"ושמחת לפני ה' אלוקיך אתה ובנך ובתך" (דברים ט"ז יא).

"שלוש מצוות נצטוו ישראל בעלותם, ראיה וחגיגה ושמחה. יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ונשים" (חגיגה ו' ע"ב).

"יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו."

"ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא (שהרי לא יוכל להקריב קורבנות) ונמנו אחיו הכוהנים וטמאוהו בעל כורחו" (זבחים ק' ע"א).

"אתה אומר שהיו אומות העולם ומלכים מתכנסים ובאים לפרגמטיא של ארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלים והם אומרים: הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיה של יהודים מה טיבה? ועולים לירושלים ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד... והם אומרים אין יפה להידבק אלא באומה זו. מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים ובאים ומקריבים זבחים ועולות, תלמוד לומר: שם יזבחו זבחי צדק" (דברים ל"ג י"ט).

"גר שנתגייר בערב פסח בית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר" (פסחים פ"ח מ"ח).

"רבי אליעזר בן יעקב אומר: איסטריוטות היו שומרי צירין בירושלים וטבלו ואכלו פסחיהן לערב" (ירושלמי פסחים ספ"ח).

"באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים ומתקנין את הדרכים ואת המדרכות ואת מקוואות המים ועושים כל צורכי הרבים ומציינין את הקברות".

"בחמשה עשר בו שליחי בית דין יוצאין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות שחלחלו מן הגשמים פרק למועד סמך לעולי רגלים כדי שיהו מתוקנים בשלושה רגלים אלו".

"אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי: כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי עולה לירושלם ודרכים מתוקנים; לשעבר הייתי עולה ואילנות מסככות על ראשי ועכשיו גלויה לשמש.
אמר רבי ברכיה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי עולה וסלי ביכורים על ראשי בהשכמה שהיו אומרים: קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו (ירמיה לא ו), בדרכים היו אומרים: שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (תהילים קכ"ב א'), בירושלם היו אומרים: עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלם (שם ב'), בהר הבית היו אומרים הללו אל בקדשו (תהילים ק"נ א'). בעזרה היו אומרים: כל הנשמה תהלל יה (שם פסוק ה') ועכשיו: אדדם עד בית ה' - דמומה סלקא ודמומה נחתא.
"אלה אזכרה" - לשעבר הייתי עולה לפעמי רגלים בשירות ובזמירות לפני הקדוש ברוך הוא כמה דאמר בקול רינה ותודה ועכשיו בכיה סילקא ובכיה נחתא.
"אלה אזכרה" - לשעבר הייתי עולה המוניות המוניות של חגיגה כמה דאמר המון חוגג.
אמר רבי לוי: כהדין געגע דלא פסיק לא ביממא ולא בלילא ועכשיו טמשא סלקין וטמשא נחתין" (איכא רבא פ"א נב).

"השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ה' אל צור ישראל" (ישעיה ל כ"ט).

"רבבות אנשים מרבבות ערים נוהרים לבית המקדש בכל חג, מהם דרך היבשה ומהם דרך הים ממזרח וממערב מצפון ומדרום" (על החוקים ספר א' סעיף סט).

"ומנין שמעברים את השנה על הגלויות שיצאו ועדיין לא הגיעו, תלמוד לומר: בני ישראל מועדי - עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל" (ירושלמי שביעית פ"ט לט ע"ג ומקבילות).

"חזקת דרכים של עולי בבל אף על פי שמובלעות בארץ העמים טהורות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד מקום שאדם פונה ואין בוש. כלומר הדרך טהורה ונדונית כאדמת ישראל עד לאותו מקום שאדם פונה לעשות צרכיו ואינו בוש יותר".

"וישבת בעריך ובבתיך - בחזקה, לפי דרכנו למדנו שרגלי ארץ ישראל מטהרות ארץ העמים".

"לה' הארץ ומלואה תבל וישבי בה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה. ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו. זה דור דרשיו מבקשי פניך יעקב סלה".

"ה' מי יגור באוהליך ומי ישכון בהר קודשיך הולך תמים ופעל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימר, כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם".

"ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'" (פסוק ו').

"אילו שאינן מביאין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך יחיד או של רבים וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו" (בכורים פ"א מ"א).

"יחיד שנתעצל ולא בא מביא גדי וקרניו מצופות כסף" (ירושלמי ביכורים פ"ג סג ע"ג).

"אין מוציאין זיזין וגזוזטראות וצינורות לרשות הרבים מפני אהל טומאת המת. ואין מלינין בה את המת. ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. ואין עושין בה מקום לגר תושב. ואין מקימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים וכשפינו את הקברים מפני מה לא פינום? אמרו, מחילה הייתה שם שהייתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון. ואין נוטעים בה נטיעות. ואין עושין בה גינות ופרדסים חוץ מגינות ורדים שהיו שם מימות נביאים הראשונים. ואין מגדלין בו אוזין ותרנגולין ואין צריך לומר חזירים. אין מקימין בה אשפתות מפני הטומאה" (אבות דרבי נתן נוסח א פ"ה ומקבילות).

