"וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצוצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזיכרון, אני ה' אלקיכם (במדבר י' י').

"והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך". "הרי למדנו שראשי חודשים. שקולין כמועדות".

"נמצאת אומר שראשי חדשים. שקולים כנגד המועדות והשבתות, ומניין שהם שקולים אף כנגד השבתות, ממה שהשלים בנביא והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות (פיסקא "והיה מדי חדש בחדשו").

"נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו, כי זבח הימים שם לכל המשפחה",

"וסעודות גדולות עושין להם".

"לווין בריבית לקידוש החודש"

"בראש חדש ישבו החבורות של זקנים ושל בולווטין ושל תלמידים, מן המנחה ולמעלה, עד שתשקע החמה",

"וצריך בברכת היין לומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר בעגולר גידל דורשים, הורם ולימדם זמני חדשים, טיכס ירח, כילל לבנה, מינה סוררי עתים, פילם צורינו, קרבי רגעים, שבם תיקן אותות חדשים ומועדים, דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, ואומר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה- עומדים לפני נאום ה', כן יעמוד זרעכם ושמכם, וחותם ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים".

ואומר הודו לה' כי טוב, כהיום הזה בירושלם, ששים ושמחים כולנו במקום, אליהו הנביא במהרה יבא אצלנו, המלך המשיח יצמח בימינו, שימנה את הימים בשנים, בבניין בית המקדש ירבו שמחות ויענו העם ויאמרו אמן".

"ירבו בשורות טובות בישראל - מקדש החודש ירבו ימים טובים בישראל - מקדש בראש חודש, ירבו תלמידי תורה בישראל - מקדש בעמנו, מקדש בעבורו, מקודש כתורה, מקודש כהלכה, מקודש בתחתונים, מקודש בעליונים, מקודש בארץ ישראל, מקודש בציון, מקודש בירושלים, מקודש בכל-מקומות ישראל, מקודש בפי רבותינו, מקודש בבית הוועד, הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו, וכולכם ברוכים", ועל כל ברכה ותהילה היו אומרים "הודו לה' כי טוב חוץ מברכת הלווים".

"וכשהוא מקלסו - מקלסו בשנים עשר טובי העיר ושנים עשר חברים, כנגד שנים עשר שבטים ושנים עשר חדשים, ושנים עשר מזלות, ואף על פי שאמר "יעלה ויבא" בבונה ירושלים, וגמר על הכום ברכת הזימון, אותו הכום נותנו לאשתו, לקיים מה שנאמר להניח ברכה אל ביתך ומביאין לו כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן, ואחריו (- אותה ברכה שהוזכרה תחילה), אשר בעגולה גידל דורשים".

"סעודת ראש חודש וסעודת פורים מאחרים ולא מקדימים" (מגילה פרק א' הלכה ד'),

"אימתי מסיבין על החודש לאור עיבורו הא כיצד חל להיות ערב שבת ושבת, מסיבין עליו למוצאי שבת" (מגילה פרק ד') וכו'.

"כשמעברין בית דין את החודש, מפני שלא באו עדים כל יום שלושים, היו עולים למקום מוכן לבית הועד, ועושין בו סעודה ביום אחד ושלושים, שהוא ראש חודש ניסן, אין עולין לסעודה זו פחות מעשרה, ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ואוכלין בעת הסעודה וזו היא סעודת מצווה של עיבור החודש האמורה בכל מקום".

ר' יוחנן הוה עליל (=נכנס) לכנישתא (=בית-הכנסת) בצפרא, ומלקט פירורין ואכיל (- לקט את הפירורין ואכל), ואמר יהא חלקי עם מאן דקדש ירחא הכא".

"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ ממה שמוציא בשבתות וימים טובים וראש חודש וחולו של מועד".

"וליס לוה ללראס. שהר קדוס עלי שראב" (- אין לו לראש חודש קידוש על משקה, סידור רס4ג עמ' קכ"ח),

"ומצווה לאכול בר"ח כמו מועד, דאיתקש בתורה וביום. שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ובנביאים 'והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, וכתיב מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, וכתיב והשבתי כל משושה חגה חודשה ושבתה וכל מועדיה, וכתיב בשאול גם תמול גם היום, אל הלחם והשיבו יהונתן כי זבח משפחה לנו", והדברים הובאו כלשונם ע"י בעל "כל בו".

