|
תוכן המאמר:
דפוסי ויניציאה דפוסי אמשטרדם דפוסי קאריץ וסלאויטא דפוס האלמנה והאחים ראם בוילנא תקציר: הדפוס העברי נתכונן שנים מועטות לאחר המצאת הדפוס. בכל מקום שבו התכוננה קהילה יהודית ומספר התושבים הלך ורב, הוקם בית דפוס להדפסת ספרים עבריים, אם ספרים שימושיים כגון חומשים, סידורים, מסכתות הש"ס וכדומה או ספרי מחברים בני הדור. מילות מפתח: דניאל בומבירגו, גרשום שונצינו, מנשה בן ישראל, האחים שפירא, תלמוד בבלי. |
|
משמעות מיוחדת לתולדות הדפוס בדברי ימיו של העם היהודי, הוא "עם הספר". הדפוס העברי נתכונן שנים מועטות לאחר המצאת הדפוס בכלל, אך קשה לומר שערים מסיימות נתייחדו למלאכה זו, שכן בכל מקומות פזוריו של העם היהודי, הוקמו דפוסים עבריים. בכל מקום שבו התכוננה קהילה יהודית ומספר התושבים הלך ורב, הוקם בית דפוס להדפסת ספרים עבריים, אם ספרים שימושיים כגון חומשים, סידורים, מסכתות הש"ס וכדומה או ספרי מחברים בני הדור. גדול היא אפוא מספר הערים שבהם התקיימו בתי דפוס, אולם כאן נצטמצם בציון מספר ערים, שבהם התקיימו דפוסים עבריים במשך תקופה ממושכת ביותר, או שהייתה להם השפעה מכרעת בתולדות הדפוס העברי, מבחינה זו או אחרת. מי היה המדפיס הראשון בישראל? אין בידינו לקבוע מסמרות בנידון, בידינו ספרים שלא נרשם עליהם מקום הדפוס; בייחוד בדפוסים ראשונים שהוקמו בספרד ובפורטוגל (לפני הגירוש) או באיטליה, והוא נקבע, על פי השערה. הוא הדין לגבי שמות המדפיסים, אך, עניין מיוחד בהשערה הנזכרת ע"י אחד מחוקרי דברי-ימי הדפוס העברי ר' א' ס' הברמן, כי ר' אברהם כונת "הכותב בכמה קולמוסים בלא מעשה נסים" כפי שהוא מתאר את עצמו הוא המדפיס העברי הראשון, שכונן את דפוסו בשנה רל"ל בערך, במנטובה, לדעתו יש מקום להנחה שיצאו מתחת ידו ספרים ואין שנת ההדפסה רשומה בהם, הם הספרים העברים הראשונים שראו את אור הדפוס. האותיות הטיפוסיות, שבהן הדפיס כונת, תוקנו על פי האותיות של הכתב הקורסיבי, ואפשר על פי אותיות כתב ידו של כונת עצמו שבהן היה רגיל לכתוב ספרים, כי סופר מעתיק היה האיש לכתחילה, ורק אחרי המצאת הדפוס התמסר לו ונעשה מדפיס במקום מעתיק. ייתכן כי המדפיס הראשון היה מכריז ומודיע על מאורע כזה, מאידך יש מקום לחלוק ולומר כי המדפיס הראשון לא היה מעיר על חידוש זה. מחשש שמא לא יקפצו קונים על ספרים שיש בהם משום חידוש ושינוי מן המקובל, ואף ישתמשו בנוסחה, ששימשה בתקופות מאוחרות סמל למלחמה בחידושים החורגים מגדר המקובל בתיי הציבור, ואשר יש בהם משום פגיעה במסורת המקובלת "חדש אסור מן התורה". |
|
