|
תוכן המאמר: מעמדו של היום סדר ההקפות פיוטי ההושענות המתקדשים והמטהרים לכבוד היום המשכימים לפנות בוקר והנעורים בלילה סדר ה"תיקון" בקהילות ספרד קריאת משנה תורה בצבור אמירת מזמורי שבת לכבוד היום מנהג הצל ומתנגדיו תקציר: הושענא רבה - תפילות ומנהגים בקהילות ישראל לדורותיהם. מילות מפתח: יום הערבה, יום הדין, סדר השענות, תיקון ליל הושענא, הקפות. |
|
מעמד מיוחד לו ליום השביעי של חג הסוכות, שבו נוטלין את הערבה, ועל שמו הוא נקרא "יום הערבה" או "יום השביעי של ערבה", ובזמן בית המקדש היה יום זה מתבלט על יתר ימי החג במצות ערבה, שהייתה ניטלת בכל יום פעם אחת, וביום השביעי שבע פעמים, ובשמו זה היה ידוע בימי הגאונים, ולאחר מכן גם בימי הראשונים, ובעלי התוספות. יום זה נקרא גם "הושענא רבה", מפני שבו ביום מרבים באמירת פרקי תפילה בשם "הושענא" ואף שמו זה היה ידוע כבר לחז"ל "יום הושענא" או יום "הושענא רבה". והוא שמו המקובל בישראל מאז ועד עתה. בעל ההגהות לספר המנהגים של הרי"א טירנא אף מביא מדרש: |
"למה נקרא שמו הושענא רבה?, אמר הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד, אתן לבניך יום המיוחד, לכפר בו עוונותיהם זהו הושענא רבה".
|
|
מעמדו של היום |
"בראש השנה באין כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ואף ישראל עוברין לפניו עם כל באי עולם, ושרי אומות העולם אומרין אנו ניצחנו וזכינו בדין, ואין אדם יודע מי ניצח, אם ישראל נוצחין או אומות העולם - - - כיון שהגיע יום טוב הראשון של חג, וכל ישראל, גדולים וקטנים, נוטלין לולביהן בימינם ואתרוגיהן בשמאלם, מיד הכל יודעים שישראל נוצחים בדין, וכיון שהגיע יום הושענא רבה נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת עומד כמלאך אלוקים וס"ת בזרועו והעם מקיפים אותו דוגמת המזבח - - - ומיד מלאכי השרת שמחין ואומרים ניצחו ישראל ניצחו ישראל, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם".
|
|
אף בירושלמי מוגדר מעמדו של הושענא רבה כיום תפילה, והפסוק ואותי יום יום ידרושון" נדרש "זו תקיעה וערבה (-"שהכל באים להתפלל יחד בביהכ"נ" ), אולם בזוהר הוגדר בבירור מעמדו של היום כ"יום חתום דין" או כ"יום חיתום פתקין": |
"בליליא בתראה דחגא דקא נפקן פתקין מבי מלכא", "ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דינא דעלמא ופתקין נפקין מבי מלכא", "בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטורא ומסתיימי דינין".
|
| במדרש רות כלול הושענא רבה בין ימי הדין: |
"כד יתיב קוב"ה בראש השנה ויומא דכיפורא והושענא רבה בדינא רבה לעיוני בדינא דעלמא".
|
|
יש להוסיף דברי הזוהר, כי האדם שלא עשה תשובה כראוי מחכים לו |
"עד ההוא יומא בתראה דעצרת, דהוא תמינאה לחג, ואי עבד תשובה שלימתא עד לקמיה מאריה אתקרעו, ואי לא זכי אינון פתקין נפקין מבי מלכא ואיתמסרן בידוי דסנטירא ודינא מתעביד - - - ובההוא ליליא דחגא בתראה סנטירין זמינין ופתקין נטלין".
|
|
אם בזוהר עצמו נזכר רק יום השמיני, הוא שמחת תורה שלנו, בא רבי אברהם אזולאי ומפרש בספרו "אור החמה" את דברי הזוהר כי הדין נחתם בליל הושענא רבה אבל אין הפתקין נמסרין אל הסנטירא, עד ליל שמיני וביום שלפניו הוא הושענא רבה יכול עדיין האדם לחזור בתשובה.
