"אמרה תורה עד שלא נברא העולם נבראתי, אמר רב הונא בשם רבי שמעון בן לקיש שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאתו של העולם שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, אמון אומן, אמרה תורה אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בי נסתכל וברא העולם שנאמר ד' קנני ראשית דרכו. - יום יום יומו של הקב"ה אלף שנים שנאמר: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. וכתוב אחד אומר זכר בריתו לעולם דבר צוה לאלף דור, מלמד שנבראת תורה תשע מאות ושבעים וארבעה דורות עד שלא נברא העולם ועשרים וששה דורות משנברא העולם מן אדם ועד משה רבינו... אמר לה החסד אע"פ שקדמת אותי צריכה את אותי שבשבילי נברא העולם שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכון אמונתך בהם".

"דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא, דכד ברייה קודשא בריך היא לעלמיה ברייה בשיתא יומין, ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה".

"דמחייבין דבית ישראל לרחומי חד על חבריה ולמיעבד בהדיה מצוה וגמילות חסדים דלא ברייה קב"ה לעלמיה אלא בחסד ורחמים דכתיב (תהלים כ"ה ו') זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה".

הטעם הוא שאסור להרהר שאין אדם יכול לצייר במחשבתו כי אם מן הדברים המורגשים... כי חוץ ממחיצת העולם לא נתחדש בו דבר בבריאת העולם ממה שהיה ויהיה ואם כן מה לחשוב מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ר"ל קודם החדוש ואחריו... וכן הבנתי דברים אלה מפירוש רבינו האי גאון ז"ל בפירוש חגיגה".

"בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו... והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די" (חגיגה י"ב א')

"זה שאמר ר"י אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם, עת שנברא היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו... ר"ל אמר אני אל שדי... אלו כולן מדרשות הן ואין מדקדקין עליהן להשוותן למה שהדעת מתקבלת מהן".

"שני רקיעים הם... ריש לקיש אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים..." (חגיגה י"ב ב').

"וכתב נמי רבינו האי גאון ז"ל דקאמר ריש לקיש שבעה רקיעים הם... ולמעלה מכאן אין לנו רשות לדרוש מן המקראות ואין בנו להסתכל משקול הדעת".

"וכשם שלא היה דבר קודם יצירת העולם ולא חלל להאמר כי הוא ריקן ולא להאמר כי היא מלא ואחר שנברא העולם נברא המקום שהוא מחזיק משם ולהלן וזהו ששנינו אחר כן מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ויש ביכולת המקום לשום שם היכלות היכלות רבים מאד אבל אנו אין לנו להסתכל בכך".

"הא דאמר ר' יהושע בן לוי (ר'"ה י"א א') כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונם נבראו ואשכחן בפירושי הגאונים בפירוש גאון ז"ל שאמר הקב"ה לכל בריה ממעשה בראשית היאך אתה רוצה שאבראך והוא אומר לו כך וכך והוא בוראו לצביונו. כלום יש בו ממש קודם שיברא שיהא לו צביון, ילמדנו אדוננו. פירוש זה דאשכחתון אין אני יודעין אותו ולא סבירא לנא וקושיא דאקשית ליה איתיה ואפילו למאן דאמר מן הפילוסופין כי המינין של בעלי חיים יש להם משלים ודמות דיוקני כמין חותם למטבעות שישנם בחכמת המקום אע"פ שדברים רחוקים בעצמן הן ורחוקים מדברי חכמי ישראל אין למשלות ההם צביונות, לפיכך אלו דברים בטלין הן". ובהמשך התשובה מביא הגאון פירוש נוסף "שכל מין ומין מבעלי חיים ברא המקום כמוהו ברקיע ממין המלאכים הרוחניים ואמר להן היאך אתה רוצה שאביא כמוך בעולם והיאך אתה רוצה שתהא דמותך בעולם ולדעתו בראו ולצביונו ושאנו אומרים דר' יהושע בן לוי הכי קאמר לצביונן ולדעתן של עכשיו שצפה הקב"ה וגלף לפניו מה תהא דעתם וצביונם ולפיהן בראם... ועכשיו אחר שנבראו אנף אומרין כי דעתן וצביונן שהיא עכשיו מוכנים היו מאז למה שנבראו מאז" [תשו' הגאונים הרכבי סי' שפ"ג].