"כל הרוקין הנמצאין בירושלם טהורין חוץ משל שוק העליון, דברי רבי מאיר, רבי יוסי אומר: בשאר ימות השנה שבאמצע טמאין ושבצדדין טהורין ובשעת הרגל שבאמצע טהורין ושבצדדין טמאין, ושבצדדין טמאין מפני שהן מעטין מסתלקין לצדדין".

"הואיל ושוקי ירושלם עשוין להתכבד בכל יום" (פסחים ז' ע"א ומקבילות).

"הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם ועטרו את ביכוריהם. הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל בעלי אומנויות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: אחינו, אנשי מקום פלוני באתם לשלום?" (פרק ג' מ"ג).

"והחליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית" וכו'.

"עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה ילכו מחיל אל חיל יראה את אלוקים בציון" (פ"ד ז'-ח').

"חמשה שערים היו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה, קיפונוס מן המערב משמש כניסה, טדי מן הצפון לא היה משמש כלום, שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה שבו כהן גדול שורף את הפרה וכל מסעדיה יוצאים להר המשחה".

"כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל" (מידות פ"ב מ"ב).

"לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלוש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון, חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחוויות" (מדות פ"ט מ"ג).

"אז ירעו בני אהרון וכוהנים בחצוצרות משה וישמיעו קול אדיר להזכיר לפני עליון, כל בשר יחדיו נמהרו ויפלו על פניהם ארצה להשתחוות לפני עליון, לפני קדוש ישראל. ויתן השיר קולו" וכו'

"ודברו הלוויים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחוויה."

"אמר רבי יהושע בן לוי: ירושלים בנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה פ"ג עט ע"ד).

"אין לוקחים בה שכר מיטות. רבי יהודה אומר: אף שכר מיטות ומצעות לא היו לוקחים. עורות קדשים מה היו עושים מהם? רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנין אותן לבעלי אושפזין, אכסניין היו שרויין מבפנים ובעלי אושפזין מבחוץ" (אבות דרבי נתן נו"א פל"ה).

"ולא אמר אדם לחברו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחברו לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלם."

"תיאודוטוס בן וטינוס כהן וראש כנסת בן ראש בית כנסת נכדו של ראש בית כנסת, בנה את בית הכנסת לשם קריאת התורה ולימוד המצוות את האכסניה והחדרים ומקווה המים לשם הארחת הנצרכים מן הנכר שאותו (את בית הכנסת) יסדו אבותיו והזקנים וסימונידס."

"האומר לבניו, הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם... מעשה וקדמו בנות לבנים" (פסחים פ"ח מ"ג ובבלי פ"ט ע"א).

"בני חבורה שהומנה אחד מהם אפילו מן הצדקה הרי זה חולק עימהם עורות" (תוספתא פסחים פ"ז הט"ז).

"הפסח משחט בשלוש כתות... נכנסה כת הראשונה נתמלאה העזרה נעלו דלתות העזרה תקעו הריעו ותקעו. הכוהנים עומדים שורות שורות ובידיהם בזיכי זהב. שורה שכולה כסף כסף ושורה שכולה זהב זהב, לא היו מעורבין. ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם. שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחברו וחברו לחברו ומקבל את המלא ומחזיר הריקן. כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד. יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שניה. יצתה שניה נכנסה שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית. קראו את ההלל. אם גמרו שנו ואם שנו שלשו, אף על פי שלא שלשו מימיהם. רבי יהודה אומר: מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' מפני שעמה מועטן.
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכוהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים... כיצד תולין ומפשיטין? אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודין שבהן תולין ומפשיטין וכל שאין לו מקום לתלות ולהפשיט, מקלות דקים חלקים היו שם ומניח על כתפו ועל כתף חברו ותולה ומפשיט. רבי אליעזר אומר: ארבע עשר שחל להיות בשבת מניח ידוע על כתף חברו ויד חברו על כתפו ותולה ומפשיט. קרעו והוציא אימוריו במגיס והקטירן על גבי המזבח, יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית, שניה בחיל והשלישית במקומה. חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן" (פסחים פרק ה').

"בערבי פסחים נשחט (התמיד) בשבעה ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת... והפסח אחריו".

"ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח, בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני" וכו' (פ"ג מ"ג).

"והמשררים בני אסף על מעמדם כמצוות דוד ואסף והימן וידותון" (דברי הימים ב' ל"ה ט"ו).

"רבי אליעזר אומר: מנין אתה אומר שאם הייתה חבורה של חכמים או של תלמידים שצריכים לעסוק בהלכות הפסח עד חצות, לכך נאמר: מה העדות וגו'" (מכילתא סוף בא).

"רבי ישמעאל אומר: מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה, לבו מנדבו לתלמוד תורה" (מדרש תנאים הוצאת הופמן עמ' 77).