"הה"ק וכו' הר"ר יצחק זצ"ל מווארקא שנסע יחד הה"ק וכו' משה'לי לעלעוויר לבקש להם רבי, ובדרך נסיעתם לטשערנאביל, ביקרו את הה"ק הר"ר ישעי'לי זצ"ל מפרזעדבורז. ושאל להם היכן הם נוסעים, וסיפרו לו לטשערנאביל לבקש להם רבי. והשיב להם. דבר זה דומה להמעשה של ר' אייזיק ר' יעקיליס מקראקע. שבביתו חלם לו אשר בעיר אחרת תחת המעברה (בריק) ימצא אוצר, ושם נתוודע לו כי בביתו נמצא האוצר והמעשה שהי' כך הי': שר' אייזיק ר' יעקיליס חלם לו. כי בעיר פלונית תחת המעברה מונח אוצר, ולא השגיח ע"ז. כי חשב החלומות שוא ידברו. אך מחמת שחלם לו כמה לילות רצופין בלי הרף, לכן נסע שמה לחפש את האוצר תחת המעברה, וביקש ולא מצא. והלך נבוך ברעיוניו אנה ואנה ואמר אל לבו. הלא דבר הוא שחלם לו כמה פעמים. ובין כך עבר שם איש אחר על המעברה וראה אותו נבוך ושאל לו. מה זה. וסיפר לו את החלום ואמר לו חבירו, שלא הכיר אותו מעולם, אתה משגיח על החלום. והנה גם אני בחלומי שחלם לי איזה פעמים שבבית ר' אייזיק ר' יעקיליס מקראקא נמצא תחת התנור אוצר גדול האם אשגיח ע"ז מאומה. האסע לשם לבקש את אייזיק ר' יעקיליס לחפש תחת התנור הלא שטות הוא. ויהי כי שמע ר' אייזיק ר"י כן תיכף נסע לביתו וחפש תחת התנור ומצא את האוצר. (ויש ביהכ"נ בקראקע שנקראת על שמו) כן אתם תבקשו לכם רבי בריחוק מקום, ושם תתודע לכם כי בביתכם יש לכם רבי הלא יש לפניכם הגה"ק הר"ר בונם זצ"ל מפרשיסחא, והם לא שמו לבם לדבריו."

פ"נ ראש וזקן מנהיג ונשוא פנים,
איש צדיק שומר אמונים,
יגע ללכת בחרבות וסכינים,
זהב רב הוציא ורב פנינים,
קדש לה' בנה פאר זמנים.
זכרון צדקתו לבני בנים.

פ"נ הנגיד הנושא המיוחס
נזר ותפארת הזמן,
רועה נאמן
האלוף כמהר"ר אייזיק בר"י
אשר בנה בית הכנסת
מעשי ידי אומן
לגן עדן ש"י הוא מזומן.

"היו כל תלמידי הבעש"ט והה"מ בצרה גדולה וממש לא יכלו לישב בבתיהם ונתועדו להה"מ נ"ע לטכס עצה. והנה מתלמידי הה"מ נ"ע הי' גם הגאון הקדוש ר' לוי יצחק נ"י מברדיטשוב, ואז הי' אבד"ק פינסק והי' שם עליו מחלוקת גדולה מאנשי עירו על שנתקרב להה"מ נ"ע. ובאשר התפשטה השמועה מאסיפת שקלאוו התגברה עליו המחלוקת ביתר שאת. ונסע גם הוא מביתו להה"מ. ועד שלא שב לעירו קבלו אנשי העיר רב אחר במקומו את הרב אביגדור (שנספר ממנו אי"ה לקמן). הרב החדש חשש שהרה"ק יבא ויתבע חזקתו ע"כ עשה רדיפות לב"ב של הרה"ק למען יעקרו דירתם משם טרם שיבא הרה"ק. ויהי כי הציקו להם מאד שלחו ב"ב מכתב להרה"ק להודיעו מזה, הרב סיפר הדבר לחבריו, והסכימו כולם שבש"ק בעת הסעודות (שהיו אז כל התלמידים אצל הה"מ נ"ע) יקרא הר"ר לוי יצחק את המכתב בפני הה"מ וכן עשה. אך הה"מ לא השיב מאומה. ע"כ במוצש"ק נתועדו התלמידים ביחד לטכס עצה בעצמם ולא מצאו שום עצה רק להפך החרמות שמחרימים אותם שלא כדת על המחרימים בעצמם כי כן הדין, וביחוד על הרב החדש דפינסק, שמבזה את הרה"ק וב"ב שמגיע לו זה ע"פ ד"ת כו'. והם היו שם ט' תלמידים ורבינו הי' עשירי. והוא לא הי' עמהם בעת שנתעודו. והיו מסופקים אם ירצה רבינו להשתתף עמהם מחת שהה"מ לא השיב מאומה להר"ר לוי יצחק בקראו המכתב. והם ידעו ברבינו שחזק הוא בדעתו כו'. ע"כ המציא אחד מהתלמידים שישאלו מרבינו מה צריך לעשות להם ע"פ ד"ת וכשישיב כך וכך אז יאמרו לו קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא. וכן עשו והמצאה זאת הצליחה להם שנשתתף רבינו עמהם ועשו מה שעשו. אח"כ שכבו התלמידים לישן וגם רבינו שכב אך לא הי' ישן כי הבין שהה"מ הרגיש בזה ושבודאי יהי' איזה חדשות. בתוך כך שמע רבינו קול הקאווילעס של הה"מ דופקים (כי הה"מ בסוף ימיו חלה את רגליו) ועשה רבינו א"ע כאלו ישן הה"מ נכנס ונר בידו ויבט בפני כאו"א מהתלמידים. אח"כ בא לרבי שניאור זלמן מלאדי ויבט בפניו ג"כ ויאמר כמתפלא. היהודי הקטן הזה כו' יהי' רב בכל מדינות רייסין כו'. ולקולו הקיצו התלמידים וגם רבינו עשה א"ע כאלו הקיץ משנתו. ויאמר להם הה"מ בני מה עשיתם בלילה זו, והשיבו התלמידים הנה כשל כח הסבל ע"כ כזאת וכזאת עשינו. ויאמר להם הה"מ תדעו שבזה הפסדתם הראש שלכם (שנגזר שיסתלק הה"מ נ"ע) אך זאת הרווחתם שבכל עת שיהי' מחלוקת בין החסידים והמנגדים יהי' יד החסידים על העליונה".

