הנהגה מן הקבלה בספרות ההלכה

משה חלמיש

ניב המדרשיה י"ג (תשל"ח-ט)


תקציר: האר"י יסד מנהג שכל אדם יקבל על עצמו לפני תפילת שחרית לקיים את מצוות
אהבת הריע. המאמר סוקר מנהג זה מימי האר"י ועד ימינו.

מילות מפתח: אהבת הרע, האר"י, תפילה

אחת המצוות שהודגשו על-ידי מקובלי צפת, וההולכים בעקבותיהם, היתה מצות "ואהבת לרעך כמוך". תחולתה של מצוה זו נקבעה לגבי "כל נפש מישראל למגדול ועד קטן", אף על פושעי ישראל, וגויים.

מצוה זו נהגה בעיקר בין בני חבורות של מקובלים, ואף מצויים בידינו "שטרי התקשרות" שונים בהם נתבטאה האחווה והאחדות. ביטוי לכך ניתן משמו של האר"י הקדוש:

"קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת, מפרשת העקידה ואילך, צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך. ויכוין לאהוב כל א' מבני ישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל, ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת חברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל א' וא' לכלול עצמו כאלו הוא אבר א' מן החברים שלו. ובפרט אם יש להאדם ידיעה והשגה להכיר לחברו בבחינת הנשמה. ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו ודרכיו ודבריו ישתף את חבירו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו, של חברתינו".

וכן הוא בשער הגלגולים ובספר החזיונות לר' חיים ויטאל:
"גם הזהיר מורי ז"ל לי ולכל החבירים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית נקבל עלינו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך".

פיסקה זו גרמה להוראה חדשה - לומר לפני התפילה "הריני מקבל עלי לקיים מצות עשה
של ואהבת לרעך כמוך".
ואמנם דבר זה הלך ונשתגר בספרי מקובלים, ואף בסידורי תפילה שונים למן שנת ת"ס ואילך. ברשימה קצרה זו מבקשים אנו לבדוק את רישומיו של המנהג בספרי יסוד הלכתיים, שהשפעתם על הציבור הרחב בוודאי היתה רבה.

המקור הראשון הוא בעצם קבלי-הלכתי, והוא מכונה "שלחן ערוך של ר' יצחק לוריא", או יותר מאוחר: שו"ע האר"י. ספר זה הוא עיבוד קל של ספר "נגיד ומצוה" מאת ר' יעקב בן חיים צמח, והוא נדפס בפולין בשנות ת"כ-ת"ל (השער חסר מקום דפוס ושנת דפוס). בשו"ע האר"י קוראים אנו:
"קודם שיכנס לבה"כ ישים אל לבו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך".

זמן קצר לאחר מכן מוצאים אנו הנהגה זו בשני חיבורים חשובים מאוד, שמחבריהם חיו באיזור קראקא: "עטרת זקנים" ו"מגן אברהם". ר' מנחם מנדל ב"ר משולם זלמן אויערבך (ש"פ--תמ"ט), תלמיד הב"ח בקראקא אשר כתב חיבורי קבלה, שנשארו בכתב-יד, כתב בחיבורו "עטרת זקנים" על שו"ע או"ח סי' א' ס"ק ב':
"וצריך לקבל עליו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך".
חיבור זה נדפס לראשונה במהד' שו"ע דיהרנפורט תס"ב, ואח"כ גם במרבית המהדורות הגדולות של השו"ע, ובמהדורות הצילום של ימינו, ואפשר לראות בו אחד הצינורות להפצת המנהג.

בדומה לו כותב ר' אברהם אבלי גומבינר, בעל , "מגן אברהם", בפתיחה לסי' מו:
"קודם תפלת שחרית יקבל עליו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך (הכוונות)".

שניהם מצטטים איפוא מספר הכוונות, ומחברים שונים אחריהם יסתמכו כבר עליהם. למשל, ר' ישראל חיים פרידמן כותב כמאתיים שנה לאחר מכן:
"הנה המג"א ריש הלכות ברכת השחר מביא בשם ספר הכוונות שקודם התפלה יקבל... והטעם מובן ומפורש במחצית השקל שם. אך נראה לפענ"ד דאפשר להטעים הדבר ובדרך זה וכו' ".
והוא מאריך בפירוש הדברים.

