|
תוכן המאמר: פרעה- המוסד חד צדדיות אידיאליזציה של דמות "אלוהותו" של פרעה הפניה הראשונה אל פרעה "לא ידעתי את ה'..." היציאה למים השימוש במטה ממלכה שפלה בפתרוס תקציר: פרעה מלך מצרים מוזכר בתנ"ך פעמים רבות . פרעה הוא מוסד, התנ"ך אינו מזכיר את שמותיהם הפרטיים של הפרעונים למיניהם. בכתבים המצריים לא מוצאים שום איזכור של ישראל. מצרים הייתה משופעת באלילים רבים בעלי חשיבות שונה בנוסף לעובדה שפרעה עצמו ראה עצמו אלוה ולא הכיר את אלוהי העברים. המצרים מעולם לא סיפרו על כישלונות ומעניין שפסיכולוגית כזב זו הונחלה למצרים של ימינו הרואים עצמם כמנצחים תמידיים. מילות מפתח: כישוף, מטה, משה, אהרן, אלוהות, אליל, נילוס. |
|
פרעה מלך מצרים הוא המלך הנוכרי שהתנ"ך מזכירו למעלה ממאתיים וחמישים פעם, גם ארץ מצרים, היא ארץ הנזכרת בתנ"ך יותר מאשר כל מדינה שכנה אחרת, כשש מאות ושמונים פעם מונה התנ"ך ארץ זו בעוד שבבבל נזכרת רק כמאתיים חמישים ושש פעמים ונבוכדנאצר, מלכה הבולט בשבעים פעם. פרעה וארצו מצרים משמשים רקע לחלק מספר בראשית ולרובו של ספר שמות וכן לפרקי חזון ונחמה מרובים בכל התנ"ך. מעניין שהפגישה הראשונה בין עברי ומצרי הייתה חשדנית. אברהם העברי נודד מאור כשדים העיר הבבלית הדרומית ומגיע לחרן, העיר הבבלית הצפונית, ומשם הוא עובר בכל ארץ כנען מבלי שיופיה של שרה אשתו יהיה לו לרועץ. אולם בעומדו לעבור את גבול מצרים נתקל הוא בחששות לגבי בעיית יופייה של שרה. על כל אורח החיים היהודי ובמיוחד על החגים מוטבע החותם של "זכר יציאת מצרים", שכן יציאה זו היא שעשתה את ישראל לעם ואלמלא היא לא הייתה דמות ישראל כפי שהיא עתה. יש אפוא קליפה חיצונית מצרית האופפת את הווייתנו היהודית. ואומנם ילד יהודי יודע על מצרים העתיקה יותר ממצרי משכיל, למרות שהמצרי הוא צאצא ישיר לאבותיו המצרים הקדמונים. ועתה כמה קווים לדמותו של מלך מצרים - פרעה. פרעה - המוסד פרעה הוא מוסד - אין הוא אישיות פרטית. ולכן גם לא מצאו סופרי התנ"ך לנכון להזכיר את שמותיהם הפרטיים של הפרעונים - דבר שגרם לאחת הבעיות הקשות של החוקרים האגוסטולים שהוטל עליהם לזהות את פרעה המשעבד, ופרעה שבימיו יצאו ישראל ממצרים, שכן כמאתיים וחמישים שנה נמשכה תקופת שיעבוד מצרים. |
|
