|
תוכן המאמר:
א. הקדמה ב. משה לפני הסנה - הבוער ג. קריעת - ים-סוף: ד. משיית משה מן המים. ה. משה ו. בעיית הלבוש ז. הנוף ב"יציאת-מצרים" ח. הנוף המסוגנן ט. כיצד נסביר את הסכמטיות בציורי ההרים מדורא-אירופוס? י. הגדות של פסח יא. הגדות קושטא, אמשטרדם ופראג יב. ההגדה דפוס פראג (ש"ב - 1590) יג. כלי-פסח תקציר: הציורים המופיעים בבית הכנסת דורא אורופוס והגדות של פסח כוללים מוטיבים מהתנ"ך כגון: הסנה, יציאת מצרים קריעת ים סוף. בנוסף לכך מופיעים ציורים הלקוחים מן הטבע. בדומה לאומנויות שהיו במזרח. מילות מפתח: בית כנסת, הגדה, אמשטרדם, ליל הסדר, שנים עשר שבטים. |
|
א. בחיבה יתרה ציירו את הולדת משה, גדולתו, קריעת ים-סוף, נדודי ישראל במדבר ועוד. כן הגדילו לצייר את בדיקת החמץ ועל הכל את ה"סדר" של פסח לכל פרטי המנהגים והכלים הכרוכים בחג; היו מעטרים להפליא את ה"הגדות" של פסח משך מאות בשנים עד היום הזה. להלן יוסברו הציורים העתיקים ביותר מציורי בראשית ושמות ובמדבר וכן דמויות "משה" שצוירו בצביים בכתליי בית הכנסת בדורא-אירופוס, שאת שרידיו גילו בשנת 1921. בית הכנסת בדורא אירופוס היה קיים במחצית הראשונה של המאה השלישית (245 לערך) העיר הפרסית - הליניסטית דורא-אירופוס עמדה על הגדה המערבית של נהר פרת. תוכן הציורים שאוב מספורי התורה, מנביאים ראשונים ומאסתר, ולבסוף תבוא הערכה על ציורים ב"הגדות", על כלי פסח; גביעים, קערות וכיו"ב. ב. משה לפני הסנה - הבוער ג. קריעת - ים-סוף |
"משה כד נפק מן מצרים ובזע ימא"
|
|
נראים טובעים חיל מצרים בים סוף.
דמות שניה של משה ניצב משמאל ומניף את המטה. מעל הדמות יורדת יד מהשמים, כלומר היד מצווה על מעשי המופת שעליו לעשות בים סוף. והנה דמות "משה" בשלישית, המוריד את המטה כדי לשימו במים. בים נראים דגים, מהם שורצים בפנים המים ומהם קופצים אל היבשה. שוב נראים בני ישראל צועדים מעברו השני של ים סוף, ביבשה. הם כבר זקופים חגיגיים יותר מאשר במחזה הנ"ל; כאן נשקם מגוון, אדום, שחור, צהוב, סגול, כחול, אפור. ושוב נראית, כביכול, ימין ה' פושטת מן הרקיע. ברקיע מופיעים גוונים שונים הרומזים לאשמורת הבוקר (שמות י"ד 24). הים נראה מבוקע לשתים עשרה רצועות מים כנגד שניים עשר השבטים (ברוח תרגום יונתן בן עוזיאל). ד. משיית משה מן המים. בראשון - היאור, בשני - שפתו האחורית של היאור מימין נראה בית מקושט בתוך חומה ששערו פתוח, על ידו יושב פרעה ומעליו תלוי וילון. לצדו ניצבים שנים אנשים, מפקדים. אחד מוסר את פקודת המלך לשתי מיילדות (אולי הכוונה לשפרה ופועה? ). המיילדות מחוות בידיהן תנועה, כאות להסכמה ולכניעה. בין הקצין ובין אחת הנשים נשתייר קטע של דמות אשה המהווה תנועה כמורידה חפץ מסיים ליאור ופניה ממורמרים. מאחורי קבוצה זו בולטות שלוש נערותיה של בת פרעה. אשר בידיהן כלי משכית. בת המלך נראית עומדת במים עד מותניה ובשמאלה היא מושה תינוק מתוך היאור. התיבה, בה היה התינוק מוטל, נראית מתרחקת מבת פרעה והלאה. ימין בת המלך רומזת