מכתבים למערכת

"בשדה חמד", תשנ"ט, גיליון 1

למערכת "בשדה חמד" שלום רב,
ברצוני לחזק את ידי הרב יהושע נוימן בהתנגדותו לביקורי תלמידים במחנות ההשמדה בפרט ובפולין בכלל.

בראשית דבריי עלי לסייג עצמי ולומר שאיני מתייחסת כלל לביקורי "שורשים" או לביקורי משפחות עם סבא-סבתא שחזרו מ"שם", ורוצים לקחת את בני משפחתם כדי להראות להם (או אפילו לעצמם) ממה הם שרדו.

אני מאוד מתנגדת לביקורי תלמידים במחנות וזאת מסיבות שונות: אחת הסיבות העיקריות היא שבתי הספר לא "מנצלים" כלל את המוזיאונים ו"מנציחי" שואה אחרים הקיימים בארץ. את זה "שומרים" רק להכנה לביקור בפולין. מתי לאחרונה בא ניצול שואה לבית הספר ושוחח או רואיין על ידי תלמידים? רק לקראת יום השואה או לקראת יציאה לביקור בפולין (אם בכלל). פרויקט שפילברג שנמניתי עם מראייניו, "טיפל" באלפי עדויות בארץ. לא ראיתי "נהירה" של תלמידים לעזרה, אך כן שמעתי מהניצולים עדויות קשות מאוד על יחס בני הנוער ומוריהם להם. נכון, אני מכלילה, אך גם ניצולי השואה הכלילו ולא בכדי.

דבר נוסף - לא ראיתי בני נוער שהיו בפולין שחוזרים "שונים". אכן, החוויה קשה ומרגשת - אך לא נראה שינוי מהותי בהתנהגות החוזרים כלפי הזולת, כלפי יהודים אחרים או שינוי אחר בהליכותיהם.

כן ראיתי בני נוער שחזרו מפולין ובאמתחתם "מציאות" בזיל הזול שקנו בידיעתם (או בהתעלמותם) של מוריהם! האם ראה או שמע מישהו על איזו עבודת זיכרון מרשימה שכתבו הנערים החוזרם? האם מישהו זכה לראות בני נוער בהמוניהם מתנדבים לבוא ולשוחח ביום השואה בבתי ספר אחרים על מה שראו עיניהם? אני לא זכיתי. האם התנדבו הנערים בשובם לאירגונים המטפלים בניצולי השואה?

ולבסוף עניין "הרצחת וגם ירשת", לו כל העוסקים בנושא הביקורים בפולין היו נותנים דעתם על כל הכסף הרב הזורם מפה לשם ומפרנס רבים מהמרצחים וצאצאיהם - ודאי שהמחשבה הייתה שונה, והכסף היה מוצא אפיק חיובי יותר.

לא זכור לי שמישהו נסע למצרים על מנת לזכור טוב יותר את מה שנעשה לאבותינו שם. להפך - נדרש מאתנו לא לחזור לשם! יש אמצעים אחרים לזכירה ואין הם פחות טובים. עובדה שהם "עובדים" עד היום בנושא זכירת יציאת מצרים וכו'.

ולמר אלי רייף אומר רק זאת; במקום להשקיע זמן ומחשבה ב"החייאת" ה"חומר הלימודי היבש והמעייף" כדבריו - הייתי מציעה לו להשקיע ממרצו ומהכספים של פרוייקט המסעות לפולין ולגוון ולרענן את התכניות של המוזיאונים כ"יד ושם", "בית התפוצות" "לוחמי הגטאות" ועוד. ישאל נא את מנהלי המוזיאונים המשוועים למורים טובים ומתחבטים בקשיי תקציב, מובטחני שיוכל לעזור שם רבות. איך משווה מר רייף את השואה עם גירוש ספרד אינני מבינה. אך אם הוא משווה - נדבר עוד 400 שנה על קשרי תרבות, תיור ומסחר עם פולין. לא 50 שנה אחרי, כשעדיין המרצחים הם הם המגישים שירותים לקרבנותיהם ולצאצאיהם שהשכילו להינצל, כי אם לא היו מצליחים להגיע לארץ - הרי גורלם היה בהחלט כגורל אחיהם המומתים.

להעמיד אנדרטה בכל מקום - אדרבה ואדרבה - להכניס מיליונים לכלכלתה של פולין - לאו. לפחות להשעות את הביקורים שם עד שיוסרו הצלבים!!!

חוץ מכל הטיעונים הללו, אינני מבינה איך מאפשרת המערכת החינוכית בארץ אפליה בין מי שישלם 1000 ומעלה ויסע - ובין מי שאינו יכול - ואינו נוסע. ושלא יגידו לי שיש
מילגות למי שלא יכול... כמה עולים מאתיופיה נסעו? כמה מעוטי יכולת? אך כל כך הרבה מורים נסעו ובחינם!...

הערה:

* מרים סמואל מורה במכללת תלפיות, מראיינת בפרוייקט שפילברג ישראל ונכדה של נספה באושויץ.

---