|
תקציר: היהודים בארצות הסקנדינביות מעורים בחיי התרבות הכלכלה והחברה בשבדיה ומרגישים הזדהות מלאה עם מדינת ישראל. ההתבוללות שם היא למעלה מ- 50%. מילות מפתח: יהדות התפוצות, סקנדינביה, התבוללות. |
|
ב- 30 בנובמבר 1961 נתקיימה בקופנהגן חנוכתו החגיגית של בית מושב זקנים יהודי חדש. מוסד זה הוא מן המוסדות המפוארים של הקהילה היהודית ושל מוסדות המדינה והעירייה שהשתתפו בכ- 80 אחוז מהוצאות הקמתו. בפתיחה החגיגית נאם שר הפיתוח והסעד בממשלת דניה שאמר: |
"עם הקמת מדינת ישראל שהיא אחד המאורעות הפוליטיים הגדולים ביותר במאה הנוכחית, היו שסברו כי אין זכות קיום לקהילות היהודיות מחוץ לגבולות ישראל, מאחר שרוב בניהן הועמדו, כביכול, בפני הברירה בין עליה למדינה היהודית לבין התבוללות". |
|
השר הדני המשיך - |
"אינני חושב כי השקפה זו נכונה. בחברתנו, אשר בה חופש הדת מושרש במסורת ומובטח בחוקה כאחת מזכויות חופש האדם החשובות ביותר, לא נראה לי, שיש דרישה או צורך כלשהו להתבוללות. חברה דמוקרטית חייבת להיות רחבה. היא צריכה להיות עשויה לכלול כל השקפת חיים מבלי להפעיל לחץ נגד מישהו. הכוונה רוחנית חד-גונית אינה עולה בקנה אחד עם רעיון הדמוקרטיה, והיא מהווה סכנה חמורה לתרבות. התעלמותה ההדרגתית של היהדות - בין אם היא מכוונת, בין אם לא תהיה מכוונת, אם אמנם יגיעו הדברים לידי כך, הרי שבשבילנו ייחשב הדבר כצעד אחורנית מבחינה דמוקרטית ותרבותית. לכן הנני לברך היום בשם החברה הדמוקרטית הדנית, לא רק השלמת מפעל הומניטארי, כי אם הנני להודות גם על תרומה למאבק נגד התופעה המוזכרת, שגם לה ניתן ביטוי במוסד זה". |
|
דברים אלה אומרים הרבה על תנאי הקיום של היהודים בארצות סקנדינביה. בעיני הציבור הלא יהודי הכללי הם נחשבים כרצויים בתור יהודים, והם רואים בהם תוספת חיובית להרכב האנושי, החברתי והתרבותי של ארצות אלה. הם נהנים מהקצבות ממוסדות ציבוריים לפיתוח וקיום מוסדותיהם. התהוות הישוב היהודי בארצות סקנדינביה מתחילה בשנת 1622 כאשר המלך כריסטיאן הרביעי הזמין "יהודים פורטוגזים" להתיישב בשטח הממלכה הדנית של אותם הימים. במרוצת הזמן נפתחו יותר ויותר משטחי הארצות הסקנדינביות בפני יהודים. יהודים אלה תרמו רבות וגדולות בהתפתחויות התרבותיות, מדעיות, אומנותיות, כלכליות ואף הפוליטיות של ארצות אלה והולידו אנשי שם בינלאומיים רבים. תנאי חייהם היו כאלה, שבמשך כל הזמן נמשך תהליך של התבוללות חזקה, אך איזון מסוים לתופעה זו ניתן במידה מסוימת על ידי הגירה מתמדת של יהודים - אשר באו עפ"י רוב - מיבשת אירופה. הגירה זו הגיעה לשיאה בתקופה הראשונה של המאה ה- 20, עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. אז הגיע גל גדול באופן יחסי של פליטים יהודיים שנמלטו מהרדיפות ברוסיה הצארית. צאצאיהם של מהגרים אלה מהווים כיום, מבחינה כמותית ואיכותית, את החלק העיקרי של יהדות סקנדינביה. גל נוסף של מהגרים יהודים הגיע בתקופת שלטון הנאצים, בתקופה זו באו פליטים שמצאו מקלט בארצות אלה, וניצולי ברנדוט שהובאו לשבדיה עם התמוטטות גרמניה ב- 1945. אמנם הרוב הגדול של מהגרים אלו חזרו אמנם לארצות מוצאם או נדדו למקומות אחרים, אך מהם נשארו כאלפיים נפשות שהחליטו להשתקע באופן קבוע בשבדיה. לרשות הקהילות היהודיות רשת מפותחת של מוסדות וקרנות לצורכי השירותים הדתיים, החינוכיים והסוציאליים. הקהילות הן אחידות, ואף שרוב חבריהם אינם מקפידים על קיום מצוות באורח חייהם האישי, מוסכם הוא בכל מקום (אולי עם הסתייגות קלה לגבי שבדיה) - שמוסדות הקהילות, סדרי