|
תוכן המאמר: יחסים חיצוניים בין משפט למוסר א. חפיפה בין משפט למוסר ב. המשפט הטבעי הפוזיטיביזם המשפטי היחסים הפנימיים בין מוסר למשפט נקודות מפגש בין מוסר למשפט א. מוסר הניתק למשפט ב. אכיפתו המשפטית של המוסר מילות מפתח: משפט טבעי, פוזיטיביזם משפטי, מוסר. |
|
נקודות המפגש בין מוסר למשפט מסמלות את אופייה של החברה והמאבקים הפנימיים בתוכה. החוק אינו פועל בחלל הריק כי אם מושפע רבות מהמוסר. היחסים בין שתי מערכות אלה נורמות - אשר שתיהן קובעות כללי התנהגות לבני אדם - מהווים מוקדי ויכוח בכל חברה תרבותית. להמחשה נביא מספר בעיות המדגימות התנגשות זו: א. עונש המוות וביטולו. ב. העבירה הפלילית של מעשי הומוסכסואליזם בין מבוגרים, אף אם נעשו בחשאי ובהסכמה. ג. בעיות משפטיות הקשורות בבעיית קדושת החיים כאיבוד לדעת והפלה. ד. בעיית חופש הנישואין בין בני דתות שונים. ה. בעיית חופש הגירושין במדינה כאנגליה כאשר נדרש להוכיח אשמה כעילה לגירושין ואין די בהסכמה הדדית. בעיות אלה ודומיהן, משקפות את המאבקים בין רעיונות מוסריים כלליים השולטים בחברה מסוימת לבין הכללים המשפטיים החייבים לקבוע תחומים משפטיים מדחיקים בשאלות של זכויות וחובות האזרח. רעיון המאבק בין משפט למוסר הנו פרי השקפה מודרנית. רק בתקופה המודרנית מכירים בהוראות משפטיות חילוניות שנעשו על ידי בני אדם עבור בני אדם ולכן ניתן לבחנם ולשפטם מנקודת מבט אנושית טהורה. שונה המצב לגבי שיטות משפט המבוססות על עקרונות הדת, לגביהן חוק ומוסר חופפים. האדם הדתי, המאמין כי חוקיו נתנו משמיים יושפע מעט מאד מגישתו של משפטן מודרני כאוסטין אשר תלה את תקפותו של החוק בסנקציה שבצידו. לגבי היהודי המאמין אין כל הבדל בין "לא תגנוב" לבין "לא תחמוד" שניהם נתנו משמיים ושניהם נתנו מפי הגבורה והסיווג המודרני של ההוראה הראשונה כמשפט והשנייה כמוסר, אינו יכול לפגוע כמלא נימה בתקפותו או עליונותו של כלל אחד על פני משנהו. חוקי המלך בישראל לא היו ברי תוקף כאשר עמדו בניגוד לחוק אלוקים והמלך עצמו, המחוקק החילוני, היה צפוי לעונש בגין כך זוהי הייתה גם ההשקפה היוונית. אין צורך להזכיר את דברי סוקרטס בקריטון לאפלטון, כאשר הוא מסביר לידידיו מדוע אינו בורח ממאסרו. למרות העובדה כי סוקרטס משוכנע שהרשעתו הייתה שלא כדין, הרי חייב הוא לציית לחוקי המדינה ויפעל בצורה מעוותת אם ינסה להמלט מהעונש. לאזרחי אתונה שחיו במאה הרביעית הייתה ההשקפה הבריאה כי לחיות בהתאם לחוק, הנו הצו המוסרי העליון והתוצאה מכך - כפי שאפלטון הציגה ,במקרה של סוקרטס - שאנשים ישרים אף יהרגו בדבקותם בעקרון זה. למרות השוואה זו, קיים הבדל יסודי בין השקפת היהדות להשקפה היוונית, שכן לפי השקפת היהדות אין חובה לקיים