בבעיה זו מתחבטים החוקרים כבר משך מאות בשנים, כשל אחד מצביע על אחד הפרעונים ובונה תלי תלים של נימוקים להסברת שיטתו. וויכוח זה עתיד להימשך עד שיתגלה טקסט במצרים שיצביע ברורות על האמת ההיסטורית. חד צדדיות חד צדדיות זו ניתנת להסברה בשני טעמים: האחת ארכיאולוגי, והשני פסיכולוגי. מחד - ישבו בני ישראל בדלתא שמצרים התחתונה - אזור שסבל הרבה משטפונות מי הנילוס. ערים שלמות נהרסו, ומאזור זה לא נשתמרו כמעט בכלל עדויות דוקומנטרים. רוב התעודות והכתובות נמצאו בקברות שבמצרים העליונה משני צדי "הפס-הפורה" של הנילוס והם בעיקרם טקסטים פונרליים (של קבורה) ואין משתקפים בהם עניינה של מצרים התחתונה. הנימוק השני - הפסיכולוגי, הוא פשוט למדי. המצרים מעולם לא סיפרו על כישלונות. לפי תיאורים מצריים פרעה הוא מנצח תמידי, הגובר ביד חזקה על אויביו ואינו מותיר מהם שריד ופליט. ישנן הוכחות המצביעות על הקונטרסט העצום שבין המציאות ההיסטורית ודברי ההתיימרות של המצרים. מעניין שפסיכולוגית-כזב זו הוחלה בצורה ישירה למצרים של ימינו, שאף הם כידוע בגדר "מנצחים תמידיים". אידיאליזציה של דמות ואם ישנן דמויות שונות הרי אין זה עקב שוני בתכונותיהם אלא עקב העובדה שבמרוצת התקופות משתנים גם האידיאלים. בתקופה אחת האידיאל הוא גיבור כוח. לאחר מכן הנטייה היא לצד טיפוס רוחני יותר. אך אין לזה כל שייכות לפרעה הנוגע בדבר. "אלוהותו" של פרעה בכל הטקסטים המצריים והייתה זו גם אמונה מושרשת עמוק בלב העם המצרי, קיימת האמונה שפרעה הוא אל לפי מהותו, אל אשר ירד לארץ לשכון בין בני אדם. ראו בו צאצא ישיר של אל השמש - רע. המצרים שרו לו שירים ורוממהו כאבי היקום. באחד הטקסטים הוא אפילו מתואר כקניבל העולה לשמים וסועד סעודה המבושלת מאלים, וכל צבא השמים חרד מפניו. אמונת פרעה בהיותו אל מוזכרת גם ביחזקאל: "לי יאורי ואני עשיתיני". כיום קשה לנו לתפוס כיצד יכלה אמונה כזו להיות מושרשת בצורה חיה אצל עם שמבחינות רבות הצטיין באינטליגנטיות, אולם מבחינה זאת היו המצרים שמרנים מאוד. הנחתם הייתה שסדר העולם יתקיים לנצח בלי כל שינויים ו"מה שהיה הוא שיהיה". לכן גם אמרו על המצרים שהם משולים לאפרוח הנושא על גבו את קליפת הביצה ממנה התבקע. הפניה הראשונה אל פרעה בעוד שלפי הציווי הפניה התחילה במלים: |
" ה' אלוקי העברים נקרא עלינו "...
|
| הרי פתח משה בצורה הרבה יותר תקיפה: |
"כה אמר ה' אלוקים שלח את עמי ויחוגו לי במדבר".
