"במידה שהמדע עדיין לא הגיע לתיאום מלא עם המסורת שלנו, נתלה את זה בחוסר נתונים מלאים ובטוחים שעמדו עד עכשיו לרשות אנשי המדע או בשיקול דעת מוטעה שאנשי המדע נפלו לו קרבן... - בכל אופן את אמונתנו במסורת שלנו לא נעזוב ואת חשבון השנים המקובלת אצלנו לא נשנה".

"עמדה ביקורתית ואף מזלזלת לגבי הדיוק המדעי אשר מונח ביסוד חשובי הזמנים שנהוגים במקרא ובדברי חז"ל".

"הוספת שנים על מנין שנות הבריאה שנהוגה אצלנו מקדמת דנא, צעד שגורר אחריו בהכרח שינויים במניין שנות השמיטה, במולדות הלבנה ובמחזורי שנות העיבור ועל ידי זה בחלות המועדים ובכלל זה אכילת חמץ בפסח ושינוי צום יום כיפור של כל שנה ושנה".

"צעד יומרני אשר בהכרח רוצה ליחס לחז"ל ולמסורת אבותינו טעות יסודית או אפילו חו"ח רצון והטעיה".

"במאמר האחרון תבעת מן המורים ללמד את ההיסטוריה על טהרת פשטם של דברי חז"ל ולנקוט עמדה של ביטול לגבי כל מה שמקובל בהיסטוריוגרפיה הכללית במידה שהוא מנוגד לדברי חז"ל. תביעה זו נראית לעניות דעתי מוקשה ואף מסוכנת, הן מבחינה השקפתית הן מבחינה פדגוגית. לפיכך חש אני שמחובתי לפרסם ולנמק דעתי זאת ב"שמעתין". אולם בטרם אעשה זאת רוצה אני לפרט לפניך בקיצור את השגותי העיקריות ולבקש ממך לשלוח לי את תגובתך עליהן".

"הריני מזדרז לענות על חלק של הערותיך",

"עוד אכתוב לך ב"נ".

"וראוי שתדע עוד שהלוח הזה סדרתי אותו פה בשנות המלכים כפי פשוטי הכתובים, ויתחייב ממנו שהיה חורבן ירושלים ושרפ' הבית בשנ' ג' אלפי' ושנ"ח לבריאת העולם, וכן מנאן ר' אברהם ק' דאוד בספר הקבלה, וחכמים מהאחרונים נמשכו אחריו, אך אמנם כפי בעל סדר עולם אותו החורבן ההחלטי מירושלם ושרפת בית הש"י לא היה כי אם בשנת ג' אלפים ושל"א".

"ובקצת מקומות מבלי השגחה דבריו מוטעים בסיבת המעתיקים".

"שבמקצת מקומות איזו חכם אחרון דלא עדיף מנביא שלח בה יד אחר חתימתה",

"אין דברי חכמים ספר דברי הימים".

"לייחס למסורת אבותינו טעות יסודית או אפילו חו"ח רצון הטעיה".

"אמר רב יוסף שתי תפיסות תפסה רומי (מלכות) אחת בימי קלפטרא מלכתא ואת שתפסה בימי יונים".

"יום שנסתלק בו אליהו הועמד מלך ברומי".

"מלכים עצומים כמו מאתים ועשר שנה עד שנת בנין בית שני",

"לא השגיחו כלל בעניין הגשמי רק על עניין המהות" (סד ע"א).

"אל יעלה על דעתך כי שעור זה נתנו לעולם כאשר הוא נמדד בשיעור הגשמי אבל דע לך כי חכמים לא דברו מזה כלל כי דבר שאינו מגיע אל מהות העולם ואמיתת מהותו לא דברו מזה כלל אבל מה שאמרו כי העולם הזה הוא ששה אלפים ר"ל כי מהות השיעור הגשמי ולא עיינו חכמים רק במהות ולא בגשמי ודבר זה הוא מיסודי החכמה".

"וכל השעורים הנאמרים כאן אין השיעור הזה שעור גשמי".

"שנכנס יתוש במוחו ונקר בתוכו ז' שנים... אמר ר' אליעזר בר יוסי אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל ב' סלעים וכו'".

"וכאשר תיקח הדברים בלי גשמיי' הנה כל הדברים כפשוטם לגמרי" (סט ע"א).

"אל תבהל בראותך מאמר שיראה לכאורה כוזב ובלתי נאות, כי אם תחכם ותדע באיזה דרך ראוי שיובן תראה אמתו ותמצא נחת".

"החכמות הלימודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים".

"כי הדבר ברור שתוספת השנים על חשבוננו מזמן היצירה לא ידחה סדר קביעותנו בשום אופן, ובהר"ד [נוסחת יסוד בחישוב המולד] אינו כתוב בתורה ולא נזכר בתלמוד (ובזמן שהי' מקדשין ע"פ הראי' ודאי לא היו משגיחים אליו) כי אינו אלא סימן בעלמא. ואם יצויר איז' תוספת במנין השנים שלפני הזמן שהחל חשבון מתקני עבורינו, בשביל כך לא נפסד החשבון מעת שהוחל במאומ', ולא יפסיד עלינו כלום עוד כל ימי הארץ, לא יזח ולא ימוט לעולם... זה פשוט מאד לתינוקות".

"ה' יצילנו מדעת החצונים בילדי נכרים יספיקו, המוסיפים הרבה במנין מלכי פרס ומאריכים שנותיהם מאוד, ולא ימצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש, כי בהכרח יצטרכו להכחיש גם המקראות... ע"כ דבריהם בטלים ומבוטלים וכלים מאליהם" (פי' עולם ברור על סדר-עולם, תקי"ז, דף יט ע"א).

"וכמש"כ האדום [עזריה מן האדומים] ההוא התנצלות בזה [שנוי מספר שנות היצירה אינו ריליוונטי מבחינת חישוב העיבור והמולדות למעשה] באריכות מאוד, על כן לא ישיגהו עוון אשמה זאת כלל וכלל ודבריו כנים וישרים שלא חטא כן".

"שיש בידינו כלל גדול כי רש"י ז"ל הוא מפרש הוא לא פוסק";
"ודרך רש"י ורמב"ם ז"ל שהם גדולי המפרשים לפרש במשנה מה שהוא נאות בלשון וקרוב אל הסברה אע"ג דלא קאי הכי במסקנא" (שו"ת רדב"ז, ורשה תרמ"ב, חלק ד, סי' אלף קפ [דף לב ע"ב]; אלף ח; והשווה שם סי' אלף תרנ"ב; יד מלאכי, דף קכח ע"ב).

"אבל רבותינו לא הי' מלאכתם חקירת דברי הימים".

"ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ" (דניאל יב, ד).

"יש שלוש דרכי טיפול בבעיות מסוג זה. האחת היא לדחות את מקורותינו המקודשות כבלתי אמיתיים, ברור שדרך זו אינה אפשרית בשבילנו כמאמינים בני מאמינים, שהרי משוכנעים אנחנו מאמיתה של תורתנו כמו מאמיתת קיומם של שמים וארץ. הגישה השניה היא לדחות מכל וכל את עדותו של מדע ההיסטוריה ולהתייחס אליה כאל אמצאת דברים בעלמא וכאל קשר בוגדים המתכונן להשחית את המאמינים, למרבה הצער, גישה זו נפוצה למדי, ואין היא נובעת מתוך יראת שמים גדולה. ביודענו שההיסטוריונים אינם רגילים לקשור קשר נגד מי שלא יהיה, ושלמרות שמסקנותיהם עלולות להיות מושפעות על ידי מגמה זו או אחרת, הרי מכל מקום הן מבוססות על סודות עובדתיים כלשהם, אין לנו אלא ללכת בדרך השלישית כדי לפתור את בעייתנו. בדרך זו אנו בוחנים את העובדות ההיסטוריות המוצעות לנו ומנסים להפריד את השרירות והמאוששות מן המשוערות והבלתי וודאיות... קיימת אפשרות לפרש עובדות היסטוריות באור אחר, או שאפשר למצוא מקור מקודש לפשוטו של פסוק, שהוא שונה מן הפירוש המקובל. (כל מסקנה הנובעת מגישה זו צריכה, כמובן, לעבור תחת שבט הביקורת של גדולי תורה ולקבל את אישורם)".