חוק שאינו תואם את החוק משמים (השקפה שאומצה במשך השנים ע"י ז'אן זאק רוסו וחבריו) ואילו ההשקפה היוונית סוברת שיש לציית להוראות החוק, אף אם פוגע הוא במוסר. נושא זה של בחינת היחסים בין משפט למוסר, הנו אחד הנושאים העדינים בכל חברה וזכה לספרות פילוסופית ומשפטית רבה ביותר. שלוש הן השיטות העיקריות המנסות לקבוע כללים ליחסים החיצוניים בין משפט למוסר. |
|
א. חפיפה בין משפט למוסר החלופה הראשונה מובילה להנחה כי רק חוק מוסרי הנו תקף והוראת חוק בלתי מוסרית אינה תקפה. החלופה השנייה הנתמכת על ידי מספר פילוסופים (תומס הובס, לדוגמא) סוברת שמוסר אינו למעשה אלא ציות למשפט. כך שלא יתכן "חוק בלתי צודק". זוהי הייתה גישתו של הגל אשר דיבר על העליונות המוסרית של המדינה על הפרט. לפי תאוריה זו, הפרט איה יכול לדרוש זכות גדולה יותר מאשר לציית לחוקי המדינה אשר הוא מהווה חלק ממנה. ב. המשפט הטבעי הפועל היוצא מגישה זו יכול להיות שונה, אפשר לטעון שמשפט אשר אינו תואם את המוסר חייב להתבטל ואין האזרח חייב לציית לו. מאידך אפשרית גם הטענה ששאלה זו אינה מעניינו של האזרח ופתרונה ביחס שבין אלוקים לבין המחוקק הבלתי צודק ואילו חובת האזרח לציית לחוק אינה נפגעת. תורה זו, המכירה בשתי מערכות כללים של משפט ומוסר פותחה במשך מאות בשנים החל מהיוונים ההלניסטיים ועד ליוריספרודנציה המודרנית בארצות המערב וידועה בשם "המשפט הטבעי", משפט אשר מייחסים לו ערך גבוה יותר מחוק ארצי בין שמקורו של המשפט הטבעי הוא משפטו של יוצר העולם ומנהיגו ובין אם הוא הלק מההסדר הטבעי של העולם. דוקטרינה זו, בזמנים שונים ובפרט בתקופתנו אנו, קשורה ברעיונות ברי החשיבות של הזכות הטבעית" של בני האדם. רעיונות אשר מילאו תפקיד נכבד ושימשו בסיט לדמוקרטיה ולמהפכה הצרפתית. הרעיון כי מעל לכל השיטות האינדיבידואליות הפועלות בעולם, נמצא חוק גבוה יותר אשר לאורו יש לבחון את חוקי בני האדם, הביאה לתוצאות רבות חשיבות בהתפתחות ההיסטורית. המסקנה שהוסקה מכך הייתה שלא רק שחוק עליון זה מבטל כללים ממשיים של החברה שאינם מתאימים לו, אלא גם שהאזרח יכול להשתחרר מחוק כזה ואף להתקומם ולהיאבק נגד השלטון החוקי של המדינה. ואף בימינו אלה, חזקה טענה זו כלפי חוקי ההפרדה מטעמי גזע או דת והוראות אלה כה מנוגדות ליסודות המוסר, בך שאין לראותם כחוקים תקפים. זוהי ההצדקה להתערבות העמים במדינות דרום אפריקה והדרום של ארה"ב, שלא לדבר על חוקי הגזע הגרמניים אשר המשפט הטבעי שוללם מניה וביה. הדברים בוטאו בצורה יפה באנטיגונה לסופוקלס. אנטיגונה קברה את אחיה המת בניגוד לאיסור שהוכרז ובכך הפרה את החוק. השיחה הבאה מופיעה במערכה השניה: |
קריאון: (אל אנטיגונה) ואת, אשר השפלת ראשך, האם תודי.
