שרידי תקופת החשמונאים
ברוך קנאל
מחניים ל"ד תשי"ח
|
ראשי הפרקים: מטבעות מתקופת החשמונאים מטבעות יהוחנן הורקנוס יהודה אריסטובולוס מטבעות אלכסנדר ינאי מתתיה אנטיגונוס המגילות הגנוזות כלי חרס ונרות חרס קבר יסון אופני הקבורה מצודות קו הביצורים של ינאי המלך חירבת קומראן תמצית: המאמר עוסק בשרידים שנמצאו מתקופת החשמונאים כגון: מטבעות, כלי חרס, נרות חרס, קברים ומצודות. המאמר מתאר את אפיוני שרידי התקופה וכיצד אלו מעידים על הזמן בו הם נוצרו. מילות מפתח: חשמונאים; שרידים ארכיאולוגיים; המגילות הגנוזות; |
תקופת החשמונאים הייתה תקופת פאר בתולדות ישראל, אולם במשך כל העת לא פסקו כמעט מלחמות שהמדינה הייתה צריכה להלחם בגבורה כנגד אויביה, ולא היו בתקופה גדולה זאת שנים של שפע כלכלי ושלום רצופים. לכן לא ייפלא הדבר, שלא נותרו שרידים מרובים מתקופת החשמונאים, ורוב השרידים המפוארים מימי הבית השני זמנם מן התקופה שלאחר החשמונאים, כגון רוב הקברות המפוארים החצובים בסלע אשר בירושלים ובסביבה, והשרידים אשר בחומת הר הבית.
בכל זאת ישנם שרידים יהודיים לא מעטים מתקופה זו היכולים להאיר את עינינו על חיי עמנו בימי העצמאות שמאז ימי יהודה המכבי ועד לימי מתתיהו אנטיגונוס, אחרון החשמונאים שנלחם כנגד הורדוס האדומי והרומאים.
מטבעות מתקופת החשמונאים
החשמונאים השתמשו תחילה במטבעות מלכי סוריה. פעם סברו, ששמעון החשמונאי 135-142) לפני סה"נ) הוא הראשון אשר טבע מטבעות, וייחסו לו את שקלי הכסף אשר בהם אנו רואים ענף בעל שלושה רימונים וגביע, וכתוב בהן "שקל ישראל". כן ייחסו לו את מטבעות הברונזה (נחושת בתוספת אבץ ומתכות אחרות)הנושאות עליהן את הכתובת: "שנת ארבע... לגאלת ציון", ורואים עליהן בין השאר את ארבעת המינים. אולם עתה מקובלת בין החוקרים הדעה, שיש ליחס מטבעות אלה לימי המרד הגדול ברומאים, כנגד אספסינוס וטיטוס שבסופו חרב המקדש.
כאשר השתחררו החשמונאים כליל מעולם של מלכי סוריה, הם לא רצו יותר להשתמש במטבעות סוריות, אלא טבעו מטבעות עבריות. על ידי טביעת מטבעות עצמאיות הדגישו החשמונאים, שהם מדינה ריבונית, כיון שלא היה במטבעותיהם כל זכר או רמז לרבונותם של הסורים.
החשמונאים טבעו אך ורק מטבעות העשויות ברונזה (תערובת נחושת) ולא טבעו מטבעות כסף. הסיבה לכך נעוצה כנראה בעובדה, שמדינת יהודה לא הייתה מדינה עשירה, ומושליה הסתפקו לכן בטביעת המטבעות הדרושות לצרכי יום יום. החשמונאים השתמשו במטבעות כסף צוריות, כנאמר במשנה, בכורות ח, ז: "חמש סלעים של בן במזה צורי שלושים של עבד... כולם בשקל הקודש במנה צורי", ובבכורות נ' ע"א: "כל כסף האמור בתורה כסף צורי".
מטבעות יהוחנן הורקנוס
רואים אנו בצד האחד שתי קרנים המחוברות בפיותיהן וביניהן פרח הרמון. מה משמעות הייתה בקרנים (או שופרות) אלה לאבותינו, אינו עדיין ברור כל צרכו. ואילו פרח הרימון הנמצא בין השופרות , יש לשער, שהוא בא כסמל של שפע, כשם שסימלו גרעיני הרמון המרובים את המצוות.
ציור א'
בצד השני מצויה בתוך זר הכתובת: "יהוחנן הכהן הגדול וחבר היהודים", היינו: יהוחנן הכהן הגדול והסנהדרין. חבר היהודים הוא כנראה המוסד השלטוני העליון, ליד הכהן הגדול, שבין כנסת הגדולה שקדמה לחשמונאים לבין הסנהדרין שלאחר מכן. המילה "סנהדרין" היא במקורה מילה יונית, ואילו המילה "חבר היהודים" היא מילה עברית טהורה.
במטבעות השתמשו בכתב העברי הקדמון, אף על פי שיש להניח, שכלל לא הוסיפו להשתמש בכתב העברי הקדמון בעת ההיא בארץ יהודה או בכל אופן - השתמשו בו במידה מועטה בלבד. והאיש הפשוט כנראה לא יכול היה לקרוא כתב זה. מדוע בכל זאת השתמשו בו? רוב החוקרים רואים בשימוש זה רצון ברור מצד החשמונאים להשתמש בו, כיון שהשתמשו בו בימי הבית הראשון, והוא סימל איפוא את תפארת העבר. לדעת הכותב השתמשו בכתב זה כיון שכמה מדינות שמיות אחרות השתמשו בכתב דומה על גבי מטבעותיהן בעת ההיא.
יהודה אריסטובולוס
ציור ב'
מטבעות אלכסנדר ינאי
ציור ג'
אולם בהמשך מלכותו, כנראה אחרי כבוש העיר עזה וסביבותיה, חל שינוי רב בכתובות ובדגמים שעל מטבעות ינאי: בצד האחד מופיע כוכב, כנראה על מגן. בין קרני הכוכב מופיעה הכתובת: "יהונתן המלך". בצד השני של המטבע מופיע עוגן, ועליו הכתובת היונית: "למלך אלכסנדר" (ציור ד').
ציור ד'
ינאי, שעמד עתה בשיא כוחו, נטל לעצמו את תואר המלוכה. לתואר זה הייתה התנגדות מרובה בצבור, כיון שסברו, שהתואר המגיע לחשמונאים הוא לכל היותר תואר של כהן גדול שר-עם-אל (אתנך, מעין "נסיך) ושר הצבא. ואילו המלוכה, סברו, שהיא מגיעה אך לבית דוד. יחד עם זאת צייר תואר המלוכה גם ריכוז יתר של שלטון בידי החשמונאים, והפחתת כוחו (או ביטול כוחו) של חבר היהודים.
לאחר מכן טבע ינאי מטבעות שבצדן האחד מופיע פרח (שושנה?), ובצד השני - עוגן. הכתובות הן כקודם: "יהונתן המלך" בעברית, ו"למלך אלכסנדר" ביונית. (ציור ה').
ציור ה'
יחד עם זאת מופיעה מטבע קטנה יותר, אשר בצדה האחד טבועה כנראה כפת תמרים, ובצדה השני פרח (ציור ו').
ציור ו'
תופעה מענינת, ודומני, יחידה במינה במטבעות הקדם, היא העובדה, שחלק ניכר של מטבעות פרח ועוגן באה עליהן טביעה מחדש, שמחקה את הדגמים הקודמים, ובמקומם מופיעה עתה הכתובת "יונתן הכהן הגדול וחבר היהודים". בצד השני מופיעים כקודם זוג שופרות צמודים בפיותיהם, וביניהם רמון. לדעת הכותב יש לראות בכך ויתור מצד ינאי לפרושים, היינו, שביטל את השימוש בתואר "מלך" בפני בני עמו, או בכל אופן - הסתפק במטבעותיו בתואר "כהן גדול" וחזר והכיר בסמכותו של חבר היהודים, היינו, בסמכותם של חכמים (ציור ז').
ציור ז'
ולבסוף חזר וטבע מטבעות שאינן מזכירות יותר את תואר המלוכה (ציור ח').
ציור ח'
יהוחנן הורקנוס השני, שמשל בשנים 40-63 לפני סה"נ בעיקר בחסדם של הרומאים, ואשר בימיו עלה אנטיפטר האדומי לגדולה - טבע מטבעות שדגמיהם הם שוב שופרות וביניהם רמון בצד האחד, ובצד האחר הכתובת: "יהוחנן הכהן גדול וחבר היהודים". מעליהן מופיעה לפעמים האות היוונית A המסמלת אולי את שמו של אנטיפטר רב ההשפעה (ציור ט').
ציור ט'
על חלק ממטבעותיו מצויה הכתובת: "יהוחנן הכהן הגדול ראש חבר היהודים" (ציור י').
ציור י'
לדעת הכותב, נראים הדברים, שההלכות המיוחסות ליהוחנן הכהן הגדול - יש ליחסן להורקנוס הב', והתואר ראש חבר היהודים מעיד אולי על כך, שכהן גדול זה, שדעת חכמים הייתה דומני נוחה הימנו, שימש זמן מסויים כראש הסנהדרין.
מתתיה אנטיגונוס
בצד האחד מופיע הדגם הרגיל, השופרות הצמודים וביניהם רמון, והכתובת "מתתיה הכהן הגדול וחבר היהודים". הכתובת בדרך כלל משובשת, כיון שהמטבעות נטבעו בעת הדחק. בצד השני מופיעה בתוך זר הכתובת היונית "לאנטיגונוס המלך". עתה, אחרי ימי ההשפלה בידי הרומאים, נשכחה המחלוקת הישנה אודות תואר המלוכה שמימי ינאי; בתואר המלוכה שנתחדש בימי מתתיה אנטיגונוס ראו רק שיבה לגדולתם של חשמונאים ראשונים, היינו, ששוב עומד בראש המדינה מלך. אבל בכתובת העברית קיים רק התואר "כהן גדול" (ציור י"א).
ציור י"א
במספר מועט של מטבעותיו של מתתיהו מצויה בצד האחד דיוקן המנורה בת שבעת הקנים, הידועה לנו מקשת טיטוס, והמשמשת כיום לסמל המדינה. אף על פי שהדגם אשר במטבעות אין בו פרטים מרובים, ניכר בו, שבאופן כללי תואמת צורתו את צורת המנורה אשר בקשת טיטוס.
בצד השני של אחדות ממטבעות אלה מצוי דגם, שהוא מתאר כנראה את שולחן לחם הפנים (ציור י"ב).
ציור י"ב
מהו המובן של מטבעות אלה? לדעת הכותב יש למצוא את הסיבה לטביעתן של מטבעות אלה במסבות המיוחדות של תקופת מתתיהו. השעה הייתה שעת חרום, ורוב העת הייתה מלחמה בין מתתיהו לבין הורדוס והרומאים. יש להניח, שרק מעטים יכלו לקרוא את המטבעות שטבעון החשמונאים, כיון שכאמור הכתב העברי הקדמון כמעט ולא היה בשימוש בימים ההם, ואילו סמלי המטבעות, השופרות והרמון, לא הייתה להם משמעות אשר תדבר אל לב היהודי האוחז במטבעות אלה: סמלים אלה לא היו כמובן סמלים נוכריים - מכך נזהרו החשמונאים, אולם הם גם לא היו סמלים יהודיים מובהקים. נוכל לומר, שהיו אלה סמלים ניטרליים, סמלים שיכלו לראות בהם מובן יהודי מיוחד, אולם הנוכרי שיסתכל בהן, גם הוא לא יראה בסמלים אלה משהו בלתי רגיל, מלבד העדרם של דיוקנאות.
