מצות מכונה ומצות של יד
מאת יצחק אלפסי
מחניים פ'
|
תמצית: המאמר סוקר את נימוקי הצדדים בויכוח ההלכתי על מצות המכונה, בתקופה שהומצאו המכונות לאפיית מצות.
מילות מפתח: פסח; הלכה; מצות; |
מכונות לאפית מצות
היה זה חידוש מפתיע בגאליציה אשר יהודיה הורגלו לאפות את מצותיהם ביד ומתוך זהירות יתירה. החידוש עורר תסיסה שהסעירה את כל העולם הלמדני היהודי שבפולין ובגאליציה.
אמנם, מכונה לעשיית מצות הומצאה עוד בשנת תקצ"ח על ידי המכונאי ר' איציק זינגר מראפשוויר שבאלזס-לוטרינגן. אבל מכונה זו לא עוררה כל הדים. להיפך היא זכתה להסכמת רבני צרפת וגרמניה. הראשון שהסכים למכונה היה רב העיר באפשוויר רבי ליפמן בהרז"ל ואליו הצטרפו גם "מיכאל סעריף בלא"א מ' משה ז"ל חנה בערגהיים ואגפיה", רבי קאפיל אינרייך אב"ד פריז ורבני גרמניה - רבי יעקב יוקל עטלינגר בעל "ערוך לנר", רבי וואלף המבורג, ר"מ בפיורדא ומחבר "שמלה חדשה", רבי יצחק דב במברגר אב"ד ווירצבורג.
מצה מטורין, איטליה
הויכוח התעורר, כאמור, רק כשהומצאה המכונה במלכות הקיר"ה, היא ממלכת אוסטריה-הונגריה הגדולה, על אגפיהם מרובי האוכלוסיה היהודית.
האוסרים
ההיתר שנתנו רבני צרפת ורבני אשכנז, אינו נוגע לו, לרבי שלמה קלוגר
"ואין ללמוד מן האשכנזים מכמה טעמים... אל תשנו מנהג אבותיכם. האשכנזים יעשו מה שלבם חפץ כדרכם ואנחנו נלך בעקבות אבותינו ומהם לא נזוז ימין ושמאל".חריף יותר היה רבי מרדכי זאב איטינגע, שראה את המכונה בעבודתה ושעליו הסתמכו כל האוסרים. הוא משמיע דברי זעם קשים:
"כי אש תוקד בקרבי ובלבי עצורה, בראותי כי פשתה משפחות אשר היא לקרחת ולגבחת, בערי אשכנז, גם במדינתנו אשר עודנה משובחת, לבלתי אחוז בקורי עכביש ולצודד נפשות לפורחת, ואחריהם ינהו לקלקל ארחות ומה גם במצווה הזאת החמורה".
מצה מטוניס
שניים מרבני הדור - רבי חיים דמביצר ראב"ד קרקא והיסטוריון מפורסם (מחבר "כלילת יפי". היה ער לפעילות ציבורית, גם בענין מעות ארץ-ישראל, שפרנסי הקהילות החלו משתמשים בהם לצרכי הקהילה, פנה ר"ח דמביצר לגדולי דורו וביקש איסור על העברת כספים מצדקה לצדקה. דברי המשיבים פורסמו על ידו בקנטרס "מגיני הארץ". ירושלים תרס"ד). ורעו - רבי אריה ליב הורוויץ מבית הדין בקראקא, מיהרו לשגר את איסורו של רבי שלמה קלוגר מבראד שפורסמה על ידו בקונטרס "מודעה לבית ישראל" ואת עדותו של רבי מרדכי זאב איטינגע לכל גדולי דורם. הם ביקשו את הצטרפותם לאיסור מכונת המצות.
רבים מרבני הדור נענו ואסרו את המכונות ודבריהם מלווים בביטויים קשים. ביניהם: רבי יהושע השל אשכנזי - רבה של לובלין, רבי מאיר אורבוך - רבה של קאליש, ובעל "אמרי בינה", רבי דב בריש מייזלש - רבה של וורשה.
