|
תוכן המאמר: האסטרטג אפאמינונדאס חכמת-המלחמה של יהודה המכבי המכבי מכה באגף הימני גדול גיבורי ישראל תקציר: יהודה המכבי היה גיבור בתולדות ישראל ובתולדות האנושות. הוא קבע לו ייחוד עצמי בתולדות הגבורה בישראל. שלט בחכמה ובתבונה בכל תכסיסי המלחמה של דורו. על-אף גבורתו הצבאית וכושר מנהיגותו היה יהודה המכבי איש עניו וראה בכל מע. שיו יד ה' בלבד. מילות מפתח: יהודה המכבי, בכחידס, ניקנור, פלאנאקס, עמאוס. |
|
בספר חשמונאים מוכתר יהודה המכבי בתואר "גיבור מושיע בישראל". תואר זה שניתן לו בימי חייו היה לסמל של גבורה מופלאה בכל הדורות. בהיסטוריה של העם היהודי הופיעו בזמנים שונים אישים עטורי גבורה, ועל כולם עולה יהודה המכבי ברוחו הגדולה, באמונתו האיתנה, בשימת נפשו בכפו ובראש ובראשונה בהיותו גיבור מלחמה הממזג מסירות נפש עילאית עם תבונה, גבורה ותשועה כאחת. מלחמות רבות נלחם המכבי מאז נתמנה ע"י אביו מתתיהו לשר הצבא ועד ליום מותו, היינו בתקופה של שבע שנים בקירוב. חושבני, שגבורתו הגיעה לשיאה במלחמתו נגד האגף הימני של הצבא היווני בפיקודו של בכחידס כמתואר בחשמונאים א' פרק ט'. במלחמה זו יצא יהודה המכבי בשמונה מאות איש נגד עשרים ושנים אלף צבא יווני מובחר, הערוך לפי המערך היווני הקלאסי של פאלאנקס ולו שני אגפים. האגף הימני החזק הכבד, והאגף השמאלי הנייד הקל. הופעת האגף הימני מודגשת בסיפור המלחמה כי הוא נשלח במיוחד ע"י מלך יוון. |
"וישמע דמטריוס כי נפל ניקנור וחילו במלחמה ויוסף לשלוח את בכחידס ואת אלקימוס שנית לארץ יהודה ואת האגף הימני אתם". (חשמונאים א', ט' 1). |
|
התרגומים העבריים לספר החשמונאים תירגמו "הקרן הימנית", אבל מוטב לתרגם את המונח היווני keras - כנף, אגף. נוכל לעמוד על המשמעות המדויקת של הופעת האגף הימני והבנת תפיסתו האסטרטגית של יהודה המכבי מתוך התבוננות בתולדות האסטרטגיה היוונית הקלאסית. האסטרטג אפאמינונדאס פיליפוס ואלכסנדר מלכי מוקדון היו תלמידים נאמנים של גדול האיסטראטגים היוונים אפאמינונדאס, הם השתמשו בשיטתו הטקטית אלא שהכניסו שינויים חיצוניים, בלתי מהותיים. אלכסנדר מוקדון שינה את המערך בזה שהאגף החזק המתקיף היה הימני דווקא, וכן הוא שם פרשים מזוינים בנשק כבד במקום ההיפלוטים של אפאמינונדאס. אלכסנדר עצמו התייצב בראש האגף הימני המתקיף, ובשיטה אסטרטגית זו יצא לכבוש את אסיה בצבא שמנה 43.000 רגלים ו- 5.500 רוכבים שנתחלקו לחלקים כבדים ולחלקים קלים. הצבא המתקיף במובחר היו הפרשים המקדונים, הקואלריה הכבדה. הטקטיקה שלו הייתה: לשבור את חזית האויב בהתקפה מוחצת אחת. שיטת הרזרבה של התקפות גלים אחר גלים היא מיטב היצירה האסטרטגית הרומית, והם גם כבשו בעזרתה לאחר מכן את העולם. הצבאות של המדינות ההלניסטיות המשיכו את המסורת של אלכסנדר מוקדון, והאגף הימני הוא שהיה פאר הצבא ושימשו בו העילית הנבחרת מצאצאי היוונים המקדוניים. הם חזרו שוב לאינפנטריה כבדה במקום הקואלריה הכבדה של אלכסנדר מוקדון. חידוש שהונהג בסוף ימי אלכסנדר ופותח אח"כ, היה הכנסת פילים מאולפים למלחמה כפי שלמדו היוונים מההודים. במערך של המדינות ההלניסטיות הופיעה תמיד האינפאנטריה הכבדה והמאומנת ביותר באגף הימני. ועתה נוכל להבין את מצבו של יהודה המכבי שעה שהוא עומד בפני אגף ימני זה. רושם הקורות בספר חשמונאים