"ומצווה להרבות בסעודת ר"ח, דגרסינן במגילה באלו אמרו מקדימין וכו'

"וחייב לקבוע סעודתי בר"ח על הפת ולברך ברכת המזון".

"וצריך כחולו של מועד לומר בראש חודש והשיאנו",

"דכשחל בחול עושים מאכל אחד יותר מבכל הימים, לכבוד ראש חודש, וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה. שנוהגים בכל השבתות, כדי שיהיה כבוד של ראש חודש". מרן בעל בית יוסף מסביר את דעת הטור:
"דתנן בפ"ק דמגילה באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, וקאמר עלה בירושלמי באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, קריאת מגילה, ותרומת שקלים, אבל סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין, ומדקתני סעודת ר"ח בהדי סעודת פורים, משמע לרבנו שמצווה היא אולם כנראה שאין דעתו מזדהה במלואה עם דברי הטור "ומיהו לפי מה שפירש הר"ן אין ראיה לכאן, שהוא כתב סעודת ר"ח פירוש שהיו עושין, כשהיו נכנסין לעבר את החודש, והראיה. שהביא מדאיתקש למועד סמך בעלמא היא, וגם מה שהביא מדכתיב כי זבח משפחה לנו, יש לדחות דאיכא למימר דלאו משום ר"ח היה, אלא שהיה דרכם להאסף המשפחה לשמחת מריעות, וקרה מקרה שנאספו ביום ההוא, ועוד דאפשר שלא עשו המשפחה זבח כלל, אלא דוד היה אומר ליהונתן שיאמר כן לשאול, ומיהו אפשר דאפילו הכי מצי לאתויי. קצת ראיה מדאמר דוד ליהונתן שיאמר, כן לשאול ביום החודש, אלמא מנהגם היה לעשות זבח משפחה ביום ר"ח".

והכי נקטינן להרבות בסעידת ר"ח, וכשחל נמי רעה בשבת חייב להרבות בסעודה באחד בשבת, בשביל סעודת ר"ח, שהיה חייב בשבת".

"נאך ראש חודש מאהל".

"תמיהה גדולה, למה לא נהגו אצלינו כלל בסעודת ר"ח, וכל שכן כשחל ר"ח בשבת שאין עושין סעודה ביום ראשון",

"ושמא תפסו העולם כיון דבש"ס שלנו אין זכרון לזה, דהנה הפסיקתא, שמנתה ר"ח בהדי הוצאות דשבתות ויו"ט, ליתא בגמ' שלנו",

"ומכל מקום נכון לחוש לזה, אבל מה נעשה שיד הזמן קשתה עלינו, ומ"מ המהדרים מוסיפין איזה מאכל בראש חודש, וכן בשבת ראש חודש מוסיפין תבשיל לכבוד ראש חודש".

"לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" יש עדן עילא ועדן תתאי עדן תתאי נקרא גן לעדן דלעילא, אילו דמשתכחין בגן תתאי אתהנין מהאי עדן דעלייהו בכל שבת ובכל ראש חודש, הדא דכתיב וה"ה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו".

"מצווה להרבות סעודות ר"ח כמו במועד, דאתקוש בתורה וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ובנביאים כתיב והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו"

"כמו שאדם חייב לכבד המועדים כך חייב לכבד ראש חודש, שגם בו יש הארת נפש יתירה" (,,אור צדיקים". סימן ל"א אות א') ודבריו הובאו ע"י החיד"א בספרו "מחזיק ברכה".

"בכל שלוש סעודות משוררים ומחללים ומזמרים",

"עושים ראש חודש קרוב לשבת באכילה ושתייה ומלבוש" (רבי אברהם הלוי תושב צפת).

"כי יש קדושה בר"ח, ועם היות דקדושת יו"ט יותר מר"ח, מצינו מעלה לר"ח יותר מיו"ט, והוא שאין אור גהינום שולט בר"ח כשבת, כי שבת ור"ח הונחלו מיום שנברא העולם, אבל יו"ט באים מצד הנסים שנעשו אחר כך".

"בארצות המערב נהגו להדליק נרות לכבוד ר"ח כמו בשבת, ומנהג נכון הוא", כי יש שמחה גדולה בראש חודש כנזכר בזוה"ק" (פרשת נח).