חריפות במיוחד היו תשובותיהם של צדיקי החסידות, שראו במעשה המכונה, צעד נוסף של ההשכלה שנואת נפשם. להלן כמה ממכתבי צדיקי החסידות באותו דור בקשר למצות המכונה. כותב הצדיק הגאון המפורסם רבי חיים הלברשטאם מצאנז, בעל "דברי חיים":
פועלות ליד המכונה בביח"ר למצות
ביתר חריפות כותב רבי יצחק מאיר אלטר, אבי השושלת של "גור" ומחברם של "חידושי הרי"ם" ו"תשובות הרי"ם" הלמדניים, הרי"מ מגור לא ראה את המכונה, אבל חשש שזהו מעשי משכילים, כפי שנראה ממכתבו. הוא קורא למחדשים אלה "תלמידי ירבעם בן נבט".
ב"ה ג' אמור כ"ח למב"י תרי"ח לפ"ק ווארשא יע"א.
"לשם מצת מצווה"
בני הישוב הישן בירושלים אופים מצות
לא פחות חריף בתשובתו הוא הגאון הענוותן רבי אברהם לנדא מטשעכנוב, שעל אף שהיה מתפלל בנוסח אשכנז, נהרו אליו אלפי חסידים וכה הוא כותב:
השלו והמן מהם ניזונו בני ישראל במסעם במדבר.
מתוך עיטור לספר תהלים שיצא בביזנץ במאה ה- 11
המתירים
לעומת מתנגדים חריפים אלה למכונת המצות, נמצאו רבנים רבים שלא רק שהתירו את מצות המכונה אלא שראו במצות אלה הידור מצווה.
רבני אשכנז הצטרפו כולם להיתר. אליהם הצטרף רבי אברהם שמואל בנימין סופר - רבה של פרשבורג ובעל "הכתב סופר" ואחריו נהו כל רבני הונגריה וקהילות הונגריה שלא השתייכו לחסידים. "והסכמנו לאפות עליה - כותב "הכתב סופר" - כי הכל בזריזות ביותר מעל ידי עוזרים אדם".
גם רבי ישראל ליפשיץ בעל "התפארת ישראל" שעל המשניות, הצטרף בהתלהבות למתירים, אם כי המשיך להחמיר לגבי עצמו.
ברם, גם בגאליציה שכה רבו בה האוסרים, נמצאו מתירים בראשם עמד הגאון הנודע רבי יוסף שאול נתנזון - רבה של לבוב, ומחבר "שואל ומשיב". רבי יוסף שאול יוצא בחריפות רבה נגד האוסרים ופירסם חוברת מיוחדת בשם "ביטול מודעה" כנגד "מודעה לבית ישראל" של רבי שלמה קלוגר ובזה ביטל את כל נימוקי האיסור. תקיפותו של רבי יוסף שאול, גרמה להתמרמרותם של אדמו"רי פולין ורבניה והיחסים ביניהם התחדדו.
כנגד רבי שלמה קלוגר, שהביא את דעות הרבנים האוסרים, הביא רבי יוסף שאול את דעות הרבנים המתירים.
אחד מהם - רבי אברהם יענער, מרבני קרקא, אף קובע:
האוסרים בדור השני
גם בדור השני, שלאחר המחלוקת הראשונה, היו אדמו"רי החסידות קיצוניים בדעתם כנגד מצות המכונה.
כותב בזעם הצדיק - הגאון רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב חתנו של רבי מנדלי מקוצק ובעל "אבני נזר" ו"אגלי טל".
המתירים
אולם גם הפעם נמצאו מתירים. בראשם עמד דווקא גאון גאליצאי וחסיד - רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מברז'אן, אליו הצטרפו רבי מלכיאל הכהן אב"ד לומז'ה, בעל "דברי מלכיאל" ואחרים.
משהוחל לאפות מצות במכונות מונעות בכוח חשמל, לא פסקו התסיסה והמחלוקת. להפך - אלה שהתירו מצות מכונה, פיקפקו אם להתיר מצות של מכונת ממונעת. רבי מלכיאל צבי מלומז'ה מהסס הרבה, אבל מתיר. רבי אליעזר רבינוביץ ממינסק מתלונן:
מצות מצווה
בעיה מיוחדת נתעוררה בקשר ל"כזית מצווה" שהיא חובת היום. האם אפשר לצאת ידי "מצות מצווה" במצות של מכונה?
רבים מאלה שהתירו מצות מכונה, סברו כי לגבי "מצת מצווה", יש צורך ב"מצות של יד". זוהי דעתם של רבני הונגריה - רבי אברהם הכהן קארעפלוס תלמידו של "הכתב סופר" ובעל "אהל אברהם", רבי מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד ומחבר "לבושי מרדכי", רבי בנימין זאב ויס מטשרנוביץ רבי פנחס הלוי צימעטבוים ראב"ד גרוסוורדיין.
