שושנה הלוי

מחניים ק"ו, תשכ"ו עמודים קו-קיז
הודפס ללא ההערות

שער הסידור "שפת אמת" שהודפס בצפת, תקצ"ב

בספר המקאמות "ספר המוסר" לר' זכריה אלצ'הרי, (ביקר בארץ בשנת השכ"ב וקשה לקבוע אם לפ"ק או לפ"ג) נזכר פעמים רבות ר' אברהם בן יצחק אשכנזי כשליח ישיבת טבריה בקושטא, סלוניקי, מצרים ותימן. יש המזהים שליח זה עם המדפיס מצפת, וקובעים את זמן שליחותו לשל"ט. אך יש המקדימים תאריך שליחותו. במחברת מ' של "ספר המוסר" מסופר ש:

"רבי אברהם בב"ר יצחק אשכנזי בא מארץ האמורי והפריזי, בספרים רבים, גמרא ופירושים ותורות חשובים. ולחכמתו חברים מקשיבים".

את הספרים מכר במחיר השווה לכל נפש ולא הפקיע את השערים, ועל כך זכה לשבחים מרובים. אולם תמוה הדבר כיצד לא נמנו בין הספרים שהביא עמו, גם אותם שנדפסו בבית דפוסו, וכיצד: לא הזכיר אלצ'הרי אף במלה את בית דפוסו בצפת שהיה הראשון בארץ. מכל מקום אין הדברים מתיישבים, והשאלה במקומה עומדת: מה היה על הדפוס בצפת בשנים של"ט-שמ"ז, שגם אם אברהם הנ"ל הוא המדפיס הצפתי, הרי שותפו נשאר ויכול היה להמשיך להדפיס. ואלה הם הספרים הידועים מדפוס השותפים הנ"ל: 1. ספר לקח טוב תזל כטל אמרתו ספיר גזרתו ותראה מלאכתו בפרישת דרישת מעלת תהילת מגלת אסתר, והיא ביאור נאה ומשובה נחמד ונעים יסדו וחברו פלפלא חריפא דמחדדן שמעתיה חזה בן חזה החכם מהיר יום טוב צהלון נר"ו לשלוח ביום פורים לאביו החכם הנעלה וישיש כהר"ר משה צהלון נר"ו לקיים משלוח מנות ובאר וברר ולכן בתוכו כמה וכמה מחז"ל אשר לא יערכם כל חרוץ. נדפס בעיון רב כיד ה' הטובה עלינו בבית הגביר ונעלה כ"ר (=כבוד רבי) אברהם בן הנעלה כה"ר יצחק אשכנזי ז"ל על ידי אליעזר בן הנעלה כה"ר יצחק אשכנזי ז"ל המחוקק יסודתו בהררי קדש, בצפת תוב"ב בגליל העליון קרית מלך רב, היא היום תחת ממשלת אדונינו המלך סולטן מורט יר"ה בות"י ויל"ו לג אכי"ר (=ירום הודו, בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ובא לציון גואל אמן כן יהי רצון). היום יום ששי בר"ח סיון בשנת ה' הי"ה עז"ר ל"י לפ"ק (של"ז). השם יזכנו להדפיס ספרים הרבה לקיים כי מציון תצא תורה ודבר ה'. פג, [1], דף. 80 עם הפנים - פגינציה משובשת: דף יד מסומן בטעות טו (בטופס שני שבספריה הלאומית אינו מסומן כלל.) דף טז - בטעות יד; דף לג - בטעות לד; דף סא - בטעות ס. בראש הספר שתי הקדמות מהמחבר, וביניהן

"הקדמה... (מ) הצעיר יוסף בן... מאיר... הכהן..." שבסופה שקר לפי אקרוסטיכון "יוסף", שראשיתו: "יבין מבין תבנית עד יושר".

לפני הקולופון שבדף האחרון נדפס. "...ומאשר יקר בעיני דברי פי חכם חן הרב רבי מאיר ערמה. והחכם הכולל הר"ר שמואל דיוידאש, שניהם כאחד טובים וישרים, חדשים[?] ממש, ובכן דלו עיני למרום מקו'[ם] אשר דבר המלך ה' צבאות ודתו מגיע כקול תודה מודה לשעבר צועק לעתיד ישלח עזרי בכל מאודי ויצליח בלימודי ושכל את ידי חן ושכל טוב לעשות ספרים הרבה..." - הקולופון: נשלם פה ק"ק. צפת תוב"ב לום ד' ז' תשרי ש"לח מ"לאך. ע"י השותפים אברהם בבר יצחק, ואליעזר בבר יצחק אשכנזים. 2. קהלת יעקב: הדור אתם ראו תורה ציווה לנו משה מורשה ק'הלת י'עקב חברו החכם השלם כמהר"ר משה גאלאנטי נר"ו והוא ביאור נחמד על מגילת קוהלת אשר היו דבריו סותרי'(ם) זה את זה והוא כטוב טעמו ונימוקו עמו העמיד הדבר על בוריו והכין טעמו על מכונו ומלבד זה הביא על כל פסוק ופסוק דברי הזוהר והתיקונים הנחמדים מזהב ומפז רב הפליא לעשות. יסודתו בהררי קדש צפת תוב"ב... נדפס בבית הגביר ונעלה כה"ר אברהם אשכנזי יצ"ו על ידי אליעזר בכה"ר יצחק ז"ל המחוקק, היום יום ג' כ"ה לחשוון שנת כ"י ק"רובה ישועתי לבוא (לפ"ג, של"ח). קג דף. 40. עם הפנים - בראש הספר הקדמת המחבר - הקולופון: ותשלם כל שמלאכה יום ד' עשרה לחוש אני לדודי ודודי לי (אלול) שנת הנני ש"לח לכם את אליהו הנביא... נדפס על ידי הנבון ה"ר אברהם ב"ר יצחק אשכנזי ועל ידי אליעזר ב"ר יצחק זצ"ל אשכנזי. 3. ספר שר שלום, יסודתו ודתו בסוד קדושת דרישת גילת מגילת שיר השירים המהוללה... גם הלום אעמיק ארחיב ביאור באור פני פניני גדולים חקרי מאמרי רז"ל... נאום הגבר הוא הקטן שמואל בן לא"א ב"ר יצחק במה"ר יום טוב אריפול (נפעם בצרור החיי'(ם) אל חי יצרור ויכפול. ותהי ראשית המלאכה. הזאת המפוארה יום ד' ראש חדש חשוון שנת א"ך הוא צורי וישועתי ומשגבי (של"ט), פה צפת תוב"ב שבגליל העליון ע"י השותפים ב"ר אברהם ואליעזר אשכנזים. צד (צ"ל צו), (2) דף. 40. עם הפנים - בדפים נז-פב הפגיגציה משובשת. דף פב ממומן בטעות פ ומכאן עד הסוף המספור בסדר. בטופס שני הנמצא בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שינויים בדפים אלה. בראש הספר הקדמה בחרוזים מאלישע גאליקי, שיר מר' משה בן מכיר שראשיתו:

"ראיתי בן פורת בצל פנת יקרת"

והקדמת המחבר שבסופה שיר לפי אקרוסטיכון שמואל, וראשיתו:

"שאי דתי יחידתי...".