מתתיהו רצה להדגיש במטבע המנורה, שהוא, כהן גדול בן כהן גדול, מצאצאיהם של מתתיהו החשמונאי ויהודה המכבי, נלחם כנגד הורדוס האדומי והרומאים בני בריתו, שנלחם הוא להגן על המקדש ועל עבודת המקדש. והרי המנורה ושולחן לחם הפנים, שניתנו לתיאור בנקל על גבי המטבעות, הם הם שסימלו את עבודת בית המקדש.
מלבד המטבעות אין אנו יודעים על כתובות עבריות מרובות שאפשר לייחסן בודאות לימי החשמונאים. מרבית החוקרים סוברים, שהכתובות אשר בהן כתוב בעברית "תחמ גזר" ולידן ביונית Avkioy היינו - של אלקיוס (חלקיה?) הן מימי החשמונאים. יש להניח שכתובות אלה מציינות את גבול הקרקעות של העיר גזר, אשר בקרבת קבוצת גזר כיום. יש סוברים, שכתובות אלה מציינות אף את תחום שבת. מענין הדבר, שהאות מ"ם אשר במילה "תחום" היא מ"ם פתוחה, ולא מ"ם סופית. עדיין לא נהגו לכתוב מ"ם סופית בסוף המילה.
כן יש ליחס לתקופת החשמונאים כתובת על כד אשר נתגלתה בחרבת קומראן, המקום אשר בסביבתו נמצאו המגילות הגנוזות, ואשר אודותיו עוד נרחיב את הדיבור בהמשך המאמר. על הכד כתב "יוחנן חטלא", היינו, יוחנן מן הכפר חטול או חטולים (מנחות ח, ו': קרוחין וחטולין אלפא ליין) (ציור י"ג).
ציור י"ג
המגילות הגנוזות
שאר הכתובות העבריות הידועות לנו מימי הבית השני, דומני שרובן הן מן התקופה שלאחר ימי החשמונאים.
כלי חרס ונרות חרס
ציור י"ד
בין הכלים יש לציין את הכלי דמוי הכישור (מספר 11 בציור י"ד), ושאר כלים. נר בימי קדם אין פרושו נר בדומה לנרות שאנו נוהגים להדליק אותם כיום, כי אם כלי חרס, שמילאוהו בשמן, ושמו בו פתיל. ופרק "במה מדליקין ובמה אין מדליקין" מכוון לנרות חרס כאלה (ציור ט"ו), שיש להם בתקופה זו בדרך כלל צורה טיפוסית: גוף עגול, ולו פיה מאורכת. בימי הורדוס, כנראה חל שינוי בצורת הנרות: בנר ההרודיני הטיפוסי - לפיה צורה מרובעת. הנרות נותנים לנו איפוא קנה מידה לקביעת הזמן.
ציור ט"ו
קבר יסון
ציור ט"ז
מענין הדבר, שהחשיבות שייחסו החשמונאים לים משתקפת גם במקורות אחרים: כבר ראינו את העוגן המופיע על מטבעותיו של ינאי. בתאור קברות החשמנאים אשר במודיעין (אשר לא ניגלו עדיין בודאות) נאמר:
"ויבן שמעון (הוא שמעון החשמונאי, אחרון בני מתתיהו) על קבר אביו ואחיו, ויגביהו למראה באבן גזית מפנים ומאחור. ויעמד שבע פרמידות זו לעומת זו, לאב, לאם ולארבעת האחים. ולהן עשה מלאכת מחשבת ויעמד מסביב עמודים גדולים, ויעש על העמודים כלי נשק לשם עולם, ועל יד כלי הנשק פתוחי אניות להראות לכל יורדי הים".בדורות האחרונים לא ניסו לשחזר את מצבת קברי החשמונאים במודיעין, דבר שיכולים אנו לנסותו ביתר ביטחון מאשר בדורות הקודמים. אני מראה פה תחזורת של הקברות משנת 0271, שיש לה כמובן רק ערך היסטורי, היינו - היאך שיערו לפני מאתיים שנה את צרותן של קברות אלה. (ראה שחזור קברי המכבים במאמרו של ד"ר זאב וילנאי עמ' 94).