אולם היו כאלה שהתירו אף לצאת ידי חובת "מצת מצווה" במצות של מכונה כרבי שמחה בונים סופר מפרשבורג, המרש"ם מברז'אן, רבי משה שמואל גלזנר אב"ד קלויזנבורג, רבי ישעיהו זילברשטיין מוואיטצען.
בדורנו נתפשטו גם מצות יד וגם מצות מכונה. אלה ואלה דברי אלוקים חיים. חסידים, לכל חוגיהם, משתמשים במצות של יד, "מתנגדים" מהדרים להשתמש במצות של מכונה ומהם אפילו משתמשים בו "למצת מצווה".
"מצה זו שאנו אוכלים..."
כשהובאו המכונות הראשונות לירושלים, נתעוררה אף בה המחלוקת שהתעוררה בחוץ לארץ ואף בה היו השוללים מחוגי החסידים והמחייבים מחוגי "הפרושים" - הם "המתנגדים" של ירושלים.
בצה"ל נוהגים לצאת ידי חובת "מצת מצווה" במצות של יד.
טענות האוסרים וטענות שכנגד
טענות רבות טענו האוסרים את מצות המכונה וכנגדם משיבים המתירים.
הטענות המרכזיות:
- המכונות מורכבות מגלגלים רבים, מברגים ושיניים שונות וא"א שלא ידבקו בהם פרורי בצק וא"א לנקותם - האוסרים.
- המכונה זריזה ביותר, לעולם לא יוכלו בני אדם להגיע לזריזותה של המכונה. אנשים מתעייפים, מכונה אינה מתעייפת - המתירים.
- מצות צריכות כוונה ו"לשמן". מצות מכונה אין בהן דעת ואין יוצאין במצות אלה, כשם שאין יוצאים ידי חובה במצות שוטה, חרש וקטן.
לטענה זו של האוסרים, השיבו המתירים, כי היות והמכונה מופעלת בידי אדם, הריהו מכוון בשעת מעשה לשם מצות מצווה ודי בכך.
- לפעמים יש בקמח - גרגר חיטה. אדם מרגיש, מכונה אינה מרגישה.
המתירים: זהו חשש רחוק.
- מצווה להשתדל באפית מצה. על ידי המכונה תשתכח חביבות המצווה. אף על כך תשובה: לא פסקה השתדלות ב"מים שלנו", בהשגחה על האפיה.
נימוקים נוספים של האוסרים
- ההיתר ניתן בסייגים שונים. כיום משנתרבו אופים "עמי הארצות" מי ישגיח על הסייגים?
- ההיתר הוא משום עידוד לרפורמה.
- הפסד לעניים, שהיו מרוויחים על ידי העבודה שנתנה להם באפית המצות. על כך הושב: אפשר להטיל "מס מצות" עבור העניים.
נימוק של המתירים
יש לאפות מצות שלושים יום לפני החג והוא מן המובחר. ביד - לא יספיקו, במכונה יספיקו. ברם, גם המכונות מתחילות כיום לאפות זמן רב לפני "שלושים יום".
רבים מרבני הדור נענו ואסרו את המכונות ודבריהם מלווים בביטויים קשים. ביניהם: רבי יהושע השל אשכנזי - רבה של לובלין, רבי מאיר אורבוך - רבה של קאליש, ובעל "אמרי בינה", רבי דב בריש מייזלש - רבה של וורשה.
חריפות במיוחד היו תשובותיהם של צדיקי החסידות, שראו במעשה המכונה, צעד נוסף של ההשכלה שנואת נפשם. להלן כמה ממכתבי צדיקי החסידות באותו דור בקשר למצות המכונה. כותב הצדיק הגאון המפורסם רבי חיים הלברשטאם מצאנז, בעל "דברי חיים":
"בדבר השאלה אם מותר לעשות מצות לפסח על המשינען הנה ראיתי "תשובות גאוני זמנינו" שהסכימו לאסור וצדקו מאוד בדבריהם, הגם כי על קצת דברים יש להשיב אך די לאסור בזה, אולם גם לדעתי הרבה טעמים עפ"י דין לאיסור אך הם כמוסים אתי כאשר כן קיבלתי מפי מו"ה ז"ל שבכמות אלה הדברים אין לגלות הטעם רק לפסוק הדין בהחלט והשומע ישמע וגו' ולכן בדרך החלט אומר לכם כי העושה מצות על כלי זה הוא חמץ גמור ועוד זאת אודיע כי העיד לפני אדם חשוב סוחר נכבד מפה שהי' אשתקד באונגארין וראה אצל קלי הדעת עושין מצות על המאשין והראה להם שהוא חמץ גמור ונתביישו מאד וגם אמרו לו שהרב המתיר להם מתחרט מאד ולכן ידידי לדעתי שאין להתיר זה בשום אופן ואם לא יאבו שמוע מה נעשה להם אם אוכלים חמץ ממש בפסח ועיין בפסקי מהרי"א שהביא ראי' "שאין להקל מחמת חשש שיצאו חוץ לד"ת" ולכן אין להתיר בשום אופן וד' יצילנו משגיאות ומכשולות ח"ו והיה שלום. יום ב' ער"ח ניסן תרי"ח לפ"ק".ובתשובה אחרת הוא כותב:
"והעיד פה נגיד א' ובפני עדה קדושה איך שאשתקד היה במדינת הגר וראה שאפו מצות על מאשין והראה להם שהוא חמץ והודו לו שיראי השם חלקו ע"ז גם הרב המתיר להם נתחרט על מה שהתיר לכן איך שייך חשש לעז. תמהני על הרב הגאון דקהלתכם מה לו להרבות בפלפול בשביל דבר מבודה כזה והנה גוף המאשין לא ראיתי ואולם לפי מה שציירו לפני נ"ל טעם גמור לאסרו אך לא רציתי לגלותו כי אין דנין רק בראיית עין. סוף דבר נ"ל בבירור שאסור ללוש על מאשין כזה ומחמת טרדות החג הקדוש אפסוק ואומר שלום. ניסן תרי"ח".
פועלות ליד המכונה בביח"ר למצות
ביתר חריפות כותב רבי יצחק מאיר אלטר, אבי השושלת של "גור" ומחברם של "חידושי הרי"ם" ו"תשובות הרי"ם" הלמדניים, הרי"מ מגור לא ראה את המכונה, אבל חשש שזהו מעשי משכילים, כפי שנראה ממכתבו. הוא קורא למחדשים אלה "תלמידי ירבעם בן נבט".
ב"ה ג' אמור כ"ח למב"י תרי"ח לפ"ק ווארשא יע"א.
"על דבר שאלתם אודות המצות לחג הפסח על ידי מאשין וכו' הנני מסכים לאסור כו' וה' יציל את עמו מאותן אנשים שלוחי היצר הרע תלמידי ירבעם בן נבט המתחכמים לנשל מכל מצווה מעט מעט. וכוונתם לעקור את הכל כנראה בעליל מעשיהם. ד' יפר מחשבתם ועצת ה' היא תקום ותדפיסו הדברים לאסור וגם דעת הגאון מופת הדור מו"ה שלמה קלוגר נ"י מבראד שהסכים ג"כ לאסור. דברי ידידם נצח. - הקטן יצחק מאיר בהרב מוהר"י ז"ל".
"לשם מצת מצווה"
בני הישוב הישן בירושלים אופים מצות
לא פחות חריף בתשובתו הוא הגאון הענוותן רבי אברהם לנדא מטשעכנוב, שעל אף שהיה מתפלל בנוסח אשכנז, נהרו אליו אלפי חסידים וכה הוא כותב:
"ב"ה פה"ק טשעכינאווי יום ג' ל"ה למב"י תרי"ח לפ"ק.אל האוסרים מצטרפים גם רבנים אחרים: רבי ישראל יהושע טרונק מקוטנא - מחברם של "ישועות ישראל" ו"ישועות מלכו", רבי משולם ישכר הלוי הורוויץ מסטאניסלאב - מחבר "בר ליואי", רבי משה נחום ירושלימסקי אב"ד קילץ בעל "מנוחת משה", החכם הספרדי הידוע - רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדי חמד". כמעט כל רבני פולין הקונגרסאית הצטרפו לאיסור המכונות.
בדבר המתפרצים לעשית המצות לחג הפסח בכלי מאשינע ברור לדעתי כי הוא ענין רע, והיזיקו מצוי ליפוק מיניה חורבא ומכשלה באיסור חמץ בפסח, ומהראוי למחות בהעוברים להפרישם מאיסורא.
