"היניקי אותו, ואם יראה את עליו, הטילי אותו לים, ואל תפחדי ואל תעצבי, כי השב אשיבנו לך, וגם אעשה אותו לנביא" (סורה כ"ח, 6).

"לכי אחריו!" ומרים הביטה אליו (ז. א. אל התיבה בה נמצא אחיה) מן הצד, "למען לא יחושו המצרים". (סורה כ"ח 8).

"האוביל אתכם אל מינקת? "

"מלמד שהחזירוהו על כל המצריות כולן ולא ינק, אמר הקב"ה: "פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא? ").

"למען תנוח דעתה (של יוכבד) ולא תתעצב, ולמען תדע כי דבר ה' אמת" (סורה כ"ח 12).

"ותאמר אשת פרעה: נחת רוח הוא לי ולך, אל תהרגוהו, אולי יהיה לנו לתועלת, או נאמצהו לנו לבן" (סורה כ"ח, 8).

"ויך את המצרי". במה הכהו? רבי אביתר אמר הכהו באגרופו),

"מעשה השטן היא זה, כי אויב ומתעה גלוי הוא השטן. הוי אלי אכן עכרתי נפשי, אנא, סלח נא לי " (סורה כ"ח 15).

כאשר משה גמר את שירותו במדין החליט ללכת עם משפחתו לארץ מצרים. בדרך ראה אש "מצד ההר" (לדעת המפרשים המוסלמיים, ההר זהו הר סיני...) ויאמר משה אל בני ביתו: "חכו לי קצת כי הרגשתי באש, אולי אביא לכם אוד אש למען תתחממו, ואולי אזכה למצוא באש את הדרך הישרה". ויהי בגשתו לאש ויקרא אליו קול מקצה העמק הימני בבקעה המבורכה, מן העץ לאמור: "הוי משה אנכי ה', רבון העולמים, של נעליך מעל רגליך", כי בעמק המקודש רגליך עומדות (סורה כ' 12). בוא אל עם הפושעים, עם- פרעה! האם לא ייראו אותי? (סורה כ"ו 9).

"המצרים, אמנם, ירדפו אחריכם אבל אל תירא מהם, ובקע להם (לבני ישראל) בים דרך יבשה במטה אשר בידך, כי צבאותיו של פרעה ירדו תהומה. פרעה זירז את בני עמו לרדוף אחרי בני ישראל באמרו: "בני ישראל הם עדה קטנה ואנחנו עם רב עומדים על המשמר" (סורה כ"ו, 56).

"ויהי בהתראות שתי המחנות, ויאמרו אנשי משה: אכן הדבק ידביקונו המצרים! ויאמר משה: "לא ולא! כי ה' עמדי ונחה ינחני בדרך הישרה". הקב"ה גילה את אוזן משה לאמור: "הך במטך את הים, ויבקע הים ויהי כל חלק (מן הים) כהר רם ונישא". ככה ניצלו בבי ישראל ועברו בשלום את הים, והמצרים ירדו במצולות האש, כמו שנאמר בקוראן (בסורה ב' 47:

"ואשר בקענו לכם את הים ונצילכם ונטבע את בית פרעה ועיניכם ראותי. פה שנוגע לפרעה הרי מסופר עליו בסורה י' 90) לאמור: ויהי כאשר קרב לטבוע ויאמר פרעה: "מאמין אנכי, כי אין אלוה זולתי זה אשר האמינו בו בני ישראל! ". ברם אללה ענה לו לפרעה: "אכן עכשיו נהפכת למאמין, ועד כה היית מורד בי ומשחית דרכך. בכל זאת היום אצילך בגופך למען תהיה לאות לבאים אחריך".

ר' נחוניה בן הקנה אומר, תדע לך כוח התשובה, בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד, שנאמר, "מי ה' אשר אשמע בקולו? ובאותו לשון שחטא בו בלשון עשה תשיבה, שנאמר, מי כמוך באלים ה', והצילו הקב"ה מבין המתים לספר כוחו וגבורתו".

