|
תוכן המאמר:
רקע המחלוקת המחלוקת בשיאה הנוסח של פלביוס תקרית ניסוך המים מלחמת אחים בין הפרושים והצדוקים הדי המרד בספרות התלמודית תקציר: שתי כתות דתיות רבות השפעה, שהיו קיימות בתקופת בית שני הטביעו חותמן על תולדות עם ישראל בימים ההם. המחלוקת המתמדת בין שני הכוחות היריבים האלו, פרצה לראשונה אחרי מיגור שלטון יון בארץ ישראל וכינונה של מדינת היהודים על ידי שושלת החשמונאים, הלכה והתגברה במרוצת הזמן, הגיעה לידי התפוצצות מדינית ולמרד גלוי בתקופת שלטונו של ינאי המלך, ושככה רק אחרי שואת חורבן בית המקדש וחורבנה של הארץ בימי הרומאים. מילות מפתח: פרושים, צדוקים, ניסוך המים. |
|
שתי כתות דתיות רבות השפעה, שהיו קיימות בתקופת בית שני הטביעו חותמן על תולדות עם ישראל בימים ההם. המחלוקת המתמדת בין שני הכוחות היריבים האלו, פרצה לראשונה אחרי מיגור שלטון יון בארץ ישראל וכינונה של מדינת היהודים על ידי שושלת החשמונאים, הלכה והתגברה במרוצת הזמן, הגיעה לידי התפוצצות מדינית ולמרד גלוי בתקופת שלטונו של ינאי המלך, ג' אלפים תרנ"ה - תרפ"א למניין בריאת העולם. (76-103 קודם הספירה), ושככה רק אחרי שואת חורבן בית המקדש וחורבנה של הארץ בימי הרומאים. רקע המחלוקת |
מה ראו אבותינו לוותר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופרשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות - צדוקים ובייתוסים, צדוקים על שם צדוק, ובייתוסים על שם בייתום (אבות דרבי נתן פ"ה א' ב.).
|
|
ברייתא זו, אם כי מאוחרת היא, משמשת מקור ראשוני להבנת מהותה הדתית-השקפתית של מחלוקת הכתות על רקע היסטוריה של הבית השני, ומכאן גם הסבר לשמות הכתות - הצדוקים-בייתוסים. ואולם כתות הפרושים והצדוקים אם כי נתהוו מלכתחילה על רקע מאבק אידיאולוגי, נהפכו במרוצת השנים, תוך התפתחות טבעית מובנת, לשני גושים פוליטיים רבי עצמה וחשיבות שהכריעו במלחמתם הבלתי פוסקת לא רק את דמותה הרוחנית של האומה אלא קבעו גם גורלה המדיני בזירת היסטוריה העולמית. תורת ישראל אינה מצטמצמת בענייני האמונה האישיים של הפרט, כדוגמת השקפות דתיות אחרות. פורשת היא כנפיה על כל היקום, על תחומו של הפרט והכלל גם יחד וקובעת היא גדרים וחוקים ברורים לבניינה המדיני החברתי של האנושות. מוסגרת אפוא העובדה שכל החיים החברתיים והאירועים הפוליטיים של ממלכת החשמונאים ושושלת הורדוס שירשה את מקומה - אין להבינם, אלא על רקע מחלוקת כלל לאומית זו וכתולדה ישירה ממנה. המחלוקת בשיאה |
דתניא, מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל,
אמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבניין בית-המקדש אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו. והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו, והיה שם אחד איש לץ לב רע ובלייעל ואלעזר בן-פועירה שמו, ויאמר אלעזר בן-פועירה לינאי המלך: ינאי המלך לבם של פרושים עליך, ומה אעשה? הקם להם בציץ שבין עיניך (תן ציץ של קודש בין עיניך ויצטרכו לעמוד על רגליהם), הקים להם בציץ שבין עיניו. היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן-גדידיה לינאי המלך: ינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרון, שהיו אומרים אמו נשבית במודיעין ויבוקש הדבר ולא נמצא. וייבדלו חכמי ישראל בזעם, ויאמר אלעזר בן-פועירא לינאי המלך: ינאי המלך הדיוט שבישראל כך הוא דינו. ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך? ומה אעשה? אם אתה שומע לעצתי רומסם, ותורה מה תהא עליה? הרי כרוכה ומונחת בקרן זווית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד. אמר רב נחמן בן-יצחק מיד נזרקה בו אפיקורסות... מיד ותצא הרעה ע"י אלעזר בן-פועירא ויהרגו כל חכמי ישראל והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן-שטח והחזיר את התורה ליושנה (קידושין סו' א). |
|
הנוסח של פלביוס השינוי העיקרי המופיע אצל פלביוס הוא בכך שהוא מקדים את התקרית הגורלית הזאת לתקופת יוחנן הורקנוס שקדם לינאי אלכסנדר בשנים ספורות, ג' תרפ"ב-תשי"ג למניין בריאת העולם, (104-135 לפני ספה"נ). יוסיפוס שהבין את חשיבותו הגורלית של המאורע המסופר כותב בין השאר: |
ויינזר (מלך) ממפלגת הפרושים וייצמד לעדת הצדוקים וישם עונש על כל איש אשר ישמור את משמרת הפרושים וילך בחוקותיהם ובגלל זה שנאו היהודים אותו ואת בניו אחריו... כי הפרושים הורו את העם ללכת בדרכי התורה ע"פ המסורת המסורה מפה לפה ואין הם כתובים בספר תורת משה, והצדוקים לא אבו ולא שמעו להם ויחליטו כי רק התורה הכתובה מפי ה' יצאה... ובגלל הדברים האלה היו פעמים רבות ריב ומדון בין היהודים, שנאה עזה כמוות וקנאה קשה כשאול ודמים בדמים נגעו (יוסיפוס פלביוס שם).
|
|
ינאי, שהצליח במלחמותיו נגד האויבים מבחוץ,. לא ידע או לא רצה להבליג על רגשותיו ולא הסתיר השקפותיו הדתיות. התנהגותו הקשה בענייני דת ופולחן שסתרה את כל המנהגים והחוקים שנקבעו ע"י הפרושים, הכעיסה את המוני העם והביאה בסופו של דבר לידי מרד גלוי ושפיכות דמים אכזרית. התקרית הטרגית שבעקבות השתלשלותה המדינית-צבאית פנו הפרושים בבקשת עזרה למלך סוריה; שהייתה מעצמה זרה ועוינת - ארעה נחג הסוכות וקשורה עם ניסוך המים שבעבודת החג בבית המקדש שהצדוקים כידוע התנגדו לו. תקרית ניסוך המים |
"ולמנסך אומר לו הגבה ידך, שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (סוכה צ"ז).
|
|
מגמת חכמים בהוראה זו למנוע השנות חילול הקודש כפי שקרה כבר באותו המעמד (רש"י: שנראה שתתן המים בספל לפי שהצדוקין אין מודים בנסוך המים). אולם המשנה אינה מזכירה מי הוא "האחד" שנסך מים על גבי רגליו וגרם בזה לתקרית הקשה. דבר זה מובא בתלמוד ביתר דיוק והרחבה: |
"תנו רבנן, מעשה בצדוקי אחד(! ) שנסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו וכו'" (סוכה, מח' ב').
|
|
בתוספתא: |
"שכבר היה מעשה בביתוסי אחד שנסך על רגליו" (סוכה ג' ט"ז).
