תוכן:
מבוא
המילה "מטרונה" חשיבות דמות מטרונה במדרשים ובעיני חז"ל שתי מטרונות במדרשים מטרונה כמשל
אין מלך בלא מטרונה: האושר בבית הזוג המלכותי קלקול היחסים למלך ולמלכה אין בנים קנאה ומדון בבית המלך: קנאת הבנים מלך שחילק רכושו באופן בלתי שווה בין בניו קנאה ומדון בבית המלך: תחרות היופי. צרות עם שפחות הבית קנאה ומדון בבית המלך: מטרונה רוטננית מדרש מרים - מטרונה למטלון מטרונה שלא השגיחה בבעלה משתוקקת אליו ממרחקים קנאה ומדון בבית המלך: סכסוכי שכנים מטרונה מרתתת: אבדן חפצי הערך משל למלך שהפקיד אצלו אוהבו עשר מרגליות מטרונה ושתי מרגליות מטרונה שמשחקת עם אוהבה ומאבדת מרגליות מטרונה מאבדת שני הדסים משל מלך-מטרונה ושני אריסים: משל למטרונה בפילקי. מטרונה שבישלה חמין לאהובה בלורטיא של המלך מטרונה חוששת בראותה בארמון מגלב משל למטרונה בפילקי (2) מטרונת מבקשת לברר עם בעלה את המצב לאשורו המלך מגרש את מטרונה מטרונה מבקשת מהמלך הרוצה להחזירה להכפיל כתובתה מטרונה שהמלך ביקש לגרשה וכינסה את בניה מטרונה שבעלה גירש אותה ולקחה אותו אתה ביבליוגרפיה
מילות מפתח: מטרונה, אגדות חז"ל |
|
המילה "מטרונה" על פי יסטרוב, מטרונה פירושה גברת בעלת איכות, מילה הקיימת במיוחד ברומית. וכבר על פי מקור המילה בלטינית ברור כי המדובר באישה נכריה, כפירוש רש"י בכמה מקומות בהם המילה מופיעה (כגון בבלי שבת פא, ע"ב, שם קכז, ע"ב, יומא פד, ע"א): 'נכרית הייתה'. ש. קרויס, בספרו פרס ורומי בתלמוד ובמדרשים, עמ' 128 מתייחס לדמותה של מטרונה, |
'הנזכרת... פעמים אין מספר בתלמוד ובמדרש, גם במשקל מטרונית, מטרוניתא, מטרונייתה. ואין להימלט מן ההכרח ליחס למלה זו במקורותינו מובן רחב יותר מאותו שכלול בה בלטינית (אשה, גברת הבית, אשה מזקינה קצת), וכהוראה שנתקבלה גם בשפות המודרניות (matron) ותהיה עולה למדרגת 'אשת הקיסר' או לכל הפחות למדרגת 'אשת המלך', ומלך זה משמעו הגמון המדינה, קומיס או נציב procurator שלה'.
|
|
חשיבות דמות מטרונה במדרשים ובעיני חז"ל מי הייתה אישה זו, מה ניתן ללמוד עליה מהמדרשים? שתי מטרונות במדרשים בשני הטקסטים היא משתתפת לרוב כגיבורה, ולעתים רחוקות כדמות משנית. ואמנם המשותף לשתי דמויות אלה שאין להן שם אלא כנוי: מטרונה, מטרוניתא, מטרונית וכיו"ב2. ויש לומר כי אין הבדל בין מדרש המזכיר 'מטרונה', שהיא דמות ידועה, ל'מטרונה אחת'3, שהיא אחת ממטרונות רבות: שכן הביטוי 'מטרונה אחת' מופיע גם בסיפורי ר' יוסי הנשאל על ידי המטרונה, וכן במשלים בהם מטרונה היא דמות ספרותית סטריאוטיפית. בעוד שבמשל אין כל איזכור היסטורי של ממש, הרי שמטרונה ה'היסטוריות' נפגשת עם אנשים בעלי שם, כגון ר' יוסי בן חלפתא4, המורה והמנטור העיקרי במדרשים של מטרונה5. מטרונה זו, בעלת התעניינות אינטלקטואלית, המסתופפת בצל חכמים, חיה תמיד6 בגפה, בעוד שחברתה מהטקסטים המסומנים כמשל חיה חיי משפחה עליזים עם המלך בעלה. בעבודה זו נדון ב'מטרונה כמשל'. |
|
דמות שתי המטרונות - זו שבמשל וזו ה'היסטורית' - שונות האחת מרעותה. מטרונה ה'היסטורית' היא אישיות ייחודית: מטרונה שבמשל מורכבת בעיקרה מסטריאוטיפים: מטרונה שבמשל, בהיותה דמות ספרותית, משקפת את גורל האדם, ואת ההוקרה לעם ישראל: מטרונה ה'היסטורית' משקפת את ההווי התרבותי של תקופתה. מטרונה שבמשל יש לה תוקף כלל-אנושי: מטרונה ה'היסטורית' מעידה על תקופתה. ייתכן ובדמות מטרונה שבמשל טבועים זיכרונות היסטוריים - אולי המשל נבנה על אירועים שקרו לאנשי סגולה רומיים ונשותיהם7. אף על פי כן היא דמות ספרותית טהורה: זוהי אישה שנוכל לראותה כמין "כל-אשה", כמו שבדמות המלך מתערבים אפיונים של כל-אדם8. דמות זו של כל-אישה וכל-אדם מתוארת בידי חז"ל באזמל ניתוח דק ובכושר תיאור נפלא: בסוגי האופי שהזוגיות יכולה ללבוש, ובמה שמאפיין את נפש האישה. נשחזר ונבנה את דמותה לכדי אחדות אחת, או כשל דמות אחת בואריאציות. זוהי דמות שנשברה לרסיסים, כשכל רסיס ורסיס הפך אגדה נפרדת לעצמו. עלינו לאחות את שברי הדמות לדמות אחת, רבת פאר וייסורים. מהמשלים מצטיירת דמות: אנו עדים לששונה ולשמחתה ולבושתה, לחדלונותיה, לפתרונות שמוצאת למבוכי חייה. ובמשלים אלה עצמם נתייחס אל דמותה בשני אופנים: כאדם חי - אף אם חייה בתחום הדמיון והבדיון - וכסמל. אנו מוצאים אותה נשואה באושר או ביגון; בעוון חסרונותיה כאישה (כְּעַם). היא גם הופכת למשל ולסמל. מטרונה היא אישה נכריה ביסודה: ואף אם לבסוף נחשדה שהתקרבה ליהדות, עדיין נוכריה היא, ואף על פי כן יש והיא משמשת סמל לעם ישראל או גם לקדושי ישראל. אין מלך בלא מטרונה: האושר בבית הזוג המלכותי |
'אתה ה' לעולם תשב, כסאך לדור ודור - וכי יש ישיבה בלא כסא, ויש מלך בלא מטרונה9?'
|
|
אין מלך בלא מטרונה, כמו שאין מטרונה בלא מלך.