א' מסתמך על עד ראיה, כי הוא נותן בפרק ט' אחד התיאורים המפורטים של מערך מלחמתי לפי שיטת האגף הימני המתקיף. אמנם, נזכר כאן בפעם הראשונה אגף ימני זה. יתכן שהפעם הפעילו היוונים את השיטה לפי צורתה הקלאסית המלאה. ניתוח של מלחמות יהודה המכבי מראה שהמצביאים היוונים העריכו אותו תחילה בקלות דעת וראו בו ראש חבורת מורדים בלתי סדירה. תחילה ניסו לדכא חבורה זו ע"י גיוס חיל המצב משומרון וקצת שכירים בפיקודו של אפולוניוס. כאשר הכה יהודה המכבי שוק על ירך את החילות היוונים המקומיים, פרט לאלה אשר הסתגרו במבצרים, יצא נגדו המפקד האזורי סירון שאסף בעיקר מחנה שכירים גדול. רק לאחר מכן הייתה המלחמה נגד יהודה המכבי לעניינה של הממלכה הסילבקית כולה. במלחמה שליד עמאוס גייס האויב 40.000 לוחמים רגליים ו- 7.000 פרשים. הרי כאן לפנינו מספרים בגודל צבאו של אלכסנדר הגדול. המספרים הגדולים אין בהם כדי להפתיע אותנו, כי במלחמות השונות של הדיאדוכים גויסו צבאות במספרים גדולים. הנה מסופר על תלמי פילדלפוס שהיו לו 220.000 רגלים ו-40.000 פרשים. חכמת-המלחמה של יהודה המכבי |
"ויאסרו המחנות למלחמה בשלשה עשר לחודש אדר וינגף מחנה ניקנור וייפול היא ראשון במלחמה וכראות מחנהו כי נפל ניקנור וישליכו את נשקש וינוסו" (חשמונאים א, ז' 43).
|
|
בספר משמונאים ב', ט"ו 17 מסופר על מלחמה זו שיהודה ואנשיו לא נערכו במערך קרבי כאשר התקיפו את חילות ניקנור, |
"כי גמרו בדעתם לבלתי ערוך מחנה כי אם להתנפל בגבורה ולאסור בכל תוקף את המלחמה ולהכריע את העניין". |
|
מכאן שהצבא היווני-סורי נמצא במערך מלחמה שהתאים לקרב נגד מערך מלחמה דומה, אלא שאנשי יהודה התקיפו אותו בשצף קצף מבלי להיערך ולהשתמש בשיטת מלחמה מסודרת. לא פורש כאן כיצד נערכו היוונים בקרב מכריע זה ובאיזו שיטת לחימה נקטו הם. מכל מקום הקדמונים העריכו מאוד מאורע זה, ואף קבעו לו יום זיכרון לדורות, יום ניקנור. לעומת זה יש תיאור מפורט של מערך מלחמתי יווני-סורי בהשתתפות המלך עצמו, מערך שהכוח המרתיע היה מרוכז בו מסביב לפילים. מערך זה טופח, כאמור, ע"י הסלבקים הסוריים, שהחזיקו לשם כך עדרים של פילים. הייתה כאן מזיגה של שיטות טקטיות יווניות עם שיטות מלחמה הודיות. בתיאור מלחמה זו בפרק ו' נאמר שכל פיל הלך בראש גדוד בן אלף איש מזוינים בנשק כבד, מוקף בחמש מאות פרשים. המחנה הסורי התפרס על שטח רחב ידים. על גודל הצבא ניתנו מספרים מוגזמים: 100.000 רגלים, 20.000 פרשים ו-32 פילים. מכל מקום היה זה מחנה גדול מאוד, הגדול מבחינה מספרית שבכל מלחמות יהודה המכבי. יש לציין שיהודה המכבי ארגן לו בינתיים מעין "פלמ"ח" קבוע צמוד אליו, בן שלושת אלפים איש. היה זה צבא העילית היהודי. המכבי גיס למלחמה זו נגד המחנה העצום של האויב עוד כוחות ובסך הכל עמדו לרשותו עשרת אלפים איש. היה זה הכוח המכסימאלי שהגיע אליו אי פעם שר צבא יהודי זה. הוא גם לא הסכין במלחמה נגד מערך זה של פילים, הצועדים בחזית ומכוונים להטיל אימה יתרה. יהודה ואנשיו התקיפו את המחנה הגדול והפילו ממנו חללים ואחד מגיבוריו אף הכה פיל גדול אחד בהנחה שהמלך רוכב עליו. אולם יהודה לא הצליח להטיל מבוכה בקרב המערך המלחמתי העצום הזה ונסוג, שלא כרגיל, לירושלים, שהספיק לטהרה ולבצרה באחת ההפוגות המועטות שהיו לו לפני כן. האויב עמד לערוך