- גם, בסוף שיר מהמחבר שראשיתו:

"שבחות אל כחוקותם..."

הקולופון בדף צד ע"א: תם ונשלם... היום יום ב' ג' חדש ניסן של"ט לפ"ק, נדפס ע"י השותפים ב"ר אברהם ב"ר יצחק אשכנזי ואליעזר ב"ר יצחק. 4. זמירות ישראל והוא מחזור מפיוטים ושירים כולם ברורים מיוסדים על אאדני אופני ניגוני ערב ותורגמה ורננים אחרים... חברתים אני... ישראל בן הרב... כמהר"ר משה נאגרה תנצב"ה... בבית הנעלה כה"ר אברהם אשכנזי זלה"ה פה צפת תוב"ב... בשנת וא"צרנה (לפ"ג, שמ"ז) על ידי אליעזר ב"ר יצחק אשכנזי זלה"ה. מא דף 80. הקולופון בסוף דף מ' ע"ב: תם ונשלם... יום ד' אדר שני שמ"ז לפ"ק. 5, משחקת בתבל מוסר בדרך מליצה לר' ישראל ב"ר משה נג'ארה. צפת, בבית אברהם אשכנזי ע"י אליעזר בן יצחק אשכנזי, י"ב אדר ב' שמ"ז. 6. ברייתא אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ומדרש אגור ובריתא דמלאכת המשכן ובריתות אחרות אמרות יי' אמרות טהורות אור יקרות אשר ימים רבים לישראל לא שזפתם עין רואי ולא נודע מקומו אים, ועתה ראו אור ותעלומה הוציא אור החכם הנעלה כמה"ר מנחם די לונזאנו יזיי"א. נדפס פה בצפת תוב"ב... היום יום א' י' אייר שמ"ז לפ"ק... בבית הנעלה בהר"ר אברהם ב"ר יצחק אשכנזי לזה"ה נדפס על ידי אליעזר ב"ר יצחק אשכנזי זלה"ה השם ית' ייתן לי זכות להדפיס ספרים אין קץ בארץ ישראל אכי"ר. מספר זה נמצא עד היום רק דף אחד, שהוא השער וחלק מהקדמת המחבר.

יותר לא ידוע מדפוס זה, פרט לכך שכעבור 18 שנה, בשס"ה, נדפס בדמשק ספר כסף נבחר - דרושים על התורה - מר' יאשיהו פינטו "בבית הצעיר אברהם בן... מתתיה בת שבע נ"ע בדפוס האחים... הר' יצחק והרי יעקב בני הישיש ומעולה ונבון הר' אברהם אשכנזי זלה"ה, אשר פיזר ממון גדול להביא הדפוס אל מקומות הללו...

" המחבר הפסיק את הדפסת ספרו באמצע (נדפס רק על בראשית - ויקרא) "כי אותיות הדפוס לא עלו כהוגן וכשורה".

בכך נסתיימה פרשה שעלתה בעמל ובממון גדול ומשום מה הכזיבה וכמעט לא השאירה רישומה על התקופה.

הספר "פאת השולחן" שנדפס בדפוסו של ר' ישראל ב"ק בצפת בשנת תקצ"ו

אישור לדברים אלה מוצאים במכתבו של המומר קלמן ללורד אשלי (אחי-כך שפטסבורי) מיום 3 באוגוסט 1840:

"4... מכבשי דפוס היו מועסקים ע"א יהודים בצפת, אבל נהרסו ע"י המתקוממים משכם כחמש שנים לפני כן (מרד הפלחים בתקצ"ד) ומאותיות העופרת יצקו כדורים...".

מהאמור לעיל יוצא שבית דפוסו של ב"ק היה באמת "עסק גדול" כפי שנאמר במפקד מונטיפיורי הנ"ל. בכדי לממן "עסק גדול" זה נזקק להלוואה, דבר המוכח מ"שטר חוב" מיום י"ג בתמוז תקצ"ג. אולם כעבר חצי שנה נאלץ למכור חלק מרכושו לפי "שטר קניין" מר"ח טבת שנת תקצ"ד קנה ממנו צבי מפאלטישאן

"כל הבתים והעליות והחצר עם כל הזכיות השייכים לו".

מזלו לא האיר לו פנים בצפת. בה' בסיון תקצ"ד מרדו הפלחים באברהים פחה:

"ועלף ההרה מעה"ק צפת תו' ומהכפרי'(ם) ובבזה שלחו את ידם ושללו את כל היהודים ועשו בהם שפטים והחריבו בתיהם והכו את היהודים מכת הרג ואבדן, מהם נעשו עיוורים וחיגרים, ומהם כמה נפשות מתו ב"מ (בר-מינן). ואנחנו היינו מושלכים בחוצות... ימים... ולא נשאר לנו כי אם גווייתנו לבד. והחריבו את ביתי והדפוס ולא נשאר מאומה",

כי גם את ספריו הוציאו לרחוב ושרפום, ומאותיות העופרת יצקו כדורים, כאמור לעיל. אז:

"בא שר גדול בפקודת השר של מצרים עם חיל גדול... ועשה בהם (במורדים) שפטים... והחזיר... מעט חפצים... ממה ששללו... אחד לסאה, ועל המותר הבטיח... שיבוא לידי תשלומין",

אך לא קיים הבטחתו. ר"י ב"ק שעוד קודם לכן נשא חן בעיני אברהים פחה, נסע לעכו עיר מושבו לבקשו

"חסד ורחמים... והשר הזה חמל עלי ויתן לי כפר קטן הנקרא "זארמיק" (ג'רמק) לאחוזה".

בשובו הקים מחדש את הריסות הדפוס, ויצק אותיות חדשות ויפות מהקודמות. הוא הספיק להשלים את הדפסת "פאת השולחן" שנפסקה באמצע בגלל הביזה, ולהדפיס את ספר "שולחן הטהור", והנה בא הרעש של כ"ד בטבת תקצ"ז, החריב את העיר והוציא מכלל שימוש את הדפוס. אז עבר עם משפחתו לכפר שנתן לו הפחה, בנה בתים, עשה גנות וזרע שדות ועוד באותה שנה אכל "לשובע מזרע הארץ". הדפוס לא שוקם יותר, ובזה תם מעשה הדפוס בצפת בפעם השניה. גם מתקופה זו ידועים רק שישה ספרים, ההם: 1. ספר שפת אמת (סדור) כמנהג ק"ק ספרדים... עם קצת כוונות האר"י... נדפס ע"י מעלת הרב כמו"ה ישראל בהרב אברהם ב"ק, פה עיה"ק צפת... בשנת יאמר נא לישראל לפ"ק (תקצ"ב). כ, רח דף. 120. 2. ספר ויקרא חלק שלישי מן חמישה חומשי תורה עם פירוש רש"י (ועוד)... נדפס על ידי... ישראל ב"ק... פה... צפת... בני ישראל לפרט (תקצ"ג). קלז דף. 80. 3. ספר תהילים... עם פ" ביאורי זוהר... המדפיס הרב מו"ה ישראל... ב"ק... פה... צפת... בשנת ישמח ישראל בעשיו בני ציון יגילו במלכם לפ"ק (תקצ"ג). (4), קנב דף. 120. 4. ספר תהילים... המדפיס הרב מו"ה ישראל... ב"ק. נדפס פה... צפת... בשנת ישמח ישראל בעשיו בני... לפ"ק (תקצ"ג). (4), עב דף. 120. 5. ספר פאת השלחן והוא סוף וסיום לארבע שולחן ערוך אשר נחסר בסדרי השולחנות אלו הלכות מהלכות א"י... (מאת) ישראל (בן שמואל) בע"מ ס' תקלין חדתין... נדפס ע"י... ישראל... ב"ק... ע"י התאמצות והשגחת האברך... שמעי'(ה) נ"י במו' ישכר בער הלוי ז"ל. פה... צפת... בשנת לרושלים לפ"ק (תקצ"ו). (4), קט, (1) דף. 20. בראש הספר הסכמות. והקדמת המחבר, בסופה הוא מספר על הבזה בתקצ"ד, שבעטיה נפסקה הדפסת הספר שהחלו בה בתקצ"ג. מדף צד ואילך כבר נדפס באותיות חדשות שב"ק יצק אחרי הביזה - הקולופון:

"... ותשלם המלאכה... בחמשה עשר יום לחודש ראשון הוא ראש השנה לאילנות שנת תקצ"ו... (וחתום) שמעי' בא"א מוהר"ר ישכר בער סג"ל זלה"ה".

6. ספר שלחן הטהור = גמטריא תרי"ג - להשלים מנין המצוות... (מני) נסים זרחיה בן אברהם אזולאי ס"ט (נהרג ברעש תקצ"ז) ע"י... המדפיס מו'ה ישראל... ב"ק. נדפס פה.. צפת... בחודש אדר שנת בשמחת ירושלים (תקצ"ו... מד דף. 120. ספרי תהילים הנ"ל, עם הפירוש ובלעדו, נשלחו ע"י ר"י ב"ק לאזמיר וטבעו כולם בים. בקשר לכך וגם בקשר להסכם בדבר הדפסת חומשים וזוהרים (שלא הדפיס אלא חומש ויקרא בלבד) שנעשה בנו לבין יואל. בן חיים מקארץ, נתבע ר"י ב"ק לדין ופסק-הדין יצא לזכותו.

"ור' ישראל פטיר ועטיר מכל טענות ר' יואל מכל הצדדין".

"זמרת הארץ" צפת תרל"ו

ב"ק המשיך לפתח את משקו בכפר ג'רמק וגדל:

"בקר וצאן שה כבשים ושה עזים (שיצא להם שם בסביבה ונקראו "עינז אל יהוד"), סוסים וחמורים, ובעה"י גם את השבת שמרתי... גם כל המצוות התלויות בארץ".

אולם בט"ו בתמוז תקצ"ח:

"מרדו הפלשתים בהשר של מצרים ועלף ההר-לה) לעה"ק צפת ת"ו ושללו אותנו פעם שנית ויאכלו את ישראל בכל פה... אז אמרתי אלכה גא ואשים לדרך פעמי לילך לאלכסנדי' ש"מ (של מצרים) לבוא להתחנן לפני השר מושל בכל ארץ מצרים שיקיים להחזיר לנו גזלתנו...".

הוא יצא למצרים בסוף חודש חשוון משנת ת"ר והתעכב שם כמה ירחים, כי דחוהו יום יום בלך ושוב. בינתיים הגיעו לאלכסנדריה, מכתבים מדמשק וידיעות ראשונות על עלילת הדם שם (בפברואר 1840 נרצח בדמשק כומר פרנציסקני, והאשימו את היהודים ברצח). הוא שלח את המכתבים למונטיפיורי, ובעצמו מיהר לחזור לביתו. בדרכו הביתה התעכב כשלושה חודשים בירושלים מפני הדבר שפרץ אז בגליל.

באותו זמן עשה המיסיון מאמצים רבים להפצת הנצרות בין היהודים אף לא הסתיר כוונותיו אלה. הפסטור הראשון יוהאן ניקולייסון שהתיישב בירושלים ב-1833 פעל רבות למטרה זה ואף דרש להקים ליטוגראפיה או דפוס עברי, בו יוכל להדפיס בעברית ובאדינו חומר נגד התלמוד, מבצרם של היהודים. הקהילה היהודית בירושלים אז הייתה נתונה למרותם של ממוני כולל הספרדים, אך פה ושם התחילו מתעוררים כוחות מתנגדים שהיוו סכנה לשלטונם, וכשחברו יחד האינטרס של הממונים וסכנת המיסיון - נוצר הכרח להקים בית-דפוס בירושלים שיעמיד עצמו לשרותם של ממונים אלה, וישמש גם תריס בפני מזימות המיסיון. ועל כן, כשהגיע ר"י ב"ק בדרך מקרה לירושלים - בא אליו ידידו ורעו ל' דניאל אלקלעי, ועורר אותו לפתוח בית דפוס בירושלים, וב"ק ענהו:

