בין כסה לעשור שהם עשרת ימי תשובה ממעטים היהודים בקהילות אפגניסטאן בעסקים ובדברי חולין ומרבים בלימוד תורה ובמתן צדקה לעניים, וכן כל אחד מפשפש ומתקן מידותיו ורבים הנוהגים בימים אלו בחומרות יתרות משאר ימות השנה ויש הנוהגים לצום וללמוד "זוהר" ו"תיקונים" בימים אלו.

בערב יום כיפור משכימים בחצות לאמירת הסליחות בפעם האחרונה ולשמוע באשמורת הבוקר את סדר "התרת נדרים" "והתרת קללות". בערב זה, כמו בערב ראש השנה, מלא בית הכנסת מתפללים ובין אלו רואים יהודים רבים אשר במשך כל ימות השנה נמצאים מחוץ לעיר בגלל עסקיהם. מי בעניני מסחר ומי ברוכלות בערי השדה של המדינה, אנשים אלו משתדלים להגיע אף ממקומות רחוקים ביותר כדי להיות בחיק משפחתם בימים הנוראים ולהתפלל בתוך הציבור, גם העזרות מלאות מנשים והאמהות מביאות איתן במיוחד את הילדים הקטנים במטרה לחנכם למצוות ולמען ישמעו ויראו את סדרי התפילות והרגלי בית הכנסת. בסיום תפילות הסליחות יושבים על הארץ כמה מזקני העדה כבי"ד והקהל עומד מסביבם בחצי גורן. אחד מראשי הקהל קורא לפני "ביה"ד" את "סדר התרת נדרים". לאחר מכן הולכים איש איש לביתו כדי לקיים מנהג שחיטת כפרות.

ערב יום הכיפור הוא יום ביטול מלאכה מלא, כל חנויות היהודים נעולות ובני הבית עסוקים בהכנות לקראת הצום, כמקובל מרבים לאכול ולשתות ביום זה לשם מצווה. גבאי בתי הכנסת מלאכתם רבה בערב כיפור והם מכינים במו ידיהם נרות שעווה עבים וגדולים ליום כיפור. בחצרות בתי הכנסת רבה העבודה בשעות של לפני הצהרים בעת שמעמידים על האש סירי נחושת גדולים, בתוכם נמצאת השעווה ליציקת הנרות וזריזים הבקיאים במלאכה זו מכינים את הנרות. החומרים לנרות נקנים מכספי הציבור שנאספו במיוחד למטרה זו ונשים צדקניות שזרו את החוטים לפתיליות, לנרות אלו שותף כל הציבור ונקראים "נרות נשמה" ואותם מעמידים הגבאים בכל פינות בתי הכנסת ודולקים מערב יום כיפור ועד למחרת מוצאי יום כיפור.

בגלל קדושה שמייחסים לנרות שדלקו ביום הקדוש, נוטל כל אחד מהמתפללים עם סיום תפילת ערבית של מוצאי כיפור חתיכה קטנה בכדי להחזיקה בכיסו במשך כל השנה, תוך אמונה בסגולתו לשמירה והצלחה. נשים בשעת לידתן ואלו המתקשות ללדת מחזיקות לידן חתיכה מנר של יום כיפור ומאמינות בו כקמיע המקל של צירי הלידה.

כשנסתיימו ההכנות לצום, הולכים לתפילת מנחה. ולאחר מכן לקבל מלקות אצל הרב. גם הילדים שהגיעו למצוות חייבים במלקות בערב כיפור. את "קורת המלקות" המיועדת לכך מוציאים שמשי בית הכנסת בשעות הבוקר מעלית הגג ומעמידים אותה בפרוזדור של בית הכנסת או בעזרת נשים כדי להלקות את מתפללי בית הכנסת. זה סדר המלקות: הלוקה מתפשט בחלק העליון של גופו ועומד מוטה ושחוח נשען על הקורה, ראשו נתון בין שתי ידיו המופנות כלפי מעלה ושמש בית הכנסת קושר לקורה את ידיו ברצועות עור דקה והרב מלקה אותו על גבו ברצועת עור רחבה העשויה מעור עגל (זכר למעשה העגל). שלוש פעמים חוזר ומלקה ואומר בקול רם: "והוא יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" שהם במספר ל"ט תיבות כנגד ארבעים חסר אחד, בשעה שמלקה הרב אומר הסמוך לידו את הפסוקים: אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר זה ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך, והפלה ה' את מכותיך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים ובסיום ו"סר עוונך וחטאך תכופר". לאחר שספג ארבעים חסר אחד, תורם מעות למטרות צדקה והולך לטבול במקווה של הקהילה.

לסעודה המפסקת בערב כיפור עורכים את השלחן כביום מועד, לפני סיום הסעודה ממהרים ללכת לביקור קצר אצל ההורים ואל קרובי המשפחה כדי לבקש מהם מחילה וסליחה ולאחל להם ברכת כתיבה וחתימה טובה. בביקור חטוף זה מכבדים ההורים את הבנים והבנות בכיבוד קל ובמשקה. האמהות מעניקות לבנותיהן הנשואות חפצי מתנה כגון: כלי כסף, תכשיטים, מטפחות משי צבעוניות או דברי מתיקה וכו' הכל לפי מעמדן ויכולתן. ההורים מברכים כל אחד ואחד מבני המשפחה, ואת הילדים מברכים בברכת יעקב לבניו "בן פורת יוסף בן פורת יוסף עלי עין", "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" כשהאב מברך, מניח את היד על הראש והבנים מנשקים לאחר מכן את ידי ההורים. ילדים מגיל תשע שנים ומעלה מקיימים את הצום ושמחים בשל קיום המצווה.