מצור על ירושלים, אלא שפרצו תככים פנימיים בממלכה והיוונים מוכנים היו להיכנס למשא ומתן של שלום ולשוב במהרה לאנטיוכיה. יהודה המכבי היה גם דיפלומט וקשר קשרים עם הרומיים נגד היוונים, ומעולם לא הופל בפח ערמומיותם של היוונים-הסורים. אולם אין כאן המקום לעמוד על בחינה זו באישיותו. מן הראוי להזכיר שהוא השתדל לקיים הלכות ארכאיות שבתורה על הנוהגים במחנה מלחמה וקרא לפני כל קרב, כפי שנאמר בספר דברים, שנוטע כרם ומארשי נשים ישובו לבתיהם. הוא גם חש לעזרת הישובים היהודיים הפזורים מסביב לארץ יהודה, אשר סבלו מתגרת יד שכניהם. ברשימה זו מנסים אנו לעמוד על כמה קוים בחכמת המלחמה של שר צבא זה, שהתאים את עצמו לנסיבות הקיימות. דומני שכשרונו הטאקטי וגבורתו המופלאה באו לידי ביטוי עילאי במלחמתו נגד בכחידס, כאשר הופיעו היוונים עם האגף הימני של צבא ממלכתם. המכבי מכה באגף הימני |
"כי לא הייתה לו עת להקהילם". |
|
החיילים של יהודה המכבי נבהלו מכוחו העצום של האויב ורבים מהם ברחו ושר הצבא נשאר עם 800 איש בלבד. אנשיו של המכבי יעצו לו לסגת הפעם ולאסוף כוח למלחמה זו. המכבי לא נס מעולם לפני צבא אויב. הוא כדרכו מטיף גבורה לאנשיו. והרי תיאור מפורט שניתן בחשמונאים א' פרק ט' על אופן הערכתו של האויב לקרב בצורת הפאלאנקס היווני הקלאסי כאשר האגף הימני הוא הכוח התוקף: |
"ויחלקו הסוסים לשני חלקים והקלעים ותופשי הקשת הלכו לפני החיל, והראשונים היו הגיבורים ובכחידס היה באגף הימני. הפאלאנקס נערך בשני אגפים ויתקעו בחצוצרות. אנשי יהודה הריעו גם הם בחצוצרות והארץ רעשה מקול המחנות ותארך המלחמה מן הבוקר ועד הערב, וכאשר ראה יהודה כי בכחידס והכוח הראשי של הצבא הוא באגף הימני התאספו אליו כל אמיצי לב. ויכו את האגף הימני וירדפו אחריו עד ההר". |
|
כאשר אנו קוראים היום את התיאור המפורט על הקרב הזה הרינו עומדים ומשתאים על עצם העובדה שיום שלם נמשך הקרב בין מערך יווני-סורי לבין חבורה קטנה של אנשי יהודה. אולם כוחו של צבא האויב היה בנשק הכבד של האגף הימני. הוא לא היה נייד ולא יכול היה להתקיף את הבחורים הקלים של יהודה. החלקים הקלים של הצבא היווני, שהיו מורכבים מפרשים, פחדו להתקיף את הגיבור המהולל. ולכן הריעו שני הצדדים בחצוצרות ותרעש הארץ מקול המחנות. ועתה החליט יהודה להתקיף את הפאלאנקס הימני שהיה כולו מוקף רמחים, שריונות וחניתות כבדות. אנו יכולים לתאר לעצמנו שיהודה הצליח להכניס טריזים לתוך הפאלאנקס המחושק יחדיו. בדרך זו הצליח לפורר את המערך ההרמטי ולעשות בו שמות. הפאלאנקס הימני צריך היה, לפי האסטרטגיה, לשבור פאלאנקס נגדי. אבל פאלאנקס כזה לא היה קיים, כי יהודה וקומץ אנשיו יכלו להשתמש, בגלל ניידותם, בנשק קל באופן יחסי. אנו יכולים, כמובן, רק לדמות לעצמנו את הילוכו של הקרב המכריע. לוחמי המכבי חדרו פנימה לתוך השורות הראשונות של הפאלאנקס, הרגו אנשים וזעזעו את אחידות המערך. יכולים אנו לשער שהתפרצות כוח קטן לתוך יער של רמחים וחניתות מחופים במגינים בעומק של שורות רבות ערוכות לקרב, יש בה גבורה מופלאה ממוזגת בתבונה רבה וביכולת החלטה מהירה. אולם משהצליחו בכך חילות המכבי חשפו בכך את נקודת התורפה של הפאלאנקס. נושאי כלי מלחמה כבדי משקל חסרי אונים הם נגד שולפי חרב קלי תנועה שחדרו לתוכם. פרצה מהומה ומבוכה. המערך