לפני שנעבור לתקופה מאוחרת יותר, ברצוני להתעכב על חיבור נוסף מן המאה הי"ז, שאמנם איננו חיבור הלכתי במובן המדוייק, אבל אין צריך להוכיח את השפעתו בשדה הפסיקה, במיוחד בתחום דיונו, והוא "מעבר יבק" לר' אהרן ברכיה די-מודינה. שם נאמר:
"הזהירו גורי האר"י במנהגיו, שאם יש איזה חבר בצרה ח"ו או חולה ישתתף בצערו ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף חבריו עמו".

הוא הדין לספרו של החיד"א "עבודת הקדש", ספר שטבע חותמו על הליכות חיי האומה במאתיים השנים האחרונות. החיד"א ש"עיקר לימודו בקבלה היה אצל ר' שלום שרעבי", מראשי מדרש המקובלים "בית-אל" המפורסם בירושלים, כותב:"קודם שיתחיל הזמירות יאמר תפלה אחת מלוקטת ומהודרת, מידי היתה זאת, תמצאנה לקמן בס"ד". ואכן בהמשך, בראש קונטרס צפורן שמיר הוא מזכיר תפילה זאת ש"יעדנו כקונטרס מורה באצבע", ומוסיף החיד"א ש"כבר נדפסה משמי זה פעמים, ופה תהא קאי בסדר יותר נכון בס"ד". ובתוך תפילה זו אנו מוצאים:
"והריני מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב את כל אדם מישראל כנפשי"
(נוסח זה מצוי גם בסידורים מאוחרים). נוסיף עוד, כי הקונטרס "כף אחת" של החיד"א נפתח ב"נסח תפלה למי שאיחר לקום ואין לו שהות להתפלל התפלה הכוללת אשר בתחילת צפורן שמיר, יאמר זו דרך קצרה בראש אמיר". והמשפט על "ואהבת לרעך כמוך" מופיע שם במלואו. (נוסח קצר זה מצוי אף הוא בחיבורים ובסידורים מאוחרים יותר שהעתיקו מהחיד"א). החיד"א מזכיר זאת פעם נוספת בקונטרס "קשר גודל", סימן ז', אות י"ט:
"קודם זמירות ותפלה יקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך", ויכוין לאהוב כל אחד מישראל כנפשו. האר"י זלה"ה".
השפעתו של החיד"א, כידוע, היתה גדולה, ויש להניח שהוא שמש אחד הצינורות החשובים שדרכו נכנס מנהג זה לסידורי התפלה.

בשו"ע הרב, לר' שניאור זלמן מליאדי, או"ח, סי' מ"ו ס"ק י"א (קאפוסט תקע"ו), כתוב בעקבות "מגן אברהם":
"...ויקבל עליו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך קודם תפלה".
בסידור התפילה שלו אין תפילה קודם התפילה, ורק לפני "מה טובו" מופיע משפט קצר: "נכון לומר קודם התפלה: הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך". משפט זה מופיע גם לפני שחרית של שבת. ברם, ב"הערות וציונים", שבסוף מהד' ניו יורק תשכ"ה, העיר המהדיר כי "בדפוסים הראשונים של הסי' לא נמצא זה". עכ"פ ב"ספר המנהגים" ה"מלוקט מכתבי ורשימות נשיאי חב"ד, והוראות שלהם בעל-פה", מופיע המשפט הנ"ל, ובקובץ "היום יום" נאמר, שאהבת ישראל היא שער הכניסה לקבלת תפילת האדם.

גם בספר "דרך מצותיך" לר' מנחם מנדל, נכד רש"ז מליאדי, בהתייחסו למצות אהבת ישראל, הוא כותב:
"גם נודע מ"ש שנכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך לפי שהוא יסוד גדול בעבודת ה' ".

ר' אברהם דנציג, בספרו "חיי אדם", כלל א' סעיף ו' כותב:
"יקבל על עצמו בפרטות לאהוב כל א' וא' מבני אדם כגופו, כמש"כ ואהבת לרעך כמוך. ועי"ז יכלול תפלתו בכלל תפלות כל ישראל ויהיו לאחדים".
ואולי לא יהיה זה מיותר להוסיף כי ר"א דנציג כתב קיצור לספר קבלה מפורסם - ספר חרדים.

במהדורת השו"ע שנדפסה בלונדון תשכ"ה (מהד' א' - ווילנא תרס"א) עם הפירוש "פתחי עולם ומטעמי השלחן", שנכתב בראשית המאה הי"ט, מביא בס' מו, ס"ק א', את ס' הכוונות ו"מגן אברהם" כלשונו הנ"ל:
"קודם תפלת שחרית יקבל עליו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך".

בספר "כל בו החדש", על שו"ע או"ח, מאת הרב ישראל ראבינאוויטש, מצטט אף הוא מתוך שער הכוונות ומתוך עטרת זקנים.

דומה שלא נוכל להתעלם מסוג חיבורים נוסף, והוא קונטרסי "הנהגות ישרות" מאת צדיקי החסידות. אלה אינם, כמובן, חיבורים הלכתיים, אך היו בבחינת מורי דרך לעדת החסידים, ולכן דין הוא שיימנו במסגרת הרשימה שלנו. בהנהגות רבי משה טייטלבוים, בעל "ישמח משה", כתוב:
"קודם כל תפילה יקיים ה' זכירות ומצוה ואהבת לרעך כמוך".

בצורה פחות בהירה, אך אין ספק בכוונת הדברים, מוצאים אנו אצל ר' אהרן מקרלין ב"סדר היום" שלו:
"להתאמץ בכל כחו להתפלל עם הציבור כי הן אחת כל"י [= כללות ישראל], היינו להתאחד בכל כללות ישראל במצות ואהבת לרעך וגו' קודם התפלה".

וכאן אני בא לתופעה מעניינת. מקצת מחברים מביאים בסידוריהם הנהגה זו אך לא בחיבוריהם סביב השו"ע. הנה ר' חיים הכהן מארם-צובה, תלמיד ר' חיים ויטאל, נפטר בשנת תט"ו, אשר בסידורו "שערי רחמים" מובא הענין פעמיים: ואילו בחיבורו "מקור חיים" על השו"ע לא נזכר. סבורני שהסיבה נעוצה בטיב החיבורים. לאמור, לא כל מנהג מיסודו של האר"י נתקבל בציבור הרחב בקלות רבה. ולכן, בסידור התפילה אשר מדרך הטבע יש לו אופי לוקאלי יותר, ואולי אף נהגו במקומו לומר זאת, או אפילו הוא עצמו ביקש להחדיר זאת, ולכן נמצא שם העניין במפורש. ברם, בחיבור ההילכתי שנועד לקהל רחב, ויש לו אופי פסקתי מובהק, הסתייג מהגדרתו כחובת הכל.

ושמא הסבר זה יפה כוחו גם לגבי ר' ישראל מאיר הכהן, בעל ה"חפץ חיים" ו"משנה ברורה". המעיין ב"משנה ברורה" יראה תוספת של משפטים אחדים לפני סימן מ"ו. בתוספת זו, העוסקת באמירת פסוקי "מה טובו" וכן "בבית אלוקים נהלך ברגש" שהוכנסה ע"י המקובלים, והזכירה "מגן אברהם" הנ"ל, לא נזכרו דבריו בדבר "ואהבת לרעך כמוך". דומני שההסבר לכך הוא שהפסוקים הנ"ל כבר נתקבלו בכל קהילות ישראל, בעוד שההנהגה הנידונה לא נתקבלה ע"י הכל.

בענין זה מן הראוי להצביע על נקודת-מבט שונה. ר' אברהם ברלינר, מתלמידי ר' עזריאל הילדסהיימר בביהמ"ד לרבנים בברלין במאה הי"ט, כתב חיבור בגרמנית שבתרגומו לעברית נקרא בשם "הערות על הסידור". בחיבור זה הוא יוצא חוצץ נגד השפעות הקבלה בסידור התפילה. אעפ"כ הוא מציין "שני פרחים נחמדים שהבשילו בשדה הקבלה", ואף מתמרמר על כך ש"איננו שמים לב להם, ושכחנום". ה"פרח" הראשון הוא הנושא שלנו, והשני קשור בתפילת קריאת שמע על המיטה, שבה מוחל האדם לכל מי שהקניט אותו בו ביום או ציער אותו.

בספר בן זמננו, קיצור שולחן ערוך - מקור חיים, מאת הרב חיים דוד הלוי, אנו מוצאים בפרק י"ג, סעיף א':
"לפני שיתחיל תפלתו יאמר: הריני מקבל עלי במצות עשה של ואהבת לרעך כמו".

מי יתן והמצוה הזו לא תשתכח מקרב העם, ותהא נוהגת הלכה למעשה ככלל גדול בתורה.