ילדותו

תעלומת קדושה מסתורית אופפת את דמותו המאירה של האר"י זצ"ל (ר' יצחק לוריא אשכנזי), שהתעורר פתאום לפני ארבע מאות שנה - בשנת ש"ל - לעזוב את בית דודו וחותנו העשיר והמרווח אשר בקהיר ולעלות אל צפת הקדושה, עיר המקובלים ותורת הסוד, שבה פרחה ושגשגה חכמת הרזין ואלופיה חזו את חזון קץ הימים, עד שהוא בעצמו נתפרסם שם בתור "האר"י הקדוש".

עריסתו עמדה בירושלים, עיר הנצח ובעודנו ילד נתייתם מאביו, ר' שלמה לוריא, קרובו של המהרש"ל, ואמו נסעה עמו למצרים אל אחיה, ר' מרדכי פרנסיס, שנתעשר מחכירת המכס של הממשלה המצרית. כאן גדל ונתחנך בבית מדרשו של הגאון בהלכה והעמקן בתורת הסוד, ר' דוד אבן זמרא (רדב"ז), רבו בנגלה ובנסתר, ולמד גפ"ת אצל ר' בצלאל אשכנזי, בעל הספר "שיטה מקובצת על הש"ס", שהיה גם הוא תלמידו של הרדב"ז, והאר"י השתתף עמו בחיבור ה"שיטות" על מסכתות שונות. מילדותו הצטיין בכוח זכרונו הפינומינאלי, בחריפות שכלו ובהתמדתו ובבקיאותו. ובהגיעו לגיל החמש-עשרה נתן לו דודו ר' מרדכי פרנסיס את בתו לאישה.

כיסופים עזים לגאולה וציפיות לחזון אחרית הימים, אשר בערו כאש בעצמותיו, ועל הכל הצימאון להתעלות ולהתקרבות אל "עילת כל העילות" ולהידבק במידותיו, הטו אותו לחיי טהרה ופרישות ולהתבודדות באוהלי תורה. ארבע-עשרה שנה היה פרוש מחיי העולם הזה ולא היה מדבר עם אשתו, אלא בלשון הקודש. אגב התעמקות בתורת הסוד, הגיע לידו במקרה כתב יד ובו אוצר צפונות ורזים עמוקים, הדנים על פלאי הבריאה ותכלית העולם ותעודת האדם. הופיע אז בדפוס בפעם הראשונה ספר "הזוהר", אשר פתח לפניו עולם חדש של גילויים ופענוחים ופרש לפניו תורה חדשה של גלות וגאולה, שלפיה הגלות היא לא רק גלותו של עם בלבד, אלא גלותה הקוסמית של כלל ההוויה, "כולל החי, הצומח והדומם" ושל השכינה כביכול בעצמה. וגלות ישראל בעולם השפל אינה אלא מעין סמל ומשל לגלותה של השכינה בעולם העליון. ואף הגאולה היא גאולה קוסמית של כל העולמות ואף של השכינה כביכול. ואפשר להחיש את הגאולה ולקרב את הקץ על ידי תיקון הפגמים שבעולמות, על ידי גאולת ניצוצות האור האלוקי, שנפלו לתוך עמקי הקליפות, ועל ידי ליקוט הנשמות הקדושות, שנלכדו ברשות הקליפות מאז חטאו של האדם הראשון. ותיקון זה ייתכן על ידי תפילות בכוונה ובייחודים, בתשובות, בצומות ובסיגופים; לימוד הזוהר, השתטחות על קברות צדיקים, מעשי צדקה וחסד. ורק לאחר השלמת כל התיקונים וליקוט כל הניצוצות והנשמות יוכל לבוא משיח בן דוד, והלוחם והמבער אחרי כוחות הרע בעולם יהיה משיח בן יוסף. האין הוא נושא את העטרת הזאת על ראשו?

האר"י בצפת

לפי האגדה זכה האר"י פעמים רבות לגילוי אליהו עוד בשבתו במצרים, והוא שציווה עליו בשנת ש"ל לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בצפת ולמסור את סודותיו בתורת הנסתר ואת רזיה לר' חיים ויטאל. שהרי הגיעה שעתו "להתגלות" לפני הסתלקותו הקרובה. וכשיתגלה ותורתו תתפרסם, יתקרב על ידי כך קץ הגאולה, ותבוא הגאולה לישראל.

וצפת הייתה אז מרכז הקבלה וישבו בה המקובלים ר' שלמה אלקבץ, ר' יוסף קארו, ר' אליעזר אזכרי, ר' אברהם גאלנטי, ר' שמואל גאליקו, ר' אליהו די וידאש, ר' משה קורדובירו ור' חיים ויטאל. וכשהגיע לכאן האר"י בשנת ש"ל עם אמו ואשתו ובניו, מצא כאן גם את הרדב"ז. ראשית דרכו הייתה אל ר' משה קורדובירו, שמספריו למד עוד בהיותו במצרים ועתה רצה לעיין בפירושו "אור יקרות" על ספר "הזוהר". ואולם לא ארכה פגישתם, כי זמן קצר לאחר בוא האר"י לצפת, נסתלק הרמ"ק. ובכל זאת קורא לו האר"י באותם הדברים המעטים שכתב בעצמו, בשם "מורנו ורבנו".

כמו במצרים, היה גם כאן האר"י ענוותן ונחבא אל הכלים. דחה את הרבנות ואת פרנסתו ביקש במסחר באריגים. והתרחקותו מן הפרסום גרמה שיהיה נערץ על ההמון שחשב אותו לקדוש וליחיד בדורו בנגלה ובנסתר, עד שאפילו גדול הדור, ר' יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", היה בא אליו לשמוע לקח מפיו בתורת הסוד. אלא שלפי האגדה לא היה ר' יוסף מסוגל, לקבל ממנו את תורת הסוד בשלמותה והיה רגיל להירדם, בשעה שהאר"י התחיל לדרוש. האגדה קשרה לראשו של האר"י לא רק כתרי קדושה ובקיאות בכל מסתרי הקבלה אלא הכתירה אותו גם בעטרות חכמה וייחסו לו ידיעת שיחות עצים וחיות ועופות ופתרון עתידות וגילוי נעלמות וקירוב הגאולה וה"קץ". אלא שהדור לא היה ראוי לכך. האר"י האמין, שהוא עצמו היה משיח בן יוסף ופעם כשהשתטח עם תלמידיו על קברם של שמעיה ואבטליון בגוש חלב, התפלל על תלמידיו, שלא ימות משיח בן יוסף בימיהם, וזה קרה כמה ימים לפני פטירתו.

שיטתו של האר"י בקבלה

האר"י הורה את תורתו לתלמידיו לא מן הכתב, אלא על פה. ועל כן לא נשארו ממנו חיבורים, הכתובים בכתב יד. אחרי מותו אסף תלמידו הוותיק ביותר, ר' חיים ויטאל, את כל הרשימות מדברי האר"י, שנשארו אצלו ואצל חבריו, ועל פיהן כתב את הספרים "עץ חיים" ו"פרי עץ חיים" ואת יתר הספרים, המיוחסים לאר"י. בכמה מקומות כאן מציין ויטאל: "מצאתי מכתב יד מורי ז"ל בעצמו בזה לשונו, לשון הזהב".

את שיטת האר"י אנו מוצאים בכמה מן הספרים שיחסו לו ובייחוד בספר היסודי של קבלתו "עץ חיים". שיטה זו, שחלקים ממנה אנו מוצאים גם בספרי הרמ"ק והמקובלים הקודמים, מורכבת משני חלקים: קבלה עיונית וקבלה מעשית. וחמישה חידושים יסודיים קבועים בשיטתו העיונית, המבוססת בעיקר בספר הזוהר. והם: סוד הצמצום, שבירת הכלים, פרצופים, עולמות, הקשר שבין הפרצופים ונשמת האדם:

א. סוד הצמצום

בראשית היה כבודו מלא כל העולם ולא היה בכל היקום מקום פנוי ממנו. רק כשעלה ברצונו לברוא את העולם, צמצם כביכול הבורא את עצמו ויצר במקום שנתהווה על ידי הצמצום, את התבל ומלואה ואת ה"כלים" או את ה"ספירות".

ב. שבירת הכלים

"שבירת הכלים" - שפע האור, שהיה שופע מ"האין סוף" דרך צינורות ההשפעה, עבר את כל הספירות עד המרכז. ואולם רק שלוש הספירות הראשונות יכלו להכיל את האור החזק, השופע מן ה"אין סוף". אולם הספירות האחרונות לא יכלו לקבל את רוב השפע ונשברו. על ידי שבירת הכלים נתפזרו ניצוצות הקדושה בקליפות ונתערבבו הרע והטוב, ועל כן אין לנו מאז בעולמנו טוב בלי רע ורע בלי טוב. ותפקיד האדם הוא בחייו ללקט את ניצוצות הקדושה שברע שבעולם ולהעלותם למדרגתם. ותיקון הפגמים האלה בספירות והעלאת ניצוצי הקדושה מתוך הקליפות, אנו עושים על ידי קיום המצוות וחיי טהרה ומידות טובות, וצער וחרטה על החטאים ושיבה בתשובה שלימה.

ג. פרצופים

כדי לאפשר לכלים שנשברו לשוב ולמלא את תפקידם, שינה הקב"ה את מקומם ואת הווייתם של הכלים האלה ועשה מהספירות פרצופים. הספירה הראשונה "כתר", נהייתה ל"אריך אנפין". הספירה השניה "חכמה" נהייתה ל"פרצוף אבא". הספירה "בינה" נהייתה ל"פרצוף אמא". הספירה, שממנה נתהוו שתי הספירות האחרות, נקראו גם כן בשם "אם הבנים" ובשם "לאה אמנו", שילדה בנים ובת. שש הספירות הבאות אחרי "בינה" הן: "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד". הכלים שנשברו היוו את הפרצוף הנקרא בשם "זעיר אנפין", והוא מעין סינתזה בין היסוד המשפיע ("פרצוף אבא") והיסוד המושפע ("פרצוף אמא"). הספירה "מלכות" ממלאת תפקיד כללי: היא מקבלת את השפע ומעבירה אותו לעולמות הנמוכים. והיא "יסוד דנוקבא", המקבל את ההשפעה ונקרא גם בשם "בת" או "רחל".

"שבירת הכלים" לא נעשתה בלי כוונה תחילה והיא באה לשם תיקון העולם ושלמותו. כי אילו נשארו הכלים שלמים והשפע היה יורד לעולם כתיקונו, היה עולם שכולו טוב והאנשים דומים למלאכים ולא היה מקום לחטא, לעבירות ומצוות, לגמול ולעונש, והאדם לא היה יכול להגיע לידי שלימות על ידי ההתגברות על תאוותיו ולעבור את כור המבחן שבחיים ולעלות מהדרג הנמוך שבחייו המוסריים אל הדרג העליון שבחיים. והרי זוהי תכלית החיים ומטרת בריאת האדם. ודבר זה נעשה על ידי שבירת הכלים.

ד. עולמות

היסוד הרביעי שבשיטת האר"י הוא עניין העולמות ויחס חמשת הפרצופים אליהם: (אריך אנפין, אבא, אמא, זעיר אנפין, בת), הפועלים את פעולתם בכל אחד מארבע העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.

ה. הקשר בין הפרצופים ונשמת האדם

היסוד החמישי הוא הקשר שבין הפרצופים ונשמת האדם. לפי זה קשורות הנשמות שבאדם עם הפרצופים, וחמשת מיני הנשמות שהאדם יכול לזכות בהן לפי מידותיו - רוח, נפש, חיה, יחידה - נאצלות לפי מדרגתן מחמשת הפרצופים השונים זה מזה אף הם. לפי מדרגתה נעשית נשמת האדם ממילא חוליה מקשרת בין עולמנו השפל והמוגבל לבין העולמות הנאצלים הקשורים ב"אין סוף". כל הנשמות השונות שבאדם נבראו בתקופה אחת ובמקום אחד, ב"אדם הקדמון", אלא שהן שונות זו מזו בדרגתן. חטאו של האדם הראשון גרם ל"שידוד מערכות" בעולם הנשמות ונתערבבו הנשמות המעולות בנשמות הפחותות ולהפך. ממש כשם שהיה בעולם הספירות בשעת "שבירת הכלים". ולא זו בלבד, אלא שכל נשמה נדבק בה משהו מנשמה גרועה.

החלק הרע של הנשמה הטובה, שנתקבל אחרי החטא, נקרא בקבלת האר"י בשם "קליפה". על ידי התערבות הניצוצות העליונות בנמוכות ולהפך, נתקבלו כמה ניצוצות של נשמות הגויים לתוך נשמות ישראל ולהפך. ובזה מתבארים תופעות הגרים מבני אומות העולם והמומרים מבני ישראל, שבעצם אינם אלא ניצוצות, השואפים לשוב למקורם. וכשיתלקטו כל ניצוצות הקדושה מבין האומות, שלשם זה פיזר הקב"ה את ישראל בארצות גלותם, ישוב הטוב למקור מחצבתו והרע יתעלה ויהיה לטוב, ועל ידי התשובה יבוא הגאול לישראל.

אפשר לתקן את נשמת האדם על ידי תפילות מיוחדות והשבעות, ובזה עוסק החלק המעשי של תיקון הכלל וקירוב הגאולה, על ידי השתדלות לתקן את הנשמות הפגומות והעלאת ניצוצות הקדושה מתוך סביבתן הטמאה. ועל ידי כך לא יהא עוד צורך בגלגול נשמות. תלמידי האר"י מיחסים לו עוד ספרים רבים ובאמת לא נשאר לנו בכתב ידו אלא כמה זמירות לשבת בלשון ארמית, שיש בהן רמזים מהקבלה, והן: "אזמר בשבחין", "אסדר לסעודתא" ו"בני היכלא", ויש מייחסים לו גם את הפיוט "יום זה לישראל אורה". לזמירות אלה נכתבו פירושים על ידי תלמידו, ר' ישראל סרוק ועוד. ובנגלה יש ממנו שאלה, ששאל הר' יוסף קארו. כמו כן ישנם חידושים שחידש האר"י במסכת זבחים וביצה והנכללים ב"שיטה מקובצת" של ר' בצלאל אשכנזי. נשארו גם מנהגיו שנאספו על ידי תלמידיו בספר "שולחן ערוך של האר"י".

נראה שאיזה זוהר השפעה חזק קרן מנפשו ומאישיותו של האר"י, שמשך וריתק אליו גדולים בנגלה ובנסתר אף על פי שלא הוציא בחייו אף ספר אחד. וסוד השפעתו זו הוא, שתורת הקבלה שלו גברה על כל שיטות הקבלה, שקדמו לה והיא נתקבלה בכל תפוצות ישראל, והיא עד היום גולת הכותרת בתורת הסוד בישראל.