"אחרי אשר פעמים הרבה היו מלחמות בארץ ושמעון בן מתתיהו בן בני יריב ואחיו שמו את נפשם בכפם ויעמדו נגד אויבי עמם לקיים את מקדשם ואת התורה ובשם גדול פארו את עמם. ויקהל יונתן את עמו ויהי להם לכהן גדול ויאסוף אל עמיו, וכו' אז יקום שמעון וילחם בעד עמו ויוצא רכוש רב מאשר לו הוציא ויחמש את אנשי החיל מעם וייתן להם שכר. ויבצר את ערי יהודה ובית צור ועל גבולות יהודה אשר היה שם לפנים נשק האויבים וישם שם מצב אנשים יהודים. ואת יפו בצר אשר על הים ואת גזר אשר על גבול אשדוד אשר ישבו האויבים לפנים שם ויושב שם יהודים ואת כל הצורך לתקן אותן שם בתוכן. וירא העם את אמונת שמעון ואת הכבוד אשר רצה לעשות לעמו וישימוהו נשיא להם כהן גדול יען עשותו את כל אלה ובעד הצדק והאמונה אשר שמר לעמו ויבקש בכל דבר את עמו. ובימיו הצליח בידו לגרש את הגויים מארצם ואשר בעיר דוד אשר בירושלם אשר עשו להם מצודה, אשר ממנה היו יוצאים ומטמאים מסביב למקדש ויעשו רעה רבה בקודש. ויושב שם אנשים יהודים ויבצרה לביטחון הארץ והעיר ויגבה את חומות ירושלם. והמלך דימטריוס קיים לו את הכהונה הגדולה בגלל אלה. וישימהו באוהביו ויכבדהו כבוד גדול. כי שמע אשר נקראו היהודים מאת הרומיים אוהבים ובני ברית ואחים כי פגשו מלאכי שמעון בכבוד. וכי היהודים והכוהנים נאותו להיות להם שמעון לנשיא ולכהן גדול לעולם עד אשר יקום נביא אמת. ולהיות להם לשר צבא ולדאוג למקדש ולהעמיד בידו מלאכתו ועל הארץ ועל הנשק ועל המבצרים וכי ידאג למקדש וכולם ישמעו בקולו וכי יכתבו בשמו כל השטרות בארץ וכי ילבש ארגמן וזהב ישא. ולא יוכל איש מן העם והכהנים לבטל דבר מאלה ולדבר נגד דבריו ולאסוף אספה בארץ בלעדיו וללבש ארגמן ולקרס קרס זהב. ואשר יעשה דבר נגד כל אלה, או יבטל דבר מאלה אשם יהיה. ויאות כל העם לקיים לשמעון לעשות כדברים האלה. ויקבל שמעון ויאות להיות כוהן גדול ולהיות שר צבא ונשיא היהודים והכוהנים ולעמוד על כיום" (מקבים א, יד, כט-פז).

"ולא יוכל איש מן העם והכוהנים לבטל דבר מאלה ולדבר נגד דבריו ולאסוף אספה בארץ בלעדיו" (שם יד, מד).

"אתם ידעתם את אשר עשינו אני ואחי ובית אבי למען התורה והמקדש ואת המלחמות והמצוקות אשר ראינו. בגלל זה אבדו אחי כולם בעד ישראל ואוותר אני לבדי. ועתה חלילה לי לחוס על נפשי בכל עת צרה כי לא טוב אנכי מאחי. אבל אנקם נקמת עמי והמקדש ונשיכם וטפכם כי חברו כל הגויים להשמיד אתכם בשנאתם" (שם, יג, ג--ו).

"ותחי רוח העם לשמע הדברים האלה. ויענו בקול גדול לאמר אתה נשיאנו תחת יהודה ויונתן אחיך. הלחם מלחמתנו וכל אשר תצונה נעשה" (שם, יג, ז--ט).

"ויסר ממנה (מגזר) כל טומאה וישבו בה אנשים המקיימים את התורה" (שם, יג, מח).

"לקוח מאת הגולה מחלדי מאת טוביה ומאת ידעיה וכו' ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול. ואמרת אליו לאמר כה אמר ה' צבאות לאמר, הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה'. והוא יבנה את היכל ה' והוא ישא הוד ושב ומשל על כיסאו. והיה כוהן על כיסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם" (זכריה ו י-יג).

"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי" (שם, ד, ו),
"ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה" (שם, ד, ט), ועוד כאלה.

"והרעשתי את כל הגויים ובאו חמדת כל הגויים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר ה' צבאות. לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות. גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צבאות" (שם, ב, ז-ט).

"והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חזק ממלכות הגויים והפכתי מרכבה ורכבים וירדו סוסים ורכביהם איש בחרם אחיו. ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאם ה' צבאות" (שם ב, כב-כג).

"ארבע משמרות עלו מן הגולה ידעיה וחרים ופשחור ואימר. עמדו נביאים שבירושלים ועשאום ארבע משמרות ועשרום ובללום והטילום לתוך קלפי: בא ידעיה ונטל חמש והוא הרי שש וכו', וכך התנו עימהם נביאים שאפילו יהויריב עולה מן הגולה לא יהא אחד מכם נדחה מפניו אלא יעשה טפילה לו. עמדו ראשי משמרות וקבעו את עצמן בבתי אבות" (תוספתא תענית ב, א)