"והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" (דברים י"א, י"ג-י"ד).

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים, ייזל מים מדליו וזרעו ממים רבים", (במדבר כ"ד, ה' ו' ז')

"ובמים רבים זרע שיחר קציר יאור תבואתה" (ישעיה כ"ג, ג').

"והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול" (תהילים א' י ג).

"והיה שעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו ולא יראה כי יבוא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי" (י"ז ח').

"תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתת לי גולות מים וייתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות" (יהושע ט"ו י"ט, שופטים א' ט"ו).

"גן נעול אחותי כלה, גן נעול מעין חתום" (שיר השירים ד' יב').

"ויזרע יצחק בארץ ההיא (בגרר) וימצא בשנה ההיא מאה שערים" (בראשית כו' יב').

"וייגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר ויישק את צאן לבן אחי אמו" (בראשית כט' י)

"ויקרא, לבאר עשק כי התעשקו עמו" (שם כ"ו, כ').

"כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (שם).

"אז ישיר ישראל את השירה הזאת:
עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם
במחוקק במשענותם" (במדבר כ"א, י"ז-י"ח).

"כך הייתה הבאר שהייתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה, עולה עימהן להרים ויורד עימהם לגיאיות, במקום שישראל שרויים היא שורה כנגדן כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל סובבין אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה שנאמר: "עלי באר ענו לה" המים מבעבעין ועולין כעמוד למעלה וכל אחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו שנאמר "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם". (תוספתא סוכה פרק ג' הלכה י"א).

"וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא" (במדבר כ"א, י"ס-כ') וגו': "סובבת בכל מחנה ה' ומשקה על פני הישימון והיא נעשית נחלים גדולים" וכו' (תוספתא שם ג', י"ב).

"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (שם ח"ג)

"כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה אל ארץ מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר" (שם ח' ז').

"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק" (דברים י"א, ו'),
"והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים" (שם י"א, י"א).

"ארץ מצרים שותה מן הנמוך וא"י שותה מן הגבוה. ארז מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה, א"י גבוה ונמוך שותה. ארץ מצרים גלוי שותה, שאינו גלוי אינו שותה א"י גלוי ושאינו גלוי שותה. ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת, א"י ישראל שותה ונזרעת, נזרעת ושותה, שותה בכל יום ונזרעת בכל יום. ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסיל (=מפסלת) ובקרדום ונותן שנת עינך עליה (מוטב) ואם לאו אין בידך כלום, אבל א"י אינו כן הן ישינין על מיטותיהן והמקום מוריד להם גשמים... מצרים שותה מן נילוס, בבל שותה מן הנהרות אבל א"י אינה כן אלא הן ישינין על מיטותיהן והמקום מוריד להן גשמים" (מדרש תנאים מהדורת הופמן).

"ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעיינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמר למה יבואו כל מלכי אשור ומצאו מים רבים" (דבהי"ב ל"ב, ד').

"יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנידה" (זכריה י"ג, א'),

"והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון" (י"ד, ח'). גם הנביא יואל (ד', י"ח) מנבא עליו.

"ר' אליעזר בן יעקב אומר: בו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית".

"תני מבית קודש קדשים עד הפרוכת כקרני סילי וכיליי (מיני יתושים קטנים),
מן פרוכת עד מזבח הזהב כקרני חגבים.
ממזבח הזהב לעזרות כחוט של שתי,
מן עזרות עד מפתן הבית כחוט של ערב,
מכאן ואילך כמפי הפך" (ירושלמי שקלים ו' ב'),

אלף אמה מי אפסים (מס' ג),
אלף אמה מי ברכים (מז, ד'),
אלף אמה מי מתנים (שם),
אלף אמה מי שתייה (מז' ה). שאין לעקור ברגלים.

"אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים" (ישעיה מ"א, י"ח).

"ישים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים" (ק"ז, ל"ה).

"יבקע צורים במדבר וישק כתהומות רבה" (תהילים ע"ח, ט"ו).

"אשריכם זורעי על מים משלחי רגל השור והחמור" (ישעיה ל"ב, כ')

"עשיתי לי בריכות מים להשקות מהם יער צומח עצים" (ב', ו')

"עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים" (שיר השירים ו', ה').

"ובאו הימה אל הים המוצאים ונרפאו המים" (יחזקאל מ"ז, ח').

"אל הימה המוצאים - זה הים הגדול.
ולמה נקרא שמו מוצאים?
כנגד שתי פעמים שיצא אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה,
ר' אלעזר בשם ר' חנינא בראשונה יצא עם קלבריאה ובשניה יצא עד כיפי ברבריאה.
ר' אחא בשם ר' חנינא בראשונה יצא עד כיפי ברבריאה ובשניה יצא עד עכו ועד יפו" (ירושלמי, שקלים ו', ב').

ה"מים המאכזבים" (פרה ח', ט').

"בורות חצובים" (נחמיה ט', כ"ה);
"ובורות חצובים אשר לא חצבת" (דברים ו' י"א).

"ויבן מגדלים במדבר ויחצוב בורות רבים כי מקנה רב היה לו ובשפלה ובמישור איכרים וכרמים ובהרים כי אוהב אדמה היה" (דבהי"ב כ"ו, י').