ולא סדרים - כי במקום החושך הכול מבולבל ואין שם שום סדר.

"מסר לו סדרי חכמה, סדרי נשיאות (כתובות קג, ב), אעפ"י שכתבנו לכם סדרי מועדות" (ירושלמי עירובין ג, ט),

"שאין שם סדרי אדם, כלומר מנהגים, שאין שם יישוב, ואור שלה כמו אופל הוא".

"שאין בארז דבר שומר סדר ויושר בעניינים הפרטיים".

. ..ובפסח אם אין לו יין מקדש על הפת, ואינו אוכל עד שיסדור הסדר ואחר כך אוכל",

"חסל סדור פסח" מאת ר' יוסף טוב עלם, במאה הי"א.

א) סדר הסעודה;
ב) סדר היסב;
ג) סדר נטילת ידים;
ד) סדר מזיגת הכוס. (תוספתא ברכות פרקים ד-ה).

"מנהגות רבות נהגו חכמי ישראל בסעודה וכולן דרך ארץ".

"בג' דברים אוהב אני את הפרסים, הן צנועים באכילתם".

אמנם אתם מלומדים יותר אולם מה שנוגע לסדר הסעודה עולים הפרסים עליכם (אף על גב דרבנן קשישי אתון, פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו - ברבות ח, ב; מו, ב; ליברמן תוספתא כפשוטה ח"א, 76/ 75).

"לאו פרסאי ידענא ולא בבלאה ידענא, מתניתא ידענא..." כאן היא מצטט את התוספתא בעניין סדר ההיסב.

שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר: כי כל שולחנות מלאו קיא צאה בלי מקום (ישעיה כא, ח);
אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של המקום ב"ה, שנאמר: וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' (אבות ג, ג; ראה אבות דר' נתן הוצ' שכטר ע' לז,ב).

כל המסובים נהנו משוויון זכות החרות. ואפילו עני שבישראל, שאינו רגיל כל ימות השנה לאכול סעודתו בהסיבה אלא בישיבה או בעמידה, לא יאכל בליל פסח עד שיסב, כדרך בני חורין להודיע שיצאו מעבדות לחרות. (פסחים י, א); ירושלמי פסחים י, א). בסדר ליל פסח לא רק מסדר הסדר הוא בבחינת מלך, אלא כל ישראל בני מלכים הם!

"הצווי שנצטווינו לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן בתחילת הלילה, כפי צחות לשון המספר, וכל מה שיוסיף לספר ולהאריך בדברים בהגדלת מה שעשו בנו ומה שעינו אותנו המצרים ואיך נפרע לנו ה' מהם, ולהודות לו יתעלה על כל החסד אשר גמלנו - הרי זה משובח, כמו שאמרו: כל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".

חז"ל הזהירו, באופן מיוחד, בפני אכילה גסה בליל פסח: על הפסוק:
כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד, י)
אומר ר' יוחנן: משל לשני בני אדם שצלו פסחיהן.
אחד אכלו לשם מצווה
ואחד אכלו לשום אכילה גסה.
זה שאכלו לשום מצווה - וצדיקים ילכו בם,
וזה שאכלו לשום אכילה גסה - ופושעים יכשלו בם (נזיר כג א' והוריות י, ב).
במקום אחד מפרש רש"י אכילה גסה: מחמת תאווה שאכלו ברעבון,
ובמקום השני: נתכוון לאוכלו לשום קינוח סעודה (ראה תוספות הרא"ש ושאר המפרשים שם).

. .."אלא שאם היה התענוג פועל נעשה בלא כוונה היה בלי ספק בעל בהמי. אבל כשעשה בכוונה לעבוד את ה' ולקיים מצוותו היא בלי ספק פועל שכלי, דומה אל פעל תנועת הגלגלים. ובפועל הזה וכיוצא בו יושג התכלית לא זולת זה כמו שאמרנו. וכן אמרי רז"ל משל לשני בני אדם... וראוי שיהיה הדבר כן, לפי שעל זה הדרך אפשר שיושג השלמות האנושי לכלל המין או לרובו". (ספר עקרים מאמר ג, פרק ה').

השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן,
שניים דרך ארץ,
שלושה מגסי הרוח.
והלכה זו של דרך ארץ נאמרה ביחס לארבע כוסות של ליל פסח (פסחים פו, ב).

"ואף אתה אמר לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"

"מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם? "

"כשרואה הבן החכם את אביו עם שכניו נמנין על פסח אחד, ופעמים מגיע לאחד מהם חלק מועט, והם מקפידים עליו לאוכלם מה שאין רגילים לעשות בשאר הימים להתאסף ולהתחבר יחד בסעודה ולהקפיד לחלק מועט כזה, ולכך היא שואל:
מה העדות והחוקים, כלומר: למה אתם צריכים להתחבר יחד בסעודה, עתה שהוא יום חגיגה ודרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו? ואם מפני חיבת הפסח, הרי יכולים לשלוח מנות איש לרעהו, כמו משאר הקורבנות? !

אין מפטירין אחר פסח אפיקומן - כלומר האיסור לערוך אחרי הסעודה משתה ביין מיני מתיקה, במיני זמר ובהליכה מחבורה לחבורה להמשיך בשתייה ובהוללות, מנהג שהיה מקובל אצל יוונים - הלכה זו, המבוססת על הכתוב: בבית אחד יאכל ומתרגם אונקלס: בחבורא הדא יתאכיל (שמות יב, מו, ראה מכיל תא לפסוק), באה ללמדנו, כי חגיגת הפסח נושאת אופי של הדדיות וסולידריות שאין דוגמתן אצל עמים אחרים. אסור לחוג את חג הפסח בדלתיים סגורות בחוג המצומצם של המשפחה. משום כך אין שולחים מקרבן הפסח מנות לחברו, אלא הכול נאכל בסעודה משותפת, בצוותא בחבורה אחת תוך זהירות מאכילה גסה ושתייה מופרזת המביאות לידי הוללות ושכרות, אלא עיקר הדבר אכילה לשום מצווה המביאה לידי שלמות אנושית, כדברי אלבו בספר עקרים (לעיל).

"שלא להוציא מבשר הפסח ממקום החבורה, שנאמר לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה (שמות יב, מו). משורשי מצווה זו מה שכתוב לזכר נסי מצרים, ומפני שנעשינו בני חורין ואדונים באה המצווה עליו שיהא נאכל במקום החבורה ולא נוציאהו לחוץ, כדרך מלכי ארץ שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברוב עם שלהם, ודלת הארץ בעת יכינו סעודה גדולה ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם, לפי שהוא חידוש אצלם". (ראה כשר, תורה שלמה, כרך יב ע' סט).

"שהרי יש לנו מצות אפיקומן במקומו",