כי זאת עשית - או כחש-שווא אשמע מפיך? קריאון: (לשומר) אתה חופשי כעת ללכת כרצונך: . ניקית נפשך מכל אשמת עוון. קריאון: (לאגטיגונה) כעת אמרי לי בקצרה, בשתי מלים האם נודע לך האיסור אשר הכרז? אנטיגונה: מודה אני - ולא כחשתי מעשי אמנם ידעתי - הן גלוי היה לכל. קריאון: ואת, למרות הכל, העזת לבוז לחוק? אנטיגונה: לא זוס האל השמיע את הכרוז הלז, ולא הציבה חוק כזה לבני-אדם אלת הצדק הדרה בצל-שאול. ולא חשבתי, כי כרוזך יפה כוחו ללחוץ בעז על זרע-אשת לעבור על חוק אלוה לא כתוב, אבל יציב. כי לא אתמול נולד - חייו חיי עולם, ולא נודע מאימתי יוסד לעד. אותו לא איבז מאימת-גאות-אדם כי פי אלים ידרוש פשעי ביום-משפט. |
|
מעניין כיצד גישה זו של עליונות המשפט הטבעי שמשה בידי בית המשפט העליון בישראל בסיס משפטי להצדיק את עמדתה של ועדת הבחירות לכנסת השישית אשר סירבה להתיר לאנשי התנועה הערבית הלאומנית "אל-ארד" להגיש רשימת מועמדים לבחירות לכנסת השישית. בעשותה כן ובשללה זכותה של התנועה להגיש רשימת מועמדים, פגעה ועדת הבחירות באחת מזכויות-היסוד של האזרח, פגיעה אשר אין לה כל אסמכתא שבחוק ובכל זאת הצדיק ביהמ"ש העליון עמדה זו.
ביהמ"ש הצביע על הצורך ללמוד לקח מן הניסיון שעבר על הרפובליקה של ויימר. אולי אין זה מקרה שביהמ"ש העליון של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית שקמה לאחר מלחמת העולם השניה, היה ביהמ"ש הראשון. שקבע את העיקרון כי השופט חייב לפסוק גם על-הלכות דין שאינן כתובות בספר החוקים, והן עומדות לא רק מעל חוק רגיל אלא אפילו מעל החוקה, שאפילו- הוראותיה נדחות מפניהן אם אינן מתיישבות עמן. בחוות דעת שמסר בית המשפט העליון הגרמני ביום 6 בספטמבר 1953, הוא מביא, תוך הסכמה את הדברים הבאים מפסק דינו של ביהמ"ש לחוקה של מדינת באווריה: |
"אין לשלול פסלותה של הוראה בחוקה על שום כך בלבד שההוראה עצמה היא חלק מן החוקה. ישנם כללים חוקתיים שהם כה יסודיים והם ביטוי של דין על חוקתי, עד כדי לקשור את מחוקק החוקה בכבודו ובעצמו, הוראות חוקה אחרות, שאינן בעלות דרגה כזאת והן עומדות בסתירה לכללים אלה, יכולות להפסל.
|
|
ביהמ"ש העליון במדינת ישראל בע"ב 1/65 ירדור נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת השישית, בהסתמכו על פסה"ד הגרמני אמר: אם בארץ בעלת חוקה כתובה כך, בארץ שאין לה חוקה כתובה (כמו מדינת ישראל) על אחת כמה וכמה. כדרך שאדם אינו חייב להסכים לכך שיהרסוהו, כך גם מדינה אינה חייבת להסכים שיחסלוה וימחקוה מן המפה. וממשיך ביהמ"ש בדברים כדרבנות על תפקידו של השופט , |
"שופטיה [של המדינה] אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים ולהתייאש מהעדר דין פוזיטיבי כשבעל-דין מבקש מהם, שיושיטו לו יד עזר להביא את הקץ על המדינה".
|
|
למעשה כללים אלה מקורם אי-שם, במקום בלתי מוגדר וכל דור ודור מכנה את השקפותיו והכללים הנראים לו כצודקים בשם "משפט טבעי". בהתייחסו לכללים אלה אומר ביהמ"ש העליון של מדינת ישראל כי הכללים היסודיים, העל חוקתיים האמורים, אינם בעצם אלא זכות ההתגוננות של החברה המאורגנת במדינה. באין אם לקרא לכללים בשם "דין טבעי" ללמדך שמטבע ברייתה של מדינה דין הם, ובין אם נקרא להם דין אחר, הרי הניסיון שבחיים מחייב אותנו שלא לחזור על אותה שגיאה שכולנו היינו עדים לה. הכלים להגנה על קיום המדינה מצויים בידי ביהמ"ש אף אם אינם מפורטים בחוק הבחירות. הפוזיטיביזם המשפטי התנגשות בין שתי ספירות אלו, אין בה כדי לפגוע בתקפותו של חוק ארצי או לפגוע בחובה לציית לו. דברים ברוח גישה זו הישמעו ע"י כב' השופט זילברג בע"א 563/63 יגר נגד פלביץ בתביעתה של ידועה בציבור למזונות עבורה ועבור בנה אומר השופט זילברג: |
"מצטער אני מאד על שאין בידי להסכים לתוצאה הסופית שהגיע אליה חברי... כי רואה אני ומרגיש במצבה הקשה של אשה עלובה... אך דא עקא, כי כמעט בכל מקרה בו טוען הנתבע כי התביעה היא בלתי מוסרית ומשום כך בלתי חוקית, הדבר צורם את האוזן ומקומם את ההרגשה המוסרית. הדבר המכריח אותנו להתעלם או להבליג על "צרימת האוזן" הלזו, היא כי המשפט הוא דבר השווה לכל נפש, הן במקרים קלים והן במקרים קשים, ופרט לעניינים שבהם שיקולי הצדק הופכים הם גופם לשיקולי חוק (כמו כללי היושר וביהמ"ש הגבוה לצדק, חייב הדין לנקוב את ההר ויהי מה! "
|
|
אין לתלות תביעה על עילה מוסרית. אין יושר מופשט שאפשר לבסס עליו תביעה משפטית. המשפט הוגדר על ידי ילינק כמינימום הכרחי של המוסר. המדינה אינה יכולה להשליט בכוח החוק את כל העקרונות המוסריים הנעלים. עליה למצוא נקודת איזון בין אותם כללים שיש להבטיחם על ידי כה לבין הנזק שמוסד הכפייה מביא עמו. קיימת סיבה נוספת לעובדה שמעשים שונים אשר דבק בהם פגם מוסרי, אין החוק מעניש בגינם וזאת מפאת הקושי לוודא מקרים אלה ולהעניש עליהם. במספר מדינות בארה"ב בהם מענישים על עבירת ניאוף ושכרות הנעשים במקומות סגורים ופרטיים, הופכת העבירה לאות מתה שיש בה כדי לפגום בכבוד החוק. דו"ח מעניין בנושא זה, הדן באספקטים השונים של התנגשות זו הוא דו"ח הועדה המלכותית באנגליה, דו"ח וולפנדון מ- 1957. הועדה המליצה על ביטול העבירה של הומוסכסואליזם הנעשית מרצון בין מבוגרים בסברה כי קשה לוודא ולאכוף חוק כזה והאיסור עשוי רק לשמש פיתוי למעשי עבירה אחרים כסחיטה. הייתה לכך גם סיבה אחרת והיא רצונו של המחוקק לאי התערבות במקרים כאלה. גישה זו מוליכה אותנו לגו'הן סטיוארט מיל שטען כי אל לו לחוק להתערב בעניינים פרטיים הנוגעים להתנהגות המוסרית, יותר מאשר הצורך לשמור על הסדר הציבורי ולהגן על האזרחים מפעולות מזיקות. במלים אחרות, קיימת ספירה של מוסר שמוטב להשאירה בידי הפרט כמקרים של אמונה ומחשבה. זוהי השקפה ליברלית שהותקפה קשה וכונתה כ"כשלון היוריספרודנציה". משפט ומוסר תוארו גם כשני מעגלים האחד בתוך משנהו, החלק הפנימי מציין את נקודות הזהות בין משפט למוסר והחיצוני את ההבדל ביניהם. אופייה המוסרי של החברה מתבטא במרחק הקצר או הארוך שבין המעגל החיצוני למעגל הפנימי. ברור הוא כי תמיד חייב להיות הבדל בין שני המעגלים ולעולם לא יחפפו. השיטה המשפטית חייבת למצוא ולקבוע גבולות ואבחנות ברורים שהן לא אחת גם שרירותיות. כך למשל קובע סעיף 221 להוק הפלילי 1936 כי "לא יחשב אדם כאילו הורג אחר אם לא נפטר אותו האדם בתוך שנה ויום אחד מיום גרם המוות". מבחינה מוסרית אין כל הבדל אם הנפגע נפטר כעבור 366 או כעבור367 ימים. |