"...הנני מזומן לכל אשר תצווני... כי שבעתי לענה וראש... (אך) מה בצע לי להוסיף בעמלי, הלא כל יגיעתי הייתה לריק, וכעת גר אנכי בארץ הזאת, וירא אנכי פן יבא מי ומי להשיג גבולי לעשות דפוס כתבניתו או לא כתבניתו, יהיה לי גרמא בנזקין. ואתם ידעתם כל הטרחות והיגיעות הנצרכים לזה בממון ובדמים עד יעמדו כל משב"ח הדפוס על מכונו. ועתה אם יש את נפשם של גדולי חו"ר (חכמי ורבני) הספרדים הי' דפה עה"ק ת"ו, אזי יחתמו לי בחת"י (בחתימת ידם) הסכמה... לבל ירים איש את ידו להשיג את גבולי פה בארץ החיים לעסוק במלאכת הדפוס כל זמן שאני וב"כ (ובאי-כחי) מתעסקים בזה. ויען דניאל ויאמר אלי: הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה, ותיכף ומיד אזר כגיבור חלציו, והלך ועשה ופעל ישועות בקרב הארץ. והשיג לי הסכמות מכל חו"ר גדולי הספרדים הי"ו וגדולי חו"ר האשכנזים הי"ו" כאשר יש תח"י (תחת ידי).

שער שני של "עבודת הקודש", ירושלים תר"א

הסכמותיהם בחתימת ידיהם " וה' יגמור בעדם לטובה להני תרי צנתרי דהבא, הראשון... כמוה"רר חיים אברהם גאגין... אשר החזיק את ידי לעלות ההרה... אני וביתי... 'יעוד ידו נטיה להחזיק בידי... השני... כמוהר"ר בנימין מרדכי נבון.. אף הוא היה... בעזרי... והזילו זהב מכיסם (25 לי"ש) להדפי' אצלי מחברתם (ספר התקנות והסכמותם...) ובכדי לזכות את הרבים נתתי אל לבי להדפיס בתחילה את הספר... עבודת הקודש מאדונינו... חיד"א (חיים יוסף דוד אזולאי) זלהה"ה, את כל השבעה ביחד (שאסף יסדר ר' דניאל אלקלעי וקרא שמם הכולל "עבודת הקדש")... הבאעה"ח (הבא על החתום) ז"ך תמוז ש' וישראל עושה חיל לפ"ק (תר"א) פה ירושלים ת"ו נאם ישראל בהרב מו"ה ב"ק מדפיס דעה"ק ירוש' ת"ו. בשנת תר"א אם כן נדפס הספר הראשון בירושלים, הוא "עבודת הקדש".

מכונת הדפוס המודרנית הראשונה בירושלים
מתנת מונטיפיורי לדפוס הראשון של ב"ק

ישנם המקדימים את תחילת הדפוס הירושלמי בשנתיים, כלומר תקצ"ט במקום תר"א. וזה על סמך הכתוב ב"כוכבי יצחק", ווין תרט"ז, חוברת 2- ע' 52. שם נדפס שירו של יעקב ספיר הלוי:

"גיא חזיון; בו יסופר מעשי צדקתו ותפארתו של אדונינו השר... סיר משה מונטיפיורי... בעלותו לארץ הקדושה שנה זו התרט"ו...".

בהערה ה', ע' 56 אומר המחבר על שירו "כנף רננים" שחברו לכבוד ביקורו הקודם של מונטיפיורי בארץ, בשנת תר"ט: "הדפסתיו בירושלים עה"ק שנת קצ"ט (לא תקצ"ט! )". בהסתמכו על הערה זו, פרסם ר' מיכל רבנוביץ ז"ל רשימה ב"קרית-ספר" שנה ז' ע' 310, המעוררת את בעיית שנת יסודו של הדפוס הראשון בירושלים. ר' ש. ח. קוק כותב בנידון ב"קרית ספר" שנה י"א ע' 104: "שנת קצ"ט" (כך!) בכוכבי יצחק היא טעות הדפוס". אולם ב"מישור" תש"א, גליון נט-ס', ע' י"ד, הוא חוזר בו מדבריו וכותב:

"מקובל כי השנה (תש"א) נמלאו מאה שנה ליסוד הדפוס העברי בירושלם... אם קבלה היא נקבלנה, ואם לדין יש מקום לפקפק בדבר, ולהקדים את התחלת הדפוס הירושלמי בשנתיים".

ויכוח זה נמשך עד היום. מר א. מ. הברמן כתג ב"קרית-ספר" שנה מ' ע' 430:

"אבל בכל זאת נאמדים עלי דברי יעקב ספיר" שהדפיס את כנף רננים בירושלם בשנת תקצ"ט".

מר הברמן מביא אף השערה שיתכן וספרים גדולים עדיין לא יכול היה ב"ק להדפיס,

"אבל עלון של דף אחד או שניים הדפיסו כבר בשנת תקצ"ט."

אין שחר להשערות אלה, בביבליוגרפיה של דפוסי ב"ק שפרסמתי ב"מישור" תש"א חוב' נ"ט-ס', הבאתי דברי הספד של ניסן ב"ק על אביו ר' ישראל, שמצאתים בתחילת ספר "דרכי איש" לר' נסים שמואל יאודה ארוואץ, תרל"ה, והרי קטע:

"...ויתחזק ישראל ע"י ראשי וחכמי הספרדים כי תמכוהו לייסד בית הדפוס בהר ה"ק בירושלים... ובשנת תר"א החלו עולין מעיינות הדפוס בהר הקודש...".

באשר להשערה שעלים בודדים נדפסו כבר בתקצ"ט, ידוע הרי שבאותה שנה עשה ב"ק בכפרו שבג'רמק, ובעשרים ושלושה במאי אותה שנה בקרו אותו שם מונטיפיורי ורעייתו כאמור לעיל נמצא ב"ק בתחילת שנת ת"ר באלכסנדריה, ורק כעבור חודשים אחדים הגיע לירושלים. ההערה ב"כוכבי יצחק" שגרמה להשערות ולחילוקי דעות אלה, נובעת לדעתי מטעות פשוטה לחלוטין: כנף רננים נכתב לכבוד בואם של מונטיפיורי ורעייתו ב"מנחם אב תר"ט... לפה ירושלים". כיצד אפוא יכול ה"ה ר"י ספיר להדפיס בתקצ"ט שיר לכבוד ביקורם בתר"ט? אלא מאי? במקום תר"ט קרא הבחור הזעצר קצ"ט, שכן "ת" ו"ק" בכתב-יד דומות, והגרשיים מעל ל"ר" שבתר"ט, נכתבו לא ע"י. שני קוים קטנים, אלא ע"י חצי עגול כרגיל אצל רבים, והוא - חצי העגול - התחבר אל ה"ר" ויצר "צ". זה גם 'מסביר מדוע נדפס קצ"ט ולא תקצ"ט. חשיבותה של מהדורת תר"א מספר "עבודת הקדש", היא בהקדמה שהוסיף המדפיס בה היא מספר על הפורענויות שפקדו את הגליל בשנים תקצ"ד-תקצ"ח, וקורותיו עד הגיעו לירושלים, וכיצד הקים את הדפוס הראשון בה. וזאת לדעת כי באותם הימים נהג המדפיס בספר כבתוך שלו, והיה מצרף הערות, הקדמה, שיר ואפילו דברי הספד, כמו בספר "דרכי איש" הנ"ל. היו גם מקרים בהם הפסיק המדפיס את הדפסת הספר באמצע מפני שתוכנו לא מצא חן בעיניו. למשל, את "בית יוסף חדש" התחיל המחבר רע"י שלזינגר להדפיס מהאמצע (דף י"א-מ"ב), וכשמסר לו את ההתחלה ראה המדפיס (יואל משה סלומון) כי התחיל "בדברי נרגן, השליכו מעל פניו". - ועוד: בהקדמה ל"תבואת הארץ" בספרו "דברי יוסף", כותב ר' יהוסף שווארץ:

