, ברא שמים, שנאמר (תהלים קד): "עוטה אור כשלמה", והדר "נוסח שמים כיריעה". הרי למדנו, משברא אור ברא שמים".