אף הגאונים התייחסו ליום זה כהמשך לימי הרחמים והסליחות, וכך אנו מוצאים את רב האי גאון, אחרון הגאונים, שהיה עולה בכל שנה מבבל לירושלים, להקיף את הר הזיתים: |
"ורב היי היה עולה בכל שנה לירושלים מבבל והיה שם בחג הסוכות, כי היו מקיפין את הר הזיתים בהושענא רבא ז' פעמים, ואומרים מזמורים שסידר להם רב היי, ולפני רב היי הולכים כוהנים מלובשים סיריקון ומעילים ואחריו העם והוא בתוך, ורחוק מאלה שלפניו ק' אמה וכן משל אחריו, והיה רב האי שוחק, ולאחר הסעודה ראה הרוצח בעל התשובה את רב היי שלבו שמח, ואמר לו הרוצח רבי, למה היית הולך לבד כשהייתם מקיפים את הר הזיתים, אמר לו רב היי מפני שאני עולה בכל שנה מבבל להקיף את הר הזיתים בסוכות ואני מטהר את עצמי בהושענא רבה. אליהו הולך עמי, לכך נדחקים מאשר לפנינו ומאשר לאחרינו".
|
|
מתוך אגרת שנשלחה מירושלים בשלהי תקופת הגאונים אנו למדים כי הושענא רבה היה מיוחד לתפילה בעד נדיבי העם. באגרת זו, שנשלחה ע"י ראשי עדת ירושלים אל הגולה, הם מוסרים על קניית הר הזיתים, |
"הוא המקום אשר נתפלל בו בימי החגים ביום הושענא, ושם יברכו כל בית ישראל מדינה ומדינה, קהלותיה זקניה ונדיביה, וכל הזוכר את ירושלים וכל המעלה אותה על לבו שם יזכרו בתפלות ובברכות".
|
|
בעל מחזור ויטרי מציין כבר מנהגים הנהוגים בו כמו ביום כיפור לפי שביום כיפור נחתם לחיים דיננו, והיום נתקיים בחתימת החיים". רבי מנחם רקנאטי אף מזכיר כי בנוסחאות אחדות של הפיוט "ונתנה תוקף" הוכנס שמו של הושענא רבה: |
"בראש השנה ישפטון וביום כיפור יכתבון וביום הושענא רבה יחתמון".
|
|
הפייטן רבי יוסף בן אביתור מציין אף היא בפיוט ליום זה: |
זה היום מיחלת להנקות מחטאה, כהוציאך היום אגרת נקרא סודך, ברך שנה זו הבאה,
|
| ובפיוט אחר הוא מתפלל: |
"יום זה הוצא גזירתך לטובה, כונן חתימתה באגרת הכתובה".
|
|
בעל ה"רוקח" רבי אלעזר מגרמייזא מסביר את הקשר שבין הושע"ר ובין הדין על המים: |
"בחג נידונין על המים, ולזה ערבה בהושע"ר, - - - ולא היה יום מרובה בקורבנות כיום זה, שבו עבר בבל תאחר על נדרו אם עבר החג ובעוון נדרים גשמים נעצרין".
|
| הסבר ברוח זו נמצא גם בספר חסידים, ומשום כך |
"לא יתכן לעבור לפני התיבה, אלא אדם צעיר ולא שמחן וביתו ריקם ממזונות, ולא מי שיש לו אוצרות פירות ששמח אם יתייקר התבואה, וגם הפירות".
|
|
רבנו בחיי מדבר אף הוא על ערך היום: |
"ונקרא היום הזה יום חותם הגדול, כנגד השם הגדול שבו נברא העולם, ולכך נקרא הושענא רבה, וידוע כי היום הזה הוא תכלית החג".