ספר יספרו החכמים הבקיאים בסיפורי הנביאים כי בשעה שאללה יתעלה ויתברך רצה שמשה רבנו ינצח את אויבו (את פרעה" גילה את אזנו לאמור: הקהל נא ארבעה בתי-אב מבני ישראל לתוך בית אחד, ושם יזבחו בני ישראל, איש שה לבית אבות, ולקחו מן הדם ונתנו על שערי הבית, ושלח אשלח על אויביכם פורענות עצומה ועונש גדול. גם מלאכים אוריד לכם, ואלה לא יכנסו לתוך בית שעל פתחו נמצא דם. צווה אצווה למלאכי להכות כל בכור בארץ מצרים, ואולם אתם תצאי בשלום מארץ מצרים, ואחר כך תאפו בחיפזון עוגות מצות (בערבית: "פטיר"), טרם יחמצו. יצוא תצאו בלילה ממצרים, אתה משה, וכל עדת בני ישראל אתך, ער שתגיעו אל חוף ים-סוף ושם אודיעך פשר דבר".

"למה זה תשימו דם על גבי שערי בתיכם"?
ויענו בני ישראל ויאמרו: "הנה אללה יתעלה ויתברך אומר לשלוח פורענות גדולה עליכם, כי אבוד תאבדון מעל פני האדמה, ואנחנו נצא בשלום ממצרים".
ויוסיפו המצרים לשאול: "האם אללה לא גילה לכם סימן אחר זולתי אות הדם? ' ויענו בני ישראל ויאמרו: "ככה ציוה לני משה רבנו".

ויהי ממחרת ויראו המצרים והנה מת כל בכור בארץ מצרים בלילה אחד, ומספר המתים הגיע לשבעים אלף נפש. המצרים התחילו להתעסק בקבורת מתיהם ויתאבלו עליהם מרה ותהי צעקה גדולה במצרים.

ובני ישראל, ובראשם משה רבנו, יצאי בלילה ההוא ממצרים וישימו פניהם לקראת ים-סוף. מספר יוצאי מצרים הגיע לשש מאות אלף, ועשרים אלף איש, לבד מהישישים מבן שבעים שנה ומעלה והצעירים עד גיל עשרים.

ויסעו בני ישראל ממצרים, ומשה. עמד בראש מאסף המחנות (בערבית: "אלסאקה"), ואהרן אחיו הלה בראש החלוץ (או משמר הראשי - בערבית: "אלמוקדדמה"). ויהי באשר כילו המצרים לקבור את בכוריהם הגיעה אליהם השמועה בדבר יציאת בני ישראל ממצרים. ויאמר פרעה: וכל זה אינו אלא מזימתו של משה. בני ישראל לא הסתפקו בזה שהמיתו את בכורינו אלא גם העיזו לברוח מארצנו ולשדוד את רכושנו". אז החליט פרעם להנקם מבני ישראל, וישלח שליחים בכל ערי מצרים על מנת לדרבן את בני עמו לרדוף אחרי בני ישראל. השליחים הכריזו לאמור (קוראן, סורה כ"ו, 55): "אכן בני ישראל הם עדה קטנה הזועמת וכועסת עלינו, בה בשעה שאנו עם רב ואנו עומדים על המשמר".

פרעה והמצרים רדפו אחרי בני ישראל, ועל צבא החלוץ של המצרים (,,אלמוקדדמה"), עמד המן הרשע, ראש הוזירים של פרעה (ככה מתואר המן בקוראן לעתים קרובות, עי' סורה כ"ח, פסוקים 6, 8, 38; סורה כ"ט פסוק 39, סורה מ', פסוקים 24, 36, וכו'). ולהמן אלף אלפים ושבע מאות אלף גיבורי מלחמה, כל אחד מהם רכוב על סוס אביר וכל אחד מהם חבוש קובע נחושת על ראשו ובידו רומח וכידון.

"וירדפו המצרים אחריהם. עם זריחת השמש". ויהי כאשר נפגשו שתי המחנות, ובני ישראל ראו את המצרים המרובים המתקרבים, והם כחול אשר על שפת הים לרוב ויאמרו אל משה לאמור: "הוי משה! איה ההבטחה שהבטחת לנו בדבר הניצחון על המצרים. הנה הים לפנינו ואם נכנס לתוכו הרי נטבע, והנה פרעה מאחורינו ואם ישיגנו הרי יהרגנו. סכנה גדולה צפויה לנו! ".
ויאמר משה אל העם, אל תירא! בקשו נא עזר מאת ה', התייצבו וראו את ישועת ה" כי הארץ ומלואה שייכת לה' אותה יורישנה למי שיחפוץ, ישועת ה' קרובה לבוא, וה' יוליך את אויביכם תהומה".