|
נקודות המפגש של המוסר והמשפט הן שתיים: א) כללים מוסריים שהשתרשו עמוק הופכים לא אחת לכללים משפטיים (מוסר הניתק למשפט). ב) כללים מוסריים משמשים כאבן-בוחן להפעלת כללים משפטיים. א. מוסר הניתק למשפט א. חינוך הבנים: במשך דורות רבים הייתה זו בגדר חובה מוסרית המסורה לפרט ללא התערבות החברה. בשנת תש"ט נתקבל בכנסת חוק חינוך חובה אשר קבע את חובת ההורה לשלוח את ילדיו לביה"ס וחובת המדינה לספק לו הוראה מתאימה. ב. מזונות האב והבנים: עד תשי"ט הייתה חובת המזונות של הבן כלפי האב ואף של האב כלפי הבן בגדר חיוב מוסרי. כלל זה התגבש וקיבל גושפנקא שבחוק בתשי"ט בחוק לתקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959, בו נקבעה החובה לזון בני משפחה. ג. תשלום פיצויי פיטורין: במשך שנים נהג הציבור היהודי בא"י להעניק פיצויי פיטורין לעובד שפוטר בהסתמכו על הכתוב "הענק תעניק לו". עקרון מוסרי זה של פיצויים לעובד ומעבודתו הופסקה, הפך למנהג מחייב אשר בתי המשפט כפו על ביצועו עד שהמחוקק ב-תשכ"ג אימץ עקרון מוסרי זה ונתן לו ביטוי חוקי בחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג - 1963. ב. אכיפתו המשפטית של המוסר א. חוק הגנת הדייר: סעיף 37 לחוק הגנת הדייר, תשט"ו קובע כי "לא יינתן צו של פינוי אף אם נתקיימו עילות הפינוי כאשר בית המשפט סבור שמן הצדק לא ליתן צו פינוי". בשיקוליו של השופט נכנסים לא רק שיקולים משפטיים אלא שיקולי צדק שבמרבית המקרים מקורם במוסר. ב. פתוח מערכת דיני "מעין-חוזה": המשפט האנגלי ובעקבותיו הישראלי, פתח מערכת של כללים שמקורם בעקרונית היושר ואשר מניחים קיומו של חוזה מכללא, דהיינו מסיקים קיומו של חוזה כאילו הוא קיים, בהתאם לכללים אלה יש להחזיר ממון ששולם מתוך טעות או כאשר שולם לאחר אילוץ. במקרים בו נעשה "עושר ולא במשפט" על חשבונו של האחר, יש לפצות את האחר. ג. בית המשפט הגבוה לצדק. בהתאם לחוק בתי המשפט, תשי"ז "ביהמ"ש העליון בשבתו כבימ"ש גבוה לצדק ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של ביהמ"ש או של בית-דין אחר". בית המשפט יושב איפוא לדון בעניינים שעניינם הוא עשיית צדק. ד. הפכם הפוגע במוסר: בהתאם לכלל שנקבע בסעיף 64 לjוק הפרוצדורה האזרחית העותומני' ביהמ"ש לא יתן תוקף להסכם הפוגע במוסר הציבורי ובסדר הכללי. או שאינו חוקי. סעיף זה מסמיך במפורש את בית המשפט שלא להתחשב בהסכם הפוגע במוסרי כר רחב ניתן כאן לשופטים להתגדר בו תוך שילוב השקפת עולמם המוסרית למערכת החוזים של המתקשרים, ותוך בדיקת התקשרויות אלה אף לאור ערכי המוסר של היהדות. על הפעלת כללי מוסר היהדות לאור ההוראה החוקית האמורה עמדנו במאמר נפרד. ("ערכי מוסר היהדות בפסיקת בית המשפט העליון", ניב המדרשיה תשכ"ח עמ' קל"ג). בסיכום נמצינו למדים איפוא שעל אף היות המוסר והמשפט מערכות נפרדות, הרי בהיות שתיהן נורמטיביות, המכתיבות דפוסי התנהגות לבני אדם והמופעלות על ידי בני אדם, מן ההכרח שיחדרו האחת לתחום השניה, כאשר שתי המערכות משפיעות ומאצילות זו על זו. |