|
|
יש להוסיף את דבריו של אחד הפוסקים, שאינו נמנה עד כמה שידוע לנו בין מפיצי תורת הנסתר, הוא בעל "אורחות חיים', ואף הוא מונה את הושענא רבה בין ימי הדין |
"ובו ביום נשלמת חתימת שלשה ספרים, הפתוחים בראש השנה לפני הקב"ה ונחתמים ביום הכיפורים, ובהושענא רבה תכלית כפרה, ונמחלו העוונות והזדונים, וכל חייבי מיתות שוגגין, המה גולין מהבתים לסוכות שהם דירת ארעי, על זה נתכפר לנו הגלות".
|
|
בעקבות הראשונים הלכו גם האחרונים. ר' משה מת בעל "מטה משה" מונה את היום בין חמשת בקרים שמשכימים לתפילה והם: |
ראש השנה, יום כיפורים, פורים, ט' באב והושענא רבה
|
|
ואילו רבי מנחם עזריה מפאנו בעל "עשרה מאמרות" מביא רמז, |
"דרמז לו הקב"ה לאדם הראשון בתיבת איכה", א' ראש השנה, י"כ - יום כיפור ה' - הושענא רבה רמז לו על שלשת ימי הדין".
|
|
סדר ההקפות |
"מצוות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן, בצדי המזבח - בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא - ואותו היום (יום השביעי של ערבה, הנזכר במשנה קודמת) מקיפין את המזבח שבע פעמים".
|
|
במדרש תהלים נמסר כבר על הקפות אלו שהיו נהוגות בבתי המדרשות: |
"וכיון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע פעמים - - וחזן הכנסת עומד כמלאך אלוקים וספר תורה בזרועו, והעם מקיפין אותו זכר למזבח".
|
|
הגאונים כבר מביאים את מנהג ההקפות וההושענות וכדברי רב עמרם גאון בסידורו: |
והושענא, במקומות האלו, נוהגין לומר כהאי גאוונא כל שבעת ימי החג לאחר שמסיים ש"ץ תפילת המוספין - אומר הושענא אלפ"א בית"א או שניים, וביום השביעי אומר הרבה".
|
|
בספרי הפוסקים ישנם חילוקי דעות בדבר ההקפות ביתר ימי החג הקפה אחת או שבע. אף היו קהילות כגון באיטליה, שמנהג ההקפות לא היה נהוג שם ביתר ימי החג, מחוץ להושענא רבה כדברי ר' אבא מרי ממרשיליא, בעל ה"עיטור", כי רק |
"יום שביעי של חול מקיפין כמנהגנו, והוא מנהג נביאים כדאמרן, אבל שאר הימים לא היו מקיפין",
|
|
ובעל "שבלי הלקט" מוסיף: |
"ובכן מנהג פשוט בידנו שאין מקיפין בשאר הימים כי אם ביום שביעי בלבד".
|
|
בירושלמי ישנו הסבר מדוע מקיפין את המזבח ביום הושענא רבה שבע פעמים |
"זכר ליריחו שהיו מקיפין אותה שבע פעמים ביום השביעי",
|
|
וכן ב"ילקוט שמעוני". הדברים הובאו גם בספרי הפוסקים הראשונים, ורבי אלעזר בעל ה"רוקח" מביא מדרש: |
"למה מקיפין שבע פעמים זכר ליריחו? לפי שיריחו תחילת המלחמות של ארץ ישראל, וכל ראשית להקב"ה, - - - וליריחו שבע חומות".
|
|
בעל ה"כלבו" מביא בשם הר"מ (-והוא מהר"ם מרוטנברג) את המסורה |
"ואסובבה בעיר ואידך ואסובבה את מזבחך ה'",
|
|
כלומר כנגד מה שסבבתי את העיר יריחו שבעה פעמים כן ואסובבה את מזבחך ה'. ה"רוקח" מסמיך לכך את התפלות על הגשמים, |
"לפי שכתוב במלכים אצל יריחו, אם יהי הטל ומטר, צריכים להקיף כמו ביריחו - - - כך בהושענא רבה מקיפין שבע פעמים עבור הגשמים".