וינציאה לא הייתה העיר הראשונה, שבה הוקם דפוס עברי. קדמו לה ערים אחרות בספרד, בפורטוגל וכן באיטליה עצמה, אולם זכתה ויניציאה, שבה התקיימו במשך שנים רבות דפוסים חשובים ביותר, ובה ראו אור ספרי יסוד חשובים. אחד הספרים הראשונים שיצא מבית דפוסם של שונצינו הוא מסכת ברכות עם פירוש רש"י ותוספות, במהדורה זו נקבעה צורת הגמרא אשר בידינו הן לגבי חלוקת הדפים והעמודים למסכתות התלמוד, והן לגבי צורתו הגופית של דף הגמרא, וחותמם שהטביעו בעתו נשאר כחותם קודש, ובמהדורות הבאות לא הרהיב איש עוז בנפשו לשנותה. |
|
| |
|
דפוס ויניציה, שכ"ה
|
הדף הראשון של ספר יהושע
מתוך תנ"ך שונצינו משנת רמ"ח (1488) |
|
נוסף על משפחת שונצינו, שהוציאה את הדפוס העברי למרחב (גרשום שונצינו הדפיס לראשונה את התנ"ך כולו), יצאו ממשפחה זו מספר מדפיסים חשובים, ומצודתם הייתה פירושה גם לערים אחרות. לתהילה זכה גם המדפיס הנכרי דניאל בומבירגו, מחסידי אומות העולם שכונן בויניציאה את דפוסו, והוא שהוציא לאור לראשונה את התלמוד השלם ואת המקראות הגדולות. בסוף הספר הראשון שיצא מבית דפוסו בשנת רע"ח (חמישה חומשי תורה), מציין המדפיס דניאל בומבירגו: |
"הנה מנעורי גדלתני הטבע כאב, יעורר נפשי החסרה והצעירה, לאהוב החכמה ואוהביה, כל ימי חלדי, עד כי היה לי טבעי למשיב נפש לחזק כוחותיי, לרדוף המושכלות ולהאיר אל עבר, פני, להצילני מטיט היון, טיט העצלות והביטול, וכאשר התבוננתי בקוצר ערכי, כי תורת דף תמימה משיבת נפש, לה לבדה משפט הבכורה, להאיר כל אנוש אשר הוא חי, בכל מיני השלמות והחכמות והדתות והנימוסים כולנה, ולאהבתי אותה מאשר חנן ה' אותי, הקימותי אצלו אומנים חכמים ויקרים, להדפיסה בדפוס, באופן שלם וישר, תורה ונביאים וכתובים, עשרים וארבעה המה מטיבי לכת עם התרגום, להפיק רצון נפשי החסרה, להועיל לה לעיין בם, וגם לזולתי הירא את דבר ה' והחפץ בו, להחזיק בם ולקרוא בהם".
|
|
בבית דפוסו עבדו המדפיסים המשובחים ביותר ומגיהים בעלי שם. כמאתיים יהודים היו עסוקים אצלו והוא השתמש בנייר משובח ובאותיות מאירית עיניים אף ספרים על קלף נדפסו שם על פי הזמנה מיוחדת.
בימים ההם קיבל מהאפיפיור רשיון להדפיס את הש"ס בבלי, והוא היה הראשון שזכה להוציא את שני התלמודים בשלמותם. את התלמוד הבבלי אף הדפיס בשלוש מהדורות והוא הדין לגבי התלמוד הירושלמי בשלמותו. בסוף מסכת מגילה וכו', שנדפסו אלה גם המסכתות הקטנות, מציין המגיה לשבח את בעל הדפוס אשר, |
"הרבה והגדיל והפליא לעשות מכל אשר היו לפניו, ופיזר מממונו ומהונו ושלח לקרוא מבחר האומנים על ידי רוכבי הרכש האחשתרנים, אשר היו נמצאים בכל אלו הגלילות, לעשות המלאכה הנוראה הזאת".
|
|
והמגיה מציין את עבודתו, |
"להאיר עיני המעיינים ובעלי תריסין, לוחמים במלחמת חובה, כדי להגיה עליהם במחיצי וסייפי ורומחי הפרכות והקשיות, וכדי ילמד את בני יהודה קשת, חילקתים שווה בשווה בכל דף ודף, מהגמרא, כמה שמתחיל ראש הדף בגמרא בה מתחילים וכן בסוף הדף בה משלימים, לא מוסיף ולא גורע, הוא צפנת פענח, סביב סביב המזבח, גדר מזה וגדר מזה",
|
|
והיא הצורה שנקבעה למסכתות מאז ועד עתה.