|
|
מכל המקורות המובאים לעיל אין לכאורה ראיה חותכת וסופית שהמדובר כאן בתקרית שארעה בתקופת ינאי שהיו לה תוצאות כה חמורות. מקורות התלמוד מובאים בצורה סתמית: "מעשה בבייתוסי" או "צדוקי" ללא הזכרת שם מפורש. אולם השלמה, ברורה לידיעותינו ההיסטוריות בנקודה זו הננו מוצאים אצל פלביוס המספר: |
"בימים ההם קשרו היהודים על ינאי המלך קשר ובחג הסוכות בעלות המלך (בתפקידו ככהן גדול) על מזבח הפנימי להקריב עולת החג השליכו עליו רבים מבני העם את האתרוגים אשר בידם, ויחרפוהו ויתנו עליו בקולם: "צא, צא בן חללה! לא לך לגשת אל מזבח השם כי אמך הייתה חללה (השווה קדושין סו' א'),
ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו ויט ידו מעל המזבח ויקרא: "חרב, חרב על פרושים! " וישלפו גדודיו שומרי ראשו את חרבותיהם ויהרגו בעם כששת אלפים איש מעדת הפרושים, ויצו המלך לנגוח חומת עץ בבית ה' להבדיל בין חצר העם לבין חצר הכוהנים הפנימי לבל יוסיפו עוד המורדים להרגיזו בבואו לעבוד את עבודת הקודש. גם שכר לו אנשי צבא מבני פיזיציה וקיליקיה להיות תמיד סביב לו ולשמרו בכל אשר ילך" (קדמוניות היהודים יג), |
|
חיבורם ושילובם של המקורות התלמודיים עם סיפוח של יוספוס מאפשר שחזור מלא של המאורע הדרמטי שהביא לידי הרג ששת אלפים יהודים פרושים בהיכלי בית המקדש בעצומו של חג הסוכות. נקל הוא להבין כי פגיעתו החמורה של ינאי ברגשות ההמונים ובקודשי האומה בשופכו את מי הנסוך "על רגליו" הביאה לידי התפרצות ההמון הנסער שדוכאה לבסוף באכזריות נוראה. מלחמת אחים בין הפרושים והצדוקים וכה תיאורו של יוספוס: |
"ותהי המלחמה חזקה וארוכה כשש שנים ויערכו יהודים מול יהודים וייפלו מהם כחמישים אלף איש. ומיום ליום גברה שנאת העם ונקמת דמי בני עם התלקחה מרגע לרגע...
וכראות המלך כי לשווא ישלח אליהם דברים השכם ושלוח לשבת מריב המלחמה שאל את פיהם לאמר: "הגידו נא לי מה אתה מבקשים ממני ואעשה ככל אשר תאמרו רק נוחו ושקטו מהחריב את הארץ". אך הם ענו אותו פה אחד: "לא נבקש מידך מאומה בלתי אם את מות נפשך" ויוסיפו עוד להלחם בו בסערת חימה" (קדמוניות יג'). |
|
תיאורו של יוספוס מצביע על העקשנות הנוראה שבה נוהלה מלחמת האחים. ובהמשך המרידה בתקופה מאוחרת יותר: |
"ואלכסנדר חישל את זרוע עוזו ויך בהם מכה גדולה מאד... ואלכסנדר שם עליה מצור (על בית-עני) וילכדה ויקח את כל הנסים והפליטים בשביה וינהגם שבויי חרב לירושלים ושם עשה מעשה עריץ ואכזר אשר כל שומע תצילנה שתי אוזניו ולבו יעווה ויתפלץ... ובשבתו על מזרקי יין בחיק התענוגים ציווה לצלוב שמונה מאות איש מנכבדי היהודים השבויים ההם גם לשחוט את נשיהם ובניהם ובנותיהם לעיניהם בעוד הם חיים על הצלב והנקמה האכזרית הזאת עולה היא על כל האכזריות אשר עשו עריצי אדם מעולם" (קדמוניות שם).
|
|
הדי המרד בספרות התלמודית |
"ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא: הדי הדדי ומדקטל להן לרבנן לא היה ליה איניש לברוכי לתו וכו'" (ברכות מח' א').
|
|
ובמסכת סוטה מז: |
"אמרי כד קטל ינאי מלכא לרבנן אטמינהו אחתיה לשמעון בן שטח".
|
|
וכמו כן במסכת סנהדרין קד (כן הוא בפירושו של רב נסים גאון אולם איננו בדפוסים שלנו). יחסי השנאה העמוקה והאי-הבנה מחשדנות ההדדית מנעו כל מגע תקין בין הכתות. המריבות הפכו כל מאורע פעוט ערך כשלעצמו, לתקרית רבת משמעות שבעקבותיה התלקחה ממילא ממלחמה מחדש. חכמי ישראל הפרושים הבינו כנראה שאין כל אפשרות וסיכוי של פשרה עם כת הצדוקים ומלך החשמונאים בראשם. הייתה זו מלחמת אידיאות גורלית ומכרעת שיסוד מחלוקתה קביעת דמותה הרוחנית של האומה לכל הדורות. מלחמה על רקע מעין זה עלולה להפסק אך ורק עם חיסולו המוחלט של אחד הכוחות היריבים. ואומנם נמשכה ההתנגשות בין המפלגות היריבות לסירוגין במשך כל תקופת הבית השני עד לחורבנו של בית המקדש וחיסולה של כת הצדוקים. |