"כי ידוע שמקום עיר הקדושה כעת אינו המקום שהיה בימי קדם".

ר' צבי לעהרן מאמשטרדם (סבר שהם דברי מינות, וביקש מהראל"צ רח"א גאנין:

"שיגזור על המדפיס שלא יוסיף להדפיס בעדו...ואם ימצאו בו דבר שאינו הגון, ישליכהו החוצה".

גישה זו אל הספר נבעה מכך שהמדפיסים הראשונים לא היו בעלי-מלאכה סתם, אלא מחברים, משוררים ועורכים. עבודת ההדפסה הייתה להם עבודה קודש, והמדפיס היה ככהן המעלה את הספר על מזבח הדפוס. ר"י ב"ק שיצק בעצמו את אותיותיו, צם וטבל ולבש נקיים לפני שניגש אל המלאכה. בסוף ספר "אולם השער", תרכ"ב, כתב:

"ספרי הקדש... אשר הדפסתי בעה"ק ירושלים ת"ו, והדפסתי אותם בקדושה ובטהרה, כי האותיות שעשיתי כולם המה בתמונה אשר חנני ה' דעה לעשותן".

אפשר שיחס זה להדפסה גרם שמקובלי בית-אל ידפיסו בבית-דפוסו ספרי קבלה רבים.

"שבט מוסר" , ירושלים, תרכ"ג, על השער קבר זכריה הנביא

בתוקף ההסכמות הנ"ל שקיבל מחו"ר הספרדים והאשכנזים, הצליח ר"י ב"ק להיות מדפיס יחידי בירושלים, מתר"א עד תרכ"ג (שאז נפתח דפוסם של השותפים סלומון-הכהן-בריל), כמעט ללא הפסקה. דפוסו התקיים גם לאחר מותו, כתשע שנים עד תרמ"ג. לבד ספרי קבלה וזוהר, נדפסו כאן ספרים רבים שהיו צורך השעה והד למתרחש בירושלים. פעילות המיסיון גרמה לכך שבין הספרים הראשונים, היה ספר "חיזוק אמונה", ספר ויכוח ידוע נגד הנצרות. גם ספר "משמרת הברית" נדפס "כדי שידע אדם איך להרחיק ולהיבדל מהם", ועוד כיו"ב. ספרים בשבח ארץ-ישראל ובחקר עתיקותיה היו אף הם צורך השעה. ר' יצחק פרחי שבדרך שליחותו פגש אנשים דוברי סרה בארץ ובשלוחיה, הדפיס ספר "טוב ירושלים" בשבח הארץ ויושביה. גם ספר "חבת ירושלם"= מדבר בטוב הארץ, עירה וכפריה וחקר קברות הצדיקים הטמונים בה. בחקר הארץ עסק במיוחד ר' יהוסף שווארץ. הד מפעליו של מונטיפיורי נשמע מתוך עשרות ספרים, "שירים ותפילות לכבודו. מאוחר יותר, בתרכ"ג, התחילו להופיע עיתונים לראשונה בירושלים. בפעם הראשונה הביאו המוסדות בירושלים לידיעת הציבור דו"חות מהכנסות והוצאות. התשוקה לעבודה האדמה משתקפת אף היא ברבים מספרי ירושלים, החל מניסיונו של ר"י ב"ק בכפר ג'רמק ועד יסוד פתח-תקווה ע"י אנשי העיר העתיקה. נעשה אף ניסיון ע"י ר' שמואל שולמאן, להקים עיר חקלאית בארץ-ישראל בשם "עיר חמדה" ע"ש השולטאן עבד-אל-חימד. אולם על כל האורות האפילו ענייני מחלוקת שמצאו את ביטויים בכה רבים מספרי ירושלים. חלק מהמריבות היה קשור ברצון לעבור לעבודת אדמה. כרוז בן 2 ע' יקר המציאות בשם "בת קול יוצאת מהר הקודש" מכריז על השלום שהושג בין רח"א גאנין לבין פקידי הכולל, אחרי מחלוקת קשה שנמשכה יותר מארבע שנים. לא חלפי שנתיים, והנה שוב מחלוקת בירושלים. בחוברת יקרת מציאות בת ה' דפים בשם "עדות לישראל" יצא רח"א גאנין בראש 130 חו"ר ירושלים נגד עדת המערביים, על שהעזו לשלוח שד"ר משלהם, את מימון פצ'יצ'א למערב התיכון והפנימי. כרוז בשם "שוועת עניים אתה תשמע" הגיע לידינו בלתי שלם. בכרוז זה מבקשות "מאתיים פאמיליאס" לעבור לעבודת אדמה בכפר פאג'ור. בג'וס קולג' בלונדון מצאתי גיליון יחיד בעולם בשם "קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה" שהוא מחאה נמרצת נגד הכרוז הנ"ל, ושמתוכו ניתן להשלימו בהרבה.

שער הספר "נדיב לב" (תרכ"ו) שנדפס בבית הדפוס של ר' ישראל בק,
"על מכבש הדפס משאת משה מונטיפיורי הי"ו, ויהודית נבג"ה"

חוברת בשם "שבר פושעים" נגד יוסף שלום מחברון, היא תוצאת מחלוקת קשה שהיה לה הד רב גם בחו"ל. בשנת תרכ"ג פרצה מחלוקת נוראה שנמשכה שנים נגד ר' ישראל בנימין הכהן מראדישקעוויץ וחבריו בקשר לקניית חצר לישיבת עץ חיים, ושהשאירה לזיכרון ספרות ענפה. בדרך כלל הייתה כל מחלוקת מלווה בהחרמה הדדית. נשק זה, החרם, ירד לחיי רבים מתושבי ירושלים. החסידים הדפיסו "קול מהיכל תוחכת (!) מגולה" שהיא חירופים וגידופים ונידוי על ר' חיים הלברשטם מצאנז. - ר' עקיבא יוסף שלזינגר הוחרם ודמו הותר. פרופ' גרץ בביקורו בירושלים בניסן תרל"ב הוחרם ע"י קנאי בשם יששכר בעי צוובנר בבית כנסת החורבה. וכשבית המדרש של י. מ. פינס לא מצא חן בעיני הקנאים - החרימוהו. ונאסר על כל איש מישראל. נגד חרם זה יצא הרב דוד פרידמן מקרלין בספר מיוחד בשם "עמק הברכה" שנדפס אצל סלומון בעילום שמו של המדפיס. החרמות. נגד "השקאלעס" חזרו ונדפסו מתקופה לתקופה. תקצר היריעה למנות את מספר הספרים והחוברות והעלונים שיצאו בירושלים לרגל מחלוקת. אך על מחלוקת אחת לפחות יש לברך הלא היא המחלוקת בין ר"י ב"ק לבין השותפים סלומון-הכהן-בריל.

מחלוקת ב"ק עם "השותפים"

המחלוקת בין ר"י ב"ק ו"השותפים" בשנת תרכ"ג (1863), סללה דרך להקמת בתי דפוס נוספים בירושלים. וקנאת מדפיסים הרבתה ספרים. ר"י ב"ק היה מדפיס יחידי עד שהובאה לירושלים ליתוגרפיה, בראשית שנת תרכ"ב, על ידי "השותפים" מיכל הכהן ויואל משה סלומון. שניהם בני ירושלים שחזרו מחוץ-לארץ. בשנתיים הראשונית לשהותם שם, למדו בישיבות והתכוננו לסמיכה, עד שיום אחד החליטו ללמוד מלאכה כדי לא לעשות תורתם קרדום לחפור בו. נסעו לקניגסברג ולמדו שם את מלאכת הליתוגרפיה, ואף פרסמו תוך כדי לימודם, חוברת ליתוגרפית בשם "מזבח אבנים", היא דיני מלאכת לטישת אבנים והכשרתן לדפוס, על-פי ספרו של פרופ' וילוצקי מקניגסברג. במכתבו של רי"מ סלומון לאביו ר' מרדכי, נאמר:

"... הא לך אבי "המפתחות" של החכמה הנפלאה הזאת מזה תבין כי רק ה' היה אתנו לחונן אותנו דעה והשכל, להבין ולעשות את כל פרטי הדברים על צד היותר טוב, בחמישה שבועות אשר כל האומנים לא האמינו עד אשר ראו בעיניהם. בטחוני כי יגל כבודו בראותו אשר שלמתי החוב המוטל עליו: "לעולם ילמד אדם את בנו מלאכה, נקיה וקלה" - ותפלתי אל ה' כי יביאני אל הר קדשו ויאכילני לחם מיגיע כפי..."

בשובם ארצה הביאו אתם מכונה ומכשירים למלאכת הליתוגרפיה, וראשית מלאכתם הייתה ה"שושנתא" - תמונה ליתוגרפית בצבעים שונים של המקומית הקדושים בארץ, שקיבלה צורת שושנה כשפרשו אותה. רי"מ סלומון ואריה ליב הורביץ עשו אף ניסיון להוציא ירחון ליתוגרפי בשם "תורת ציון". ב"ק ראה אף בדפוס אבן השגת גבול ותבעם לדין. טענת השותפים הייתה:

"מה לך כי נזעמת, הלא מלאכתך אינה מלאכתנו ומה יבצר ממך שאנחנו עושים ציורים ושאר עניינים בדפוס האבן".

לבסוף יצאו השותפים כשידם על העליונה, מפני שב"ק לא הצליח להביא לפני בית-הדין את ההסכמות במקורן. מכיוון שהם ידעו גם את מלאכת האותיות, הזמינו מכבשי דפוס מפאריס ואותיות מווינה. כדי לממן הוצאותיהם, צרפו אליהם את יחיאל ברי"ל שהיה נתין בריטי. רשיון מהממשלה המרכזית להקמת דפוס לא היה בידיהם, אעפ"כ ניגשו לעבודה, וראשית מלאכתם הייתה הוצאת עיתון בשם "הלבנון", הוא העיתון הראשון שיצא בירושלים (ר"ח אדר תרכ"ג, 20 במרץ 1863). הספר הראשון שאמרו להדפיס היה "שבט מוסר" אשר

"ליוקר מציאותו עוררונו החפצים קרבת אלוקים לקדש בית דפוסינו מחדש בספר הקדו' הזה".

אולם בטרם יצא "שבט מוסר", נדפס ספר "הגורלות" שרבים נזקקו אז לספרות מסוגו, ומעבר לשער "הגורלות" כתבו:

"ובס', שבט מוסר' היוצא לאור בעוד ירחים אחדים, שמה ייזכר ההסכמו' גם על זה".

ואומנם נדפסו שם הסכמותיהם של. הרבנים ר' משה יהודה ליב (זילברברג) מקוטנא, ר' מאיר אווירבך, ר' נחום בהרמ"א (לעווי) ור' חיים דוד חזן. ר"י בק, בראותו כי "הלבנון" נתקבל ברצון, הוציא אף הוא עיתון וקרא שמו "חבצלת". גיליונו הראשון יצא בי"ד באב תרכ"ג (16 באוגוסט 1863). אף החבצלת נפוץ בחוגים רחבים. עמד לו ניסיונו הרב של המו"ל בענייני דפוס ובעסקנות ציבורית. אולם ב"ק לא הסתפק בכך, ובכדי "להבאיש ריחם" של השותפים, חזר והדפיס בי"ב באלול תרכ"ג את "הסכמות הישנות בחוברת מיוחדת בשם "אמת ומשפט". עורכי הלבנון התגוננו בפני האשמותיו וטענו

"אדרבה, אתה הסגת גבולנו... ב"החבצלת" "איוולת" שאתה מדפיס...".