לתפילת כל נדרי הנערך בעוד היום גדול, מתכנסים בבתי הכנסת מנער ועד זקן, איש לא נעדר. גם אלה הסובלים ממחלות קשות והשוכבים על ערש דווי. המתפללים באים חלוצי נעלים ולובשים בגדים צחורים, בשעה זו מורגשת כבר אוירת יום כיפור שהיא מיוחדת במינה, הרצפה מכוסה כולה שטיחים וכרים, אורות נוצצים כאורו של יום מאירים, בזוהרם. בכל פינה דולקים נרות שעווה, שגודלם כגובה איש ושורות שורות תלויות המנורות שהביאו המתפללים לעלוי נשמת יקירים קרובים שנפטרו. בסיום "כל נדרי" עורכים אזכרת נשמות וכל מתפלל ניגש לשליח הציבור ועושה "תפילת השכבה" לעלוי נשמת נפטרין. נוהגים בליל כיפור לערוך מי שברך לקרובים ולידידים ותפילות לשלומם של חולים וחשוכי בנים, ושלום הציבור ואלה שתרמו לבית הכנסת ספרי תורה, פרוכיות, רמונים, מטפחות משי, קולמוסין וכו' וכו' וברכה לשלום המלכות.

רבים מהמתפללים ובעיקר הצעירים מביאים אתם לבית הכנסת כרים ושטיחים ונשארים כל הלילה ערים ועוסקים בלימוד מסכת "יומא", "תיקונים" "זהר" ו"תהלים" עד לאשמורת הבוקר.

בראש השנה כביום כיפור עוברים לפני התיבה שליחי ציבור העומדים בראש הקהל, שהם יראי שמים ונשואי פנים וחוננו בקול ערב ונעים ובקיאים בנעימות הפיוטים. כאשר שליח ציבור אומר את "הווידויים" ו"אשמנו" "בגדנו" ו"על חטא - שחטאנו" מכה באגרופו על חזהו וטופח על מצחו בידו לאות כניעה וחרטה ומעיניו זולגות דמעות ובקולו החנוק מוציא מפיו מלה במלה כדי שהציבור יצא ידי חובה. בשעה שהוא ממלא את השליחות שהוטלה עליו הרי כל מעיניו ומחשבותיו נתונים אך ורק לתפילה. אינו פונה לימינו ולא לשמאלו. עטוף הוא בטלית ופניו אל מול ההיכל, משתפך בתפילה ובתחנונים ותפילתו תפילה זכה, הבוקעת ועולה מרומים.

את חמש התפילות ביום כיפור מתפלל הרב (הש"ץ) לבדו והוא עומד על רגליו מן הבוקר עד לסיום חמש תפילות אבל, נהוג בחלק מבתי הכנסת שהגבאים מחלקים את חמש התפילות לראשי ופרנסי העדה.

ליד שליח הציבור עומדים כמה עוזרים שנקראים "סומכים" והם מסייעים לאמור את הפיוטים והסליחות. פרט למקומות מיוחדים בתפילה שהקהל אומרם בקול ואלו הם בעיקר סופי הפסוקים, את תפילת העמידה (לחש) בימים הנוראים קורא אחד מן הסומכים בקול רם ואחת הסיבות כי בידי חלק המתפללים לא היו מצויים מחזורי תפילה וכן להשמיע לנשים היושבות בעזרה.

התפילה ביום כיפור מסתיימת עם צאת הכוכבים אין הפסקות בין תפילה לתפילה. חלק מן התפילות מתרגמים ובעיקר עבור הנשים. רבים מן המתפללים נראים עומדים במשך כל היום ולא יוצאים מבית הכנסת, ורק בשעות של קריאות בתורה, בשחרית ובמנחה יושבים. חשיבות רבה מייחסים ל"סדר העבודה" בתפילת מוסף המתחיל עם פתיחת דלתות ההיכל. השליח ציבור מתאזר כאן בכל כוחותיו ואומר את סדר העבודה ביראה ובקדושה כאילו זה עיקר העיקרים היום ומאריך עד כמה שהוא יכול ומדגיש כל מלה וכל פרט.

סדר העבודה שבמוסף, שהינו מעין ציור ושחזור עבודת כהן גדול ביום הכיפורים רישומו ניכר מאוד על קהל המתפללים. והוא מעורר התרגשות, אנחות וגעגועים לימים עברו. בסיומו שרים את הפיוטים המתחילים כולם ב"אשרי עין ראתה כל אלה הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו", פיוטים אלו מושרים פסוקים פסוקים בנעימות שונות על-ידי המתפללים ובעיקר שרים אותם הכוהנים והמה מתארים עבודתו וגדולתו של כהן גדול ביום כיפור.

לאחר סיום ערבית עושים הבדלה, מקדשים את הלבנה ואח"כ יוצאים מהצום, יש נוהגים גם במוצאי יום כיפור לערוך ביקור אצל קרוביהם ומכרים כדי לקבל מהם ברכות. עוד בערב מתחילים במצוות הקמת הסוכה.