ויהיה לפי זה לכל אלה אשר הגיעו, אם גם באיחור זמן אל הכרת אלוקים אחד, הוא הבורא אבי העולם כולו, והחליטו בנפשם להתפלל אליו תחת לאלים רבים, ואל תורה אחת, כאילו היו האוהבים היותר נאמנים ושארי הבשר היותר קרובים, כי אין דבר אשר יביא לידי אחווה הדדית כמו ההשתתפות באמונה אחת";

"ללכת בתורת אלוקים... ולשמור ולעשות את כל מצוות ה'."

"המתינו לנו עד שנראה דיניכם ונלמד אותם ואנו חוזרין".

"גר מהו לדון את חברו גר וסוכם בהתאם לדברי רבא: גר דן את חברו גר דבר תורה שנ' שום תשים עליך מלך, עליך אי אתה משים דיין גר אבל גר דן את חברו גר".

המל את הגרים מברך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה והמברך אומר: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית [מירסקי שם עמ' סז],

"במעשי הגאונים מצאתי: המל את בן השפחה אין צריך לברך להכניסו, אבל לשאר גרים המל מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

ש"מטבילין את הגר בשבת ואין מטבילין את הגר בלילה ואין מטבילין את הגר אלא בשלשה תלמידי חכמים מאי טעמא משפט כתוב ביה" [הג' דו' כ"ד ב'].

גר צריך שלושה וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול (יבמות מ"ו ב'). "וששאלתם: עבד צריך שלשה להטבילו כגר או לא: בפירוש לא שמענו שצריך טבילה כגר [שערי צדק כ"ח ב' סי' מ"א].

"גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד, עבד שוטה וקטן מהו להטבילן ע"ד ב"ד ואמר כגר".

"וישראל שלקח עבד סריס ורצה להחזירו לדת ישראל אינו צריך אלא טבילה בלבד" [שערי צדק כ"ג א' ס"י ג'].

"משומד שחזר בתשובה למוטב צריך טבילה או לא; תשובה: אינו צריך, ואפילו גוי שנתגייר כראוי וחזר לסורו ואח"כ חזר למוטב אינו צריך טבילה.

"מעשה היה במגנצא בגר שטבל ואח"כ מל והוצרכו לו חכמי מגנצא טבילה אחרת דקי"ל מילה ברישא" [ס' זכרון ברית לראשונים עמ' 132].

"שיצאו לתרבות רעה ולמינות ופקרו בדברי חכמים - - ועכשיו יש מהם שרוצים לחזור בהם ולהיות כישראל ולפרוש מן הדרכים אשר היו בהם, כיצד נעשה: נקבלם או לא";

"לקרבן ולהכניסם תחת כנפי השכינה טפי עדיף מלדחותם".

"אסור להשהותו אפילו חודש אחד ואפילו יום אחד אבל אם מתייהד לאלתר ואומר לו למול ואמר להם המתינו לי עד שאבריא מן החמה או מן הצנה מותר" [תשו' רב עמרם בשע"צ כ"ה ב' סי' י"ח, אוצה"ג יבמות סי' רע"ה].

"וששאלתם מקומות שאין היהודים מוצאין שפחות לקנות אלא מצריות [בכ"י: נצריים] והגויים מותר להם בדינם להניח את היהודים לקנות עבדים אבל חוץ מהן אינם מניחים את היהודים לקנו תאלא בסתר ובסכנה ויש מהן מי שמתגייר לאלתר ויש מהן מי שמתגייר לאחר זמן, ויש מי שאינו רוצה לחזור כלל... ויש מהן מי שאומרין המתינו לנו עד שנראה דיניכם ונלמד אותן ואנו חוזרין... וישראל השרויין באותן המקומות נצרכין להן ביותר, וכל מי שאין לו שפחה הוא בצער גדול ויצרכו בניו או אשתו להביא מים על כתפיהם מן המעיינות וכיבוס בגדים ולצאת לפורני [= תנורים גדולים שאופין בהן לחם] עם שפחות גויות ופרוצות... הילכך מותר לקיים את השפחות הללו אע"פ שאינן מתגיירות. ובמקום שהן מתיראין מן העבדים שלא נתגיירו שלא יגלו סוד ישראל למבקשי נפשם ודמם ויבאו לידי סכנות ומלחמות ודאי שאין מקיימין אותן כל עיקר, אבל כגון שפחות הללו ששאלתם מותר לקיימן".

"שמלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך ואלו הם גדולים שיודעים בטיב ע"ז ומשמשיה, קטנים שאין יודעים בטיב ע"ז ולא הלכה הכי וקי"ל כמ"ד גוי תינוק בן יומו עושה יין נסך לעניין שתייה אסור ובהנאה מותר ובני השפחות שלקחן מן הגויים עם אמותיהן צריכין טבילה".

ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו (דברים כ"ו 7), "כי אברהם היה אב לכל העולם וכשם שהוא מביא בכורים וקורא, כך הוא אומר בתפלה" [פירוש הרא"ש לבכורים פ"א מ"ד בשם ספר ו"הזהיר" שהוא אוסף לפסקי הלכות מדרשיים מתקופת הגאונים].

ר' סעדיה גאון קובע שכל אדם שהתנהג עם הגר שלא כמו שנוהג עם אחד מישראל הרי זה עובר על מצוות עשה:
וכי יגור אתכם גר [ס' המצוות לרס"ג עשה פ"ב]. וכגון זה מציין רס"ג באזהרות אתה הנחלת: "והקרבת גרי צדק לגור יחד ולקיים חוקים כמחופשים מפרך צוענים", והביאור: שגם המצוות והחוקים שהם זכר ליציאת מצרים שווה בהם הגר לאזרח אע"פ שהוא לא יצא ממצרים.

"מלבד מה שנצטוו ישראל על אהבת רעו שאף הגר בכלל זה, נצטוו במיוחד על אהבת הגר... וגדולה חובה שחייבתנו תורה על הגרים ממה שחייבתנו, על האב והאם... ועל הגרים ציונו באהבה רבה המסורה ללב" [תשו' הרמב"ם הוצ' פריימן סי' שס"ט].

"כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה תלמידו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם כולם... ואל יהא ייחוסך קל בעיניך אם אנו מתייחסים לאברהם יצחק ויעקב אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם" [תשו' הרמב"ם הוצ' בלאו, כרך ב', ירושלים תש"ך סי' רצ"ג, עמ' 550-548].

"פריצי בני עמנו... מעכבי הקץ מרחיקי הישועה... המונעים בני הנכר הנלווים אל ה' מהחסות תחת כנפי שכינת אלוקינו" [אסף שם].

"וכתבו משמינו אל קהילות הקודש אשר בכל שערי ארץ אדום להחרימם ולהבדילם".

"ועבדו ושפחתו מותר לקיימן אע"פ שלא נתגיירו, אבל חייב אדם להשביתם מלעשות מלאכה כל עיקר... ועבד כנעני שלא רצה להתגייר אסור לקיימו וימכרנו לאלתר... ושפחה שאומרת יהודית אני וכל מעשיה מעשי גויים מותר למכרה לגויים ולא כל הימנה שתאמר יהודית אני שטבילת עבדים לא בסתר היא כדאמרינן גר צריך טבילה עם שלשה."

קשים גרים לישראל כספחת, לפי שהגרים בקיאים במצוות.

"כך זורע הקב"ה ישראל בארצות, כדי שיתווספו עליהם גרים" [עשין ע"ד].

"ואהבתם את הגר מצווה אותנו לאהוב את הנכנס תחת כנפי השכינה לקיים את כל המצוות והתורה. ובל"ו מקומות הזהירה תורה על אהבתו ושלא להונותם... וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר מאהבתן של ישראל.
משל לשני בני אדם, אחד אוהב את המלך והאחד המלך אוהבו מי גדול, אותו שהמלך אוהבו, נמצא ישראל אוהבים הקב"ה והקב"ה אוהב את הגר שנ' ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. על כן מצווה עלינו לאהוב את מי שהמלך אוהב אותם, לפיכך כתיב: ואהבתם את הגר". [ס' חסידים הוצ' ר. מרגליות, (ירוש' תשי"ד), סי' קט"ז].