אופני הקבורה
בימי הורדוס מוצאים אנו שינוי: אנשים עשירים מאוד, כגון מלכי חדייב, המלכה הילינה ובנה מונבז וקרוביהם שהיו קבורים ב"קברי המלכים" אשר בירושלים היו קבורים בארונות אבן. אולם עצמות אנשים עשירים פחות, שלא יכלו להרשות לעצמם קברי מידות כאשר נהגו מלכים ושרים, דאגו לכך, שעצמותיהם תאספנה בבוא העת בתוך ארונות קטנים, העשויים בדרך כלל אבן, ושמכנים אותם בשם "גלוסקמאות". גלוסקמאות מרובות ניגלו בחפירות, ובעיקר עסק בחקירתן פרופ' א. ל. סוקניק ז"ל.
צורת הנר ואופן הקבורה שונים הם איפוא בתקופה החשמונאית ובתקופה ההירודינית.
מצודות
בציור י"ז אני נותן את תוכניתה של המצודה הזאת. אחרי שהעיר גזר נכבשה על ידי החשמונאים, בנה לו שמעון החשמונאי בית בגזר (חשמונאים א' י"ג, מ"ח). שרידי הבית גם הם ענין לחוקרים בלבד. מענין, שעל קיר אחד של בית זה כתב כנראה אחד הבנאים, שהיה כפי שמסתבר נוכרי, דברי חרופין.
ציור י"ז
אומנם לא נשארו שרידים של ארמונות החשמונאים. אולם נוכל למצוא הקבלה מסויימת להם בחזית ארמונם של בני-טוביה בצור שבעבר הירדן, שזמנה - עת לא רבה לפני מלחמת החשמונאים (ציור י"ח). בחזית הבנין מצויים אריות.
ציור י"ח
החשמונאים הקימו מספר מבצרים באזור מדברי: את מצודת הורקניה, שנקראה כך על שם הורקנוס הראשון - כיום ידוע המקום בשם חורבת מירד, 15-כ ק"מ ממזרח לבית-לחם, במדבר יהודה.
מצודה אחרת היא אלכסנדריון (כיום קרן סרטבה) בעמק הירדן, 27-כ ק"מ מצפון ליריחו.
החשמונאים הם גם הראשונים שבנו מבצר במצדה, אשר בחלק הדרומי של שפת ים המלח המערבית.
כן ידועה היא מצודת מכוור, אשר בגדה המזרחית של ים המלח.
כל המצודות הללו היו בשימוש גם בתקופת בית הורדוס ובתקופת הנציבים. לעת עתה נערכו חפירות - וגם אלה מצומצמות - במצדה בלבד. במקומות האחרים אין אנו יודעים, אלו שרידים הם מימי החשמונאים, ואלו שרידים הם מאוחרים יותר.
החשמונאים בנו את המצודות במדבר, כדי שיוכלו למצוא מפלט בהן בשעת צרה. כמו כן שימשו מצודות אלה כמקום גנזים לאוצרות המלכים. אלכסנדריון שימשה גם מקום קבורה לחלק של החשמונאים המאוחרים.
קו הביצורים של ינאי המלך
ציור י"ט
חירבת קומראן
בניני קומראן בנויים על גבי גבעה, שהנה שלוחה אחרונה של ההרים מעל לחוף ים המלח. אנו רואים בציור כ' תוכנית של המבנים, כמות שניגלו בחפירות של די-וו והבדינג, הכותב חייב תודה לד"ר י. ליכט על השאילו לו תוכנית זו.