"פעם אחת בהיות רבנו הקדוש רבי ליב שרה'ס - בעומק מדינת רוסיה, הרגיש שבעיירה אחת בהונגריה - סירינטש, יש נשמה גבוהה מאוד שכדאי לטפל בה כדי להביאה למדרגה הראויה לה לפי שורשה ומעלתה. הדבר היה בשבת קודש ומייד במוצאי שבת ציווה רבנו לבעל העגלה שלו לרתום הסוסים לנסיעה רחוקה. ידע כבר המשרת שאם הרבי אומר לנסיעה רחוקה, ודאי יסעו בקפיצת הדרך. ואמנם כך היה, כשישבו בעגלה היה המשרת נוהג בסוסים עד תחום מחוץ לעיר, שם נטל רבנו המושכות בידו. המשרת כמו נרדם והנסיעה נראתה לו כאדם שרואה בחלום מראות שונים - עיירות וכפרים עפים, עד שבאו הסוסים קרוב למחוז רבנו. אז העיר את בעל העגלה ומסר לו המושכות בחזרה ונסעו הלאה כאילו לא אירע דבר.
בבוקר באו לעיירה סירינטש. אחרי התפילה הלך רבנו לטייל בחורשה שמחוץ לעיר וראה שם נער בן שמונה שנים לבוש קרעים ועירום למחצה, רועה עדר אווזים. הנער הזה היה בעל הנשמה שהרגיש בה רבנו. התחיל רבנו לשוחח עימו סיפר לו הנער שהוא בן אלמנה ענייה ששמה כך וכך. הלך רבנו תיכף אל אמו האלמנה וביקש ממנה שתמסור לו את בנה למשרת, והוא יגדלו לסוחר הגון. גם סכום מסוים נתן לה לפרנס את עצמה, והיא הסכימה. לקח רבנו את אותו הנער ונסע עימו בקפיצת הדרך לניקולסבורג אל מרן הגה"ק הרבי ר' שמעלקא זצ"ל.
בבואם אמר רבנו הקדוש לר' שמעלקא זצ"ל: "הנה הבאתי לכ"ת [לכבוד תורתו] נשמה גבוהה וקדושה מהיכל השירה והזימרה. הרי היא נתונה ברשות כ"ת ויעשה ממנה מה שהיא צריכה להיות".
גדל רועה האווזים הקטן בביתו של הר"ר [הרב ר'] שמעלקא זצ"ל, וכל הניגונים ושירי הרועים שידע היה מכניס אל הקדושה. אמרו כי כל הניגונים שבעולם הקדושה הם באים מהיכל הנגינה, בעוד שהטומאה אינה יודעת שום שמחה שהיא מקור העצבות. אך ע"י חטאו של אדם הראשון נפלו ניצוצות לרשות הקליפה ועבודת הצדיק היא להעלות אותם הניצוצות הנודדים של הנגינה. ולא הנגינה בלבד אך גם כל שירי הרועים היה מחזיר לתוך הקדושה. למשל ידע השיר:

"יער, יער, מה גדול אתה,
שושנה, שושנה, מה רחוקה את.
אילו היה היער קטן
הייתה השושנה קרובה אז.
אילו הוציאנו מן היער
היינו שנינו יחד".

אותו השיר באותו הניגון היה מזמר בלשון זה:

"גלות, גלות, מה גדולה את.
שכינה, שכינה, מה רחוקה את.
אילו הייתה הגלות קטנה
הייתה השכינה קרובה אז.
אילו הוציאנו מהגלות,
היינו שנינו יחד".

הנער הרועה הזה, נעים זמירות ישראל, הוא הרב הקדוש ר' יצחק אייזיק טויב זצ"ל, שנודע בשמו הרבי מקאליב".