|
|
טעם נוסף, על פי הקבלה מובא על ידי רבינו בחיי בן אשר, תלמיד הרשב"א, בספרו "כד הקמח": |
"ההקפה שהיו ישראל מקיפים את יריחו בכל יום פעם אחת ובשביעי ז' פעמים, הכל היה רמז לשכינה שהיה כלולה משש קצוות, ולכן חלה מידת הדין על יריחו, ונפלה החומה תחתיה, וכן היו ישראל במקדש מכפרים על ידי המזבח, ומידת הדין הייתה חלה על האויב, ולא היה להם רשות לבוא כנגד ישראל, וכן לעתיד תחזור השכינה לבית קדשי הקדשים, ותחול מדת הדין בשונאיהן של ישראל, אשר הציקום ושעבדו בהם".
|
|
הראשונים בעל "מחזור ויטרי" וכו' כבר מציינים את המנהג להוציא בשעת ההקפות את כל ספרי התורה אשר בארון הקדש "דרך כבוד למעלה", אולם בפרנקפורט הוציאו שבעה ספרי תורה בלבד. בתום כל הקפה הוכנס ספר אחד, ועם סיום שבע ההקפות, נמצאו כבר כל שבעת הספרים בארון. מן העניין לציין את דעת רבי יואל סירקיס בעל "בית חדש" שיש לחלק בין כל ימי החג, שאם אין שם לולב ואתרוג אין מקיפין לבין הושענא רבה כשמקיפין ז' פעמים יש להקיף אפילו בלא לולב ואתרוג, כיון שיש שם ערבה, והוא מוצא סמוכין לדעתו בהגהות אשר"י וזוהי גם דעת מהרש"ל. פיוטי ההושענות |
בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים וכו'.
|
|
במשך הדורות התקינו הפייטנים עשרות פיוטים להושענות, הן לששת ימי חג הסוכות והן להושענא רבה, וביניהם רבי יוסף אבן אביתור ראשון לפייטני ספרד, רבי משה אבן עזרא, אולם סדר ההושענות המקובל בידינו "למען אמתך", "אבן שתיה", וכו' מיוחס לרבי אלעזר הקליר רש"י מסתמך כבר על נוסחתו של הקליר בפיוט "אדמה מארר", "לקש מארבה" וכו' , ואף ר"מ ציוני מזכיר את "יסוד הקלירי בפיוט כהושעת אלים". לנדסהוט מפרט בספרו "עמודי העבודה" את פיוטיו הבאים של ר"א הקליר "אדמה מארר" "תתננו לשם ולתהלה", "אמץ ישעך", "כהושעת אלים", אולם גם יתר הפיוטים בסדר ההושענות הם משלו. בסיומו של הפיוט "כהושעת אלים" ישנו אמנם סיום "כהושעת שומרי מצוות, חוכי ישועות, אל למושעות", וראשי התיבות הם שמוא"ל, אולם לדעתו של ר"א לנסדהוט זוהי הוספה מאוחרת. הפיוט "למען תמים בדורותיו" מיוחס גם לר"א הקליר וגם ליניי רבו של הקליר. סדר ההושענות של הקליר כלול גם ב"מחזור בני רומי" בתוספת פתיחה ארוכה "למענך אלקים הושענא, למענך אדוני האדונים הושענא וכו' אולם במחזורי הספרדים ועדות המזרח באים במקום פיוטי הקליר פיוטים אחרים. בגלל מעמדו המיוחד של היום היו מיודעי ח"ן, ביחוד ראשי בתי החסידות בגליציה בנוסח רופשיץ וצאנז, שנהגו לתקוע בשופר בהקפות אלו בין הקפה להקפה, כדי להסיר המסכים המבדילים בין ישראל לבין אבינו שבשמים. היו שקטרגו על מנהג זה, אולם מתברר שעוד בימיו של האר"י נהגו כך בצפת. ורבי משה בן מכיר, בעל "סדר היום", מביא את סדר ההקפות: |
"ובכל הקפה מאלו מרבים בסליחות ובתחנונים, ואומר ויעבור ושלש עשרה מידות של רחמים, ותוקעים שופר סימן תשר"ת, כדי לעורר הרחמים, וכל מקום ומקום לפי מנהגו".