לדמות נערה המתקרבת אליה (הכוונה למרים) והיא מגישה את התינוק לאשה אחת (ליוכבד? ) - אחד החוקרים מגלה זהות בין דמות אשה זו, היינו, יוכבד לדמות אחת המיילדות - (כדעת תרגום יונתן ובבלי סוטה י"א). כללו של דבר: הציורים "יציאת מצרים" הנ"ל מעיד על דמיון רב ועל יכולת של הבעה אומנותית של האמן בתקופה הקדומה ההיא (המאה השלישית) כמעט שאין דומה לא באמנות העתיקה. בתיאור יציאת העם הממושטרת התכוון האמן לתאר את הפתיחה למסע יציאת מצרים. המרמזת לעיקר המאורע העומד להתרחש מיד. לפיכך, הבליט את היסודות ואת המוטיבים שמודיעים על כך כגון, עיר מבוצרת ששעריה פתוחים (מצרים), עמודי הענן והאש "עוברים לפני הצועדים וכו'. אמנם בני ישראל גופם טרם מופיעים בציור. מגמה אומנותית בלתי פיגורלית סמלית מובהקת זו מופיעה גם בקרב אמני ישראל בתקופת ימי הביניים. בציור זה כמו בציורים אחרים שעל קירות בית הכנסת בדורא-אירופוס שלטת רוח חיה, חגיגית ודרמטית. הציור "משיית משה מן המים" נראה לנו כשיר אפי מובהק בעל שרטוטים אידיליים ענוגים ביותר, הנוגעים עד הלב. |
|
לנושא החביב והנערץ הזה הקדיש, אם כן, האמן את מרבית השטח של הקיר המערבי והמוטיב חוזר שנית במקום אחר באותו הקיר. אכן, כל ההדגשות החגיגיות בתיאורים האלה באות ללמדנו, כי האמן לא התכוון, אלא לעורר במסתכל רחשי-הערצה לילד וחרדה לגורלו ביאור, ורגשי גיל עם הצלתו. הרושם מוגבר במיוחד, משום שכבר הובלטו על הקיר, קודם לכן, גדולת משה ומופתיו כמנהיג. המתיחות מתגברת והולכת הואיל ולא סופה של ההתרחשות והידיעה עליה קובע כאן, אלא השתלשלות מעשי ההצלה. כאן ניתן מבנה הספור והתפתחותו ברוח הומרוס, שכידוע מוליך את הקורא לעברו של הגיבור הנתון בסכנה, לקורותיו הראשונות, אם כי ידוע לקורא מכבר שאותו גיבור ניצל מן הסכנה. ה. משה ו. בעיית הלבוש א. - היווני--סורי לאנשים חשובים. ב. הפרתי - המלכותי למלכים. ג. בגדי שרד - לכוהנים. ד. הלבוש הסורי - לפועלים. ה. לבוש פשוטי העם הדומה ללבושם של הפועלים. סבורים שבאמנות הקדומה מארצות הים התיכון ומאירופה יש להבחין בשתי מגמות מנוגדות ביחס לקפלי הבגדים: אחד - נטורליסטי והשני - מסוגנן באופן סכמתי. עריכת הקפלים לפי גלים ושברי גלים קטנים, אופיינית היא לסגנון המזרח-הנוצרי, ואף למערב עד להופעת הגותיקה. הלבושים שבציורי דורא-אירופוס אמנם כבר פונים עורף לסגנון הקלאסי אבל לא לחלוטין, כי עדיין הם מבליטים את הגוף במקצת ומורגש השטף הטבעי של הקפלים (ראה למשל בדמויות "אליהו", "חלום יעקב" ועוד). בגד אליהו, למשל, נראה טבעי בקפליו, לעומת הסכמטיזציה שבלבושי ארבע הדמויות המרכזיות של "משה". שיאה של סכמטיזציה זו מגעת בבגדי "שמואל" וב"אנשי משיחת דוד". סימני הסכמתיות של הלבוש הם: שקצה הבגד נופל מן הזרוע השמאלית, בעוד ששאר חלקי הבגד דבקים בגוף ומבליטים את חלקיו ואבריו ככל האפשר. ז. הנוף ב"יציאת-מצרים" בבית הנכות הישן של יפאן (ה"שוסואוין" בנארא) נשתמרה קופסה סינית מן המאה הרביעית ועל גבי המכסה שלה מצויר