וכבר האריכו בזה הגאונים גדולי הדור דע"י בתשובותיהם. וכו'"
השלו והמן מהם ניזונו בני ישראל במסעם במדבר.
מתוך עיטור לספר תהלים שיצא בביזנץ במאה ה- 11
המתירים
רבני אשכנז הצטרפו כולם להיתר. אליהם הצטרף רבי אברהם שמואל בנימין סופר - רבה של פרשבורג ובעל "הכתב סופר" ואחריו נהו כל רבני הונגריה וקהילות הונגריה שלא השתייכו לחסידים. "והסכמנו לאפות עליה - כותב "הכתב סופר" - כי הכל בזריזות ביותר מעל ידי עוזרים אדם".
גם רבי ישראל ליפשיץ בעל "התפארת ישראל" שעל המשניות, הצטרף בהתלהבות למתירים, אם כי המשיך להחמיר לגבי עצמו.
ברם, גם בגאליציה שכה רבו בה האוסרים, נמצאו מתירים בראשם עמד הגאון הנודע רבי יוסף שאול נתנזון - רבה של לבוב, ומחבר "שואל ומשיב". רבי יוסף שאול יוצא בחריפות רבה נגד האוסרים ופירסם חוברת מיוחדת בשם "ביטול מודעה" כנגד "מודעה לבית ישראל" של רבי שלמה קלוגר ובזה ביטל את כל נימוקי האיסור. תקיפותו של רבי יוסף שאול, גרמה להתמרמרותם של אדמו"רי פולין ורבניה והיחסים ביניהם התחדדו.
כנגד רבי שלמה קלוגר, שהביא את דעות הרבנים האוסרים, הביא רבי יוסף שאול את דעות הרבנים המתירים.
אחד מהם - רבי אברהם יענער, מרבני קרקא, אף קובע:
"לו ידעו גאוני זמננו מהמכשולות הרבות בעשיית המצות, פה עירנו, וראו עשית המצות על המאשינע, כבר גזרו גם הם לעשות מצות רק במאשינע".מעניין לציין, כשם שבפולין הקונגרסית, החסידית, היתה הדעה כמעט אחידה לאיסור. כך בליטא, המתנגדת, היתה הדעה כמעט אחידה להיתר. המכונה לא עוררה כל בעיות. כך התירו את המכונה: רבי אריה ליב בוליחובר בעל "שם אריה", רבי יהוסף זכריה שטרן משאוול בעל "זכר יהוסף", רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מווילנא, רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל "אור שמח", רבי משה מרדכי אפשטיין - ראש ישיבת סלובודקה.
האוסרים בדור השני
כותב בזעם הצדיק - הגאון רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב חתנו של רבי מנדלי מקוצק ובעל "אבני נזר" ו"אגלי טל".
"בדבר המאשין מצות כו' נכונים מאד דברי הגאון מקוטנא זצלה"ה כי מאחר שהגאונים שלפנינו אסרו והרעישו מאד על המתירין יהי מאיזה טעם שיהי כו' מי הוא אשר ישיג גבול אשר גבלו הראשונים כמלאכי השרת ולא יירא מהכוות בגחלתם כו' על כן אם יוכל לבטל מנהג הרע הזה לגמרי מה טוב אך גם אם אי אפשרי על כל פנים ידרוש ברבים כי איש אשר יראת ד' נגע בלבו ילך בדרך שדרכו אבותינו וכל איש יאפה מצות לעצמו וישמח במצווה הבאה לידו ובטח זכות זה יעמוד להם ביום הכסא כמבואר בזהר הקדוש כי עיקר הדין בראש השנה למאן דלא שקיל מיכלא דאסותא והי' בזה שלו".כך כותב גם רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא בנו בכורו של רבי חיים מצאנז:
"ודבר א' שמעתי מאחי הרה"צ דק"ק קשאנוב ששמע מאיש ממדינת פרייסן שאמר שהי' יכול להרוויח סך מסוים באפי' זו רק שאינו רוצה להכשיר ואמר כי אין הכל יודעין דבר זה שהמצות שנעשים במאשין ניתז עליהם שמן מהשמן שנמשחו השרופין וכמעט אין מצה נגמרת שלא ניתזה בצחצוחי שמן כי על השרופין מוכרח להיות שמן שיהיו הולכין במהירות ומחמת מהירות ההילוך א"א שלא יותז ממנו והוי מי פירות עם מים דממהר להחמיץ. כלל הדבר בעל נפש ירחיק לזאת היטב אשר יעשה להתיר בעשיית ערלים ולא בוואלצין והשי"ת ישמור אותנו ממשהו חמץ ונחוג את חג המצות בחדוה ודיצות כנפשכם ונפש המצפה לר"ט".אליהם הצטרפו רבים מרבני פולין וגאליציה כרבי חיים אליעזר ווקס מפיעטריקוב בעל "נפש חיה", רבי ישראל ברגר מבוקרשט, רבי צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק ורבים אחרים.