"וששאלתם ספרו של אדם הראשון מצוי היא או לא. לא חזי לנו ולא שכיח לנא ולא דבר שנוי היא אלא מהויא מילתא בלה פירוש דורות לחכמיהן כשמואל ירחינאי... ובאגדה דויקרא דר' תנחומא באשה כי תזריע אין מלך משיח בא עד שיבראו כל נשמות שעלו במחשבה להבראות ואלו הן האמורין בס' אדם הראשון זה ספר תולדות אדם".

"יצר ממש מתהו רצ"ל שיצר מרוח שהוא תהו מים וממים אשר מהם נעשו עמודי ארץ ושמים וכל צבאם וי"מ שיצר בריותיו ונתן בהם חיות בהבל אמירת האותיות שהוא תהו בלי ממשות ועשה עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס שנאמר תולה ארץ על בלימה".

"ולפי שיודע ה' שהאור טוב הבדיל בין האור ובין החושך ואז קרא ה' "לעתותי האור יום ועתותי החושך לילה"; וכאשר עבר מן הערבים והבקרים יום אחד רצה ה' שיהי רקיע וכו'."

"השבית מלברוא בו שום דבר מעין הבריאה שעשה בירך ה' את יום השביעי וקדשו כיון שהשבית מלברוא בו שום דבר מעין בריאה שעשה".

"ברא האויר המקבל אור וחשך במציאות והעדר... והודיענו עוד כי יש לאור ולחשך תכלית. עושה שלום ובורא רע. אנחנו מסכימים כולנו כי הבורא לא ברא רע, אך ברא לדברים אשר הם סובלים שיהיה לאדם בהם שלום ורע בבחירתו שאם יאכל המאכל כפי צרכו וישתה המים כפי צרכו יהיה זה שלום ואם יקח מה שאינו סובל יהיה זה רע".

"שתי דרישות... האחת קודמת לתורה והיא ההוכחה השכלית אשר בה ידע האדם שכל העצמים הנראים וכל שאר הנישגים בחוש חדשם הנצחי שאין לו ראשית ולא תכלית ושהוא אחד... ושהוא הבורא, בורא כל מה שירצה בלי חומר ושהוא צדיק לא הטיל על עבדיו דבר אשר לא יוכלו שאתו... והדרישה השנית באה לאחר התורה והיא ידיעת מסורת הנביאים איך היו מורים בכל דבר חדש אשר יארע בין בני אדם".

"בהודיעו לנו מעשה בראשית לא הייתה הכוונה הראשונה שנדע שהוא ברא את השמים והארץ בלבד, כי כמה ראיות בזה העניין, אלא הוצרך להודיענו מה שיוצאים מכלל הדברים, והיו לנו כמו הקדמה שהוא ברא הכל לכך פתח בראשית לשבעה עניינים".

"שמעשה בראשית נזכר לשני עניינים גדולים, האחד שהשי"ת מדבר במה שעתידין ישראל להשתעבד לשום אומה מן האומות, והוא שראוי לנו לומר בדעתינו מאחר שהוא יתברך ברא את הכל והגביר עלינו אומה מן האומות ראוי לנו שלא נמרה את פי המלכות כי הוא המשפיל והמרים... השני להאמין במה שיעד לנו שיחזיר המלכות לנו ויושיע אותנו מידי כל הקמים עלינו ונאמר בודאי הוא בעל היכולת הוא שברא את כל העולם יכול לעשות בו כחפצו".

"ליחד דעתנו... באמתו של דבר להמציא בוראנו בלבבנו שהוא אדון הכל... ופ' כי ה' הוא האלקים הוא הנמצא באמת... ופ' אלקים היא לשון יסוד כי הוא יסוד והוא הכל כדכתיב בראשית ברא אלקים ולא נקרא בשם ה' אלא אחרי שנברא אדם והעולם".

"כי כל הנמצא והידוע מצמחים של האדמה וכל בעלי החיים נוסד ונכון מארבעה דברים שהן אדמה ומים אש ואויר... ידענו מבינתנו כי יוצר אחר יסדם ולא נוסדו מעצמם... ברור וידוע באמת.. כי יוצר העולם ובוראו... אדון הכל... והוא אלקים לבדו",

"הרחום ביצירתו והמקיים את בריותיו, על סוגיהן השונים, ממקורות לא ישוערו, תבורך היודע את הווית כל אחד מחלקי ההוויה בחלקי הזמן והמקום, על סוגיהם השונים".

"ומעל ארקא תהום ומעל תהום תוהו ומעל תוהו בוהו ומעל בוהו ים ומעל ים מים, ומעל מים תבל... ומעל מים חלד ובחלד אדם ובהמה וחית השדה ועוף השמים ודגי הים ותורה ומעשים טובים ויראת שמים ותשובה".