שני עיתונים אלה שקיומם נמשך פחות משנה, צהובים היו זה לזה ודפיהם מלאים האשמות הדדיות בענייני השגת גבול. שני בתי הדפוס היו מעורבים גם במחלוקת הקשה בשנת תרכ"ג בעניין ת"ת "עץ חיים' בין ר' שמואל סלאנט וחבריו ובין ר' שאול בנימין הכהן קרליץ מראדושקעביץ וחבריו בעניין קניית החצר לת"ת הנ"ל. ר"י ב"ק תמך בעמדת שאול בנימין הכהן, ואילו השותפים השתייכו לצד שכנגד. בעטיה של מחלוקת זו נדפסו בירושלים קונטרסים לרוב. בקונטרס "אמת ומשפט" שנכתב בידי סלאנט וחבריו בעילום שם נאמר:

שרש"ב הכהן וחבריו התחברו. ..עם המדפיס ר' ישראל ב"ק להדפיס מ"ע (מכתב עת) בשם חבצלת ולהפיץ שמה כתבי עמל ואוון מרמה ושקר... ר"י ב"ק הנ"ל מרוח קנאה, מכמה עניינים אשר לא נתמלא רצונו ושאלתו מהרבנים... התחבר להם... ודרך כלל ידעו נא שרוב דבריו שהדפיס ושידפיס אין ללמוד מהם להרע או להיטיב, כי על אדני השקר (הטבעו)."

כנגדם יצא שמואל ושלמה בויארסקי, חברו של רש"ב הכהן, בס' "דמעת עשוקים", וזה לשונו:

"וזה כל כוונתם שהסכימו לדפוס החדש שיהיה באפשרם להדפיס כרצונם, ולא חששו אשר יש להמדפיס המפורסם הישיש הר"י ב"ק זה יותר מעשרים שנה והסכמות... לבל ירים מי את ידו לעשות דפוס אחר זולתו. והוא מן הצועקין ואינם נענים".

המחלוקת ביניהם החריפה עד שנדרדרה והגיעה למלשינות בפני הרשות.

הלשנות וסגירת שני בתי הדפוס

הגבלות חמורות הוטלו במשטר התורכי על פרסומים מכל הסוגים. המדפיס היה מחויב לשלוח לקושטא טופס אחד מכל ספר לפני הדפסתו חודשים רבים היה מונח שם עד שהוחזר עם רשיון להדפסה. יש להניח שר"י ב"ק לא נהג לשלוח טפסים לקושטא לפני ההדפסה. אולם כדי להשיג יתרון על יריביו ברשיון ההדפסה שבידיו, שלח לקושטא בתחילת שנת תרכ"ג, טופס אחד, כנראה הגדה של פסח. כשעברו ארבעה חדשים והרשיון לא הגיע, שלח מכתב בקשה לשר החוץ בקושטא (ג' ניסן תרכ"ג - 23 במרץ 1963) באמצעותו של הרב הראשי דוב יקיר גירון, אשר תרגמו לתורכית והעבירו לתעודתו. וזה לשון המכתב:

לכבוד ה"מ שר החוץ ספרי הדת וחוברות שנוהגים לקרוא בבתי-כנסת ובחדרים בירושלים, ואשר נדפסו. מימים ימימה בבית הדפוס של ר' ישראל ב"ק אפנדי, אינם יכולים עוד, לאחר פקודה. ואזהרה מטעם משרד החינוך של איסטמבול להידפס (אפילו לא טופס אחד), מבלי שיהיה בידי המדפיס רשיון ממשרד החינוך של איסטנבול. בהתאם לפקודה הנ"ל נשלח לאיסטנבול טופס לפני הדפסתו. והנה חלפו מאז ארבעה חדשים לשם השגת הרשיון. עיכוב זה גורם תקלה גם לדתנו דגם לבית-הדפוס, היות וספרים וחוברות הדת כנ"ל, שאין עניינם בעסקי מדינה או בעסקי הפרט, הלא אפשר למסור אותם לבדיקה לשלטונות. המקומיים. הואל נא הוד מעלתך, לתת פקודה ברוח זו למותצריף (מושל) של ירושלים, ובאיגרתך אמור לו שלא ישיב ריקם בקשת הרשיון להדפסת כתבים כנ"ל."

לפי חוק ממשלתי אחר, חייב היה כל מדפיס להצטייד ברשיון מיוחד (פירמן) לבית דפוסו. הוא הדין לגבי הוצאת עיתון. השגת הרשיון הייתה כרוכה בסידורים ממושכים בקושטא ובשוחד רב, ונמשכה שנים אחדות. המדפיסים נאלצו לעקוף את החוק, ושיחדו את הפקידות המקומית כדי שתרשה להם להדפיס "עד שיגיע הרשיון". וזאת עשו השותפים סלומון-הכהן-בריל, אלא שלא טרחו אפילו לשלוח בקשה לרשיון. בעיצומה של המחלוקת בינם לבין ב"ק, נמסר לשער העליון על-ידי אלמוני שכתב העת "הלבנון" מדפיס מאמרים "בלתי מהוגנים". הדבר נודע לשותפים בעוד מועד, והם מיהרו לשלוח מכתב לוזיר הגדול בקושטא, ולבקשו ליתן להם רשיון לפתיחת בית-דפוס וליתוגרפיה ולהוציא עיתון בשם "הלבנון". בדרך אגב הם מודיעים שבינתיים הדפיסו גיליונות אחדים מ"הלבנון" בתור דוגמה, והם מצרפים אותם למכתבם. מכתב הבקשה הועבר באמצעות הרב יקיר גירון בחודש טבת תרכ"ד (דצמבר 1863) וזה לשונו:

"תחת החסות הנאורה של ה"מ ולפי מתכונת אומות אחרות אשר מדפיסות ומוציאות לאור, מרגישה הקהילה היהודית השוכנת בירושלים צורך לייסד בית דפוס בו יודפסו ספרי-דת שונים והודעות שוטפות, ונוסף לזה עיתון בלשון הקדש אשר שמו יהיה "הלבנון". לפי כך יסדו עבדיכם יחיאל בריל, מיכאל הכהן ובובל (!) מוסה (יואל משה) חברה, ובתורת ניסיון הוציאו כבר לאור גיליונות של עיתון זה אשר דוגמה ממנו מוגשת לרגלי הוד מעלתו. הודות לזמן אשר הוקדש על-ידי ה"מ לחינוך, וכן הודות לפעולות צדקה בלתי מוגבלות של הכתר, אשר בוצעו ביד רחבה כדי לפתח את המדעים התורמים ליצירת אמצעי קידמה בין כל שכבות האימפריה, שואף גם העם היהודי להרחיב את ידיעותיו במדע ולהתגאות בהתקדמות זו, ודבר זה משמש דחיפה להכשיל את התפילות לחיי הוד מעלתו. הנני מרשה לעצמי לבקש מהוד מעלתו רשיון לבית הדפוס ליתוגרפיה ומכונה בגובה של שני מטר כדי להדפיס ספרי דת שונים והעיתון הנ"ל. נא להעביר אלינו את הרשיון הדרוש לפי חוקי הדפוס.

