|
תקציר: ביבליוגרפים חקרו את תנובת הדפוס העברי של המאה הט"ו והגיעו להישגים ראויים להוקרה. במאמר זה נסכם את חמש השנים הראשונות של הדפוס העברי, משנת רל"ה (1475), שבה נדפס הספר העברי הראשון, ועד שנת ר"מ (1480), שלאחריה מתחילה תקופת ההדפסה של משפחת שונצינו, שהביאו לדפוס עשרות ספרים עבריים.
מילות מפתח: ארבעה טורים, רמב"ם, רש"י, רמב"ן, תנ"ך, סידור, גירוש ספרד, פאדובה, פייבי די שקו, ריג'ו די קאלאבריאה, מנטובה, פירארה, בולוניה, רומא, ואדי אלחג'ארה, וירונה. |
|
ספרות על דפוסי העריסה (אינקונבולה בלע"ז) העבריים רחבה למדי. ביבליוגרפים וחובבי הספר העברי, בין שהם בני ברית ובין שאינם בני-ברית, כבר חקרו את תנובת הדפוס העברי של המאה הט"ו למניינם והגיעו להישגים ראויים לציון והוקרה. במאמר זה נעשה ניסיון לסכם בקצרה את מסקנותיהם של החוקרים בשטח זה לגבי חמש השנים הראשונות של הדפוס העברי, כלומר משנת רל"ה (1475), שבה נדפס הספר העברי הראשון שעליו נקוב תאריך הדפסתו ועד שנת ר"מ (1480), שלאחריה מתחילה תקופת ההדפסה של משפחת שונצינו המהוללת, שהביאו לדפוס עשרות ספרים עבריים. מתוך למעלה ממאה וחמישים הספרים שנדפסו בתקופת האינקונבולה, רל"ה-ר"ס (-1475 1500), נדפסו במשך חמש השנים הנדונות 28 ספרים עבריים. עדיין אין איש יודע מהו הספר הראשון שנדפס בעברית. אולם כיוון שהספר הראשון שעליו נדפס תאריך ראה את אור הדפוס, כאמור, בשנת רל"ה, קבעו הביבליוגרפים, לשם נוחיות בלבד, שנה זו כראשית מלאכת הדפוס העברי, אף על פי שיש רגליים להשערה שכמה שנים לפני שנת רל"ה כבר נדפסו ספרים באות עברית. הספר הראשון שתאריך בצדו נדפס באיטליה בעיר רג'יו די קאלאבריאה (Reggio di Calabria). זהו גם הספר העברי האחרון שנדפס בעיירה זו. סמוך לשנה זו עזב יהודי בשם אברהם ב"ר יצחק בן-גרטון את מולדתו ספרד והגיע לאיטליה לשם הדפסת ספר רש"י על התורה. בחירתו בפירוש רש"י על התורה מובנת ביותר, שכן זהו ספר שבו מתחיל הפעוט להיכנס לפרדס התורה. אין אפוא ספק שאברהם בן-גרטון היה יהודי בעל חוש מסחרי מפותח. תבנית האותיות שבהן בחר הן מטיפוס הכתב הקורסיבי הספרדי. לא נודע מתי הוחל במלאכת ההדפסה, אך התאריך שבו נשלמה ההדפסה, י' באדר רל"ה (17 בפברואר 1475), מסר בקולופון המחורז, שבו הטביע המדפיס גם את שמו "אברהם" בכל שורה מסיימת: |
נשלם פי' תורה שרש"י ביארה
ובו הייתה אורה לכל בני אברהם אשיר בשיר לאל צור פודה וגואל אשר נתן כאל בלב אברהם אני בדת חשקתי בלב אותה חמדתי דרשתי וחקרתי כיד אברהם אך הניאני הזמן בקשתי מעשה אמן בעזר אשר נתן אלוהים לאברהם במקום למידתי ספרים כתבתי והנם השלמתי לזרע אברהם באמצעותם אולי אשתה מנהר אולי הלוואי ואולי יהי כן לאברהם רואה קרא ואל תשים ספרי לאל כי מה שבם נגאל לא מצד אברהם הלא מצד חברה אשר החשיך אורה זעם גם עברה הביא על אברהם בעזר ישלח יהו' מחזה אל תיראו באותם יבאו מצד אברהם להר בית רהטון יקו לב ועשתון אני בן גרסון בן יצחק אברהם בריגו המדינה דעל ימא מותבא בסוף קלבריאה שם גר אברהם ליצירת ה' אלפים ומאתים וה' ושלשים בי' באדר סוף חודשים לחשבון אברהם |
|
הספר נדפס בשלוש מאות עותקים, שהעביר לספרד מקום מולדתו. עם גירוש ספרד, כעבור כעשרים שנה ועם פעולות האינקביזיציה, אבדו כמעט כל הטפסים של ספר זה, והיום אין ידוע ממנו אלא טופס בודד בספריית פארמה שבאיטליה.
למעלה מארבעה חודשים לאחר מכן, בכ"ח תמוז רל"ה (3 ביולי 1475), נסתיים בדפוס ספר גדול בכמותו: ארבעה טורים לרבנו יעקב ב"ר אשר. אף ספר זה, כמוהו כפירוש רש"י על התורה, נדפס באיטליה בעיירה הקטנה, פייבי די שקו (Fieve di Sacco) אך מדפיסו לא ממדינת ספרד בא, כי איש איטליה היה. האיש, ר' משולם בקר משה יעקב קוזי, ישב בפאדובה והיה אחד מטובי הקהילה היהודית שם. מלבד עסקנותו הציבורית, היה גם בר-אוריין, שבא במשא ומתן של הלכה עם רבנים. רבה של פאדובה, ר' משה מינץ, מכנהו: |
"המופלא והמעולה בשם טוב האלוף ה"ר משולם המכונה קוזי" (שו"ת מהר"ם מינץ סי' צז).
|
|
נראה שלא הצליח להשיג רשיון משלטונות העיר פאדובה להקמת בית הדפוס ולכן יסדו בעיירה פייבי די שקו.
אך גם בפייבי די שקו לא שפר חלקו של אחד החלוצים לתעשיית הספר העברי, ועבודתו הטיפוגרפית הייתה רצופה שרשרת של אסונות. עוד לפני גמר הדפסת הטור הראשון, טור אורח חיים, נסתלק ר' משולם קוזי לעולמו. אלמנתו דבורה ובניה שלמה ומשה, המשיכו במלאכת הקודש. בקולופון של טור אורח חיים נשמר: |
מי האיש החפץ חיים לראות מוסר תוכחות אורח חיים
ישים פעמיו עלי דרכי בל יטה לסור אחורים. בי תעסוק ואל תפסוק ערב בוקר אם צהרים הלא אם תעזבני יום אעזבך גם יומיים הידעתם את מי יעץ חקוק ארבעת הטורים הנה הרב מהר"ר קווי נדיב גם איש הביניים אך לא היה עם סיומי זאת אקונן בכפליים אותי עזב עלי ארץ הוא הלך ארז החיים אז בניו קמו בפרץ המה גררו השירים שכרם תהא מרובה מאת היושב בשמיים יזכו היות לשנה הבאה עלות ירושליים |
| כאן עדיין לא נזכרה האלמנה דבורה במפורש, אך אין ספק שהמלים "אותי עזב עלי ארץ הוא הלך ארץ החיים" בשם דבורה נאמרו. ואמנם "קמו בפרץ" בניו של ר' משולם קוזי והמשיכו בהדפסת ארבעת הטורים, אולם לפני שהספיקו להשלימם בדפוס, בפרוס סיומו של טור אבן העזר, נתרגשה עליהם פורענות גדולה. הכומר ברנרדינו דא פלאטה העליל על יהודי מחוז טריאנט, שבו שוכנת העיירה פייבי די שקו עלילת דם. כתוצאה מכך נאסרו גם שני בניו של ר' משולם קוזי. טור אבן העזר וטור חושן המשפט נשלמו בידי האלמנה דבורה, המקוננת בקולופון של טור אבן העזר: |
אשרינו ומה טוב חלקי
על מה נפל גורל חלשי סדר נשים הוחק חוקי בהיותי הטור השלישי מה"ר קוזי הרב בקי הוא התחיל בי הרים ראשי והנה יום עמדי על פרקי אותי עזב וינטשני ויתהלך למרום שחקי לקח אותו אלהי' קדושי אז אמרתי אחגור שקי גם בגדי אלמנות אלבשי אזי בניו מלאו ספקי עד סוף ספרי בל אבושי כאשר זכו חזק בדקי כן יזכו לצאת חופשי לחזות נועם מאור צדקי עם בנין קריית משושי |
|
תפילתה של האלמנה ש"יזכו לצאת חופשי" לא נתקבלה וכאמור המשיכה האלמנה בכוחות עצמה להדפיס ספר גדול זה, בן כחמש מאות דף בתבנית גדולה. הבנים נהרגו על קידוש השם בשנת רל"ו.
בסוף החלק האחרון, טור חושן המשפט, נדפס התאריך המדויק שבו נגמר הספר בדפוס: |
"ותכל מלאכת עבודת הקודש ביום שני עשרים ושמונה לחודש תמוז הוא החודש הרביעי חמשת אלפים ורל"ה למספר קבועי בבייביא די שקו בבית מהיר משלם המכונה קוזי יבורך מעתה ועד עולם".
|
|
אף על פי שר' משולם כבר לא היה בין החיים, כזכור, נשא ביתו את שמו וכלפי הבית מכוונת הברכה.
כאשר גמרה דבורה, שהייתה ללא ספק אישה חרוצה ופעלתנית וכנראה גם יודעת ספר במידה מסוימת, את הספר כולו היא שרה שיר תהילה לטכניקת מלאכת הדפוס, שהייתה אז בחיתוליה. עבודת הדפוס היא "חכמה" ובגדר "סוד" מקצועי. שכן איך יתכן לכתוב ספר "בלי קולמוס" ולחבר חיבור "באין סופר"? אך יש בהם בחרוזיה גם רמז לטכניקה של הדפוס, אך מוטב שנמסור את רשות הדיבור לדבורה עצמה: |
אני חכמה לכל חכמה עטרת
אני נסתר לכל סוד מסוגרת בלי קולמוס ורישומי ניכרת באין סופר חוברתי במחברת בבת אחת דיו עלי עוברת בלי שירטוט כתיבה מיושרת תמיה על דבורה הגברת בשבט סופרים היא משושרת לו אותי ראתה במחתרת עלי ראשה הושמתי לכותרת |
|
בפייבי די שקו נדפס כנראה עוד ספר והוא סליחות לכל השנה כמנהג אשכנז. אם אמנם נדפס ספר זה בעיירה זה הדעת נותנת שהוא נדפס לפני ארבעת הטורים, שהרי אין מתקבל על הדעת שהאלמנה הורשתה להמשיך ולהדפיס שם לאחר שבניה (או בני בעלה) מתו מות קדושים. אך יתכן, שהוא נדפס במקום אחר באיטליה באותיות של דפוס ר' משולם קוזי, על הספר עצמו אין כל תאריך ושום סימן חיצוני, שלפיהם ניתן לזהות את מקום ושנת הדפוס. יחוסו של ספר הסליחות לדפוס בית קוזי נקבע על יסוד האותיות הזהות ממש לאותיות שבהן נדפס ספר ארבעת הטורים. הביבליוגרפים וחוקרי הטיפוגרפיה העברית חלוקים בשאלה זה.
האותיות של דפוס בית קוזי הן מרובעות ויצוקות במומחיות גדולה ובטוב טעם. אחד הסימנים האופייניים לזיהויין היא האות "ק" שרגלה משוכה כלפי ימין. צורת האותיות מצאה חן בעיני רבים מן המדפיסים בדורות הבאים, עד שמדפיסי בולוניה, פראג אוגשבורג וקראקא חיקו את תבניתן עשרות שנים לאחר מכן. בשנת רל"ו כמעט שנה לאחר תום הדפסת ארבעת הטורים בפייבי די שקו, נדפס ספר זה שוב בעיר מנטובה. טור אורח חיים נגמר ביום י"ד בסיון רל"ו (6 ביוני 1476). עם התחלת ההדפסה בעיר מנטובה יצאה תעשיית הספר העברי למרחב, לאחר תקופת הניסיונות הקצרים של רג'יו די קאלאבריאה ושל פייבי די שקו. יוזם הדפוס העברי במנטובה ומיסדו היה הרופא ר' אברהם ב"ר שלמה כונת, שלמד את המקצוע בעיר מגורו אצל המלומד הנוצרי פיטרו אדם די מיכלי. ידועים לנו לפחות שמונה ספרים עבריים שהדפיס אברהם כונת במנטובה. כנגד ההדפסות החד פעמיות של שתי העיירות הנזכרות, הרי יש כאן התקדמות ניכרת. יש להניח במידה רבה של ודאות, שהספר הראשון שהדפיס כונת במנטובה הוא טור אורח חיים. בקולופון הספר ישנם תיאורים מעניינים של תנאי הדפוס, מלווים דברי שבח והתפעלות מהמצאת הדפוס: |
אמר אברהם קטן המשפיעים ותלמיד הרופאים הנסמך זעירא מן חבריא בכמ"ר שלמה כונת זלה"ה הכותב בכמה קולמוסים בלא מעשה נסים, אשר יגע ומצא להרביץ תורה בישראל והשיג זאת המלאכה, לכתוב כהלכה, מערכה ערוכה לקראת מערכה. אלף עמודים בכל יום פעמים באהבה ובלב נדיבה ארבעה עמודים בפעם אחד אשר בצד אחד מן הדף בנייר הגדול וכן הארבעה אשר בצד השני עד שימצא היות כתוב הדף אשר לו ב' דלתות וד' פנים בב' פעמים, וזה מלאכתו כל הימים.
|
|
אין זאת אלא שדברי השבח לדפוסו נדפסו בספר שהביא לראשונה לבית הדפוס.
מטור יורה דעה לא נדפסו על-ידי אברהם כונת אלא ל"א הדפים הראשונים ואילו שני השלישים הנותרים נדפסו בעיר פירארה, כפי שיבואר להלן. שני הטורים האחרונים, אבן העזר וחושן המשפט, לא נדפסו כל עיקרן לא בידי כונת ולא בידי מדפיסי פירארה. שבעת הספרים הנותרים שנדפסו על-ידי אברהם כונת במנטובה, נדפסו כולם ללא תאריכים ובחלקם אף ללא ציון מקום הדפוס. בחלק מן הספרים נטלה חלק פעיל גם אשתו של אברהם כונת, הגב' אשטלינה כונת. תפקידה היה העתקת כתבי-יד והכנתם לדפוס. לידה עזר יעקב לוי מפרובנס שבצרפת מעיר טרשקון. ספר בחינת עולם לר' ידעיה הפניני מסתיים במשפט זה: |
אנכי אשטלינה אשת אדוני אישי כמ"ר אברהם כונת יזיי"א [=יראה זרע יאריך ימים אמן] כתבתי זאת האיגרת בחינת עולם עם עזר הצעיר יעקב לוי מארץ פרוונצה מטרשקון יחי' אמן.
|
| עוזר אחר של כונת היה אברהם ידידיה האזרחי מקלן שבגרמניה, שהשתתף בהדפסת פירוש הרלב"ג לתורה. נראה שבגלל כמותו הגדולה של הספר, הכולל 408 דף בתבנית גדולה, שיתף כונת את אברהם ידידיה, שעזרתו התבטאה הן מבחינה מקצועית טיפוגרפית והן מבחינה כספית. בדברי הסיום לספר זה רומז כונת בבירור למגמתו ורצונו לשתף את אברהם ידידיה גם בהדפסת ספרים אחרים: |
ישתבח בעל הרצון אשר זכני להתחיל ולהשלים זה הספר אשר השתדלתי במעשהו למעלתו ותועלתו ויקר תפארת גדולתו בביאור דברי התורה עם הנכבד ומיוחס למשפחותיו חרד בפנים מאירים להגדיל ספרי יקרים מספירים הלא הוא כמ"ר אברהם ידידיה האזרחי יצ"ו מקולונייא אשר אלי פיו קרא להשתתף עמו לעשו' זאת המלאכה מלאכת הקודש כיד הש[ם] הטובה עלי. השם למען רחמיו הגדולים יזכנו להשלים כוונתנו ויקיים עלינו קרא דכתיב ייתן לך כלב[ב]ך וכל עצתך ימלא. וכן יהי רצון.
|
|
אך כנראה שמחשבתו זאת לא יצאה אל הפועל, שכן בספרים האחרים שנדפסו על-ידי כונת במנטובה אין זכר, לשותף זה. ושמא מותר להסיק מכאן שזהו הספר האחרון שהדפיס כונת בעיר מנטובה?
מבחינה טיפוגרפית אין ספריו של אברהם כונת מצטיינים בהדרם. הם נדפסו באותיות רש"י בלתי אחידות, שכמה מהן (כגון האותיות ע' וצ') יוצקו בצורה משונה שקשה להבדיל ביניהן. האות א', למשל, יוצקה בטיפוס של כתב קורסיבי ואילו האות ש' בטיפוס של האותיות המרובעות, אך הרגל האמצעית אינה מגיעה עד בסיס האות ונשארת תלויה על בלימה. מאידך גיסא, השתדל כונת להפיק אפקטים טיפוגרפיים-חיצוניים שיש בהם בנותן טעם לשבח. כגון הדף האחרון של טור אורח חיים סודרו האותיות בצורות של לוח שחמט ושל פירמידות ישרות והפוכות. גם בסיומו של ספר יוסף בן גוריון (יוסיפון) סודרו האותיות בצורת קוביות מחודדות. הזכרנו למעלה שטור יורה דעה שהדפסתו החלה במנטובה נשלמה בעיר פירארה. בעיר זו הקים את הדפוס. אברהם בן חיים מפיזארו, המעיד על עצמו שהוא "סופר מהיר דפוס", שבלשון זמננו מציינים פעולה זאת במילה אחת סדר. כחודשיים לפני ט"ו באב רל"ז, יום אשר בו נשלם בדפוס ספר טור יורה דעה, נגמר בדפוסו, של אברהם בן חיים פירוש הרלב"ג לספר איוב, הכולל 124 דף. הספר נשלם בדפוס ביום ד' סיון רל"ז (16 במאי 1477): |
"ותכל מלאכת הקודש על יד אברהם יזיי"א בכ"ר חיים זלה"ה מפיזארו סופר מהיר דפוס והשלמתו הייתה יום ו' ד' לחודש סיון רל"ז לאלף השישי".
|
|
עזר לידו נתן מסלה שהוסיף חרוזים לסוף הספר שהאקרוסטיכון נקרא: "נתן מסלו חזק":
|
נודה לחסין יה צור ישועות
תקיף אדיר ונורא למושעות נועמו נתן לאברהם עבדו עזרה מסיר מכשול להשלים ועיני כל מאירה ספון בגללו יצא מדרך מאפליה לאור בדלינו מים מלוי אביר התושיה והפילוסופיה והצור אשר להשלימו זכני חזור וחזור להגות בו יכריחני ויטני זיקוק חקירת הספר וביאורה קרה השלמתו בתשעה וארבעים לספירה. |
|
מן החרוזים של נתן מסלו אין אנו למדים את תפקידו המוגדר בבית הדפוס. אנו יודעים בצורה כללית שנתן מסלו "נתן לאברהם עבדו [רמז לשם בעל הדפוס] עזרה", אך מה טיב העזרה מבחינה מקצועית טיפוגרפית אין חרוזיו מגלים לנו. יתכן שצודק פרידברג הרואה בחרוז "מסיר מכשלו להשלים ועיני כל מאירה" רמז לתפקיד מגיה בדפוס, אולם אין הדבר מחויב המציאות.
מלבד שני הספרים הללו (וליתר דיוק: ספר שלם ושני שליש) לא הגיעו אלינו ידיעות נוספות על פעילות טיפוגרפית של אברהם בן חיים מפיזארו, אשר בסוף טור יורה דעה הוא חותם בכינוי "הצעיר מאומני הדפוס אברהם הקושר יזיי"א בכה"ר חיים זלה"ה מתושבי עיר פיזארו". יש לשער שהכינוי "קושר" מציין את תפקידו בקשירת סדר האותיות לאחר הסידור שלא יתפזרו בשעת ההדפסה. האותיות של דפוסי מנטובה ופיזארו דומות מאוד כמעט עד כדי זיהוי מוחלט. השוני שביניהן קטן ביותר, ולולא שמות המדפיסים המופיעים בסיום הספרים היה מקום לטעות וליחסם לבית דפוס אחד נראה שהן נוצקו בבית יציקה אחד וצוירו בידי אדם אחד. בעיר בולוניה (Bologna) חוברו יחדיו בשנת רל"ז שלושה או ארבעה שותפים ויסדו בית דפוס חדש. מספר השותפים שנטלו חלק בפעולה תלוי בצורת הפיסוק שניתן לשמות הנקובים בסוף ספר תהילים עם פירוש רד"ק שנדפס בבולוניה והדפסתו נשלמה ביום כ' באלול רל"ז (29 באוגוסט 1477): "עושי המלאכה מיישטר יוסף ונריה חיים מרדכי וחזקיה מונטרו". אם נפסק כך: מיישטר יוסף ונריה חיים - הרי שניים - מרדכי וחזקיה מונטרו - שוב שניים - ובסך הכל ארבעה שותפים. אולם אם נחליט שמיישטר יוסף אחד; נריה חיים מרדכי שניים, וחזקיה מונטרו שלוש, הרי אין כאן אלא שלושה שותפים במלאכת הדפוס בבולוניה כדעה הראשונה פוסק הביבליוגרף והחוקר אהרן פריימן והדעה השניה היא של הביבליוגרף ח. ד. פרידברג. אולם למרבה המבוכה ישנם עותקים של ספר שבהם הושמטה המלה "ונריה" ונדפס כך: "מיישטר יוסף חיים מרדכי וחזקיה מונטרו". ואם כך למה לא נפחית את מספר השותפים לשניים ונאמר שהמיישטר יוסף חיים מרדכי הוא שותף אחד והשותף השני הוא חזקיה מונטרו? מכל מקום, נראה שהאומן ("מיישטר") ובעל המקצוע העיקרי היה יוסף (וכל שם נוסף שיש לו או אין לו) והשאר היו עוזרים המלאכה. בחרוזים שבסוף הספר מודיעים המדפיסים שנדפסו "שלוש מאות ספרים". נראה שהייתה זאת תפוצה מכובדת באותם הימים. ואכן תהילים עם פירוש רד"ק מצוי בכמה וכמה ספריות בעולם ובירושלים בלבד נמצאים לפחות שני עותקים, אחד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והשני בספרית שוקן, אף על פי שהספרים האחרים מתקופה זו לא נשתמרו אלא בטפסים בודדים. סמוך לתקופה זאת, נדפס שוב ספר תהילים על ידי מדפיסי בולוניה בלי שום פירוש, אך בסופו הוסף סדר ברכת המזון. שני הספרים נדפסו בטיפוס מיוחד של אותיות, מכלל אותיות רש"י יצאו ולכלל אותיות מרובעות לא באו. בתהילים עם פירוש הרד"ק נדפס הטכסט באותיות מרובעות והפירוש באותיות המיוחדות ובתהילים עם סדר ברכת המזון נדפס הכל באותיות המיוחדות. תשעה ספרים עבריים שנדפסו בפרק זמן קצר בעיר רומא, כולם בעלי משקל הן מבחינת גודלם והן מבחינת איכותם, נדפסו כולם ללא ציון מקום הדפוס, ואין שום תאריך נקוב עליהם. החוקרים החליטו שהעיר רומא מקום הדפסתם על פי שמות המדפיסים, שכולם בני רומא היו. העובדה שאין כל רמז לזמן הופעתם הביאה לחילוקי דעות בין הביבליוגרפים, המצטמצמים בגבולות של עשר שנים, ר"ל-ר"ם (1470-1480). מהם הסבורים שברומא עמד ערש הדפוס העברי, והעוסקים בו למדו את המקצוע בבית-הדפוס של גוטנברג; ומהם בדעה שהספרים נדפסו אמנם לפני שנת ר"ם, אך לאחר שנת רל"ה, שבה נדפס, כאמור, הספר העברי הראשון שתאריך ההדפסה בצדו. לא על כל תשעת הספרים נמסרו שמות המדפיסים. רק לאחר השוואת סוג האותיות לאלה מן הספרים ששמות מדפיסיהם צוינו עליהם, הסיקו החוקרים על הספרים שבהם חסרים נתונים אלה, שגם הם ראו אור עולם בעיר רומא. חלוץ תעשיית הספר העברי ברומא היה כנראה עובדיה בן משה, שהדפיס שם את כל ספר משנה תורה להרמב"ם בהידור רב ובאותיות מרובעות אלגנטיות ויפות. בסוף הספר לא צוינו אמנם שמותיהם של העוסקים בהדפסת הספר, אולם באמצעו בסוף הספר השביעי שהוא ספר זרעים נאמר: |
"ותכל מלאכת הקדש השבעה ספרים הראשונים על ידי המחוקקי' שלמה ב"ר יהודה ועובדיה באר משה. ה' יזכנו להתחיל ולהשלים החצי האחרו' וספרי' אחרי' לחיים ולשלום".
|
|
ה' שעה לתפלתם ואמנם זכו להשלים, כאמור, את כל הספר הגדול, הכולל למעלה משלוש מאות דף בגודל פוליו.
אף על פי שר' עובדיה ב"ר משה נזכר שני. היה הוא הרוח החיה במפעל הגדול של הדפסת ספרים ברומא, שכן שמו נזכר גם בספרים אחרים שנדפסו בבירת איטליה, בעוד שר' שלמה ב"ר יהודה אבד זכרו. למשל בפירוש הרמב"ן לתורה נזכרים בצד ר' עובדיה עוד שני מדפיסים, משה ובנימין, שהיו כפי הנראה אחים. וכך מסתיים ספר שמות של פירוש הרמב"ן: |
"ברוך דיהב חילא לעבדיה בר אמתיה ברוך נותן ליעף כוח ולאין אונים עצמה ירבה. נעתק ע"י עובדיה ומנשה ובנימין מרומא".
|
|
במלה "עבדיה" יש ככל הנראה רמז לשם עובדיה.
למשנה תורה דפוס רומא חשיבות רבה לקביעת הנוסח המדויק של הרמב"ם, כי המדפיסים התייחסו בכובד ראש מדעי למלאכתם, וטרם שקבעו את הנוסח שבדפוס השוו את הטכסט בשנים שלושה כתבי-יד שהיו לפניהם. כאשר לא היה לאל ידם להדפיס אלא על פי כתב-יד אחד העירו על כך את דעת הקורא, כפי שנאמר בסוף פרק כ"א של הלכות טומאת מת: |
"אמר מעתיק המיימוני הזה כמתנצל, אלו האחד ועשרים פרקים אשר מתחילת ספר טהרה עד כאן לא היה לנו כי אם העתק אחד ולכן ראוי למעיין להשתדל להגיהם. אבל הספר הזה בכללו מתחילתו ועד סופו היה לנו ב' או ג' העתקות, זולת אלו האחד ועשרים פרקים כאשר זכרתי".
|
|
הוי אומר שפרט לכ"א פרקים הושווה כל החיבור הגדול. מי ייתן שמדפיסנו ומו"לנו ילמדו אחריות ודיוק מאת חלוצי המקצוע לפני קרוב לחמש מאות שנה.
חריצותם של מדפיסי רומא מעוררת התפעלות ואף בממדי תקופתנו, כאשר המיכון בבתי הדפוס התפתח מאד, אין להם להתבייש בפוריותם ובטוב טעמם. תוך כמה שנים יצאו מבית דפוסם ספרים גדולים כסמ"ג, פירוש התורה לרמב"ן, ספר השורשים לרד"ק, ספר הערוך לר' נתן ב"ר יחיאל מרומא, מורה נבוכים להרמב"ם, פירוש רש"י לתורה ופירוש הרלב"ג לדניאל. כל הספרים הללו הופיעו בצורה נאה מאד האומרת כבוד לעוסקים במלאכת קודש זו. ישנם שרידים של ספר משנה תורה שהחוקרים לא השכילו עדיין לקבוע את מקום הדפסתם. למשל מצוי קטע מספר המדע שבסופו נאמר: |
ראו מדע ברוב דעה הכינוני
בעט ברזל ועופרת חצבוני בלא קולמוס ולפרקדן נתנוני בלא דיו ולא כנה כננוני הן כיוון ולא מחשב הריצוני אלי גלגל ובנחושת כבשוני שאלו מי זה ואי זה פעלני משה ן' שאלתיאל הן אני |
|
אין ספק. שהספר נדפס בשנים הראשונות לדפוס העברי כפי שאפשר להבין מתוך החרוזים הקושרים שיר תהילה למלאכת הדפוס, אך אין יודעים מהו המקום שבו נדפס. יש מייחסים אותו לספרד ויש אומרים שהשם משה ן' שאלתיאל יהודי איטלקי היה.