|
|
אף רבי מאיר בנו של רבי יהושע מדזיקוב, משיב תשובה לשואל: |
"ורבים קמים עליכם באמרם שאין למנהג זה שום שורש ולא נמצא בשום ספר"
|
|
ולא זו בלבד אלא |
"שהם מאשימים אתכם בלא תתגודדו",
|
| אולם |
"מנהג זה נובע עוד מצדיק מאפטא ומעזיבוז זצ"ל - - - ודבריהם אינם צריכים חיזוק, אף כי מנהג זה מבואר להדיא בשל"ה".
|
|
לא נכנס לבירור בשאלות ההלכתיות הכרוכות בנטילת הערבה הברכה, מועדה וכו', אולם יש מן העניין להזכיר את התנגדותו של רב האי גאון לחתימת ההושענות בברכה, והיא מציין: |
"ש"צ שאומר לאחר שגמר הושענא "בא"י האל המושיע", טועה הוא, ומותר לשתקו שהוא מוציא מפיו ברכה לבטלה, שלא תקנוה חכמים כי אם במגילה".
|
|
המתקדשים והמטהרים לכבוד היום בעל "ספר חסידים" מציין |
"אם יש עצירת גשמים וצריכים למטר וכן תפלת הגשם ביום עצרת של סוכות ובהושענא רבה, יש להקפיד בבחירת שליח הצבור "וסמך לו אל מקווה ישראל שצריך טבילה וטהרה למתפלל".
|
|
באחד מספרי המנהגים הקדומים מהמאה הראשונה לאלף השישי "מנהגים דבי מהר"ם מרוטנברג" נמסר, כי בהושענא רבה |
"מנהג לעמוד בו עם עמוד השחר ולטבול במקום שנהגו".
|
|
אף על מהר"ם מרוטנברג מסופר, כי היה נוהג |
"בערב יוהכ"פ והושענא רבה לשפוך על ראשו ט' קבין מים במקום טבילה, כי אותה טבילה אינה כי אם בשביל טהרה" ולא בשביל חובה. מנהג זה נתפשט באשכנז ובימיו של הרי"א טירנא בעל "המנהגים" נהגו כבר לטבול בהושענא רבה: "רגילין הצנועין לטבול או לטהר בט' קבין".
|
|
ר' יוסף ב"ר משה בעל "לקט יושר" מספר על רבו מהר"י איסרלין כי |
"בהושע"ר קודם שיאיר היום היה נוטל ט' קבין מים שהיו קצת חמין, ואמר למשרתו לשפוך על ראשו ושאר העם הצנועין טובלים בבקר בהושע"ר, ואם כי טבול יום טעון הערב שמש ואין בכך משום טבילה כדין, הרי מכל מקום הוא מתפלל באימה וביראה יותר ממי שאינו טובל כי עתה יש לו גוף נקי".
|
|
רבי יוסף יוזפא האן, שסיים את כתיבת ספרו "יוסף אומץ", הכולל את מנהגי קהילת פראנקפורט בשנת ש"צ, מבכר כבר את הטבילה: |
"היחידים נוהגים לטבול לילה זו או לשפוך לפחות ט' קבין עליו" בעל השל"ה מוסיף על כך "והטבילה עושין ביום שלפני הושענא רבא, כדי שיהיו פנויים כל הלילה לתורה ולתפילה ולשירות ולתשבחות".
|
|
נכדו של בעל "יוסף אומץ" ר' יוסף הענא מציע בספרו "נוהג כצאן יוסף": "לאחר אמירת התיקון טובלין ומברכין קודם טבילה זו, ושוב אינו צריך לטבול ביום לצורך הרגל, דטבילה זו עלתה לו לכאן ולכאן". אף בקהילות המזרח נהגו כך, וכדברי בעל "כנסת הגדולה": |
יש חסידים ואנשי מעשה שטובלין בהושענא רבה קודם עליית השחר",
|
| והוא מוסיף |
"ויראה לי נכון לטבול מבערב הושענא רבה ללמוד כל הלילה בקדושה ובטהרה".
|
|
רבי יעקב עמדין (יעבץ) בסידורו מציין |
"ויש שטובלין"
|
| וב"לוח דיני ומנהגי ארץ ישראל" נמסר |
"נוהגין לטבול קודם עלות השחר".
|
|
המשך המאמר
|
|---|