|
|
שינו זה נבע מאמונתם העזה של משה ואהרן, שראו עצמם כשליחים חזקים המופיעים בשמו של מלך עולם, ולכן טענו מה שטענו במרץ ובתקיפות רבה. אבל פרעה המלך האלילי איננו נראה כמושפע והוא עונה: |
"מי ה' אשר אשמע בקולו -
לא ידעתי את ה' וגם את ישראל אל אשלח". |
|
ואז אומנם עברו משה ואהרן - שליחי ה' - לסגנון מתון יותר ושחו דבר שליחותם בכנותם את שולחם "אלוקי העברים". |
|
"לא ידעתי את ה'..." ארץ מצרים משופעת באלילים. כשמונים אלילים גדולים היו בה, כמה מאות בינוניים, וכמה לגיונות של אלילים קטנים. בפועל לא היה במצרים איש אחד שידע והכיר את האלילים כולם, גם הכוהנים ידעו רק את אלילי העיר והמחוז בה כיהנו אולם לא יותר מזה. פרעה עצמו היה אומנם מושפע אם היה בא אליו שליח בשם האל רע מהליופוליס, או האל פתח מנוף (ממפיס) הנזכר ביחזקאל כ"גילולים מנוף" או כ"אמון מתבי", "התיש הקדוש" ממנדיס "הפר הגדול אפיס ממנפיס" ועוד. אולם את האלים הקטנים לא הכיר ולא התחשב בהם, למרות שחכם מצרי מסוים מזהיר שגם אל קטן פגיעתו קשה, וקמע זערור עשוי להועיל. שמו של אלוקי ישראל לא היה ידוע לפרעה, וגם עוברי הימים שהיו מביאים מידי פעם שמועות על אלי הארצות השכנות לא פרסמו שמעו של "אלוהי העברים". המדרש מציין שפרעה שלח לבית גנזיו לשאול מה טיבו של "אלוהי העברים"? ומסורת המדרש יש לה אישור גם ממקומות ארכיאולוגיים מצריים, שלפיהם התגלה שהייתה קיימת במצרים אקדמיה שנקראה "בית החיים" ושם רוכזו החרטומים, המכשפים והרופאים. ומסופר על רעמסס שהלך לחקור ב"בית החיים" מי הוא הגדול שבאלים. לראשונה נזכר שם ה' במצרים על קמע מצרי עתיק. היציאה למים וישנם ציורים רבים המראים כיצד כמה אלים רוחצים את פרעה. משה ניצל הזדמנות זו להיפגש אתו, מכיוון שבדרך אחרת כנראה קשה היה לפנות אליו. מה עוד שהיה זה מנהג מקודש במצרים, כשפרעה נמצא בדרך, הרשות הייתה בידי כל אדם לפנות אליו ולשטוח לפניו בקשתו. |
"ראו כי רעה נגד פניכם",
|
| כך הזהיר פרעה את משה ואהרן. ואומנם פרעה נוהג היה להתפאר שהאל רע אביו מוחץ אויביו ושורפם בלהט השמש. והאל רע לפי האמונה המצרית היה שט בשמים ביום, ואילו בלילה היה מנהל מלחמות עם שד בשם אפופיס (מכאן המלה אפפוני חבלי מוות). גם כאן מציין רש"י: |
רע - "מין כוכב יש ורע שמו".
|
|
|
|
השימוש במטה
שני הצדדים, גם משה וגם החרטומים המצריים השתמשו במטה ויש אפילו הטוענים שהמילה מטה מקורה מצרי. בתמונות העתיקות אפשר באמת להבחין בחרטומים שהם מחזיקים
במקלות קטנים. אחד מתלמידי (מר מייזלס) הציע הסבר למילה לטיהם - מטותיהם, ואומנם עיון במקורות אישר השערה זו.
אומנם שני הצדדים משתמשים במטות אבל בעוד שאהרן הישראלי מציין בקביעות שה' הוא העושה נפלאות מאמינים המצרים בכישוף כבריאה עצמאית. (נקודה זו הבליט פרופ' יחזקאל קויפמן במחקריו בתולדות האמונה הישראלית). ממלכה שפלה בפתרוס |
"והשיבותים ארץ פתרוס ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה".
|
|
פתרוס היא החלק האפריקני של מצרים בעוד שהדלתה היא באזור הים התיכון. יש כאן חזון מפורש שרצוי לישראל שיהיו המצרים רחוקים מאתנו ושקועים אי-שם ביבשת האפריקנית.
אומנם בישעיהו מוזכרת פדרציה בין שלושת המדינות - אשור מצרים וישראל - אבל דומה שמציאות ימינו רומזת יותר לרעיון יחזקאל בקינתו המפורסמת של פרעה מלך מצרים. |