התפילה, הכשרות וכו' יהיו כולם בהתאם לדרישות המהדרין מבין שומרי המצוות. רשת הארגונים היהודיים מפותחת ופעילה. בראש כל הארגונים יש לציין את התנועה הציונית הפעילה בסקנדינביה. בולטים במיוחד ארגוני הנוער היהודי הכוללים בכל קבוץ יהודי, המאוחדים באיגוד כל-סקנדינבי. כל שנה מקיים האיגוד מחנה-קיץ וקונגרס גדול, ובכל חורף מתקיים סמינר למדריכי-נוער. כמו כן יש לציין את פעילותם של ארגוני הספורט היהודיים, ארגוני נשים, בעלי מלאכה, התארגנויות מיוחדות של יהודים חרדיים. אמנם אין מנוס מתהליכים ניכרים של התבוללות. בכיוון זה משפיעים כמה וכמה גורמים. היהודים אינם גרים ברובעים נפרדים, אלא מספרם הקטן יחסית מפוזר על כל שטחן של ערים גדולות - בקופנהגן, למשל, מחולקים ששת אלפי היהודים בכל חלקי עיר זו, שיש בה מיליון תושבים. לקח העבר והיחסים המסורתיים עם האוכלוסייה הלא יהודית פועלים באותו כיוון. בתקופת השואה הייתה שבדיה ניטראלית, פינלנד בלתי-כבושה ע"י הגרמנים, אם כי בברית צבאית אתה נגד ברה"מ, יותר ממחצית יהודי נורבגיה ניצלו על-ידי המחתרת, וידוע איך העם הדני כולו קם נגד רדיפת היהודים ע"י הנאצים, והציל כמעט את כל יהודי הארץ הזאת ע"י העברתם לחופי שבדיה החופשיים. תהליך זה יכול היה רק לשכנע את יהודי הארץ שאותה ארץ היא היא מולדתם. כמו כן יש מגע מתמיד וידידותי עם האוכלוסייה הלא-יהודית, בכל שטחי החיים - בחיי עבודה, ליכוד ותרבות. וזה נותן את אותותיו גם ביחסים חברתיים טבעיים, אין אפשרות לבודד את היהודים מבחינה חברתית, והתוצאה היא נשואי תערובת המגיעים ליותר מ- 50 אחוזים. ואף על פי כן אין פירוש הדבר התכחשות למוצא היהודי. ולא יהיה זה חזיון בלתי נפרץ אם לא אחת קרה בעת הרצאה על נושא יהודי או על מדינת ישראל בערי שדה מרוחקות, יופיע גוי מוחלט ויכריז בגאווה שסבתא של אביו הייתה יהודיה. בתנאים אלה ערה מאד הפעילות של הארגונים היהודיים, כשהיא מעודדת ונתמכת ע"י גורמים ממלכתיים, עירוניים, מקצועיים וכו'. בבתי הכנסת באספות וחוגי עיון יהודיים קיימת השתתפות רבה ומתמדת של בני נוער ואין זה מקרה שדנמרק צעדה באופן יחסי בראש מתנדבי חוץ-לארץ במלחמת השחרור. נוער יהודי סקנדינבי משתתף באופן קבוע בשנת-שרות בארץ, במכון למדריכי חוץ-לארץ, ובכל מבצע ומפעל שבין ישראל לבין יהדות התפוצות. יש גם עלייה זעירה אך מתמדת, והקשר החי בין ישראל לבין יהודי סקנדינביה הולך וגובר. דבר זה קורה גם הוא תוך הבנה מלאה ועידוד עם העמים הצפוניים והוא מחזק את חיי הקהילות שם. ידוע, אך גם אופייני הוא שבמשך שני חדשי חורף ביקרו בישראל שני ראשי ממשלות סקנדינביים - הראשונים מאירופה שעשו זאת - ושלישי יבוא בחודש הבא. נציגי הממשלה בדניה לוקחים חלק בטכסים יהודיים שונים ובחנוכת מושב הזקנים נכחה גם מלכת דנמרק - אינגריד, בת המלך השבדי. מושב הזקנים, זכה שבועות מספר לאחר מכן למתנה חסרת תקדים כאשר המלך פרדריק התשיעי מסר למוסד חנוכיה נאה - אחת המתנות שהוא קיבל מיהדות אמריקה לאות אהדה והערצה על הצלת יהודי דנמרק בימי השואה. קשה לדעת מה צופן העתיד לקהילות יהודיות אלה. אמנם לא ייתכנו רדיפות אלא במקרה של כיבושים ע"י מעצמות זרות. אך פרובלמטיקה יש ויש. בינתיים אין ספק שקהילות אלה - על אף כוחן המספרי הקטן - הנן נושאי מסורת וערכים יהודיים, וכי עם כל השקפה ציונית ועם כל רצון לראות אותם עולים ארצה, אין לזלזל ואין להתכחש לערכם היהודי והאנושי, כאשר הם מהווים דוגמה לדו-קיום בחברה מאוחדת של גיוונים שונים ועצמאיים, לא רק תוך סבלנות פסיבית כי אם תוך שותפות פעילה. |