על המכתב חתם כנראה יחיאל ברי"ל, שהיה נתין בריטי. מכתב זה לא הספיק להגיע לתעודתו, עד שנתקבלה בירושלים פקודה מקושטא לסגור את בית דפוסם של השותפים. כשנתקבלה הפקודה, ציותה הפקיד המקומי, בטעות או בזדון, לסגור גם את בית דפוסו של ר"י ב"ק. שני העיתונים חדלו להופיע (הגיליון האחרון של הלבנון הוא מיום ח' בטבת תרכ"ד). השותפות נתפרדה, ברי"ל מכר את חלקו בדפוס ונסע לפריז, שם המשיך בהוצאת הלבנון. מיכל הכהן ורי"מ סלומון הוציאו לאחר עמל רב את מכונת הדפוס והמכשירים מידי חותם הממשלה והעבירום לאלכסנדריה. ר' נתן עמרם הזמינם "לצורך הדפסת נורא תהילות על תהילים" לאביו ר' חיים עמרם, "ובאמצעותם ועל ידם... הושלמה הדפסתו. . פה נא אמון בר"ח ניסן... דברי איש צעיר נתן עמרם ס"ט שנת 5625 (1865), בדפוס מעלת המדפיסים הנז'..." ששהו באלכסנדריה כשנתיים, עד שפרצה שם מחלת החולירע בתרכ"ה, ואז הפסיקו באמצע את הדפסת הספר השני שהחלו בהדפסתו, היא "נועם חמדות" ח"ב, ונמלטו לארץ-ישראל באחת מספינות-מפרש שהייתה מלאה פליטים. ביפו הוחזקו בהסגר 30 יום, ובינתיים הגיעה המגפה גם לירושלים. סלומון חלה בה והבריא, אבל הוריו נספו. כשוך המגפה מכר מיכל הכהן אף הוא את חלקו בדפוס לרי"מ סלומון שהיה מעתה בעליו היחידי. אולם רשיון להדפסה לא היה בידו, והדפוס שבת. ב"ק לא השלים עם המצב. אחרי שלא הצליח לשחד את הפקידות המקומית שתרשה לו לפתוח את בית-הדפוס, שלח מכתב אל הרב יקיר גירון בקושטא, ובקשו להשתדל לבטל את הגזירה, שכן פרנסתו על הדפוס והוא זקן ולא יוכל להתחיל במשלוח יד חדש. הרב העביר לשר החוץ בקושטא את הבקשה בצרוף המלצה וערבות מצדו (כ"ט בסיון תרכ"ד - 3 ביולי 1964), וזה לשון הבקשה:

אחד מרבני ירושלם, עבדך ר' ישראל ב"ק, יליד מולדביה, נתין עותומני, מדפיס מזה כשלשים-ארבעים שנה ספרי קדש בבית דפוס השייך לו. הרב הנ"ל לא נהג מעולם בניגוד לחוקי המדינה, ורכש לעצמו כבוד רב, דבר המוכח מתוך הסכמות המודפסות וחתומות שניתנו לו מידי הרבנים הראשונים.

והנה בא אחד בשם יחיאל בעל נתינות זרה, ומרוב קנאה פרסם בבית דפוס שהוא עצמו יסדו, ספרים שאין דעת הבריות נוחה מהם. יתר על כן, נמסר לשער העליון שכתב העת השביעי שהוא מוציא לאור יש בו מאמרים בלתי מהוגנים. כשקיבל השלטון המקומי, לפי החוק, את הפקודה לסגור את בית דפוסו, ציווה לסגור את שניהם. ר' ישראל הנ"ל ידוע בקהל כאיש ישר, נאמן תמיד לממשלתו ולארצו. באגרת שהריץ אלי כותב לי שפרנסתו ופרנסת בני ביתו על בית הדפוס, והוא זקן ולא לפי שנותיו להתחיל במשלוח יד אחר, והוא זקוק ללחם חוקו וראוי לרחמים. ועוד הוא מוסיף שלא יוכל (אם יישאר הדפוס סגור) להמשיך בהדפסת ספרי קודש שהדרישה להם גדלה מיום ליום, וכן לפרסם הודעות מטעם הממשלה. על כן (אני) עבדך החתום מטה ערב לרב הנ"ל, המבטיח שלא להדפיס בבית דפוסו כתבי עת מהמין הנזכר. לא לעשות דבר נגד התקנות החלות על כל בתי הדפוס, לא לקחת לו שותף נתין זר, לא לתבוע פיצויים במקרה ומסיבה כל שהיא תסגור הממשלה את בית דפוסו, להיכנע ולהישמע ללא היסוס; ולהימנע מהדפסת כל דבר שהוא בלי רשיון של העירייה. הוא מוכן לחתום בחתימת ידו על הדברים הנ"ל. הואל נא, אפוא, הוד מעלתך, ברוב חסדך וטובך לצוות שיפתחו את בית דפוסו בלבד.

"המגיד" הודיע בשבט תשכ"ה:

"בא דבר השולטן אודות הדפוס של הרב הישיש מוה"ר ישראל ב"ק נ"י, שיש לו רשות להדפיס מחדש כל ספרי קודש וגם להוציא את מכתבו העתי "חבצלת", רק שלא יגע בכבוד המלכות ושריו".

אולם מסיבה בלתי ידועה, לא חידש ר"י ב"ק את הוצאת "החבצלת" מיד, אלא לאחר שבע שנים. ב"ק חזר להיות מדפיס יחידי בירושלים, והספיק במשך יותר משנה להדפיס כשנים-עשר ספר. לאחר מכן, בחודש כסלו תרכ"ו, קיבל ר' אברהם רוטנברג - חותנו של רי'מ סלומון - רשיון לפתוח בית דפוס בירושלים. ומאז קמו בתי-דפוס בזה אחר זה, עד שכיום הם מונים כאן הרבה יותר ממאה. במשך 50 השנים הראשונות לדפוס בירושלים, נדפסו מעל לשבע מאות ספר, שברובם טמון חומר ראשון במעלה לתולדות הארץ בכלל וירושלים בפרט.

---