על כמה ממנהגי הקריאה בתורה
בקהילות דרום-מערב צרפת

משה בר-אשר

שנה בשנה, תשס"ג

מילות מפתח: ספר תורה, קריאה בתורה


א

הכול יודעים כי על דרך הרוב מוציאים ספר תורה אחד לקריאה בתורה בתפילה במניין בזמנים שנועדו לכך. לעתים מזומנות מוציאים שני ספרים (בראש השנה, בשחרית של יום הכיפורים ובשלושת הרגלים, וכן בשבת ראש-חודש, בחול המועד פסח, בשבת חנוכה ובשבתות המצוינות: שקלים, זכור, פרה והחודש). לַמרבה, מוציאים שלושה ספרים ולא יותר מזה. זה הגבול העליון במספר הספרים המוצאים לקריאה בתורה1. כך הוא בשבת חנוכה שחלה בר"ח טבת, בשבת שקלים שחלה בר"ח אדר ובשבת החודש שחלה בר"ח ניסן. וזה המנהג הידוע זה דורות ביום "שמחת תורה", כמצוי בסידורים ובספרי הלכה ומנהג; בספר הראשון קוראים פרשת "וזאת הברכה" ובו חותם "חתן תורה" את החומש; בספר השני קוראים את תחילת פרשת בראשית (עליית "ראשון", בראשית א, א - ב, ג) ל"חתן תורה", ובספר השלישי קוראים "מפטיר" מפרשת פינחס (במדבר כט, לה-לט).

ב

הבקיאים במנהגי החסידים יודעים כי בקהילת אוסטרהא ובקהילות אחרות שבמזרח אירופה היו מוציאים ביום "שמחת תורה" ארבעה ספרים; מוסיף על השלושה הנזכרים הוציאו ספר רביעי לקריאה המקובלת ב"שמיני עצרת"2, שכן תשיעי של סוכות ("יום שמחת תורה" בחו"ל) הוא "שמיני עצרת" מספק ליושבי הגלויות, כלומר שבים וקוראים את פרשת "כל הבכור" (דברים טו, יט-טז, יז). מנהג זה נשאר בזרותו, ולא נתפשט אפילו בקהילות החסידים. ולמעשה, כלל הוא ועיקר הוא, שאין מוציאים למעלה משלושה ספרים לקריאה בתורה.

ג

כיום אנו יודעים שבקהילות דרום-מערב צרפת (=דמ"צ) רווח ועודנו רווח3 המנהג לקרוא בארבעה ספרים בשלוש הזדמנויות, אחת הקשורה בפרט ושתיים הקשורות בכלל.

שתי ההזדמנויות הקשורות בכלל הן יום "שמחת תורה" ו"שבת בראשית". ביום "שמחת תורה" מוציאים ארבעה ספרים לקריאה כסדר הזה: ספר ראשון - קוראים בו חמישה קרואים בפרשת "וזאת הברכה" (ראשון עד חמישי: דברים לג, א-כו). ספר שני - עולה בו "חתן תורה" (מן הפסוק "מעונה אלהי קדם" עד סוף הפרשה: שם לג, כז - לד, יב); ספר שלישי - עולה בו "חתן בראשית" (בראשית א, א-ב, ג); ספר רביעי - עולה בו מפטיר בקרבן היום (במדבר כט כנ"ל בסעיף א).

גם ב"שבת בראשית" מוציאים בקהילות דמ"צ ארבעה ספרים וקוראים בסדר הזה: ספר ראשון - עולה בו "חתן תורה" (קוראים לו עליית "ראשון": בראשית א, א - ב, ג); ספר שני - עולה בו "חתן בראשית" (קוראים לו עליית "שני": שם ג, ד-יט), ספר שלישי - עולה בו מכובד מן הקהל; זה מעין "חתן חתנים"4 (קוראים לו עליית "שלישי": שם ב, כ-ג, כא). ספר רביעי5 - קוראים בו שבעה קרואים את פרשת "בראשית" מראשיתה ועד סופה ולאחריהם עולה מפטיר בספר זה עצמו כנוהג בכל קהילות ישראל.

ד

ההזדמנות הקשורה בפרט, וגם בה מוציאים ארבעה ספרים לקריאה בתורה, היא "שבת חתן" מיוחדת. דהיינו אם השבת של שבעת ימי המשתה של חתן חלה בשבת מיוחדת, שמוציאים בה שלושה ספרי תורה, מוסיפים עליהם בקהילות דמ"צ ספר רביעי בשביל עליית החתן. למשל אם חלה "שבת חנוכה" בראש חודש טבת או אם חלו "שבת שקלים" בר"ח אדר או "שבת החודש" בר"ח ניסן מוציאים, כידוע וכאמור לעיל, שלושה ספרי תורה (ספר ראשון לפרשת השבוע, ספר שני, לקריאת ר"ח וספר שלישי לקריאה בשבת המיוחדת), ואם נזדמן חתן בשבעת ימי המשתה שלו בשבת כזאת מיתוסף ספר רביעי לקריאת פרשת "ואברהם זקן" (בראשית כד, א-ז). בעבר עלייה זו בקהילה דמ"צ היתה קודמת לעליית מפטיר, אך כיום היא באה לאחריו 6.

תוספת ספר התורה הרביעי בשבת זו עולה בקנה אחד עם מנהגם הקבוע של בני דמ"צ, להוציא בכל שבת ספר תורה נוסף לעליית החתן7; בשבת רגילה כשבכל קהילות ישראל מוציאים ספר-תורה אחד, מוציאים בקהילות דמ"צ שני ספרים (ספר ראשון לפרשת השבוע וספר שני לעליית חתן), ובשבת שבני קהילות אחרות מוציאים שני ספרים, בני דמ"צ מוציאים שלושה ספרים, ובשבת שהכול מוציאים שלושה ספרים הם מוציאים ארבעה.

ה

דבר ברור הוא שהוצאת ארבעה ס"ת ב"שמחת תורה" וב"שבת בראשית" בקהילות דמ"צ היא מנהג מאוחר, לעומת זאת הוספת ספר תורה בשבת חתן היא מנהג קדום. תוספת הספר הרביעי ב"שמחת תורה" וב"שבת בראשית" נראית משתלשלת מן המנהג להוסיף ס"ת בכל "שבת חתן". אפרש את דבריי:
קריאת חתן בספר תורה מיוחד הוא מנהג קדמונים; "חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג' פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מ'ואברהם זקן' שלושה פסוקים על פה ואחר כך מברך" (הערוך ערך "חתן"8). כאן מדברים על קריאה בעל-פה בשביל חתן, אבל יש קהילות שהוציאו ס"ת מיוחד וקראו בו בפרשת "ואברהם זקן", למשל זה המנהג שרווח עד לדורנו בתוניסיה ובמזרח אלג'יריה (בקהילת קונסטנטין ובנותיה).

ו

אבל בקהילות הנ"ל (תוניס וקונסטנטין ודומיהן), שנוהגת בהן קריאת התורה בספר מיוחד לעליית חתן בשבת חתן, מוציאים בשמחת תורה רק שלושה ספרים כסדר המקובל בכל קהילות ישראל9. ואולם נראה כי בדרום-מערב צרפת העבירו את המנהג משבת "חתן" אל "שמחת תורה" ואחר כך אל "שבת בראשית". אני תומך את השערתי במנהג אַחֵר שרווח ועודנו רווח בקהילות אלו. אצלם "חתן תורה" ו"חתן בראשית" אינם לא רבני הקהל ("החכמים" בפי בני דמ"צ) ולא נשיאי העדה ("הפרנסים" ו"הגבאים" בפי בני דמ"צ), אלא חתנים ממש; שני החתנים שנשאו אישה ראשונים בשנה היוצאת הם "חתן תורה" ו"חתן בראשית"10. סדר הזמנים לנישואים קובע; זה שנשא אישה ראשון הוא "חתן תורה", וזה שנשא אישה שני הוא "חתן בראשית"11. ואם ארבעה או חמישה אנשים נשאו אישה בשנה היוצאת אין הסדר הראשון זז ממקומו, שני החתנים שהתחתנו ראשונים הם "חתן תורה" ו"חתן בראשית". הווה אומר, חתנים אלו נשארים בחתנותם עד ליום "שמחת תורה" ול"שבת בראשית" שלאחריו. משום כך לא רק בשבת התוכפת לנישואיהם מוציאים לכבודם ספר-תורה נוסף, אלא גם ב"שמחת תורה". משנתקבע המנהג ש"חתן תורה" ו"חתן12 בראשית" הם חתנים שנשאו נשים ממש, נהגו בדמ"צ ביום שמחת תורה כבשבת חתן, וכל אחד מן החתנים קורא בספר תורה משלו. ביום "שמחת תורה" הספר הראשון מיועד לקריאת פרשת השבוע, ואחר כך שני ספרים לכל אחד משני החתנים ולאחריהם הספר הרביעי למפטיר. ובשבת בראשית עולים תחילה החתנים ואחר כך קוראים בספר הרביעי את פרשת השבוע.

ז

עניינה של הקריאה ב"שבת בראשית" דורש הרחבה; סדר הקריאה בשבת זו נראה לי כעין שידור שני ("שידור חוזר") של "שמחת תורה". אבל בסדר דברים מהופך; היינו ביום סיום התורה, כאשר קוראים את פרשת "וזאת הברכה" במלואה, מוציאים ארבעה ספרים, וביום התחלת התורה, כלומר כאשר קוראים את "פרשת בראשית" במלואה מוציאים ארבעה ספרים. אלא שסדר הקריאה בספרים שונה בשתי השבתות:

בשמחת תורה בשבת בראשית
ספר א: פרשת השבוע ספר א: חתן תורה
ספר ב: חתן תורה ספר ב: חתן בראשית
ספר ג: חתן בראשית ספר ג: "חתן חתנים"
ספר ד: מפטיר ספר ד: פרשת השבוע

ב"שמחת תורה" פרשת השבוע קודמת ולאחריה באות התוספות, ב"שבת בראשית" התוספות קודמות ולאחריהן באה פרשת השבוע. באין "מפטיר" מיוחד ל"שבת בראשית" באה הישועה מן המילים, בנוסף ל"חתן תורה" ול"חתן בראשית" יוצרים מעמד של "חתן חתנים". ב"שמחת תורה" פרשת השבוע ("וזאת הברכה13") נקראת תחילה בהמשך לפרשות השבוע בשבתות הקודמות לה (כי תצא, כי תבוא, נצבים, וילך, האזינו), לאחריה באות התוספות לחתנים ובסופה באה עליית מפטיר. בשבת "בראשית" פותחים בתוספות ("חתן תורה", "חתן בראשית" ולאחריהם "חתן חתנים" שהוא כנגד מפטיר של יום "שמחת תורה"); ואחר כך עוברים לסדר הפרשות (פרשת "בראשית"; זו פותחת את הקריאה בתורה כסדרה במחזור חדש: בראשית, נח, לך לך, וירא וכו').

ח

כללו של דבר, ב"שמחת תורה" נוהגות קהילות דמ"צ להוציא ארבעה ספרים בסדר המתואר לעיל; נראה שכדי להרבות בשמחה של תורה ועוד יותר בשמחתם של החתנים העבירו את המנהג גם ל"שבת בראשית" כסדר המתואר לעיל. הגדלת מספר הספרים משלושה לארבעה ביום "שמחת תורה" נראית לקוחה מתוספת הספר לחתן בשבת שלאחר נישואיו; אף ב"שמחת תורה" כל חתן מתכבד בספר מיוחד. הנעשה ב"שמחת תורה" (ארבעה במקום שלושה ספרים) הועבר גם אל "שבת בראשית", וכאן ננקטה הגזמה מופלגת; הגדילו את מספר הספרים מאחד לארבעה. והרי לנו מנהג תמוה ומוזר ביותר. ומי יעז להקשות על המנהג?

הערות:



1. יש להבדיל בין מספר הספרים המוצאים לשם קריאה בתורה לספרים המוצאים לתכלית אחרת, כגון המנהג להוציא שבעה ס"ת להקפות ביום הושענא רבה וב"שמחת תורה" או בליל כל נדרי.
2. המנהג מובא אצל אברהם יערי בספרו, תולדות חג שמחת תורה, ירושלים תשכ"ד, עמ' 89-90.
3. רוב המנהגים של צאצאי האנוסים ויהודים אחרים צאצאי גולי ספרד ופורטוגל, שנתקיימו בדמ"צ והממשיכים להתקיים גם כיום, נוהגים רק בבית הכנסת של בורדו; בקהילת באיון, שנחלשה עד מאד בחמישים השנים האחרונות, רבים ממנהגי הקהילות נשכחו ואבדו.
4. איני בטוח שהמונח "חתן חתנים" היה נוהג בפי בני דמ"צ, ושמא זה ביטוי שנוצר רק בדור האחרון בידי מי שסיפר לי על אודותיו.
5. הרב קלוד ממן, רבה של בורדו, ציין בפניי בשיחה בשנת תשנ"ט שהספר הרביעי, המשמש לקריאת פרשת "בראשית" כולה, הוא הספר המוגבה (שנעשית בו מצוות ההגבהה והגלילה) לאחר הגעת הספרים לתיבה (לבימה) ולפני תחילת הקריאה בתורה, והוא לבדו נשאר על התיבה עד גמר הקריאה בשלושת הספרים הראשונים.
6. בעניין הקריאה ל"חתן" בשבת חתן דנתי במאמרי "מנהגי הקהילות בדרום מערב צרפת", ספר הציונות הדתית, ספר זיכרון לד"ר יוסף בורג; ירושלים תשס"א, עמ' 332-335.
7. נזכיר כי כאשר חלה "שבת חתן" ביום-טוב, למשל ביום א' של פסח, אין מוסיפים בדמ"צ ס"ת מיוחד לחתן (ראה במאמר הנזכר בהערה 6).
8. מתוך מה שכתוב כאן בספר הערוך, ברור שאין מוציאים לחתן ספר תורה מיוחד, אבל מדובר בקריאת החתן בתורה.
9. ראה לעיל סעיף א.
10. המנהג להעלות לתורה חתן ממש כחתן תורה או כחתן בראשית, ידוע גם מקהילות אחרות בכל תפוצות ישראל. מאז התחלתי להתעניין בדבר גיליתי שכך נהגו בקהילות הרבה, למשל לאחרונה שמעתי מהרב שלמה גוטל כי בבית הכנסת "עדת יראים", של הקהילה האשכנזית החרדית ברובע התשיעי של פאריס ברחוב Cadet, "חתן בראשית" היה חתן ממש שנשא אישה בשנה היוצאת.
11. אבל יש בידי עדויות לחריגות מן המנהג הזה בדמ"צ בדורות האחרונים; פעמים שהגבאים העדיפו נשואי פנים בעלי ממון על פני חתנים שנשאו נשים.
12. יצוין כי בצרפתית שבפי בני דמ"צ השם העברי חתן/חתנים משמש רק כשמכוון בהם לחתן תורה ולחתן בראשית, כאשר מתכוונים למי שנשא אישה נוקטים את השם בצרפתית (le mari?).
13. אין חשיבות לעובדה שאין קוראים את הפרשה במלואה בספר אחד אלא בשני ספרים.