זכה בומבירגו לדברי שבח מופלגים מפי המחברים והמביאים לבית הדפוס וכדוגמא נציין את דבריו של בעל "מקנה אברהם": |
"הוא איש נוצרי, ואת האלוקים הוא ירא, ובשם ישראל לא יקרא, אליו שמתי כל מעיני; כי היא מן המזילים זהב מכיס לעשות לה מממונו, הוציא לחוק תוכות, לכתוב בדפוס מקרא משנה והלכות, על כל המחוקקים ירכות, אף הוא למד ספר ולשון יהודית, ועשה לו מהם עטרות, ומעשיו כזוהר הרקיע מזהירות, לפקוח עיניים עיוורות".
|
|
מערי איטליה עברה מלאכת הדפוס העברי גם לאירופה המזרחית והמרכזית, ונפתחו בתי דפוס בקהילות הגדולות כגון לובלין, פראג, קראקא, ואף בערים קטנות יותר. ברבות הימים נפתחו בתי דפוס גם באירופה המערבית ובייחוד באמשטרדם, וזכות מיוחדת נודעת לר' מנשה בן ישראל, שהניח כאן יסוד לתעשיית דפוס יהודית גדולה, שפרחה במשך מאה וחמישים שנה, ובשעתו הייתה אמשטרדם מטרופולין לספר העברי בעולם כולו. |
דפוס אמסטרדם, תק"א
|
דפוס פראג, תקצ"ב
| |
דפוס לובלין, ת"ו
| ||
|
מטרתו העיקרית של ר' מנשה הייתה לספק ספרי יהדות בעברית ובספרדית, לקהילה הצעירה של אנוסי ספרד, שחזרו ליהדותם באמשטרדם, וכן ליצור לו מכשיר להדפסת חיבוריו המרובים, בהשגחתו ובקרבת מקום לביתו, ולהקל לעצמו את הפצה מעיינותיו חוצה. מכאן שראה את תפקידו המרכזי בשדה החינוך. אף הקים בית דפוס מיוחד להדפסת ספרי תנ"ך, סידורי תפילות ויתר הספרים השימושיים בבית-ישראל, ומאז הפכה העיר למרכז להדפסת ספרי קודש למדינות איטליה ויתר מדינות אירופה, כאמור. |
|
עם התפשטות החסידות גבר הצורך בספרי קבלה וחסידות, ובשנת תקל"ח-תק"מ בקירוב נפתח בית הדפוס בקאריץ, שבו נדפסו ספרי קבלה וכן ספרי החסידות הראשונים שהובאו לדפוס. חשיבות מיוחדת לדפוס קארעץ, ועדות לכך הם הספרים אשר הציגו על שעריהם קארעץ והם מזויפים, ואם כי נדפסו בערים אחרות ציינו על שעריהם את עיר קארעץ, כדי להשביח את מקחם. חשיבות פי כמה לדפוס סלאויטא, שנוסד ע"י רבי משה שפירא בנו של רבי פנחס מראשוני מפיצי תורת החסידות. ש"ס סלאוויטא נדפס בשנות תקס"א-תקס"ו, וגדולי החסידות וביניהם רבי יעקב שמשון משפיטיבקא, רבי לוי יצחק מברדיטשוב וכו' העניקו לו את' הסכמתם. שנים מספר לאחר מכן פתחו בהכנות למהדורה נוספת של הש"ס, ואף הפעם זכו להסכמת גדולי הדור וביניהם רבי שניאור זלמן מלאדי. טרם חלפו ארבע שנים מאז נגמרה ההוצאה השניה מן התלמוד בבלי, וכבר אפסו הטפסים ממחסן המדפיס, ורבים חיפשו אחריה דפוסי סלאויטא נפוצו לא רק בארצם כי אם גם במדינות אחרות, שכן היו חביבים בעיני המוני העם. אף יסדו תעשיית הנייר משלהם, שלא יהיו נזקקים לבתי החרושת השונים במדינה. בשנת תקצ"ד, כאשר מדפיסי סלאוויטא פתחו בצעדים להדפסת הוצאה רביעית של התלמוד בבלי, ניגשו גם המדפיסים הווילנאים ושותפיהם שבעיר הוראדנא, להוציא לאור מהדורה, חדשה מן התלמוד בבלי, ואז התלקחה מערכה נמרצת על זכות הדפסת הש"ס. טרם עברו חמש ועשרים שנה שגבלו הרבנים המסכימים על הוצאת סלאוויטא השלישית, ובכל זאת טענו מדפיסי וילנא שיש להם רשות ההדפסה מפני שהמדפיסים הסלאויטאים כבר מכרו את כל הטפסים שהיו במחסניהם. ורישומיה של המערכה הכבדה שהתפתחה בנדון מצויים בדברי ימי ישראל. היה זה בראשית הקיץ בשנת תקצ"ה כאשר אירע בסלאויטא מקרה מעציב ובעקבותיו נאסרו האחים המדפיסים שפירא וכל בתי הדפוס בוואלין ובמדינות ליטא, שהיו נתונות לשלטון רוסיה נסגרו. כורך הספרים בבית הדפוס התאבד בתליה ואת גוויתו מצאו תלויה בבית המדרש. עד מהרה נודע הדבר לשלטונות הנכרים, והמומר מיכאל בענדערסקי, שנודע כאיש צר ואויב ישראל, הגיש דלטוריה לפני ראש המשטרה בפטרבורג, והטיל על מדפיסי סלאויטא את האחריות לרצח. שני משומדים שהתגוררו בפטרבורג גרינברג וליפסקי, החרו החזיקו גם הם בעלילה זו, כי המדפיסים הדפיסו ספריהם בלי רשיון הצנזור המבקר. הכורך רצה להלשין עליהם באזני השלטון ועל כן מיהרו האחים שפירא וסילקו אותו. הדברים הגיעו לאוזני הצורר הצאר ניקולאי הראשון, שליט רוסיה, והלה החליט לעצור את האחים שפירא עד לבירור משפטם, וכאמור, הורה לסגור כל בתי הדפוס העברים בוואלין וליטא. עניין החקירה נמסר על ידו לבית הדין הצבאי, על מנת לעודד את ההאשמה. ולמרות חות דעת המבקר, שהוכיח את כזבה של העלילה, המשיכו החוקרים בחקירתם, במשפט קדום, מתוך כוונה ברורה לחסל את האחים שפירא. לאחר עונשי מלקות חמורים שהוטלו עליהם, נחרץ משפטם לארץ גזירה, וצערם נגע ללב אביהם הזקן של המדפיסים, רבי משה שפירא, שנפטר מרוב יגון ועצב, על שני בניו שנתפסו על לא חמס בכפם. השלטונות הצוררים העניקו למושלי המחוזות סמכויות נרחבות לשרפת הספרים העבריים החשודים בעיניהם, ורבבות ספרים עבריים הועלו על המוקד, לפי הוראת הממשלה. שנים רבות התענו האחים שפירא בבית הכלא עינויים קשים ומרים. סבלו מידי מעניהם, שייסרו אותם בשוטים ובעקרבים, ורק בשנת תרט"ז, כאשר הקיסר אלכסנדר השני עלה על כסא המלוכה, העניק להם חנינה והם שוחררו מכלאם. בני משפחת הרב מסלאויטא העתיקו את דפוסם לעיר המחוז זיטאמיר, ומעתה הייתה חשיבות בעיני החסידים גם לדפוסי זיטאמיר, באשר המדפיסים המה בני הקדושים, ועל ספריהם קפצו הקונים אף בדמים מרובים. זאת ועוד: בימים ההם הורגשו רדיפות המתנגדים, ועל כן עודדו החסידים הנרדפים זה את זה והחזיקו איש ביד רעהו. דפוס זיטאמיר נפגע אף ע"י מהרסים ומחריבים, הלא הם שניים מסופרי המשכילים שכתבו שטנה עליהם אל שרי בית הביקורת בפעטערבורג, שהם: |
"יושבי חושך, ומחשיכים על התחום של מושב בני ישראל, בספרי חסידות אשר יפיצו ביניהם להגן בפני האור אשר יפוץ בישראל, מרבים הבל בעם ומונעים כל שביב אור מבקוע אל חלונותיו".