נוף הררי. ארבעה הרים נראים סביב המרכז מארבע צדדים ומעל כל הר מרחפות צפרים. זוהי אחת התופעות מן הקדומות ביותר המשמשות דוגמא לעיטור הסכמתי בציור, הזורע אור על הבנת הנוף כציורי דורא אירופוס. לטיפוס זה של ציורים הנ"ל שייך גם ציור הנוף על גבי לוחית עור שנמצא על פני כינור סיני (במוזיאון היפאני הנ"ל) וכן ציורי הקיר והמגילות הבודיסטיים מתורכיסטן המזרחית. לאלה משתייכים גם העיטורים הפרסיים העתיקים לאפוסים של המשורר פרדוסי משנת 1340. ח. הנוף המסוגנן אמנם אין לבקש שלמות בציורי הטבע העתיקים אבל החזרה על התנועות, המביעה את השתלשלות העלילה (כגון החזרות בדמויות שבציורי "יציאת מצרים") - מפתיעה. תופעה זו מורגשת גם אצל הצייר הטרום-היסטורי וגם אצל הפראי בימינו. ומשום שגם הפראי כיום חי בעיקר על ציד ודיג, הרי פרי דמיונו ומכחולו זהים. את הציורים מן התור הפלאוליתי, העדר תיאורי טבע שלמים - קיים אצל סוגי הציירים הנ"ל. אולם אצל הפראים שעברו לחקלאות פרימיטיבית ולגידול מקנה חלו שינויים יסודיים. תשש כוחם לחקות את הטבע והציורים מכילים כבר רמזים מגומגמים, ילדותיים. עבודה חקלאית כגון התלמת תלמים, הקנו להם נטייה לצורות הנדסיות שונות ותפיסת המציאות של עונות השנה כמו. לפיכך הגיעו הציירים הפרימיטיביים בחדשי החורף לעיטורים מופשטים וסכימטיים הקרובים לכתב, בשאפם להחיות את פרטי המציאות בטבע שאינם עוד כנגד עיני הבשר באותה עונת השנה. תקופות המתכת הקדומות ירשו יסודות ונטיות מן התקופות הניאוליתיות. למשל בסין ההיסטורית הקדומה, ציירו על גבי כלים, עננים, גלי ים, כוכבים, בעלי חיים ועיטורים שאולים מעולם הצומח. גם במצבת נרם-סין הנ"ל מורגש עדיין משהו מן היסוד של התקופה הניאוליתית, מכאן הסגנון שבה. סמוך לשקיעתה של מלכות אשור נעשה הציור שלה נטורליסטי לגמרי. מוטיבי הצייד פורחים בימים ההם והם קובעים את האופי באמנות אשור. ט. כיצד נסביר את הסכמטיות בציורי ההרים מדורא-אירופוס? מכאן יש להסיק, אף על פי שהציירים הללו מימי קדם בקיאים היו בטבע נאטורליסטי ובבואם לצייר הרים העדיפו את הסמכטיות מטעמים מסורתיים (למשל פרטי הנוף בחזון יחזקאל). י. הגדות של פסח הציורים הראשונים כאן הם על בריאת העולם וקמעה קמעה מגיע האמן לצייר את כל חיי משה רבנו מהולדתו עד מותו. מעניין הוא העיטור של משה ואהרון ניצבים לפני פרעה (למכות מצרים). בדף שמצוייר העיטור בית המקדש בימות המשיח, מופיעים גם העיטורים השאובים מתוך ההווי בבית הכנסת בשעת התפילה, חלוקת העיסה לאפיית המצות ועוד. הרושם של המסתכל בציורים אלה כאילו הועמדו הדמויות לפני מסך התלוי ברקע. ניכר שהצייר נזהר מהגשמת השם, גם המלאכים ב"חלום יעקב" מכסים בכנפיהם את פניהם. דרמטית ומלאת חיים היא התמונה מרים ונערותיה מתופפות שלובות ידים (שמתחת למעבר "ים סוף"). בעמוד שלם מופיע הציור קבלת התורה. בעוד שמשה מוקף להבות ולוחות בידו ויהושע כנראה מחזיק לוחות קטנים עומד למטה ממנו, מצטופף המון למטה סביב הלהבות. התמונה אינה מחולקת אלא מזיגה מזיגה ציורית אחת. לא פחות אומנותי ומעניין הוא הדף בהגדה זו שמתוארות שתי עלילות: בזו שלמעלה, בעלת בית אחת מחלקת נתחי עיסה לשש נשים שעומדות בתור. לפני המחלקת כד מעוגל. בחלק התחתון של התמונה: עלילת חלוקת המצה כמעט אותה הדמות של המחלקת באותו לבוש בן הזמן, ושוב שש הנשים המקבלות. |