ומכאן לראשית הדפוס העברי בספרד, שתולדותיו ותוצרתו, הסתום מרובה בהם על הידוע, אם כי גם בדפוסי איטליה אין עדיין נתונים ממצים על תנובת הדפוס כולו והעוסקים בו, אולם מה שידוע מקיף כמעט את כל התנובה והבלתי ידוע אינו אלא חלק בלתי ניכר, שאף אם יתגלו אי אלה פרטים ונתונים נוספים, לא יהיה בהם בכדי לשנות את התמונה מיסודה; לא כן הדפוס העברי בספרד, שבעטיו של הגירוש הטוטאלי בשנת רנ"ב (1492) והפעולות הידועות לשמצה של האינקביזיציה - שני גורמים מכריעים לערפל הסמיך הפירוש על ידיעותינו בתחום הפעילות הטיפוגרפית העברית בחצי האי האיברי. עד גירוש ספרד, ובמדינת פורטוגל, שבה היה הגירוש מספר שנים לאחר שנת רנ"ב, נדפסו כמה עשרות ספרים עבריים; מכל מקום הגיעונו ידיעות על כחמישים ספרים עבריים שנדפסו בהן, במאה הט"ו. חלק גדול מידיעותינו מבוססות על קטעים ודפים בודדים שהגיעו אלינו. אולם כיון שסקירתנו הועמדה על חמש השנים הראשונות, לא נוכל להזכיר אלא ספרים בודדים ששמעם הסתנן אלינו. הספר העברי הראשון בחצי האי האיברי נדפס בעיר ואדי אלחג'ארה (Guadaijara) שבמחוז, קשטיליה החדשה אשר בספרד המדינה. וראה זה פלא: כשם שבאיטליה הספר הראשון שזכה לראות את אור הדפוס היה, כזכור, רש"י על התורה, כך גם בספרד. יסד את הדפוס בספרד ר' שלמה ב"ר משה אלקבץ תושב העיר, שהיה אביו של ר' משה אלקבץ אבי ר' שלמה אלקבץ השני, החכם הצפתי הידוע, שקנה את עולמו בכמה וכמה ספרים ובייחוד בשירו "לכה דודי" המושר בכל תפוצות ישראל. ספר זה לא היה ידוע לחוקרים עד סמוך למלחמת העולם השניה, כאשר ההיסטוריון ישעיה זנה המנוח גילה טופס יחיד ושלם בספריה העירונית של וירונה. לדעת זנה נשלם הספר בדפוס ביום ט"ז אלול רל"ו דהיינו כשנה ומחצה לאחר שנדפס פירוש רש"י ברג'יו די קלאבריאה. ר' שלמה אלקבץ הדפיס בסופו של החרוזים: |
צור תעודה חתום תורה
ברוך אשר עזרני כי הגהתי מסברא עם הספר שהנחני וזה ליהודים אורה משגיאות הציקוני בספרים אשר בגמרא אל האמת השיבוני נא תהיה נפשי יקרה בעין קורא על עוני הנגלה אמצא כפרה ועליו אל יאשימני בנסתר יעשה חקירה אם ימצא חטא יוכיחני ותוכחתו לי לעזרה שמן ראש רש"י אל יניא והמכתב הוא בצורה צייר חדש שמחני פידרו די ואד אלחג'ארה בטוב שכלו כי הראני שלמה כתיבה ברה בהתחלה מנעוני הפועלים כי קצרה ידיעתם לא כרצוני עד קם עליהם דבורה והותקני אז בלשוני על כן היה לי לתפארה האחרון אחרוני פה העיר ואדי אלחג'ארה כי בה צורי הושיבני בשש באלול על עשרה שנת א"ל ה"ר יעלני ולכל ישראל במהרה כנאום י"י לאדני זה שמי והן תוי שלמה בן אלקאבץ הלוי |
| ר' שלמה אלקבץ הדפיס בואדי אלחג'ארה עוד כמה ספרים, אך דפים בודדים בלבד הגיעונו מהם. הוא הדפיס למשל את ארבעת הטורים, שתאריך הדפסתם של שלושת הראשונים אינו ידוע ורק בטור חושן המשפט נמסר בסופו: |
"נעשו שלוש מאות ושמונה בפועלי ובהגהת שלמה ברבי משה נ"ע הלוי בן אלקאבץ פה ואד אלחג'ארה ונגמרו בפרשת ושנת לכן אמ"ר לבני ישראל וכו'".
|
|
אם נצא מתוך ההנחה ההגיונית שהדפיס את ארבעת הטורים לפי הסדר, וכפי שראינו נשלם טור חושן המשפט בפרשת פנחס רמ"א, הרי נדפסו שלושת הטורים הראשונים - אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר - בין השנים רל"ו-רמ"א.
בדפוסו של ר' שלמה אלקבץ נדפסו - עוד כמה ספרים, אך הזכרתם חורגת מתחומי הסקירה. מן הראוי שנתבונן מה הם עשרים ושמונה הספרים הידועים לנו מראשית תקופת הדפוס העברית מבחינת תוכנם? לבחינה זו נועדת חשיבות רבה, שכן תוכן הספרים ומהותם יש בהם להבהיר אילו ספרים נלמדו אז ביותר בין לומדי התורה ושוקדיה. אין ספק שהמדפיסים וספקי הספרים השתדלו להדפיס אותם הספרים שהיה להם ביקוש רב. בראש צועדים כמובן ספרי המקרא ופרשנות המקרא. יש להניח שספרי התנ"ך, כולו ובחלקיו, היו מצויים בידי רבים בכמויות גדולות בכתב-יד. לפיכך אין אנו מוצאים כנראה שנדפס בשנים הללו תנ"ך שלם ללא פירוש, מלבד חמישה חומשי תורה שנדפסו ברומא וספרי תהילים שנדפסו פעמיים בבולוניה. שני חלקי מקרא אלה הם השימושיים ביותר: חומשי התורה נקראים בבית הכנסת לא פחות מארבע פעמים בשבוע והם נלמדים בבית הספר על-ידי תינוקות בגיל רך ביותר; ספר תהילים משמש את המתפלל לעתים קרובות ביותר. בין מפרשי התנ"ך זכה הפרשן העממי הגדול רש"י ז"ל להדפס לא פחות משלוש פעמים תוך התקופה הנידונה. מלבד רש"י על התורה, שבו פתחנו את סקירתנו, נדפס עוד בואדי אלחג'ארה וברומא גם פירוש הרלב"ג נדפס שלוש פעמים, אך לא אותו הפירוש, אלא לשלושה ספרים שונים: על התורה נדפס ברומא, שם נדפס גם פירוש הרלב"ג לדניאל ובעיר פירארה נדפס פירושו לאיוב. ברומא נדפס גם פירוש הרמב"ן לתורה; בבולוניה הדפיסו את פירוש הרד"ק לתהילים וכן את חמש המגילות עם פירושים של רש"י ואבן עזרא. גם ספרי הלכה נדפסו בתקופה זו במספרים ניכרים. משנה תורה להרמב"ם ראה את אור הדפוס פעמיים, ברומא ובמקום נוסף, שזהותו מסופקת. כך נדפס ספרו הגדול של ר' משה מקוצי "ספר מצות גדול" ברומא, ואילו ארבעת הטורים, בשלמותם או בחלקם, נדפסו לפחות בארבעה מקומות. בין הספרים הראשונים שנדפסו בשנת רל"ה מופיע כבר ספר הטור, שנדפס בפייבי די שקו ולאחר מכן במנטובה ובפירארה שבאיטליה ואף בספרד, כזכור, נדפסו ארבעת הטורים בין השנים רל"ו-רמ"א, כלומר שלפחות בחלקו נדפס ספר זה, תוך חמש השנים שבהן דנה סקירה זו. (אגב, ספר הטורים נדפס פעמים רבות במשך המאה הט"ו ועד אמצע המאה הט"ז, ורק עם הדפסת שלחן ערוך למרן הבית יוסף נתדללה הדפסת הטורים, כאשר אבד לו במידה רבה שימושו להלכה ולמעשה). מבין ספרי השאלות ותשובות, שבמשך הדורות שלאחר מכן נדפסו לאלפים ממחברים למאות, אינן ידועות אלא תשובות הרשב"א שנדפסו ברומא. מתחום המוסר והפילוסופיה היהודית נדפסו שני ספרים, מורה נבוכים להרמב"ם שהופיע ברומא, ובחינת עולם לר' ידעיה הפניני הבדרשי, שנדפס במנטובה. ברומא נדפסו גם שני הספרים הראשונים בבלשנות עברית, ספר השורשים לרד"ק, וספר הערוך לר' נתן ב"ר יחיאל מרומא שניהם ספרים שהדורות הבאים הרבו להדפיסם ולעסוק בהם. לעומת זאת, הספר נופת צופים לר' יהודה מסיר ליאון, שנדפס במנטובה, שעניינו חכמת השירה והמליצה מבחינה דידקטית - תחום שאינו רחוק מבלשנות - אינו ידוע אלא לקומץ ביבליוגרפים ואנשי מקצוע, ושוב לא נדפס אלא לאחר כארבע מאות שנה, כאשר הדירו מחדש אהרן ילינק בפעם שניה ואחרונה. ספרי היסטוריה עממיים: ספר יוסף בן גוריון (הידוע יותר כספר יוסיפון), וספר אלדד הדני, נדפסו שניהם במנטובה. שם נדפס גם ספר שימושי להתמצאות בלוח היהודי - "לוחות" של ר' מרדכי פינצי, החכם האיטלקי. לכאורה בולט היעדר תמוה, שספרי תפילה לא נדפסו כלל בתקופת הבראשית של חמש השנים הראשונות לקיום הדפוס העברי, פרט לסדר הסליחות כמנהג אשכנז, שהדפיס משולם קוזי בפייבי די שקו. והרי אין שמץ של ספק שהיהודים בתקופה זו, רובם ככולם, ובכל תפוצות ישראל, נזקקו לסידורי תפילה למיניהם והיה להם צורך ראשוני במעלה. אולם היא הנותנת, דווקא משום שלרוב הציבור היו ספרי תפילה בכתב-יד והיו שכיחים למכביר בכל משפחה ובכל בית, לא השקיעו המדפיסים את הונם ואונם בהדפסתם. ורק כאשר הדפוס העברי דחק קמעא-קמעא את השימוש בכתבי-היד, הוחל בהדפסת ספרי תפילה לסוגיהם השונים והמרובים. |
|