ציור כ'
אחרי ימי החשמונאים היה קיים פה ישוב שנמשך מימי ארכילאוס בן הורדוס או הנציבים הראשונים, ונחרב בשנת 68 אחרי סה"נ בעת מלחמת החורבן. אחר כך הייתה פה נקודת משמר רומאית שהתקיימה שנים מעטות, ולבסוף שהו פה באופן ארעי יהודים בימי מרד בר-כוכבא. כידוע נשמרו המגילות הגנוזות עד לימינו בעיקר מפני האויר היבש של סביבות ים המלח. האויר היבש גם שמר על ממצאי קומראן בצורה משובחה למדי; ותהא דעתנו על אופי הישוב איזו שתהיה - בין אם זה ישוב של איסיים ובין אם זה מרכז של אחוזה - הרי לפנינו פה ישוב מימי החשמונאים, והרבה יש לנו ללמוד ממנו. הגידולים שגודלו כאן - אפשר שהיו אלה גידולי אפרסמון, צמחי בושם, תמרים, וצמחים טרופיים אחרים - היינו, שטח שההכנסה ממנו היא מרובה. מלבד המבנים שנדבר אודותם כאן, ניגלו גם מבנים נוספים, בשטח נמוך יותר.
מבני חרבת קומראן בנויים במקום שהוא מוגבה מפני ים המלח ומן הביצות והיתושים אשר בקרבת המעיינות. כאן גם אפשר לסבול את החום יותר מאשר ליד ים המלח.
נתאר קודם כל את המבנים: מימין, רואים אנו קבוצת מבנים המוקפת חומה. בפינה הצפונית-מערבית נמצא מגדל (מסגד בתורכית) שעובי חומותיו היה לערך 1.5 מ'. המגדל היה בן שתי קומות. המגדל, וכן החומה הסובבת את המבנים, יכלו לעמוד בפני התקפה של נודדים ושל שודדים, אולם אינם חזקים למדי כדי לעמוד בפני התקפה צבאית של צבא מאורגן. היינו, אין המקום מצודה, או מחנה צבאי (אם כי כמובן יכול היה צבא לחנות פה בשעת הצורך), כי אם מרכז של אחוזה; הן עבור שטחי הקרקע המעובדים אשר במישור הבוקיעה (עמק עכור??) אשר ממערב לה. מסביב לחצר ישנם אולמות שונים. האולם הדרומי ביותר (מס' 5 בתוכנית) אפשר ששימש חדר אוכל. בכל אופן רצפתו הייתה בנויה בשיפוע, ואפשר היה לשטוף אותה ע"י הזרמת מים מאמת המים הסמוכה. החדרים האחרים היו רובם חדרי מגורים, ומחסנים. בצד המערבי ישנה גם כן מערכת בנינים. מענינת ביותר היא מערכת אספקת המים, שנבנתה כנראה בימי ינאי. בתוכנית רואים היטב (בצבע שחור - המדרגות הן בצבע לבן) את הבריכות המרובות. לדעת רוב החוקרים שימשו בריכות אלה בחלקן לטבילה ורחצה לחברי כת המגילות, ואילו לדעת הכותב נכרו הבריכות מלכתחילה לצרכים הרגילים של אנשי האחוזה. כדי לאסוף את המים בשטח מדברי זה, בנו אמת מים, שבה יזרמו חלק מימי הנחל הקרוב בעת הגאות אחרי ימי הגשמים.
כן נמצא כאן בית יוצר (מספר 7 בתוכנית) ואולי דיר צאן ( מספר 9 בתוכנית).
אומנם שרידים מרובים לא נשארו כאן, אבל נוכל להשתאות בכל זאת לכלי החרס היפים אשר ניגלו במקום (ציור כ"א). בתמונה הבאה רואים אנו את המדרגות היורדות אל אחת הבריכות - מכאן יכולים אנו לעמד על העבודה המרובה שהושקעה כאן; אפשרי הדבר, שהמדרגות ניזוקו בע רעידת אדמה (ציור כ"ב).
ציור כ"א |
ציור כ"ב |
תגליות מקריות ותגליות בחפירות ארכיאולוגיות הוסיפו איפוא נדבכים נוספים לידיעתנו אודות לתקופת החשמונאים, ותגליות נוספות אין ספק שיוסיפו לשפוך אור על תקופה גדולה זו.