המתירים
משהוחל לאפות מצות במכונות מונעות בכוח חשמל, לא פסקו התסיסה והמחלוקת. להפך - אלה שהתירו מצות מכונה, פיקפקו אם להתיר מצות של מכונת ממונעת. רבי מלכיאל צבי מלומז'ה מהסס הרבה, אבל מתיר. רבי אליעזר רבינוביץ ממינסק מתלונן:
"וגם בזה - מכונות ממונעות - אין בידי למנוע, כי בעוונותינו הרבים שומעים להקל".
מצות מצווה
רבים מאלה שהתירו מצות מכונה, סברו כי לגבי "מצת מצווה", יש צורך ב"מצות של יד". זוהי דעתם של רבני הונגריה - רבי אברהם הכהן קארעפלוס תלמידו של "הכתב סופר" ובעל "אהל אברהם", רבי מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד ומחבר "לבושי מרדכי", רבי בנימין זאב ויס מטשרנוביץ רבי פנחס הלוי צימעטבוים ראב"ד גרוסוורדיין.
אולם היו כאלה שהתירו אף לצאת ידי חובת "מצת מצווה" במצות של מכונה כרבי שמחה בונים סופר מפרשבורג, המרש"ם מברז'אן, רבי משה שמואל גלזנר אב"ד קלויזנבורג, רבי ישעיהו זילברשטיין מוואיטצען.
בדורנו נתפשטו גם מצות יד וגם מצות מכונה. אלה ואלה דברי אלוקים חיים. חסידים, לכל חוגיהם, משתמשים במצות של יד, "מתנגדים" מהדרים להשתמש במצות של מכונה ומהם אפילו משתמשים בו "למצת מצווה".
"מצה זו שאנו אוכלים..."
כשהובאו המכונות הראשונות לירושלים, נתעוררה אף בה המחלוקת שהתעוררה בחוץ לארץ ואף בה היו השוללים מחוגי החסידים והמחייבים מחוגי "הפרושים" - הם "המתנגדים" של ירושלים.
בצה"ל נוהגים לצאת ידי חובת "מצת מצווה" במצות של יד.
טענות האוסרים וטענות שכנגד
הטענות המרכזיות:
- המכונות מורכבות מגלגלים רבים, מברגים ושיניים שונות וא"א שלא ידבקו בהם פרורי בצק וא"א לנקותם - האוסרים.
- המכונה זריזה ביותר, לעולם לא יוכלו בני אדם להגיע לזריזותה של המכונה. אנשים מתעייפים, מכונה אינה מתעייפת - המתירים.
- מצות צריכות כוונה ו"לשמן". מצות מכונה אין בהן דעת ואין יוצאין במצות אלה, כשם שאין יוצאים ידי חובה במצות שוטה, חרש וקטן.
לטענה זו של האוסרים, השיבו המתירים, כי היות והמכונה מופעלת בידי אדם, הריהו מכוון בשעת מעשה לשם מצות מצווה ודי בכך.
- לפעמים יש בקמח - גרגר חיטה. אדם מרגיש, מכונה אינה מרגישה.
המתירים: זהו חשש רחוק.
- מצווה להשתדל באפית מצה. על ידי המכונה תשתכח חביבות המצווה. אף על כך תשובה: לא פסקה השתדלות ב"מים שלנו", בהשגחה על האפיה.
נימוקים נוספים של האוסרים
- ההיתר הוא משום עידוד לרפורמה.
- הפסד לעניים, שהיו מרוויחים על ידי העבודה שנתנה להם באפית המצות. על כך הושב: אפשר להטיל "מס מצות" עבור העניים.
נימוק של המתירים