|
|
המשומדים שהשפעתם הייתה מרובה בחוגי השלטונות, אף החזיקו בידי המלשינים, ועל פיהם שלח שר ההשכלה את שוטריו "לבער הרעה מקרב הארץ". לפתע פתאום התנפלו על הדפוס, וסגרו דלתותיו בחותמות הממשלה, בתוספת איסור על בעליו שלא לעסוק בהדפסה ברוסיה לעולם. בלשונם הרגו אפוא המשכילים-המלשינים כמה מאות נפשות, הלא הם הפועלים ושהתפרנסו מעבודתם בבית הדפוס והנם לחרפה ולדיראון עולם. |
|
ראשיתו של דפוס זה בשנת תקמ"ט בעיר הקטנה אזיאר הסמוכה להוראדנא, ע"י ר' ברוך ב"ר יוסף מוכר ספרים הוא אבי משפחת ראם. בראשונה הדפיסו במכבש יד של עץ, ספרי עברית קטנים ועל שערי הספרים לא הזכירו את מקום הדפוס כי רק שם הוראדנא. לא ארכו הימים והדפוס הקטן בעיר הקטנה אזיאר, נתרחב עד שהפך להיות הדפוס הגדול ביותר לעברית שבכל העולם, וספריו המהודרים ביותר. עטרת תפארת מלאכת דפוס ראם הוא הש"ס. ראשיתו בשנת תקצ"ד, כאשר החליטו להדפיס ש"ס בבלי עם תוספתא ואלפס עם כמה הוספות על שלפניהם, בעקבות החלטה זו פרץ הסכסוך בין דפוסי סלאוויטא ווילנא, שהתערבו בו כמעט כל גדולי הדור, והוא לא נסתיים אלא לאחר אותה פרשה טראגית, כאשר נתגלתה גופתו של אחד העובדים. נדפוס סלאוויטא, והוא נסגר ע"י השלטונות (ראה לעיל). בעקבות פרשה סוערת זו נסגרו כל דפוסי היהודים בכל ארץ רוסיה. אף הוטל מס של חמשת אלפי רובל לשנה על כל דפוס, ולא נשארו מהם רק דפוס אחד בוילנא, ואחד בקייב, אשר עבר אח"כ לזיטאמיר. כיוון שהופעלה צנזורה חמורה והצנזורים קבעו את מושבם בוילנא, ניתן הרשיון למנחם מן ראם בעל דפוס וילנא, להרחיב את גבולו, ולהדפיס ספרים עבריים לכל ארץ ליטא ולרוסיה הלבנה. דרכם של מדפיסי וילנא לא הייתה בראשונה סוגה בשושנים. אמנם הדפוס נשאר יחיד בכל ארץ רוסיה וספריו פרצו מאד בארץ, ובעליו יכלו להרבות במחיר ספריהם כאוות נפשם, ללא התחרות, אבל שלושה פגעים רעים עמדו לפניהם: * כשמונה מאות מתושבי פולין נרשמו למקנת הש"ס, והממשלה אסרה אז על הכנסת ספרי דפוס וילנא לארץ פולין. * יד הצנזורה כבדה אז על ספרי ישראל, מחקה וכרתה ושינתה הרבה תיבות ומחקה שורות שלמות ועניינים רבים. * מסכת עבודה זרה למשל, נקרא בש"ס ההוא בשם "מסכת עבודת כוכבים ומזלות", ועל כן חזרו בהם רבים מחותמיו. כן נדפסו בתקופה ההיא שלוש מהדורות של ש"ס במדינות שונות, ואם כי הש"ס ווילנא היה מפואר מכולם, אבל לנוכח פגיעותיו ע"י הצנזורה וגם בשל מחירו הרב עמדו המדפיסים בפני בעיות קשות. |
דפוס ראם וילנא, תרכ"ג
|
|
כאמור, הייתה ראשית מלאכתו של הדפוס הוצאת הש"ס המפואר, והם הוסיפו לפאר את הש"ס ולהכליל בו מאות הוספות כתבי יד רבותינו הקדמונים, מפרשי הש"ס, ראשונים ואחרונים, שהיו גנוזים בספריות אשר בקצות תבל. כולם קראו את ההלל הגדול על הש"ס המפואר בהתפעלות עצומה ובתשואות חן, היו מגאוני הזמן ההוא שהתעוררו מעצמם בהתפעלות רבה לכתוב הלל ותודות, וברכות מאליפות להדפסה המפוארת ומהם שהביעו את תמיהותיהם:
א) כי בימים קשים אלה הופיע הש"ס הגדול הנפלא הזה עם התוספתא והאלפס, כצאת השמש בגבורתו וירח וכוכבים סביבו. ב) כי לא עברו המדפיסים את הזמן הקצר, אשר קבעו מראש להוצאה הגדולה הזאת - שש שנים. ג) כי הוסיפו המדפיסים פירושים ראשונים ואחרונים פי שלוש מהבטחתם. במודעה שלהם הובטחו ארבעים הוספות ולמעשה הוסיפו מאה ושלוש. משהושלמה הדפסת הש"ס בשנת תרמ"ו נדפס מדי שנה בשנה בהוצאה חדשה עד שחרב הדפוס. וכדוגמת הש"ס הרי כל יתר דפוסי וילנא המפוארים ביותר. |
|