אהבה רבה שוררת בין בני הזוג עוד מראשית נישואיהם. אנו עדים לפגישתם הראשונה, שיש בה כדי לשפוך אור על מנהגי נישואים של אותם ימים. מנהגים אלה קיימים בעדות מסוימות עד ימינו. מתוארת פגישתם הראשונה. הם לא ראו זה את זה בטרם התארשו. מה רבה הציפייה ושמחת הגילוי: |
'[דומה הדבר] למלך שקידש את מטרונה ואמר: מבקש אני לראותה. כיון שראה אותה התחיל משבחה ומקלסה: הה"ד: "זאת קומתך דמתה לתמר". גם היא אמרה: "רוצה אני לראותו". כיון שראתה אותו התחילה בקילוס שקילסתו: "חכו ממתקים וכולו מחמדים.'"10
|
| כיון שנישאו, המלך נתן לכלתו את כְּתֻבָּתָהּ. זו תהיה משענה ונחמתה בימים קשים העתידים לבוא עליה. |
משל למה"ד? למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה ואמר לה: כך וכך חופות אני עושה ליך כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך. הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואיחר לשם [השתהה מלחזור]. נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה: הניחך המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר עליך. והייתה בוכה ומתאנחת. וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה: כך וכך חופות אני עושה, כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך. מיד הייתה מתנחמת. לימים בא המלך. אמר לה: בתי11, אני תמה: איך המתנת לי כל אותן השנים? אמרה לו: אדוני המלך, אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי - כבר אבדוני שכנותי. כך עובדי כוכבים מונין [=מלשון הונאה] את ישראל ואומרין להם: אלהיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם: עוד אינו חוזר עליכם. והן בוכין ומתאנחין. וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ומוצאין שכתוב (ויקרא כו, ט): 'ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם' - [ו]הן מתנחמין. למחר כשיבא קץ הגאולה אומר להם הקב"ה לישראל: 'בני, אני תמה מכם: היאך המתנתם לי כל אותן השנים?' והן אומרים לפניו: רבש"ע, אילולי תורתך שנתת לנו, כבר אִבְּד[וּ]נִי[וּ] האומות. לכך נאמר: 'זאת אשיב אל לבי': ואין 'זאת' אלא תורה, שנא' (דברים ד, מד) וזאת התורה. וכן דוד אמר (תהילים קיט, צב): 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי: על כן אוחיל לו'12. ומיחדים שמו שתי פעמים ביום ואומרים (דברים ו, ד) 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (מדרש רבה איכה פרשה ג פסקה ז).
|
|
דרשה זו היא נגד הנוצרים, שטענו כי הם ירשו את ישראל גם בחיל גם בכוח. ישראל חלשה, מנוצחת. אלהים עזב אותה ונסע למדינות הים. מטרונה - היא ישראל - מביטה בכתובתה, היא התורה, ושואבת אמונה.
חייה של מטרונה עם המלך מתנהלים על מי מנוחות, בהרמוניה מושלמת: היא מתוארת כמשוחחת עם המלך בנחת, באחדות נפשית שאסור להפריע לה: |
א"ר יוחנן: בנוהג שבעולם - מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה: מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה? כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה, שנאמר (שמות לא, יז) 'ביני ובין בני ישראל': לפיכך כל עובד כוכבים שבא מכניס עצמו ביניהם? (מדרש רבה איכה פרשה ג , ז)
|
|
המלך הוא הקב"ה והמטרונה היא השבת. המשל הוא נגד עכו"מ שהיו מפריעים לבני ישראל לקיים את השבת כהלכתו.
ועוד משל בו מטרונה היא השבת: |
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר: משל למלך שהיה נכנס למדינה והוציא כרוז ואמר: כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונא תחלה. כך אמר הקב"ה: בני, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת שאין שבעה בלא שבת ואין מילה בלא שבת13.
|
| במישור הארצי נראה כי הקיסר, הוא אוגוסטוס, מעביר חלק מסמכויותיו לאוגוסטא, המטרונה: בטרם יובאו עניינים לפניו עליהם לעבור אל מטרונה, היכולה לגזור בעניינים מסוימים. תפקידיה מרובים ומגוונים: היא גם אוגוסטא וגם אשת איש המכלכלת את מלאכות הבית. היא גם תופרת בגדי מלכות ומכינה ארוחות. המלך אוהב את מטרונה ומשבחה, ואף מעלות רוחה אינן נעלמות ממנו. ובצאת המלך למסעותיו, לבה אליו שוקק: אליו ולא אל בניה או אל כלותיה דווקא: |
[משל] למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים. ובאו ואמרו לה: 'באו בניך'. אמרה: 'מה איכפת לי, תשמחנה כלותי'. כיון שבאו חתניה, אמרו לה: 'באו חתניך'. אמרה: 'מה איכפת לי, תשמחנה בנותי'. אמרו לה: 'בא המלך בעלך!' אמרה: 'האי חדותא שלימה! חדו על חדו! [זו שמחה שלמה! שמחו, שמחו!]' כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים (ישעיהו ס ד): 'בניך מרחוק יבואו': והיא אומרת להם: 'מה איכפת לי?' (שם) 'ובנותיך על צד תאמנה': אמרה: 'מה איכפת לי?' כיון שאמרו לה (זכריה ט, ט): 'הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע הוא', אמרה: 'הא חדותא שלימה!' דכתיב (שם) 'גילי מאוד בת ציון!' וכתיב (שם ב) 'רני ושמחי, בת ציון!' באותה שעה היא אומרת (ישעיהו סא, י): 'שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי' (מדרש רבה שיר השירים א, ל).
|
|
הנביאים הם המבשרים, מטרונה היא כנסת ישראל והמלך הוא הקב"ה.
מטרונה נותנת לבעלה מתנות יקרות, והוא מפנה מלפניה מכשולים: |
אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא: 'כשהיו ישראל נוסעין, היה הארון מקדים לפניהם, והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהן את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה מהלך עם מטרונא והיה מקדים לפניה בשביל השונאין והיה הורגן14.
|
|
המלך הוא ארון הברית, מטונימיה של הקב"ה, ומטרונה היא ישראל.
כבוד רב שורר בין המלך למלכתו, ומצד המלכה רוב יראת פנים. בעוברה לפני המלך, היא אינה מעזה להביט בו והיא מצמצמת פניה: |
'אַתָּה אֵל ראִי'. אמר רבי אייבו אתה הוא רואה בעלבון של עלובין... אר"ש בר נחמן, משל למטרונה שא"ל המלך: עברי לפני. עברה לפניו והייתה מסתמכת על שפחתה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך והשפחה ראתה. (בראשית רבה פרשה מה פסקה י).
|
|
מטרונה לא העזה להביט בזיו פני המלך: אך השפחה (הגר) העזה והסתכלה. היא אמרה: "אל חי רואי"! המלך מביט בי! ושרה, שהייתה מטרונה, לא הביטה, ביראתה את המלך.
וכך היא נוהגת אף בשעה שיש בלבה על בעלה והוא מקשיח לבו אליה: היא מצטמצמת ועומדת יראה בפינתה: |
משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה חוץ לפלטין. הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד. נמצא המלך עובר ורואה אותה. אמר לה: אקשית אפיך. אמרה לו: אדוני המלך, כך יפה לי וכך נאה וכך ראוי לי? שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני. אמר לה: אני הוא שפסלתי כל הנשים בעבורך...15.
|
|
המלך הוא כמובן הקב"ה, בעוד שמטרונה היא כנסת ישראל.
אין פלא שהמלך שומר על אשתו מכל משמר, ואף מסתירָהּ מעיני זרים, כי יודע הוא את רוב ערכה וחן יופיה. היא מעדיפה להיות בביתו אפילו כשפחה ולא להיות מטרונה בביתו של אחר: אפילו אברהם אבינו מתקנא במעמדה, והוא מסווה את שרה למטרונה, כדי שמעמדה יגן עליה16: (וראה אלבעק, בראשית רבה, עמ' 551: 'עשאה מטרונה...לבוש מלכות הלבישה...שלא יתבע אותה אדם בעולם, אלא יהיו שומעים שהיא מלכה ומתייראין לתבוע אותה'). בסיפור זה מטרונה איננה משל אלא ציון מדרגה. ההערכה בין המלך למטרונה היא הדדית: הדבר מתבטא על אף קשיים המתגלים ביניהם, ועל אף משבר בחיי נישואיהם: לא תכלה התקווה גם כאשר כלים כל הקצים, ומטרונה מוצאת דרך למשוך את עגלת הנישואים חזרה מעברי פי התהום17. קלקול היחסים המשלים נעים בשני מישורים: על אדני הדמיון של חז"ל המתארים את חיי הנישואים הסוערים בין המלך למטרונה, מול המתרחש במישורים הסמליים של הדרמה הקוסמית המתחוללת בין עם לאלהיו, לתורתו ולאומות. בשני המישורים האהבה והשקט נעלמים. חז"ל חיפשו תשובה למצב עם ישראל. עם שיצא למלחמותיו בעמים הסובבים אותו בשם אלוהיו, שארגן את חייו במערכת מצוות, גילה כי האל 'יצא למדינות הים'. אורח חייו המיוחד והתבדלותו אינם מגנים עליו, העמים הצליחו יותר, ולא היה גמול לתפיסותיו הדתיות. מוטיבים שונים שימשו את חז"ל למתן תשובות, כפי שמצאו את ביטויים באירועים מקבילים במקרא ובחיי מטרונה הדמיונית. חשיבתם התלבשה בדימויים הלקוחים מחיי האצולה, כדרך סיפורי העם המתארים את המישור המוגבה של חיי האצולה. למלך ולמלכה אין בנים |
משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא היה לו ממנה בן. פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק. אמר: 'טלו מילנין וקלמין זו לבני!' והיו הכל אומרין:
'בן אין לו - והוא אומר: 'טלו מילנין וקלמין זו לבני!' חזרו ואמרו: המלך אסטרולוגוס19 גדול הוא! אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר: 'טלו מילנין וקלמין'... וגו'. (מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה ד).
|
|
ואולי ניכר צער המלך כי אין לו בנים. ואולי הוא מצפה לבן ומכריז בשוק על צערו?
מעמד האישה בארמון משתנה אם יש לה בן: |
למה"ד? למטרונה שילדה בן. כל ימים שבנה קיים הייתה נכנסת בפלטין בזרוע20. מת בנה - התחילה מבקשת ליכנס בתחינות. כך כל זמן שהיו ישראל קיימים במדבר היה משה נכנס לפני הקב"ה בזרוע. (שמות לב, יא) 'למה ה' יחרה אפך בעמך? סלח נא לעון העם הזה' - וגו'. כיון שמתו ישראל במדבר התחיל מבקש ליכנס בארץ ישראל בתחנונים - 'ואתחנן'. (מדרש רבה דברים פרשה ב פסקה ד).
|
|
כאן מטרונה היא משה.
הבנים עלולים להיות אחד מגורמי הקנאה והמדון בבית המלך. קנאה ומדון בבית המלך: קנאת הבנים אומות העולם הם בני הפילגשים, האישה שנואה, הבנים שנואים, בעוד שישראל הוא בן האישה העיקרית, האהובה, המטרונה: הוא הבן האהוב. מלך שחילק רכושו באופן בלתי שווה בין בניו |
...'כי תבואו אל הארץ': זש"ה ואנכי אמרתי: איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג, יט).
למה"ד? למלך שהיו לו פלגשים, והיו לו בנים הרבה: והיה לו בן מן מטרונה אחת [האישה העיקרית], והוא מחבבו יותר מדאי. נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים, ואח"כ נתן לבנו פרדס אחד שממנו היו כל קלארין שלו עולה. שלח הבן ואמר לאביו: לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד בלבד. אמר ליה אביו: חייך! כל קלארין שלי מן הפרדס הזה הוא עולה, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך, לפיכך נתתי אותו לך. כך הקב"ה ברא או"ה, כמו שנאמר (שיה"ש ו, ח): ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר: אלו האומות. [אך] אחת היא יונתי, תמתי: זו כנסת ישראל ...וגו'21. |
|
הפרדס הוא התורה, הבנים הם עם ישראל, המלך - הקב"ה, אך מי היא מטרונה, אם הבנים שמחה? ללמדך כי בני ישראל הם הבנים לאישה העיקרית, כגון שרה אמנו היא אם יצחק ולא אם ישמעאל וכיו"ב.
קנאה ומדון בבית המלך: תחרות היופי. צרות עם שפחות הבית היחסים בין הגבירה לשפחה עתיקים כימי המקרא. שרה דורשת מאברהם לגרש את הגר. יחסי גבירה-שפחה שזורים לאורך דפי האגדה. גם בסיפור שלפנינו - מטרונה מתחרה ביופיה עם שפחתה. מוטיב זה מופיע באסתר רבה (פרשה ב פסקה יב) לעניין כלי בית המקדש: |
וכלים מכלים שונים הביא [אחשורוש]: כליו וכלי עילם: ונמצאו שלו יפין משל עילם. הביא כליו וכלי בהמ"ק - ונמצאו נאים ויפין מכליו. למטרונה שהייתה לה שפחה יפה. כל זמן שמבטת בשפחתה היו פניה משתנות: כך כל זמן שהיו כלי בית המקדש מביטין בכליו היו משתנין כליו ונעשין כעופרת22.
|
|
כאן מטרונה היא כלי בית המקדש, ושפחתה - כלי עילם.
ואכן, השפחות חצופות, מעוררות שטנה וקנאה. האמת ניתנה להיאמר, הן יפות: אין כשפחות הכושיות ליופי23: ולמטרונה שפחה כושית, היודעת למרר את חיי גברתה ולעורר קנאתה. |
בא וראה מה (מלאכי ג) בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. משל למטרוניתא שהייתה לה שפחה כושית, והלך בעלה למד"ה.24 כל הלילה אומרת אותה שפחה לאותה מטרונה: 'אני נאה ממך, והמלך אוהב אותי יותר ממך!' אמרה לה אותה מטרונה: 'יבא הבקר ונדע מי נאה ומי שאוהב אותה המלך'. אף כך או"ה אומרים לישראל: 'אנחנו, מעשינו יפים ובנו חפץ הקב"ה'. לכך אמר ישעיה: 'יבא הבקר ואנו יודעין במי חפץ': שנאמר (ישעיה כא,יב): 'אמר שומר אתא בקר וגם לילה יבא': העולם הבא שנקרא בקר ואנו יודעין במי חפץ. (מלאכי ג,יח): 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע'25 (מדרש רבה במדבר פרשה טז פסקה כג).
|
|
אגדה זו היא תגובה לטענות הנוצרים נגד ישראל - והגאולה מהם נדחית לבוקר, הוא העוה"ב.
מטרונה עסוקה בתחרות יופי בינה לבין שפחתה ובין לבין - אין היא שבעת רצון, מתלוננת היא על בעלה ומרטנת. קנאה ומדון בבית המלך: מטרונה רוטננית |
'ויהי': ווי היה. מי אמר ווי? אמר ר' אבין: כביכול הקב"ה אמר ווי. למה"ד? למלך שהיה לו מטרונה רוטננית. ואמר לה המלך: עשי לי פורפירא. כל ימיה שהייתה עסוקה באותה פורפירא לא הייתה מרננת. אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאה למלך. כיון שראה אותה המלך [ו]התחיל צווח: ווי! שלא תחזור לרוטנני[ו]תה! כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה, כְּמָה שכתוב (שמות טו כד): וילונו העם על משה. וכן ... ה' תבע ... שיעשו לו מקדש, כמו שכתוב (שמות כה ח): 'ועשו לי מקדש וגו''. את[ה] מוצא: כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים: וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקב"ה צווח: ווי! שלא יחזרו וירננו, כשם שהיו מרננים!
|
|
מתברר שה' ציווה על מלאכת המשכן לצורך הסחת דעת העם מצרותיו26.
מדרש מרים - מטרונה למטלון27 |
מדרש רבה דברים פרשה ו פסקה יב:
... רבנן אמרי: למה"ד? למלך שעלה מן המלחמה. קילסה אותו מטרונה. אמר המלך: תיקרי אומן של סנקליטור. לאחר ימים התחילה לערב אוננא של מלך. אמר המלך: כך עשית? תיטרד למטלון! כך בשעה שעשה הקב"ה מלחמת הים, אמרה מרים שירה, ונקראת 'נביאה', שנאמר (שמות טו ): 'ותקח מרים הנביאה'. כיון שאמרה לה"ר [לשון הרע] על אחיה, אמר הקב"ה: תיטרד למטלון: שנאמר (במדבר יב, טו) ותסגר מרים. |
|
פירושי מלים:
מטלון - בית סוהר. סינליטור ,sinkleton= יועץ. אוננא - מיני תלונות, כתלונת מרים על משה בעניין קדושתו היתירה ביחסיו. מרים היתה כידוע מתלוננת על חוסר ענינו (המיני) של משה באשתו. בתחילה המלך מדבר אל מטרונה (= מרים) בלשון נוכח, משאיבדה חינה, בגוף שלישי: ('תיטרד למטלון!'- בלשון פקודה לעבדיו). ושמא מפגין המלך התנשאות כלפי האישה, והאישה מגיבה תגובה משלה. מטרונה שלא השגיחה בבעלה משתוקקת אליו ממרחקים |
משל למלך שקרא למטרונה שלו, ולא ענתה אותו. כעס ויצא לו למדינת הים. התחילה פורשת בספינות, בימים ובנהרות ובמדברות, חוזרת לראות דמותו: ולא מְ[ו]צָאֲ[ת]ו. והמלך שומע, ומשחק עליה, ואומר: 'כשהייתי אצלה בקיטון וקראתי אותה - ולא השגיחה עלי: ועכשיו היא מחזרת בכל העולם. אף אני איני משגיח בה'. כך אמר הקב"ה: "כשהייתי בביתי עמהם אמרתי להן: שמעו דבר ה' ולא הטיתם את אזנכם, שנאמר: ולא שמעו אלי ולא הטו [את אזנם] (ירמי' ז כו) הריני יוצא מכאן...וכו''.
|
|
קנאה ומדון בבית המלך: סכסוכי שכנים |
משל למלך שנשא למטרונה. אמר לה: אל תשיחי עם חברותיך, ולא תשאילי מהן, ואל תשאילי להן. לימים כעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין: וחזרה על כל שכינותיה ולא קבלו אותה: וחזרת לפלטין. אמר לה המלך: 'אקשית אפיך'. אמרה המטרונה למלך: 'אדני, אילולי הייתי משאילה להן ושואלת מהן מנא והוה עבידתי גבה או עבידתה גבי? [מה היו מעשי לגביהן ומה היו מעשיהן לגבי?] לא הוון מקבלין לי. כך אמר הקב"ה לישראל: 'אקשיתון אפיכון'. אמרו לפניו: 'רבון העולמים! לא כתבת בתורתך (דברים ז, ג): 'ולא תתחתן בם: בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך'? אילולי הוינן משאלין להון ונסבון מינהון ואינון מינן והוית ברתיה גבי או ברתי גביה לא הוו מקבלים לי הוי כי אתה עשית הבאת יום קראת ויהיו כמוני בצרה ולא כמוני ברוחה (מדרש רבה איכה א נו).
|
|
ניכרת בקטע מבוכת הדרשן: אם אישה אינה מעורבת בחיי הקהילה, שכינותיה ידחו אותה. עם ישראל שאיננו מתערב בין הגויים, אינו אוכל עימם ואינו מתחתן עימם, כמו מטרונה שהמלך מצווה עליה לא להשיח עם חברותיה ולא לשאול מהן כלים, במהרה יוּקַע כיצור מתנשא28. משגלה העם מארצו החל לחזור על פתחי האומות, ואלה זכרו לו את התנשאותו מולן 'ולא קיבלו אותה'. הדרשן מזהה את הבעיה אך אין לו תשובה. יש תיאור הדילמה שמטרונה מוצאת עצמה בה בגלל צו המלך, הוא הקב"ה. מטרונה במשל זה היא עם ישראל, הנשוי לקב"ה, ועל כן גם אינה יכולה להמרות את פיו.
גרוע המצב כשהמלך מסכסך בין מטרונה לשכנותיה (מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה כו) |
...'משכני אחריך נרוצה' - ממה שגרית בי שכני הרעים. אמר רבי אבון: למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכנים רעים והתחילה צווחת: אדוני המלך, הושיעני! כך ישראל (שופטים י, יב): 'צידונים ועמלק [ומעון] לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיע אתכם מידם'.
|
|
מטרונה מרתתת: אבדן חפצי הערך |
'א"ר סימון: משל למלך שנכנס בפלטין שלו. שמעה מטרונה שלו ונתנה מקום והייתה מרתתת'...
|
| יש לה ממה לחשוש. מתנות יקרות נתן המלך בידיה, והיא לא שמרה עליהן. |
ד"א: 'זכור לאברהם': א"ר אבין בשם ר' אחא: משל למלך שהפקיד לו אוהבו אצלו עשרה מרגליות. מת אוהבו והניח בת אחת. עמד המלך ונטלה לאשה ועשאה מטרונה, ונתן לה שלשלת אחת של י' מרגליות: ונתנה אותה בצוארה. לאחר ימים אבדה השלשלת. התחיל המלך מבקש להוציאה. אמר: 'מגרשה אני מביתי, אוציאה מאצלי'. נכנס שושבינה29 אצל המלך והיה מפייסו. ולא היה המלך נשמע לו, אלא היה אומר: 'מגרשה אני מאצלי'. א"ל: 'למה, אדוני המלך?' אמר: 'שנתתי לה י' מרגליות ואבדתן'. אמר: 'חי מרי המלך, אעפ"כ צריך אתה להתפייס ולרצותה'. לא היה המלך שומע לו. כיון שראה השושבין מה שבקש לעשות עמה ואינו מתרצה אלא מתריס ואומר: 'אגרשנה אני', אמר לו: 'בשביל י' מרגליות שאבדה אתה מבקש להוציאה? אין אתה יודע שאני יודע שהפקיד אביה אצלך י' מרגליות? יוצאות י' בי'!' כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה30, היה האלהים כועס עליהם. התחיל אומר הקב"ה: 'הרף ממני ואשמידם!' אמר משה: 'רבון העולם, על מה אתה כועס? על ישראל?' אמר: 'בשביל שבטלו עשרת הדברות!' א"ל: 'יש להן מהיכן ליפרע'. אמר לו: 'מנין? אמר: 'הִזָּכֵר שנסית [את] אברהם בי' נסיונות! ויצאו עשר בעשר. הֱוֵי זָכוּר לאברהם ליצחק ולישראל (מדרש רבה שמות פרשה מד פסקה ד)
|
|
משל למלך שהפקיד אצלו אוהבו עשר מרגליות מבנה המשל: האוהב נותן מרגליות למלך. האוהב - אברהם. המרגליות: ניסיונות בהם עמד. המלך - הקב"ה. המלך נותן את המרגליות למטרונה - עם ישראל. המרגליות: עשרת הדברות. מטרונה מאבדת את המרגליות. המלך מבקש לגרשה. השושבין (השכינה?) מתערב לטובתה, ומזכיר את המרגליות שאברהם אבינו הפקיד אצל המלך: למרות חטאיו זכות אבות יגן על עם ישראל. השושבין הוא דמות מיוחדת, מין יועץ, ידיד, סינקלטון של המלך, ובוודאי משקף בעל תפקיד קבוע בחצר המלוכה. הדרשנים מצאו בו מוטיב פורה, והמשיכו לנצלו: מטרונה ושתי מרגליות |
... שמע ישראל.
מה ראה לומר להן כאן: 'שמע ישראל?' רבנין אמרי: למה"ד? למלך שקידש מטרונה בשני מרגליות: אבדה אחת מהן. אמר לה המלך: 'איבדת אחת, שמרי את השנייה! כך קידש הקב"ה את ישראל ב'נעשה ונשמע'. אבדו את 'נעשה', שעשו את העגל. אמר להן משה: 'אבדתן 'נעשה', שמרו 'נשמע': הוי: 'שמע'! ישראל (מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה י). |
|
הדרשן מפרק את הקריאה 'שמע ישראל'. בכך מוצא הוא אפשרות לואריאציה מספרית לסיפור שתי מרגליות: נעשה ונשמע.
אך גרוע מכך קורה: מטרונה משחקת עם המרגליות שהמלך נתן לה. עם מי היא משחקת בהן? עם אוהבה. מתברר שיש לה אהוב, שאיננו בעל נעוריה, המלך. מטרונה שמשחקת עם אוהבה ומאבדת מרגליות |
משל למלך שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד, וחזר ושלח לה עוד שמונה על ידי שלוחו. עם שהייתה משחקת עם אוהבה31, אבדה את ב' המרגליות שנתן לה המלך. כיון שידע המלך שאבדה אותן, טרדה מביתו32. בא לו שושבינה לפייס למלך. אמר: 'אדוני המלך, אימתי אתה מוצא משובחת ונאה כמותה? אמר המלך: אי [חֵי] שמים! ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה, ושלחתי לה על ידך שמונה: לא היה לה לאבד את שלך או ג' או אפילו כולם! אלא כך הייתה בוסרת עלי, שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מיד ליד איבדה אותן.' הוא שהקב"ה אומר לירמיה (ירמיה ב, יג ): 'כי שתים רעות עשה עמי': ושתי רעות עשו. ... ומהו כי שתים רעות עשה'? 'אנכי' ו'לא יהיה לך'. הוי סרו מהר מן הדרך אשר צויתים: עשו להם עגל מסכה (מדרש רבה שמות פרשה מב פסקה ח).
|
|
וכיון שמשל המרגליות ידוע, ודרשנים רבים השתמשו בו, רואה הדרשן לנכון להחליף את המרגליות בדבר אחר, קרוב יותר לדעת הבריות וליהדות: הדסים. ואולי הדרשה נישאה בחג הסוכות.
מטרונה מאבדת שני הדסים |
א"ר לוי: למטרונה שהכניסה [קנתה בשוק והביאה] למלך שני הדסים - ואיבדה אחד מהם: והייתה מצירה עליו. אמ' לה המלך: שימרי את זה כילו [=כאילו] ששמרת את שניהם. כך כיון שעמדו ישר' על הר סיני ואמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד, ז) איבדו את "נעשה" - עשו להם עגל מסכה (שם לב, ח). אמ' להם הק' - שמרו את "נשמע" כילו ששמרת שניהם וגו' (פסיקתא דרב כהנא - פסקא יד אות ד).
|
|
יש דרשן המבקש לעלות על שניהם:
משל מלך-מטרונה ושני אריסים: |
'ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד' (דברים ז, יב).
אר"ש בן חלפתא: למה"ד? למלך שנשא למטרונה, והכניסה לו שנים אריסין. אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין. איבדה מטרונה את שלה: אף המלך נטל את שלו. לאחר ימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין. אף המלך הביא את שלו. אמר המלך: אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרונה. כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין שנא' (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. אף הקב"ה זקף להן כנגדם שני אריסין, חסד ורחמים, שנאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ואו' ונתן לך רחמים. וגו' (מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה ז). |
|
נראה כי הרקע למדרש זה הוא ימה"ב, עם נישואי בעלי קרקעות גדולים, ולהם אריסים הכלולים בנדוניה. (מדרש דברים רבה הוא מהמאות המאוחרות ).
משל למטרונה בפילקי33. |
'ואלה המשפטים'.
מהו? ... משל לבריון שהיה שיכור. בעט בפלקי והוציא איסרין [בעט בכלא ויצא והוציא את יתר האסורים], רגם איקונין של מושל העיר, קלל לשוטר: אמר: הודיעני באיזה המקום מושל העיר שרוי ואני מלמדו את הדין! נכנס. הראו לו [את] מושל העיר יושב בבימה. סגר למטרונה, וטרד אפרכוס34, סימא לדוכוס, נתן קטריקי35 לקרטוס36. קרב קיסין למגיסטיר37. כיון שראה [את] מושל העיר עושה כך, נתיירא. אמר: 'בבקשה מכם, שיכור הייתי ולא ידעתי כח מושל העיר'. כך היה איוב עומד וצווח: 'מי יתן ידעתי ואמצאהו, אערכה לפניו משפט' (איוב כג, ג). רגם האיקונין, שאמר (שם ג, ג): 'יאבד יום אולד בו': [שהרי נברא בצלם38, וכאילו רגם את צלם המלך, הוא הקב"ה:] בעט בפילקי והוציא איסרין39. ... ראה המלך יושב בבימה סגר למטרונה (במדבר יב, י) והנה מרים מצורעת כשלג (מדרש רבה שמות פרשה ל פסקה יא). |
|
אך החטא הקשה מכל הוא חטא הפגיעה בכבוד המלך:
מטרונה שבישלה חמין לאהובה בלורטיא של המלך |
ר' יודן בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא: למטרונה שאמר לה אוהבה40: עשי לי חמין41. ונטלה לורטיא42 של מלך ועשתה לו חמין. אמר לה המלך: מכל עצים שיש ליך בבית זה לא היה ליך לעשות חמין לאוהבך אלא בלורטיא שלי? כך אמר הקב"ה לאותו רשע: מכל בנים שיש לך לא היה לך להפילו לעבודת כוכבים אלא זה שמקודש לשמי?43 הה"ד (יחזקאל טז, כ) ותקחי את בניך וגו' (מדרש רבה איכה פרשה א פסקה לו).
|
|
שמועה על מטרונה שקלקלה עם אחד מגדולי מלכות (חטא העגל): |
הושע ז' ג': 'ברעתם ישמחו מלך':
וכי מה ראה לעשות שור ראש לכל הקרבנות? אמר ר' לוי: משל למטרונה, שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. מה עשה המלך? עשה סעודה, והושיב [את] אותו האיש בראש של [ה]מסובין. כל כך למה? להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. כך אומות העולם מונין [לשון הונאה] להם לישראל ואומרים להם: 'עשיתם את העגל'. ובדק הקב"ה בדברים, ולא מצא בהם ממש: לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות. הדא הוא דכתיב: 'שור או כשב או עז'44. |
|
עניין לנו כאן עם לעז הנוצרים נגד ישראל. ומשיב להם גירסת ילק"ש: כאן נאמר בפירוש כי לא ישראל בנה את העגל. אם מישהו בנה, הרי שהיו אלה הערב הרב שנמנו עם ישראל - והכוונה לנוצרים, כמובן, ואל חיקם חוזר החטא באגדת-פולמוס זו.
ואמנם, היו אותות מבשרים למידת הדין התלוי כנגדה: מטרונה חוששת בראותה בארמון מגלב |
ד"א: 'אדם כי יהיה בעור בשרו':
הה"ד (משלי יט כט): נכונו ללצים שפטים. מוכנים היו ללצים דינים. בנוהג שבעולם: אדם רוכב על החמור, פעמים שסורח עליו וּמַכֵּהוּ, פעמים ששוחק עליו ומכהו: ברם הכא: נכונו ללצים שפטים ומהלומות. משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך. כיון דחמית מגלביא תלן דחלת [כיון שראתה מגלב שהיה תלוי על הקיר - נבהלה], אמר לה המלך: אל תתייראי! אלו לעבדים ולשפחות! אבל את - לאכול ולשתות ולשמוח. כך, כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים, נתייראו. א"ל משה: אל תתייראו! אלו לאו"ה: אבל אתם - לאכול ולשתות ולשמוח: שנאמר (תהילים לב, י): 'רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו'45. |
| לאחר כל אלה אין פלא כי לב המלך מאס במלכתו, והוא מובילה לפילקי. אך גם הדרך לשם אינה סוגה בשושנים: מטרונה מהלכת בין שני טורי דין העומדים כחיילים: |
.. ואלה המשפטים והדברות...
משל למטרונה שהייתה מהלכת, הזין מכאן והזין מכאן, והיא באמצע. כך התורה: דינין מלפניה ודינין מאחריה, והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ): 'באורח צדקה אהלך': התורה אומרת: 'באיזה נתיב אני מהלכת? אהלך בדרכן של עושי, בתוך נתיבות משפט'. התורה באמצע, ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה, שנא': 'שָׁם שָׂם לו חק וּמִשְׁפָּט': ודינין מאחריה, שנאמר: 'ואלה המשפטים'46. |
|
משל למטרונה בפילקי (2) |
ד"א: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: מה הקב"ה עושה במצרים בשביל ישראל? אמר ר' יצחק נפחא: משל למטרונה שהייתה מקטרגת למלך. נְתָנָהּ בפילקי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי. אמרו לו: מה איכפת לך? אמר להם: כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים, ונגלה הקב"ה כביכול עמהם שנא' (בראשית מו, ד): 'אנכי ארד עמך מצרימה' (מדרש רבה שמות פרשה טו פסקה טז).
|
|
אמנם בני ישראל הם בפילקי (במצרים, בבית העבדים), אך אין המלך עוזב אותה, הוא עימה גם בבית האסורים.
מטרונת מבקשת לברר עם בעלה את המצב לאשורו |
אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה לנצח תשכחינו אתמהא תעזבינו לאורך ימים כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד (איכה ה, כ"ב).
למלך שהיה לו מטרונת והייתה חביבה עליו ביותר ועל ידי שמטרונת הייתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי הייתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו. פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה. שושבינה שהיה שם עומד, כיון שראה כן מיד בא אצל המלך התחיל אומר לו: 'מרי המלך! אמור לי מה: יש בדעתך לשוב עליה או אין בדעתך לשוב עליה? אם יש בדעתך לשוב [עליה] - שליט הוא אדם באשתו: ואם אין בדעתך לשוב עליה, היה לך לגרשה, שתלך ותנשא לאח"כ [לאחר. שגיאת מעתיק]. אמר ירמיה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, המאוס מאסת את יהודה (ירמיה יד, יט)? (אלא) אם בציון געלה נפשך (שם) [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (שם)? א"ל: לך לרבך ולרבו, דרבך משה רבם של כל הנביאים: כך אמרתי (לא) [לו] בסוף כל התוכחות ואף גם זאת [וגו'] לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כו, מד): לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא, מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני (פסיקתא רבתי פרשה לא). |
|
המלך מגרש את מטרונה |
ורבנן אמרין: למלך שכעס על מטרונה, וכתב לה גיטה. ועמד וחטפו ממנה: וכל זמן שהייתה מבקשת לינשא לאחר, היה אומר לה: 'היכן גיטיך'? וכל זמן שהייתה תובעת מזונותיה היה אומר לה: 'ולא כבר גרשתיך?!' כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים היה אומר להם הקב"ה (ישעיה נ, א): 'אי זה ספר כריתות אמכם?' וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחלה, אומר להם הקב"ה: 'כבר גרשתי אתכם': הה"ד (ירמיה ג, ח:) 'שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה' (מדרש רבה איכה פרשה א פסקה ג).
|
| המסקנה: הגירושין בלתי אפשריים. אעפ"כ כמה מדרשים עוסקים בגירושי מטרונה מהמלך: ויש שהמעשה אף חוזר על עצמו מספר פעמים באותו מדרש עצמו: |
... משל למלך שהיה נשוי למטרונה. ילדה ממנו בן ראשון - וגרשה: שני, שלישי - וגרשה. וכיון שילדה ממנו בן עשירי - נתכנסו כולם ואמרו לו: 'השבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה'. כך, כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי, א"ל: 'השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה' (מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה יא)..
|
|
מטרונה היא אברהם אבינו המבקש מהקב"ה לא לנסותו.
מטרונה מבקשת מהמלך הרוצה להחזירה להכפיל כתובתה |
אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא, יב).
ר' אבון בשם ריש לקיש: למלך שכעס על מטרונא וטרדה והוציאה מבית פלטין שלו. לאחר ימים ביקש להחזירה. אמרה: יכפול כתובתי ואחר כך הוא מחזירני. כך א' הקב"ה לישראל: 'בניי, בסיני אמרתי לכם פעם אחת: 'אנכי י"י אלהיך (שמות כ, ב): ובירושלם לעתיד לבא אני אומר לכם שני פעמים: 'אנכי אנכי הוא מנחמכם' (ישעיה שם, נב; פסיקתא דרב כהנא - פסקא יט אות ה). |
|
מטרונה שהמלך ביקש לגרשה וכינסה את בניה |
א"ר חייא בר אבא: לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה. ומה היה אומר?... 'אלהי, אל תשחת עמך ונחלתך'. ...לפיכך כשבאו לעבור את הירדן הזכיר להן כל מה שביקש עליהן סניגוריא, שהיה סבור שהם מבקשים עליו רחמים, שיכנס עמהם. מהו 'אתה עובר'? א"ר תנחומא שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם: אתם עוברים, אני איני עובר, ופתח להם פתח, שמא יבקשו עליו רחמים, ולא היו מבינים.
למה"ד? למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה. סרחה עליו מטרונה. ביקש להוציאה. אמר לה: 'תהא יודעת שאני נוטל אחרת'. אמרה לו: 'אין [כן]: ואין את אומר לי מי היא זו שאתה עתיד ליטול?' אמר לה: 'פלונית'. מה עשתה מטרונה? כינסה את בניה. אמרה להן: 'הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני וליטול את פלונית. יכולין אתם שלא להשתעבד בה?' אמרו לה: 'הן'. אמרה להן: 'תדעו מה היא עתידה לעשות בכם!' והייתה אומרת: 'שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן': ולא היו מבינין. כיון שלא הבינו, אמרה: 'ואיני מצוה אתכם אלא בשביל עצמכם, שתהיו זהירים בכבוד אביכם'. כך משה, כיון שאמר לו הקב"ה (במדבר כז, יח): 'קח לך את יהושע בן נון וגו' כי לא תעבור את הירדן הזה', היה אומר לפני ישראל (דברים ו, י'): 'והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה אתה עובר היום': 'אני איני עובר': שמא יבינו ויבקשו עליו רחמים: ולא היו מבינין. כיון שלא הבינו אמר: 'איני מצוה אלא בשביל עצמכם שתהיו זהירין בכבוד אביכם שבשמים' (מדרש רבה דברים פרשה ג פסקה יא). |
|
במשל זה מטרונה היא משה רבנו ובניה הם בני ישראל, שאינם נרמזים לבקש על אימם, משה, שהאל לא יזנח אותה ולא יעזבה למות בודדה ונעזבת על ידי בניה בארץ נכריה.
אלא שמטרונה אינה נעזבת, כי אינה עוזבת, גם בצר לה, את בעל נעוריה: מטרונה שבעלה גירש אותה ולקחה אותו אתה |
משל למלך שאמר למטרונה: 'אי אפשי בך [אינני רוצה בך) ! טלי כל מה שתרצי, כל כלי טוב שאת יודעת: צאי לבית אביך!' מה עשתה? השקתהו והאכילתהו וקראה לעבדי בית אביה ואמרה להם: 'טלוהו במטתו והוליכוהו לבית אבא'. כיון שנעור משנתו אמר: 'מי הביאני כאן?' אמרה לו: 'אני.' [אמר לה]: 'ומה ראית?' אמרה לו: 'אתה אמרת לי: 'ברי לך כלי יפה שבכאן וטלי ולכי לבית אביך.' נסתכלתי בכל קניניך ולא מצאתי כלי חמדה יותר ממך.' כך אמרו ישראל להקב"ה: 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' (תהילים קיט, עב: מדרש זוטא שיר השירים פרשה א).
|
|
המלך הוא הקב"ה, בעלה של המטרונה ישראל: ואף שהקב"ה מגרש את ישראל, עדיין ישראל נוטלת איתה את הקב"ה באשר תלך.
אין פלא שהמלך הוקיר זכרה של אשת חיקו אף בהיפטרה מהעוה"ז: הוא קבר את מטרונה בפורפירא שעשתה עבורו: |
דבר אחר: א"ר אבין: ... למה"ד, למטרונה אחת שעשתה למלך פורפירה משובחת. נטלה המלך והניחה. הגיעו ימיה של המטרונה למות. אמר המלך: תיטול [מטרונה] אותה פורפירה שכיבדה אותי. כך אמר הקב"ה למשה: קילסת אותי בהן ובהן אני גוזר עליך מיתה (מדרש רבה דברים פרשה ט פסקה ז).
|
| כדי לסיים קטע זה בכי טוב - כדרך המדרשים - נביא מדרש, בו מטרונה - לאחר שמצאנוה כבר בתפקידה כאברהם אבינו, כמשה, כמרים אחות משה, כסמל לכלי בית המקדש והשבת, סמל לכנסת ישראל בטוב וברע (כשהיא מתלוננת ורוטנת, למשל, או מאבדת את המרגליות, כלומר איננה מקיימת מצוות כהלכתן וכיו"ב) או אף כעם ישראל47, הפעם בתפקיד התורה עצמה, מלמדת זכות על העולם. אמנם מעשי הגויים הם נלוזים, אלא שהעולם, והם עמו ניצלים בזכות ישראל. |
...א"ר לוי: למלך שעשה סעודה וזימן האורחין: מהם אוכלין ושותין ומברכים למלך, ומהן אוכלין ושותין ומקללין למלך. הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו ולערבבה. נכנסה מטרונה ולימדה עליהם סניגוריא אמרה לו: אדוני המלך, עד שאתה מביט באלו שאוכלין ושותין ומקללין אותך, הביט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך ומשבחים לשמך. כך כשישראל אוכלים ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין, הקב"ה מקשיב לקולם ומתרצה: ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים אותה שעה, חושב הקב"ה אפילו להחריב לעולמו: והתורה נכנסה ומלמדת סניגוריא, ואומרת: רבונו של עולם, עד שאתה מביט באלו שמחרפין ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך, שמברכים ומשבחים ומקלסים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות (מדרש רבה שיר השירים פרשה ח פסקה יט).
|
|
ביבליוגרפיה Grimal, Pierre, Love in Ancient Rome, Oklahoma University Press, 1980 Herr, Moshe David, "The Historical Significance of the Dialogues Between Jewish Sages and Roman Dignitaries", Scripta Hierosolymitana, Volume XXII, 1971 אורבך, אפרים, חז"ל, אמונות ודיעות, הוצאת מאגנס, תשכ'ט קרויס, ש., פרס ורומי בתלמוד ובמדרשים, ירושלים, תש'ח שטרן, דוד, המשל במדרש, הקיבוץ המאוחד, ספריית "הילל בן חיים". |
הערות: 1. 'מעשה היה בחסיד אחד, שאיבדה מטרונית אחת קופסא מלאה דינרין ומצאה אותו חסיד והוליכה לה. כיון שהוליכה אמרו לה אינו יודע מה הוא לפיכך הביאה לך. אמרה להו, קוטמא כולה דדהב מלבר ואתם אומרים אינו יודע מה הוא. אמרה ליה, תהא אומתך מסורה לך. אמרו לה, הוא מחזיר לך אבידתך ואת מקללת אותו. אמרה להן, אילו עוד חד הוה באומתיה כותיה אנן לא הוינן בעלמא. וגזרה שיהא נכנס ויוצא בלא רשות, ונמצאו בני אדם עוסקים בההיא סמפניא ופנה אותם אותו חסיד. וכשמת קראו עליו דורו, הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם'. (מדרש תהילים מזמור יב). ומדרש זה גם תכנו וגם לשונו וגם מגמתו המוסרית (השבת אבידה) מעידים על היותו מאוחר ולא ארץ-ישראלי. 2. ומכיון שאין אדם נקרא גם מטרונה גם מטרונית וכיו"ב, לא נגרוס כאילן טל ששמה ממש היה "מטרונה". (אילן טל, Matrona and Rabbi Jossi, Journal for the Study of Judaism, Vol. XXV No 1, June 1994, p.23ff ). 3. מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה ד: מדרש רבה דברים פרשה ט פסקה ז: מדרש רבה בראשית פרשה יז פסקה ז: 4. יוסי בן חלפתא במאה ה- 2: מתלמידי ר' עקיבא וממחדשי לימוד התורה לאחר מרד בר כוכבא. ניהל בית מדרש בציפורי. עסק באגדה. התפרנס מעיבוד עורות. (וראה האנציקלופדיה העברית, כרך כרך יט עמ' 652). ר' יוסי 'נשמרו שיחותיו...גם עם נוכרים אחרים'. מכל מקום, מסורת כזו של שיחות עם נכרים בני תרבות היתה קיימת בין החכמים בישראל - כגון שיחות ר' יהושע בן פרחיה עם אדריינוס (בבלי חולין נט ע"ב-ס ע"א, קה"ר ט, ועוד, בכורות ח', ע"ב), וכיו"ב ואחרים, שאף הוא 'עסק הרבה בוויכוח עם המינים, בדור שבו נקבעה סופית הינתקות הנצרות מן היהדות'. 5. פעם אחת, (במדרש רבה במדבר פרשה כב פסקה ז) שמו הוא שמעון בן חלפתא, סימן שהמעתיק העתיק מזכרון או בחוסר תשומת לב מספקת, ושהוא חי במרחק זמן מתקופת ר' יוסי בן חלפתא. 6. מלבד במקרה אחד, בקטע ממדרש תנאים, מהמדרשים הגדולים, כו, יט (ומובא ע'י משה דוד הר, Dialogues, עמ' 148). 7. 'עם זאת, המלך המתואר במשל המלך רחוק מלהיות דימוי המלך המקובל במסורת המקראית והבתר-מקראית. מאז מחקרו המונומנטאלי של איגנץ ציגלר בראשית המאה הזאת על משל המלך, מכירים בכך שתכונותיו של המלך המצוירות במשל עוצבו על פי זה של הקיסר או של מיופה כוחו, ואחר-כך של נציבו בארץ ישראל. כפי שהראה ציגלר, מלאים המשלים בפרטים ממציאות החיים ומן התרבות החומרית של העולם היווני-רומי וחצרות הקיסרים שלו. לשונו של משל המלך רוויה במונחים השאולים מן הלטינית והיוונית'. (שטרן, דוד, המשל במדרש, הקיבוץ המאוחד, ספריית "הילל בן חיים", עמ' 30). 8. 'רבים ממשלי המלך אין להם שום אופי מלכותי, ובאחדים מהם ניתן להחליף את דמותו של המלך בדמותו של כל אדם מבני העם. כי כל אחד, מלך או אחד העם, עשוי לכעוס על בנו, בה במידה שכל אחד עשוי להיות מאוהב נואשות באשתו'. (שטרן, שם, שם). 9. מדרש רבה איכה פרשה ה פסקה יט. ואין הכוונה כאן לתקופה בה האמינו כי ליד האל - אֲשֵׁרָתו: -ככתובות שנמצאו חרותות באבן בנגב - אך אולי הד רחוק לכך? (Biblical Archeological Review, November/December 1984, Vol. X No 6, Andr? Lemaire, "Who or What Was Yahve's Ashera"). 10. מדרש רבה שיר השירים פרשה ו פסקה ו. ואין צריך לומר כי כאן מטרונה צעירה. 11. שנא': (במדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה כא ): ...' אין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו', וכנראה לא כל שכן לאשתו. 12. ספר איכה פרק ג כד: 'חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוחִיל לו'. 13. מדרש תנחומא אמור פרק יב. וראה בדומה בפסיקתא דרב כהנא - פסקא ט אות י, ויק"ר כז י, ושם מרגליות מציין עוד מקורות: פסיקתא דרב כהנא יח, א: תנחומא בובר, אמור יז: מדרש גדול ויקרא כב, כז, עמ' 557: ועוד, כגון בזוהר, בו המילה מטרוניתא מופיעה מעל ל-330 פעמים: אך אנו עם חז"ל. 14. סיפור זה נשמר רק בילקוט שמעוני במדבר - פרק י - רמז תשכט, ואין לו מקבילות במדרשים. 15. מדרש רבה איכה פרשה ג פסקה א וכן מדרש רבה שיר השירים פרשה ו פסקה טז. 16. מדרש רבה בראשית פרשה נב פסקה יב וכן מדרש אגדת בראשית פרק כו. 17. כגון בטקסט שבמדרש זוטא שיר השירים פרשה א - וראה להלן. 18. וחז"ל, כנראה, הכירו היטב את דרכי המוסר הרומיים: וראה להלן, במשל בו אהוב למטרונה. (מדרש רבה שמות פרשה מב פסקה ח). 19. צופה בכוכבים וחוזה עתידות. 20. נטויה וביד רמה: ומזכיר בהיסטוריה את אן בוליין, שילדה בת במקום בן, והרי בת חשובה כמת. כל עוד המלך ציפה ממנה לבן, היא היתה מלכה: משנכזבה תקוותו, ערף ראשה. 21. מדרש תנחומא קדושים פרק יב, ומקבילה גירסת ילקוט שמעוני ויקרא - פרק יט - רמז . 22. גרסה דומה במדרש אבא גוריון פרשה א. 23. מדרש תנחומא צו פרק יג: 'כי אשה כושית לקח (במדבר יב) כושית בגימטריא יפת מראה'. 24. למדינות הים. 25. וראה גירסה מקבילה במדרש תנחומא שלח פרק יג. 26. מדרש רבה במדבר פרשה יב פסקה ז. גירסה נוספת: פסיקתא רבתי פרשה ה.
Jastrow: מטלון=place of panishment, exile. .27
Moshe David Herr, in 'Dialogues'. writes: '...the view of universal, .28 human brotherhood ...had become strong in Rome after 96 C.E. Such Roman views clashed with the Jewish tendency to separate themselves from gentiles in food and marriage... etc'. 29. השושבין, מעריצו וידידו של המלך, כמו הפידגוג והאוהב (philos) ממלא את תפקיד הסייען (שטרן, המשל במדרשים, עמ' 41). 30. חטא העגל. 31. ולפי Grimal, Pierre, Love in Ancient Rome, p. 143 כך כתב אובידיוס בחיבורו The Art of Love: "If you have a rival [in love], be patient. You will win out in the end. The best thing is to ignore the whole matter: let her keep her infidelity a secret, so that she may not have to lose face by admitting them".. לא לשוא כתב דוד שטרן בספרו המשל במדרש על כי 'תכונותיו של המלך המצויירות במשל המלך עוצבו על פי אלה של הקיסר הרומי או של מיופה הכוח שלו, ואחר כך של נציבו בארץ ישראל...מלאים המשלים בפרטים ממציאות החיים והתרבות החומרית של העולם היווני-רומי וחצרות הקיסרים שלו'. 32. בסיפור זה יש עלייה במדרגה בסנקציות המלך נגד מטרונה. חטאה לא המשחק ולא שהיתה משחקת עם אוהבה, כי אם העובדה שאיבדה את המרגליות. 33. Jastrov : filaki= כלא, פִילָקִי 34. Jastrow: אפרכוס= prefect of a province or town: governor. yparxoj 35. Jastrow קטריקי=קאטאדיקי: judgment, sentence. katadiki 36. Jastrow: קרטוס=paper, document .כלומר קבע את הדין בפעולת רישומו על הנייר 37. Jastrow: קרב קיסין למגיסטר= put the Magister in stocks: Magister is a high imperial officer. 38. וראה מה שכתב קרויס בענין האיקון, הוא הצלם, בספרו, פרס ורומי וגו', עמ' 47 ולהלן. הצלם, הוא פסל ומסכה של המלך שהיו סוגדים לו גם בהיעדר המלך עצמו. 39..Jastrow: איסרין=bond, chain 40. גם כאן למטרונה 'אוהב'. 41. אף על פי שהיא מטרונה, בידה אף היא המלאכות המקובלות על נשים - תופרת פורפירא, מבשלת חמין. 42. לורטיא=לברטון: labraton: איקון המלך, ראשו עטור זר 'She took the king's portrait : (Jastrow). And used it as fuel for making hot drink' (איכה רבה I. 9: ואיני יודע איזה ספר היה לפניו, וב-D.B.S. לורטיא באיכה רבא א לו). 43. ורש"י (ליחזקאל טז, כ) מסביר: 'אשר ילדת לי - היו לו חמשה בנים: ד' מהם לעבוד עכו"ם, ואחד מוקצה לבית הספר. ובא להקריב אחד מבניו למולך: מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה (במדרש רבי תנחומא), ואני אומר: "אשר ילדת לי" - אלו הבכורות'. 44. מדרש רבה ויקרא פרשה כז פסקה ח: וכן ילקוט שמעוני ויקרא - פרק כא - רמז תרמג. וראה גם פסיקתא דרב כהנא - פסקא ט אות ז 45. מדרש רבה ויקרא פרשה טו פסקה ד: וראה עוד גירסת מדרש רבה במדבר פרשה יג פסקה ד וגירסת ילקוט שמעוני ויקרא פרק יא רמז תקנד. 46. מדרש רבה שמות פרשה ל פסקה ג. תמונת ראי של אגדה זו בפסיקתא דרב כהנא פסקא יב אות ח: 'בארח צדקה אהלך, בתוך נתיבות משפט (משלי ח כ): התורה אומרת: באיזה שביל אני מצויה בדירכן של עושי צדקה? בתוך נתיבות משפט. א'ר חונא לאיסקופיסטי של מטרונא: לכשהיא עוברת בשוק, משמטין סייף וזיין מלפניה וסייף וזיין מאחריה: כך היא התורה: דינים מלפניה ודינים מאחריה. דינים מלפניה: 'שָׁם שָׂם לו חק וּמִשְׁפָּט' (שמות טו כה): ודינים מאחריה: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שם כא א). 47. מבין אלה היא כלי המקדש פעם אחת, אברהם אבינו פעם אחת, מרים פעמיים, משה פעמיים, שבת פעם אחת וכנסת ישראל עפ"ר. |