|
יא. הגדות קושטא, אמשטרדם ופראג בעמוד הקידוש - מצוי במשטחו התחתון עיטור נהדר של ציד ארנבות ליקנה"ז כנ"ל. באותו עמוד נראה ראש המשפחה כשהוא מרים כוס היין לקידוש או כשמשרתיו יוצק מים על ידיו והוא, בעל הבית, יושב בהסבה דרך חירות. בהגדות אלה נראים הציורים המתארים את בני ישראל עובדים בפרך; ארבעת הבנים ועוד. בחיתוכי עץ הגדולים שבהגדות אלה נראים פרעה המתרחץ בדם ילדים, פרשת השלכת הבנים היאורה, או מעבר ים סוף. בשער שבהגדת פראג הנ"ל טבועה אמנות מרהיבה עין: בחלקה העליון שבמסגרת נראים שני עמודים מקושטים ביותר בכותרות, בגדילים, ובעיטורים עדינים ביותר שמהווים מעין גילוף פילגריני מורכב ועדין ביותר, ממעל להם צורת משקוף ובו פתוחים מעשה חושב; שני כרובים קטנים שכנפיהם פרושות לצדין ובידיהם הלילים, ביניהם תלוי מדליון דומה לסל ועליו חקוקות שתי כפות ידים של כוהנים שאגודליהן צמודים כמו בשעת ברכת כוהנים. בין הכרובים נראית כתובת "רשם כוהן" (? ). מתחת לעמודים - שתי דמויות; השמאלית מצויירת כאביר ימי הביניים במלוא שריונו ומטה בידו (כנראה דמות שלמה המלך) ומימינו דמות אדם שכתר על ראשו, אף הוא לבוש ימי הביניים נוהג כבשה בידו - כנראה דוד המלך. מלמטה - מעמד "משפט שלמה" המלך עוצר בעד חרש האש שנוגעת בתינוק, בעוד שאשה אחת עומדת עמידה דרמטית כששתי ידיה פרושות ועיניה מפיקות אימים. במרכז המסגרת: "כהא לחמא עניא... בארע". אותיות גדולות, הדורות ומסוגננות ביותר. בתוך הכ"ף של "כהא" מצויירת כבשה עקודה ומכווצת וסביבה עיטור נאה ובאל"ף - רימון ופרחים ועיטורים אחרים. אולם במסגרת האחרונה מרשים המעוף של האמן בתפיסתו השנונה וטעמו המבורך. משני צדי המסגרת נראים אדם וחווה תחתיהם - "שמשון נושא שערי עזה"; יהודית המחזיקה בראשו של הולופרנס המת ובמרכזה - המשיח רוכב על גבי חמור. יב. ההגדה דפוס פראג (ש"ב - 1590) בהגדת אוגשפורג (רצ"ד - 1534) שוב מתגלה השוני, בעיטורים לעומת ההגדה המקורית ששימשה אב טיפוס, אף זו מייחסים לחיים שחור השותף לדפוס בפראג. כאן, למשל, נראים בעמוד יקנה"ז - בחיתוך עץ, כיצד צייד בלבוש מורבי צועד אחר שלושה כלבים עזים הרצים אחרי שתי ארנבות שנכנסו לתוך רשת. במרוצת הזמן עוברת השפעת ההגדה של פראג דרך האלפים למנטובה. (איטליה). אלא שכאן יש להבחין בהשפעה מסגנון הציירות האיטלקית. בשנת 1609 (שס"ט) נדפסו הגדות בוונציה, שהשפיעו רבה על ציורי ההגדות בקהילות ספרד, בתכנן: סיפורי "בראשיתן, "שמות" ו"יהושע". נעמוד כאן במפורט על שני עמודים מצויירים מתוך הנ"ל: באחד - חיתוך העץ "מלחמת ישראל בכנען" - מצד ימין נראית חומה עגולה שמקיפה בניינים ועצים והמון אנשי-צבא חמושים