"ואיש התמים יהיה ביתו מלא צדק, להיות אוכלי שלחנו אורחים הגונים כמו ביו"ט".

"שהיה מהדר לאכול שלש סעודות בראש חודש, כדי שיוכל לברך ברכת המזון עם יעלה ויבוא",

"בעה"ק ירושלים תוב"ב נהגו שלא לאכול בשר מראש חודש אב עד התענית, ואם נשאר לו בשר ממה שקנה לצורך אוכל נפש לר"ח או לשבת, שמע שאומרים בשם הרב המהר"א יצחקי שהיה אוכל משיורי ראש חודש ושבת ושכן נהגו אחריו, והביא הרב המהבר ראיה לזה. (מפ"ק דחולין ד' ט"ו) דאיבעיא להו בשר נחירה שהיה להם לישראל בכניסתם לארץ וכו', ונשאר בתיקו. והרא"ש מוסיף לדברי הגמרא דנפקא מינה למי שאסר על עצמו מין אחד מהמינים בהגיע זמן פלוני, וקודם אותו הזמן היה לו מאותו המין, אם מותר לו לאכול כיון שהיה בידו בזמן ההיתר, והוא הדין לגבי סעודת ראש חודש אב, כיון שאינו אלא מנהג ומכיוון, שנשאר הדבר בתיקו אזלינן לקולא. כן הוא מביא יסוד להיתר בשם "גדול אחד" ואילו בשם בעל ספר "נחפה בכסף" - הוא מחלק בין ראש חודש לשבת דשיורי שבת אסורים, ושיורי ראש חודש מותרים והרב בעל "קול יהודא" תמה על כך "דמחזי כחוכא ואיטלילא", והיא ממשיך לדין להיתר אך למרות זאת היא מסכם: "כל זאת הנני כותב לא להלכה ולא למעשה, כי כדאי הוא בית אלקינו וכו' (בני יששכר מאמר חדשי תמוז-אב). יש להוסיף כי רבי אליהו פוסק דוחה את יסודי ההיתר לגבי ר"ח אב (שות' מור ואהלות אוהל ברכות והודאות סימן ל"י).

"שיזמין אורח ת"ח לביתו, ואז יומא טבא הוא לו ואין לך סעודת מצווה גדולה מזו שגם בני ביתו מותרים לאכול בשר ולשתות יין, וקרוב בעיני להתיר לזמן כל הלומדים וחכמים שבעיר לכבודו, והרי זה סעידת מצווה, ובכל אלו מותר לאכול בשר".

"מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת" (מלכים-ב' ד' כ"ג), אנו למדים "מכלל דבחודש ושבת מחויב אינש לקבל פני רבו (סוכה כ"ז) וכן מצינו במדרש רבה "רבי שמעון בן חלפתא הוה סליק בשלמיה דרבי בכל ראש חודש" (ויקרא רבה פ' י"ח).

"בראש חודש כמו בחג יש לקבל את פני רבו" (או"ח סימן ש"א).

"ושם בת אשר סרח" כי "סר"ח ר"ת סעידת ר"ח והוסיף "כי יש תתק"ג מיני מיתות בעולם ר"ל כמספר תוצאו"ת, כמ"ש למות תוצאות, אולם המלים והנה בת אשר בגמטריא תתק"ג ומכאן יכולין לבטל זאת ע"י סעודת ר"ח.

"אמרי נועם" (ח"ב בסוף הספר בתשובות) עניין אמירת ברכי נפשי בסעודת ר"ח ושאין בזה חשש ד"בשיר לא ישתו יין"

"מצווה להרבות בסעודת ראש חודש",

"ואף על גב דמעיקר חיובא, אינו מחויב לאכול דברים הטעונים ברכת המזון, ויכול לצאת בשארי דברים - מכל מקום המוציא על סעידת ראש חודש, ואוכל ושותה בו בטוב, הרי זה משובח",

"ואם הוא עני ואין ידו משגת יוסיף לפחות בפירות שיקנה מין פרי לאכלו בראש חדש". האחרונים (כף החיים ועוד) "יש לאכול סעודת ר"ח על השלחן ודרך כבוד כמו בשבת ויו"ט, וכן יש לבצוע על שתי ככרות, כדי לכבדו יותר מן החול, והמכבד את המצות שכרו כפול ומכופל".