התפרק. האנשים זרקו את נשקם הכבד וברחו. חילות המכבי מנצלים את המהומה ורודפים אחרי האויב עד ההר. בכחידס היה הטוב שבשרי הצבאות היווניים שלחמו נגד המכבי. הוא העריך את כוחו של הלוחם היהודי ויצא נגדו במיטב הצבא שעמד לרשות הממלכה. אמנם מבחינה טקטית נראה שהיה מיטיב בכחידס לעשות אילו התקיף קומץ אנשים קטן זה ע"י הפרשים והאגף השמאלי המצויד בנשק קל. אבל יהודה המכבי היה כבר בחייו ללוחם אגדי: "ועל מלחמות יהודה היה מספר כל עם" (חשמונאים א' ג' 26). לכן התייצב בכחידס באגף הימני המאולף והחזק ביותר. מבחינת תורת המלחמה של הימים ההם הצליח יהודה המכבי במלחמה זו, שהרי כל המכה את האגף החזק הוא המנצח. אבל לא היה בכוחם של חילות המכבי לאכול מפרי ניצחונם הגדול, לא עמדו לרשותו רודפים במידה המינימאלית הדרושה. בכחידס עצמו לא נפל במלחמה זו. והנה כאן קרה משהו בלתי רגיל. האגף השמאלי קל התנועה, המיועד לדפנסיבה, שהיה צריך לפי האסטרטגיה הקלאסית להיכנס לפעולה לאחר שהאגף החזק שבר את מערכת האויב; אותו האגף שבמקרה של כשלון היה תמיד בורח, שינה כאן ממנהגו הקבוע למראה מיעוט כוחותיו של יהודה המכבי, שהיו בודאי לוחמים עייפים אחרי יום של קרב כבד. היוונים הפעילו כאן שלא כרגיל אגף קל זה, כפי שמתואר המשך מהלכה של מלחמה זו בחשמונאים א' פרק ט'. |
"וכאשר ראו אנשי האגף השמאלי כי הוכה האגף הימני חזרו בעקבות יהודה ואנשיו מאחריהם. והמלחמה הייתה קשה ויפלו חללים רבים מאלה ומאלה. ויהודה נפל והנותרים ברחו. ויהודה ושמעון נשאו את יהודה אחיהם ויקברו אותו בקבר אבותיו במודיעין. ויספדו לו כל ישראל ויבכו אותו בכי גדול ויתאבלו ימים רבים ויאמרו: איך נפל גיבור מושיע בישראל. ויתר דברי יהודה והמלחמות והגבורות אשר עשה וגדולתו לא נכתבו כי רבים היו מאוד". |
|
גדול גיבורי ישראל שלט בחכמה ובתבונה בכל תכסיסי המלחמה של דורו. המשורר בספר חשמונאים א' פוצח פיו בשירה גדולה לכבוד המכבי ומדמה אותו לאריה במעשיו וככפיר שואג לטרף, וכל זה כדי להגן על מחנה ישראל ולשמור על קיום תורת משה. על-אף גבורתו הצבאית וכושר מנהיגותו היה יהודה המכבי איש עניו. מעולם לא ייחס את גבורתו לעצמו. הוא ראה בכל מעשיו יד ה' בלבד. בזה שונה היה כנראה המכבי מגיבור גדול אחר שמעון בר-כוכבא אשר האגדה וגם האיגרות מארכיונו, שנתגלו עתה, מציגים אותו כאיש שררה תקיף. יהודה המכבי היה לסמל של גבורה בספרות העולם. תארוהו, וציירו אותו כדוגמה לגיבורים רבים אנשי שם בעולם. הלוחמים הגדולים לאידיאלים והנאנקים מתגרת אויב ראו בו אור מנחה ושאבו השראה ממעשי גבורתו. יהודה המכבי לחם את כל מלחמותיו לשם שמים, לא עשה לכבודו ולכבוד משפחתו, לא שאף להקים דינאסטיה משלו. אשה לא נשא, כי כל ימיו לחם ולא התפנה להקים לו משפחה. מפעלו הגדול של המכבי הוא חוליה מכרעת בעצם קיום רציפותה של האמונה המונותיאיסטית. אפשר לומר שאלמלא יהודה המכבי הייתה האמונה באל עליון אחד נפסקת והאלילות הייתה משתררת על שרידי בני ישראל. מלחמתם של ראשוני החשמונאים נודעת לה השפעה בתולדות האדם בכלל. יהודה המכבי היה גדול הלוחמים היהודיים שבכל הדורות. נסיים הרהורים אלה על יהודה המכבי כגיבור בשיר עתיק יומין שנכתב לכבודו לכל המאוחר בדור השני אחר מותו. |
ויקרא שמו עד אפסי ארץ, ועד עולם זכרו לברכה. (חשמונאים א' ג' 9). |