לבושים לבוש ימי הביניים למקיפים את החומה, ברקע האחורי נראים גדודי חיילים יצאים עיר מבצר, במרכז - רודפים חיילים בכידונים מונפים אחר פלוגות וכנענים בורחים. על הארץ זרועים חללי-אויב. בעמוד אחר של אותה ההגדה נראה חיתוך העץ "בני ישראל במדבר". - שנים עשר השבטים עומדים ערוכים שבט שבט בפני עצמו. מעניינת היא הופעת הגדת אמשטרדם משנת תנ"ה (1695) שגר צדק בשם אברהם יעקב שבא מארץ הריין לאמשטרדם, שפתחה תקופה חדשה וסגנון חדש בהדפסת ההגדות בפיתוחים האומנותיים. במרכז השער המפואר מאוד, צוירו שתי דמעות וששה מדליונים, ווילאות וזרים, במרכזו באות שורות ביאוגראפיות אלה: |
"סדר הגדה של פסח, עם פירוש יפה וציורים נאים מהאותיות והמופתים שעשה הקדוש ברוך-הוא לאבותינו ונוסף על זה כל המסעת (חסר וא"ו) במדבר עד חלוקת הארץ לכל שבטי ישראל וצורת בית המקדש ת'ו'ב'ב א'ב'י'ר (=אמן כן יהי רצון), חרות על לוח נחושת על ידי הבחור כמו אברהם בר יעקב ממשפחת אברהם אבינו בבית ובמצות האלוף בהרר משה ויזל יצו אשרי אדם מצא חכמה והורני דרך במלאכת 'הקודש".
|
|
נדפס באמשטרדם בשנת ברך אברם לאל עליון קונה - שמים וארץ לפ"ק (היינו, שנת תנ"ה). מכאן אנו למדים ששם המדפיס הוא משה וויזל. בשער השני של ההגדה הזאת באה עדות נלהבת. מליצית לכשרונו של האמן הגר בזה הלשון: |
"לכן רוח דעת ויראת ה' הייתה באנוש מאד נעלה כמר אברהם בר יעקב אבינו לשוב ולחקוק ולצור ולחרות בחרט אנוש בנחושת קלל, כאשר מלפנים היו הצורות חקוקים בעץ שהנוי לא בשופי. יראו רבים ראיה חושית בעת שהצורות מפותחים בנחושת כיתרון האור מן החושך בתכלית היופי וישמחו שמחת עולם עלי מעשה חרש והושב מלאכת מחשבת פעילת מעשה אומן, האומנין קורין אותו בראש נדבך פאר התפארת, אומן מומחה קורין לו בחכמת חרישת מעשה צייר ולפתח פיתוחי חותם כל תבנית ותבנית ותמונת כל אשר בשמים ובארץ".
|
|
וכאן יש להדגיש שזו הייתה ההגדה הראשונה שנדפסה מעוטרת ציורים מפיתוחי נחושת. ונבאר את השער הראשון: מצד ימין נראות דמות משה המחזיק בשתי ידיו את הלוחות לבושו מזרחי, מעל לסודר שלראשו - יוצאות שתי אלומות קרניים. לרגליו - סנדלים כמו בימי המקרא. משמאל - דמות אהרון הכהן. לבוש חושן ואפוד. בחושן שתים עשרה אבני המילואים, שרשרות הזהב סביב החושן, בידו - מחתה, בשפת האפוד - פעמונים. מעל להם ששה מדליונים: בעליון - אדם וחווה מגורשים מגן העדן על ידי כרוב שחרב שלופה בידו - למטה מזה "דור ההפלגה", ליד מגדל בן שש קומות מהומת אנשים. ממול המדליון הזה - דור המבול. נוח כורע. ומתפלל. כפיו נשואות לשמים. ברקע - באות ביעף להקות חיות. למטה מזה - הפיכת סדום, ממול - מדליון - אברהם ומלכי צדק. במרכז - "יעקב חולם בבית אל" - המלאכים יורדים לא משמים אלא מהרים ומנוף הררי. וכן מכילה ההגדה הזאת ארבעה עשר עיטורים מחיי ישראל במצרים ויציאתם משם וכן מעשיית הפסח. בסופה של ההגדה זו באה מפת ישראל במדבר עד חלוקת הארץ. פרופ' רות מניח שזו המפה הגיאוגרפית הראשונה שהופיעה אי פעם בהוצאה