"ואען שנית ואומר גליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב" (פסוק י"ב)

"זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב" (חגי א' 6).

"ומראשי האבות בבואם לפני ה' אשר בירושלים התנדבו לבית האלוקים להעמידו על מכונו. ככוחם נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש ריבאות ואלף וכסף מנים חמשת אלפים וכתנות כוהנים מאה" (פרק ב' 68-69).

ורבים מהכוהנים והלווים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו, זה הבית בעיניהם, בוכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול. ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בני העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק". (פסוקים י"ב-י"ג).

"אין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם" למרות ש"רבים בתרועה בשמחה להרים קול".

"מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו עתה הלוא כמוהו כאין בעיניכם. ועתה חזק זרובבל נאם ה' וחזק יהושע בן יהוצדק וכו' את הדבר אשר כרתי, אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עומדת בתוככם אל תיראו. וכו'. לי הכסף ולי הזהב וכו' גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאום ה' צבאות". (פרק ג' 3-9).

"זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" (ד' 6).

"את הדבר אשד כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו',

"ויאמר לאלוהים אלה שני בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה.
יצהר - אמר רבי יצחק אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה כשמן זית.
ושנים זיתים עליה - אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית".