"שמה שזכה שנתגלו אליו הדברים העליונים לא מפני שלמד מש"ס ופוסקים הרבה, רק משום תפילה שהיה מתפלל תמיד בכוונה גדולה ומשם זכה למעלה עליונה" (צוואות הריב"ש)

"תכלית הכל-בו תדבק" (צפנת פענח, פרשת יתרו).

"בעת שהאדם עומד להתפלל אזי נפשט מהחיות שלו ומדבק את עצמו בחיים של אין סוף. ברוך הוא - - כל אחד לפי מדרגתו ובעת תפלתו שהוא מתלהב בכל לבבו ובכל נפשו אזי הנשמה שלו מתענגת מאד מחמת התפשטות הגשמיות שלו ואז נשאר רק נשמתו" (קדושת לוי, פרש' ויצא).

"צריך בתפילה להיות כמו מופשט מגשמיות ואיננו מרגיש מציאותו בעולם הזה" (צוואות הריב"ש).

"ואדם צריך לפרוש את עצמו מכל גשמיות כל כך עד שיעלה דרך כל העולמות ויהא אחדותו עם הקדוש ברוך הוא עד שיבוטל ממציאות" (ליקוטי אמרים - מגיד דבריו ליעקב, דף ד').

"הבורא יתברך שמו אף שמלוא כל הארץ כבודו ואינו רחוק כלל אף על פי כן נראה כרחוק ולאו כל אדם יוכל לדבק בו יתברך, אך יהיב לן עצה: לדבק בצדיקים שהם השכנים להבורא יתברך - - ואז יוכל לעלות עימהם" (עבודת ישראל, אבות).

"אינו מסכים עם הצדיק בודאי לזה בלתי אפשרי שתושפע לו השפעה ע"י הצדיק" (נועם אלימלך, פרש': שלח).

"דברי ריצוי ודברי נעימות ועריבות" (עבודת ישראל, אבות, פרק ד'),

"יש כמה רופאים הנותנים רפואות ע"י משקה מר, אך זה הרופא יותר טוב שנותן רפואה ע"י משקה מתוק מדבש"..

"תדע שבר ישראל ההולך כל היום על יומא דשוקא ולעת ערב שנוגה לו נתחרד ואומר: אוי לי שאעבור זמן מנחה, והולך לבית אחד ומתפלל מנחה ואינו יודע מה שמדבר ואף על פי כן נזדעזעין שרפים ואופנים מזה" (שבחי הבעש"ט),

"נסיעתי אל המגיד לא הייתה תכליתה לשמוע תורה מפיו, אלא כדי לראות איך הוא. פושט את אנפילאותיו ואיך הוא קושרן" (סדר הדורות החדש).

"שהיה עומד לפני ביתו וסבבוהו בני אדם בעגולה והוא היה עומד באמצע וסיפר איזה מעשה באיזה עניין לפניהם", (מאור ושמש, דברים).

"הנאספים הסבו לשולחן, ובשעת הסעודה שררה דומיה חגיגית. משגמרו לאכול, פתח הרבי בניגון נאדר ומרומם את הרוח. אחר הניח ידו על מצחו, וכעבור שעה קלה התחיל קורא: צ. מעיר ה.! מ. מעיר ר.! ש. מ. מעיר נ.! וכו' - את כל האורחים החדשים, איש איש בשמו ובשם עיר מגוריו. תמהנו על זה הרבה. כל אחד מאתנו נצטווה לפסוק פסוק מכתבי הקודש. איש איש אמר את פסוקו והרב התחיל לדרוש דרשה, שהייתה מיוסדת על כל הפסוקים הללו. אף על פי שהפסוקים לוקחו מספרים שונים שבתנ"ך ולא היה שום חיבור וקשר ביניהם, בכל זאת צירפם ואיגדם יחד כאילו היו דבר אחד שלם. ופלא גדול מזה: כל אחד דמה למצוא באותו חלק מן הדרשה, המיוסד על הפסוק שלו, דבר הנוגע אל עצמו ואל העניינים הקרובים ללבו. צריך לומר, שהשתוממנו על זה במידה שאין למעלה ממנה. (שלמה ממימון, עמ' 144)

"אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחרת,
שישתדל אדם לקנות לו שלשה דברים אלה:
אהבת השם,
אהבת ישראל ,
ואהבת התורה, - ואין צורך בסיגופין" (בוצינא דנהורא השלם).

"כיצד לאהוב את הבריות, למדתי מאכר אחד. אותו איכר אכל ושתה עם איכרים אחרים בבית מרזח, זמן רב שתק ככל חבריו, אבל כשנתעורר לבו ביין אמר אל שכנו:
"אמור נא, אוהב אתה אותי או אין אתה אוהב אותי?
ו" הלה השיב: "אני אוהב אותך מאוד".
ושוב אמר: "אתה אומר: אני אוהב אותך, ואי אתה יודע מה אני חסר.
אילו אהבת אותי באמת, היית יודע".
אותה שעה למדתי: "אהבת הבריות פירושה לחוש בצרכיהם ולישא עמם בצרתם".

"כשרבי משה לייב מסאסוב היה רואה אדם סובל ייסורים, בנפש או בגוף, היה משתתף עמו בצערו עד שהייסורים נעשו ייסורים שלה כשתמה עליו איש אחד על יכולתו להשתתף בתמידות בצער אחרים, אמר"
"מה פירוש להשתתף? הרי ייסורי שלי הם, ואיך אוכל שלא לסבלם? "

ערב יום הכפורים בשעת "כל נדרי" נאספו כל החסידים בבית המדרש והמתינו לו לרבי שיבוא.
עברה שעה והרבי לא בא. אמרה אחת הנשים לנפשה:
"עוד יארך הזמן עד שיפתחו בתפילה, ואני מיהרתי כל כך, וילדי נשאר לבדו בבית. אלכה נא ואראה אם לא הקיץ משנתו, ועוד מעט אשוב".
מיד רצה הביתה, הקשיבה ליד הדלת, והנה דומיה. לחצה בחשאי על כף המנעול, הכניסה את ראשה פנימה, והנה הרבי עומד ומחזיק את הילד על זרועותיו. בלכתו לבית המדרש שמע את קול בכייתו, נכנס ושיחק עמו וזימר זמר לפניו, עד שנרדם.

"פעם אחת התפלל הבעש"ט תפילת מנחה בכפר אחד במה שקורין שפייכלער (מחסן תבואה) והיו שם הרבה חביות מלאות תבואות, ובעת התפילה הייתה שם הרקדה גדולה בין החביות מחמת הרעד, כמו שנאמר מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאוד" (שבחי הבעש"ט).