על ידי אמן יהודי בספר יהודי. גם ההגדה הזאת הייתה אב-יסוד להמון הגדות שיצאו לאחר מכן בקהילות יהודי אשכנז. הגדה זו נדפסה שוב במאמשטרדם בשנת 1912 בצרוף שכלולים ותוספות בעיטורים. בין ההגדות המודרניות בנות המאה העשרים יש לציין הגדת הצייר הישיש היושב עמנו בירושלים יעקב שטייגהארדט וארתור שיק (1939) המנוח שישב בארה"ב. בין ההגדות המעניינות יש להפנות תשומת לב להגדתו של הצייר פרופס שיצאה באחרונה בהוצ' זימזון ת"א. יג. כלי-פסח מפוארת מאוד היא קערת הסדר העשויה כסף מן המאה השמונה עשרה - סגנון גרמני נמצאת כיום בקולג' היהודי בסינסינטי. במרכז הקערה כוכב משרשה בשני מדליונים. במרכז הכוכב מצוייר שה לידו הכתובת: "קרבן פסח" וסביבו בעיגול חיצוני הכתובת: "פסח, מצה, מרור, מונחים לפניך". בין הקרניים של הכוכב המשושה כתובות: ר"ח אדר ת"ק לש לפק (1779), נעשה על ידי יואל בן יהודה ועוד פרטים במטושטש. מפוארים ומעניינים עד מאוד הם העיטורים והכתובות המקיפים עיגולים עיגולים כגלגל את הקערה: בראש כמפתח המבריח את עשרת המדליונים - נראים שני אריות נושאי כתרים עומדים על אחוריותיהם. ובקדמניותיהם מחזיקים כתר מקושט ותשלבות. בכל מדליון מן המדליונים הקטנים סביב הקערה אנו קוראים פסוקי הגדה אלה: |
"כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי ויכל (חסר)... ייתי ויפסח"
|
| וסביב המעגל הפנימי: |
"כל דצריך ייתי ויפסח. השתא הכא לשנה הבאה בארעא".
|
|
ואילו בין המדליון הקטן ובין העיטור האריות כתובת באותיות גדולות יותר בכתב הדור בצורה אפקית: |
"דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין".
|
|
ומעניינים ותמימים הם הציירים שבתוך מדליונים הקטנים. שתוכן כתבותיהם לקוח מן "החד גדיא". במדליון א' - כתובת "חד גדיא" ובמרכז - בעל חי שאינו דומה לגדי. במדליון ב' - כתובת "שונרא" וסביבו עיטור של ענף ועלים והציור של בעל חי שאינו דומה לשונרא. במדליון ג' - כתובת "ואחא כלבא" ולידו ציור בעל חי שאינו דומה לכלב ומתחתיו פרח וגבעולו. במדליון ד - כתובת "ואתא חוטרא", במרכזו מכל דק וסביבו פרחים. במדליון ה - כתובת "ואתא נורא", ומתחתיו עיגול מחוספס מעוטר פרחים. מדליון ו' - כתובת "ואתא מייא". כאן מצוירת מעין בריכה ודג מצויר בתמימות ילדותית; במדליון ז' - כתובת "האתא תורא" וציור של גדי תמים בעל קרניים. ובין רגליו פרת. במדליון ח' - כתובת "ואתא השוחט" - לשמאל דמות ילדותית בעלת פנים מרובעת, כנפי בגדו פתוחות, שתי שורות של כפתורים מבפנים ומחזיק בימינו מעין מקל זעיר - היינו סכין. מתחת לרגליו - שני פרחים. במדליון ט' - הכתובת מחולקת לשני צדי הדמות - מפלצת מצורעת, שנחשים משתרבבים מצווארו ובידה להב של סכין. ובמדליון י' - קרניים בזרימה מהירח ובמרכזן ה'. מסביב הכתובת: ואתא הקדוש בה (ברוך הוא) ושחט למלאך המוות. במאה העשרים ידוע ההרכב הנאה והחדיש של קערת מצות וקערת ה"סדר" ומגש ה"סדר". יחד ועליו צלוחיות של זכוכית וביניהן "כוס אליהו" מוגבהת, אף היא מזכוכית. |
