רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק קמ"ה, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - שבוע לימודים), התשנ"ב- 2991, של קבוצת חברי כנסת. ינמק חבר הכנסת זבולון המר, בבקשה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם קבוצה של חברי כנסת, שהם בעצם כל חברי סיעת המפד"ל, אני מבקש שהכנסת תקבע בחוק - ששבוע לימודים לתלמידי ישראל יהיה בן שישה ימים. כך היה נהוג מימים ימימה, והדברים נראו ברורים מאליהם, אלא שמדי פעם בפעם חוזרת ועולה משום-מה הצעת הממשלה לעבור לחמישה ימי לימודים. ועתה שבה הממשלה ומבקשת לקשור את הסכם העבודה עם המורים בקיצור שבוע הלימודים. לומר את האמת, חברי הכנסת, העניין הזה הוא מאוד משונה. אני שואל את עצמי, מי מבקש זאת? מי דורש זאת? אני יודע שהמורים אינם מעוניינים. אני יודע שההורים ברובם אינם מעונינים. אם כן, מדוע צריך לכפות עליהם חמישה ימי לימודים? רק כדי להאריך את חמשת הימים האחרים ולהזין את הארכתם בשעות של יום השישי כדי להגיד שיום הלימודים הוא ארוך יותר, ואז יום אחד יהיה ריק לגמרי מלימודים? והרי זה כמו להעביר מכיס לכיס, תוך הכבדה שלא לצורך על התלמידים, שכן האפקטיביות של קליטת החומר בשעות אחר הצהריים המאוחרות פחותה מיכולת הקליטה ויעילותה ביום רענן נוסף, ביום השישי. ההורים, לפי מיטב ידיעתי, רובם עדיין אינם עובדים חמישה ימים בשבוע, וחלקם הגדול לא יוכל לנצל את יום השישי לבילוי פנאי משפחתי אידיאלי. הם יסבלו מבטלה מאונס של ילדיהם ויתקשו לתפקד. ואילו הילדים יסתובבו ברחובות, והמוזיאונים שעליהם מדובר כתחליף לא יהיו זמינים לילדים הזקוקים להם ביותר. המתנ"סים גם הם אינם ערוכים לספק תרבות לכל התלמידים. חברי הכנסת, כשנכנסתי לתפקידי במשרד החינוך והתרבות בשנת 0991, מצאתי הסכם בין הממשלה לבין המורים בדבר מעבר לחמישה ימי לימודים. ראיתי בכך שגיאה, והגענו להסכמה עם המורים ועם הממשלה לדחות את ביצוע ההסכם, קודם בשנה, ואחר כך בשנתיים נוספות. שלוש השנים יסתיימו בשנת הלימודים הבאה. אני שומע מהמורים שהם אינם מעוניינים בקיצור שבוע הלימודים. לכן אינני מבין מה הטעם לחזור ולדבוק בכך ולנער מאבק הצעה שאין מעוניינים בה. אנחנו מתנגדים לקיצור שבוע הלימודים גם מטעמים פדגוגיים, של הקושי של תלמידים רבים - בעיקר טעוני טיפוח - לרכז את הליכי הלמידה בחמישה ימים, במקום לפרוס אותם על פני שישה ימים. אנו שוללים את קיצור שבוע הלימודים גם מטעמים חברתיים-ערכיים, מפני החשש שתשרור אווירת הרחוב, רוח של חוסר מעש, בטלה, שעמום - שייכפו על בני הנוער בימי שישי, בבחינת: והבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. אין ואקום, אין חלל ריק. אדוני היושב-ראש, התפיסה של קיצור שבוע הלימודים בנסיבות הנוכחיות נובעת, לטעמי, רק מטעמים "אידיאולוגיים", של קבוצה אליטיסטית, שאינה מתחשבת בצורכי המשפחות ברוכות- הילדים, קשות-היום וחסרות האמצעים. המעבר יכה קשה באזורי המצוקה ובמשפחות טעונות הטיפוח - -
גם בעולים החדשים.
נכון, בעולים החדשים, חבר הכנסת הרב לוי. - - ויביא לתוספת בילויים רק למשפחות מבוססות וחזקות, או לחלקן. כל הדיבורים על תרבות פנאי שתתפתח על-ידי הממסד הם בשלב הנראה לעין דיבורים בעלמא. אין תוכניות כאלה ואין מי שיכוון ויארגן אותן במקומות שהכי צריך אותן. שלא לדבר על הקשיים המיוחדים, ואמנה כמה תחומים שבהם יש קשיים רבים: ילדי גני-הילדים של החינוך המיוחד, שיקבל מכה בלתי הפיכה; וכן החינוך הפנימייתי, שייפגע קשות; גם החינוך הטכנולוגי, שכבר היום לומדים בו 47 שעות שבועיות, וקשה לדחוס שעות נוספות לשעות המאוחרות של היום, כי ממילא הילדים יתקשו לקלוט בשעות הנוספות האלה.
חבר הכנסת צוקר, היה לנו ויכוח ישן על זה, בזמנך אתה היית, נדמה לי, החבר היחיד בוועדת החינוך והתרבות - - -
שהעז להגיד מה שהוא חשב.
"העז" זו כבר הערכה שלך על עצמך, אבל שחשב אחרת בעניין הזה. כולנו חשבנו שלרוב הציבור לא נוח העניין. אני אומר שאתה ראית זאת מנקודת ראות כזאת. לעצם העניין, רוב העולם בנוי כך שעובדים חמישה ימים. כאן השאלה נכונה.
לבלות עם ההורים?
ההורים עובדים.
חברי הכנסת, רוב אזרחי המדינה עדיין עובדים שישה ימים בשבוע, והחופשה מאונס שניתן, באמצעות הממשלה, לילדים ולנערים תהווה גם בעיה בטיחותית קשה. אני מאמין שההסדר שהגענו אליו, שלפיו המורים ימשיכו לעבוד חמישה ימים בשבוע והילדים ילמדו שישה ימים בשבוע - זו הדרך האופטימלית למערכת החינוך כרגע, בנסיבות הנוכחיות. עד שיוסרו כל המגבלות והמכשלות - אם בכלל - נחוץ לחוקק חוק שיבטיח להימנע מקפריזות או מרצון של מיעוט לשנות את סדרי בראשית אלה, כדי לא לגרום לזעזוע במערכת החינוך. חוק שישה ימי לימודים בשבוע יהיה חוק שיפאר ויכבד את חוקי החינוך המתקדמים שלנו. הכנסת יכולה - באשרה חוק זה - לתרום תרומה חשובה למערכת החינוך, לבל תיפגע מסיבות שרירותיות, כאשר לממשלה לפעמים נכנס לראש לעשות זאת.
אני קורא לכנסת לאשר חוק זה.
