"כי תהיו אתם ארץ חפץ"

כל מה שברא הקדוש ב"ה באדם ברא לארץ לדוגמא לו.
אדם יש לו ראש,
והארץ יש לה ראש שנאמר (משלי ח, כו) וראש עפרות תבל.
אדם יש לו עיניים,
והארץ יש לה עיניים, שנאמר (שמות י, ה) וכסה את עין הארץ.
אדם יש לו אוזניים,
והארץ יש לה אוזניים שנאמר (ישעי' א, ב) והאזיני ארץ.
אדם יש לו פה,
והארץ יש לה פה שנאמר (במדבר טז, לב) ותפתח הארץ את פיה.
אדם אוכל
והארץ אוכלת, שנאמר (שם יג, לב) ארץ אוכלת יושביה.
אדם שותה
והארץ שותה, שנאמר (דברים יא, יא) למטר השמים תשתה מים (קהלת רבא א, ד).

שמענו שיש כנפיים לארץ, שנאמר (ישע' כד, טז) מכנף הארץ זמירות שמענו; וכנפיים לשמש, שנאמר (מלאכי ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה מרפא בכנפיה;
וכנפיים לחיות, שנאמר (יחזקאל ג, יג) וקול כנפי החיות;
וכנפיים לכרובים וכו'
וכנפיים לשרפים וכו'.
בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכו' שאין חסין:
לא בצל שחר,
ולא בצל כנפי ארץ,
ולא בצל כנפי שמש,
ולא בצל כנפי החיות,
ולא בצל כנפי כרובים,
ולא בצל כנפי שרפים,
אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים לו, ה)
מה יקר חסדך אל ובני; אדם בצל כנפיך יחסיון.

יצר באדם כל מה שברא בעולמו.
ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם - זה שערו של אדם;
ברא רוח בעולם, ברא רוח באדם - זה חוטמו של אדם;
חמה בעולם חמה באדם - זה פדחתו של אדם;
רקיעים בעולם, רקיעים באדם - זה לשונו של אדם.

"ויעש אל' את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול וגו', ואת המאור הקטן",

רבי שמעון בן פזי רמי: כתיב ויעש אל' את שני המאורות הגדולים,
וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן.
אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?
אמר לה: לכי ומעטי את עצמך.
אמרה לפניו: רבש"ע; מפני שאמרתי דבר הגון אמעיט את עצמי?
אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה.
אמרה ליה: מאי רבותיה! דשרגא בטיהרא מאי אהני?
אמר לה: זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים.
אמרה ליה: יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא,
דכתיב (שם א, יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים.
זיל ליקרי צדיקי בשמיך: יעקב הקטן (עמוס ז, ה), שמואל הקטן, דוד הקטן (שמואל א יז, יד). חזיה דלא קא מיתבא דעתה.
אמר הקב"ה: הביאו כפרה על שמיעטתי את הירח.
והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש, שנאמר בו לד' (במדבר כח, טו)? אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח.

"וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש" וגו'.
מאי "וישרנה"?
א"ר יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה.
ורב זוטרא בר טוביה אמר רב: שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה.
ומאי שירה אמש?
א"ר יוחנן משום ר"מ: אז ישיר משה ובני ישראל
(נאמר כאן הלך וגאה ונאמן להלן כי גאה גאה).
ור' יוחנן דידיה אמר וכו' ור"ש בן לקיש אמר וכו', ר' אלעזר אמר וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר וכו' ר' יצחק נפחא אמר:
רוני רוני השיטה
התנופפי ברוב הדרך
המחושקת בריקמי זהב
המהוללה בדביר ארמון
ומפוארה בעדי עדיים.

אימתי שבלים אומרים שירה?
בניסן (בבלי ראש השנה ח, א).

"ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי".

"שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן".

כל שיש ביישוב יש במדבר וכו',
כל שיש ביבשה יש בים חוף וכו'.

ארז"ל כל דמות שברא הקב"ה ביבשה ברא בים בדגים,

ת"ר ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמקה אלא בינונית שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות,

דבר אחר בעתם, בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושיעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם, שנאמר (ירמי' ה, כה) עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם.

מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפרות.
ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפרות.

גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן, שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל שנאמר (שמות טז, יד) ותעל שכבת הטל, וכן (דברים לג, כח) אף שמיו יערפו טל ("אף" לשון ריבוי, לרבות גם מן הארץ).

מה שושנה זו אינה בטלה אלא על גב ריחה,
כך ישראל אינן בטלין אלא על גב מצות ומעשים טובים;
מה שושנה זו אינה אלא לריח,
כך לא נבראו צדיקים אלא לגאולתן של ישראל;
מה שושנה זו עולה על שולחנן של מלכים תחילה וסוף,
כך ישראל הן הן לעולם הזה והן הן לעולם הבא;
מה שושנה זו ניכרת בין העשבים,
כך הן ישראל ניכרין בין האומות שנאמר (ישעי' מא, ט) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד';
מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים,
כך ישראל מתוקנין לגאולת מחר.

ויתרון ארץ בכל היא:
אפילו דברים שאתה רואה אותן כאילו הם מיותרין בעולם,
כגון זבובים ופרעושים ויתושין וכן'.
אני עושה שליחותי:
אפילו על ידי נחש,
אפילו על-ידי עקרב,
ואפילו על ידי צפרדע.
תדע לך שכן, שאילולי הצרעה, היאך היה הקב"ה פורע מן האמוריים?
ואילולי הצפרדע, היאך היה פורע מן המצריים?
הדא הוא דכתיב (שמות ז, כז) הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים.