קשה לקבוע את מקום הולדתו של הרגמ"ה. גרץ סובר שנולד בצרפת. גידמן מצביע על מיץ כעיר מולדתו, מכיוון שנקרא לפעמים ר' גרשום ממיץ. מדבריהם של הראשונים ברור שלרגמ"ה היו קשרים אמיצים עם צרפת וכן העובדה שחכמי צרפת הראשונים הזכירו את הרגמ"ה בספריהם. ייתכן מאוד שחי איזה זמן גם בצרפת או באחת מערי לותיר, אבל ישיבתו במגנצא ברורה לנו מתוך אחת התשובות וכן העובדה שכתובת-ארכסא שנתן לאשתו בונא נכתבה במגנצא. תאריך הולדתו לא ידוע לנו. גרוס סובר שנולד בשנת 950, אבל רוב ההיסטוריונים קבעו תאריך הולדתו לשנת 960.

על שנת פטירתו ישנן דעות שונות. לפי רש"ל "ורבינו גרשום מ"ה קבל מרב האי ונפטר שנת ד' אלפים ות"ת". תאריך זה לא נתקבל בגלל שני טעמים: א) כי כותב רשימת יוחסין זאת רצה להסמיך פטירת הרגמ"ה ללידתו של רש"י; ב) י. נ. עפשטיין מראה ברשימתו "ליקוטים" על שיבושים ושגיאות שנפלו ברשימת הרש"ל. ד. גולדברג מוסר על כת"י שראה באוקספורד, שהרגמ"ה נפטר בשנת ד'תשפ"ח. וייתכן שהרש"ל תפס מספר עגול וכוונתו הייתה לסוף המאה השמינית לאלף הה' ולא דייק בתאריך. שי"ר ובעל ספר היוחסין מאחרים את פטירתו של הרגמ"ה בהרבה שנים. שי"ר מסביר דעתו כי הרגמ"ה היה עד למסעי הצלב, אחרת לא היה כותב סליחות נרגשות כאלה, המספרות לנו על צרות ותלאות. על ראיה זאת אין לבנות ולהאריך את חיי הרגמ"ה לכל הפחות למאה שנה, כי הכתובה נכתבה שנת 1012 ובספר היוחסין בכלל נפלו שגיאות בתאריך הולדתם ומותם של חכמים שונים.

על משפחתו של הרגמ"ה אין לנו ידיעות. ידוע רק שלרגמ"ה היה אח חכם גדול בשם מכיר שחיבר מילון בשם "אלפא ביתא דר' מכיר" וכנראה שבעיקר עסק בהסברת מילים תלמודיות ותרגמן ללשון הצרפתית, שהייתה נדברת במקומו. הספר היה בידי רש"י ובעלי התוספות, אבל כנראה שאבד. ר' מכיר השתמש בפירושי אחיו, משום שנמצאים כמה פירושים בספר הערוך לר"נ שישנן גם בקטעים שנשארו בידינו מאת ר' מכיר. וברור שבעל הערוך ראה את פירושי הרגמ"ה. על אשתו השניה בונא שנישאה באלמנותה לר"ג לא ידוע לנו דבר פרט לכתובה שנמצאה. כנראה שבנו נאנס להמיר את דתו ולא הספיק לחזור בתשובה כל ימי חייו.

לא ידוע לנו אם היו לרגמ"ה עוד מורים חוץ מר' ליאונטין, כי אין הוא מזכיר שמות אחרים בתשובותיו. בתשובת רש"ל הנזכרת: "ורבינו גרשום מ"ה קבל מרב האי גאון". על סמך זה רצו כמה מכותבי דברי ימי ישראל להסיק שהרגמ"ה היה תלמידו של רב האי גאון. דעה זאת הופרכה מכמה טעמים. ראשית כל הביטוי "קבל מרב האי גאון" או "ומנהג ר' היי" "תפס רבינו גרשום" (ספר הישר סימן תרך) אינו אומר שהרגמ"ה היה תלמידו של רב האי גאון אלא קבל הלכות משמו או שהלך בשיטת רב האי גאון בהלכות מסוימות. שנית לא שמענו שרב האי גאון היה בצרפת או באשכנז. וכן לא ידוע לנו שהרגמ"ה הלך ללמוד תורה בבבל. שלישית רב האי גאון חי בשנות 969 - 1038 ובכן הרגמ"ה היה יותר מבוגר ממנו (בוודאי לא צעיר ממנו) ומשום כך אין לקבל את הדעה הרגמ"ה היה תלמידו של רב האי גאון. ש. ז. צייטלין במאמרו על רש"י בא לכלל מסקנות מוזרות. הוא מקבל את רשימת היוחסין הכתובה בת' רש"ל סימן כט כמו שהיא ושהרגמ"ה עצמו נסמך על ידי רב האי גאון. חוץ מהשיבושים שנכנסו על ידי מעתיקים לתשובת רש"ל, הרי צייטלין לא דייק בכתוב בתשובת רש"ל.

כמו כן טעה מר ז. צייטלין בדבריו על ראשוני גדולי התלמוד שהיו בצרפת המאה העשירית. הוא מזכיר (לפי הסדר שלי) ר' ליאונטין, ר' יוסף טוב עלם, ר' יהודה בר' מאיר הכהן, רבו של הרגמ"ה. לא כאן המקום להיכנס לויכוח בשאלת הסמיכה של ראשוני צרפת ואשכנז. אבל אם נגיד שהרגמ"ה ואחריו רש"י היו מוסמכים ומכוח זה שאבו את סמכותם העליונה לדון ולשפוט נשארת השאלה למה אין זכר לכך אצל חכמינו הקדמונים. אדרבה, הם מתלבטים בשאלת הסמכות והרשות שהיו לחכמים. ולו הייתה קיימת הסמיכה, הרי יכלו בנקל לבסס את סמכות בית הדין בתוקף הסמיכה.

לפי המסורת היו לרגמ"ה תלמידים אלה: יהודה הכהן, אליעזר הגדול, יעקב בן יקר ויצחק בן יהודה. שנים האחרונים היו אח"כ למורי רש"י. רש"י היה הראשון שהזכיר את גדולתו ופרסומו של הרגמ"ה "רבינו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שהאיר עיני הגולה וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכותים תלמידי תלמידיו הן". ומרש"י ואילך נזכר הרגמ"ה כמאור עיני הגולה בפי כל גדולי צרפת ואשכנז.

בגלל ריחוק המקום והירידה ההדרגתית של המרכז התורני בבבל התחילה יהדות אשכנז להתבסס ולעמוד ברשות עצמה. עיקר פעולת הרגמ"ה ביהדות צרפת ואשכנז הייתה, בלא ספק, החדרת לימוד התורה בארצות הריינוס. פעולה זו הכריעה בהשפעתה הרוחנית, בהתפתחות החיים הכלכליים ובעיצובם של הדורות הבאים.

ר' גרשום, כאשיות מזהירה ומקובלת, פתח במגנצא מוסד ללימוד התלמוד שהתפרסם במהירות בצרפת ואשכנז. ואחרי פטירתו נשארו שם מוסדות תורה הרבה דורות, שקבלו עליהם את שיטת הלימוד וההוראה, שקבעו הרגמ"ה וישיבתו.

לפני שנרחיב את הדיבור על פעולתו של הרגמ"ה בשטח התלמוד נזכיר את עבודתו במסורת המקרא. כיסוד הלימוד קבע הרגמ"ה את המקרא. אין לתאר ידיעת התלמוד לפני ידיעה יסודית בתנ"ך, ומשום כך עסק בלימוד המסורת. הרגמ"ה העתיק את "המסורת הגדולה" וגם הגיה אותה. גרץ במאמרו "אכלה ואכלה" בא לידי מסקנה שהחיבור הנודע שנכתב על "המסורה הגדולה" בשם "אכלה ואכלה" נכתב על ידי הרגמ"ה. הוא הגיע למסקנה זאת משום שמצא כ"י המזכיר "מסורה גדולה שכתב ר"ג". גרץ משווה את דברי המסורה המובאים בשם הרגמ"ה עם הספר "אכלה ואכלה" ובא לכלל מסקנה שר"ג הוא מחבר הספר.

א. ה. וייס מעיר בצדק שר"ג העתיק את הספר ולא כתב אותו, כי הביטוי "כתב רבינו גרשם" הוא מושג של העתקה. אבל מה שמראה לנו על טעותו של גרץ הוא: שספר זה היה ידוע בספרד כבר בזמנו של הרגמ"ה, כי יונה אבן ג'נאח מזכירו בשם "מסורת אכלה ואכלה", ואין להעלות על הדעת שהרגמ"ה כתב אותו בגיל צעיר מאוד והספר הועבר לספרד במהירות כזו, וחכמי ספרד השתמשו בו. רש"י המזכיר בפירושיו דברי מסורת מהמקרא, שנאמרו מפי הרגמ"ה, אינו מקשר את שמו של הרגמ"ה עם הספר "אכלה ואכלה" שהיה ידוע לו יפה, ושהוא מזכירו הרבה פעמים בפירושו למקרא.

התלמוד היה מקור התרבות ליהודי גרמניה. לומדיו היו רבים משכבות עם שונות ולא כולם יכלו ללמוד את התלמוד ללא פירוש. כמו כן, ריבוי נוסחאות התלמוד שהביאו איתם חכמים לארצות אלה, גרם לערבוביה בין הלומדים. כמובן, שהסברים שונים, שמקורם היה בבל וא"י, שהובאו בעל פה על ידי ראשוני החכמים שהגיעו לאשכנז וצרפת הוכנסו אחר כך לפירושי התלמוד. הפעולה הראשונה שעשה הרגמ"ה על מנת להכניס גירסה אחידה בנוסחאות המסופקות, הייתה עבודת ההגהה; הוא הגיה את כל התלמוד בטופס שכתב על מנת שתלמידיו יעתיקו וילמדו לפי נוסח זה. מעשה זה הכניס סדר אחיד בטקסט התלמוד. נוסף לכך התחילו התלמידים לרשום את הפירושים ששמעו בישיבה מהרגמ"ה ומעוד חכמים שלמדו ולימדו באותה התקופה במגנצה. במשך הזמן יצא פירושו שיסודו הונח על ידי הרגמ"ה, אבל לא ידוע לנו מה יצא מידי הרגמ"ה עצמו ומה שייך לאחרים. פה ושם נמצאים גרגרים אחדים המובאים מבעלי תוספות בשם הרגמ"ה המתאימים לפי' הרגמ"ה. כמו כן מקוטע מאוד הפירוש המיוחס לרגמ"ה וכנראה שהגיע לעורך הראשון רק קטעים קטעים. א. אפשטיין במאמרו על הפירושים המיוחסים לרגמ"ה, מגיע למסקנה שהפירושים אינם של הרגמ"ה, כי בפירוש ישנם דברים רבים הנזכרים בשם הרגמ"ה ושנמצאים ב"ערוך" בשם חכמי מגנצא, תלמיד מגנצא, חסידי מגנצא ועוד. ברור שאין שמות אלה מכוונים לרגמ"ה. בפירוש המיוחס לרגמ"ה למס' בכורות ל, ע"א "ואמר לן ר' דאמר משמיה דרבי יצחק האורלינו", שם זה נמצא גם בכריתות ו, ע"ב. אין אף מסכת אחת, שיש לה פירוש מהרגמ"ה, שאין א. אפשטיין מוצא שם סתירה או אי התאמה.

אחת מהטענות העיקריות השוללות את הפירוש לרגמ"ה היא, למה אין פירוש זה נזכר אצל גדולי חכמי צרפת ואשכנז מ"רש"י ועד ה"מרדכי". לו היה פירוש למסכתות שונות ממנו, בוודאי שהיה ידוע בין חכמי צרפת ואשכנז. רש"י מצא "גרסות מספר כתב יד של ר' גרשום", פירושים הוציא רש"י מהתשובות של הרגמ"ה ודומה לזה נמצא אצל בעלי התוספות, אבל פירוש מלא על מסכתות אין הם מזכירים כלל וכלל. גם הלועזים הנמצאים בפירוש אינם נראים שהם של הרגמ"ה, כי בכל התשובות והפסקים של הרגמ"ה אין זכר ללועזים.

א. מ. ליפשיץ מראה מקומות בפירושים שהם תמוהים ואינם ראויים לגדול כמו הרגמ"ה א. אפשטיין מזכיר תשובה מהרא"ש בעניין מכירת קטן בנכסי אביו, את הגמרא מפרש הרא"ש לפי פי' של רבינו אליקום הלוי "וכן כתב רבינו אליקום הלוי שפירש כל התלמוד ב"ב וז"ל וכו' " הפירוש המובא מר' אליקום הלוי הוא מזדהה עם פירוש המיוחס לרגמ"ה לב"ב (בעמוד קנה ע"ב). בסוף מוסיף הרא"ש "וכן תשובת רבינו גרשום מאור הגולה". מזה מסיק אפשטיין בצדק שהרא"ש ידע שהפירוש הוא של ר' אליקום ושהרגמ"ה כתב תשובה בעניין דומה ופסקו שווה לזה של הרגמ"ה. ובכן ברור היה שהרא"ש ראה את הפירוש וייחס אותו לר' אליקים ולא לרגמ"ה.

ברצוני להוסיף לדברים אלה הערה ממורי ר' אלחנן וסרמן זצוק"ל שזכיתי ללמוד ממנו מעט תורתי, שהעיר על הפירוש המיוחס לרגמ"ה למסכת בבא בתרא דברים אלה:

"...הפירוש הנדפס על גיליון מס' בבא בתרא קראו על שם רגמ"ה. אשר רש"י היה מתלמידי תלמידיו, והנה יפלא מאוד על הרשב"ם שהיה מתלמידי רש"י המביא תמיד מפירושי רבינו חננאל ואינו מביא בשום מקום מפירושי רגמ"ה. ובמקומות מספר שהוא מביא מרגמ"ה הוא מתשובותיו, ולא מפירושיו, פ' יש נוחלין קי"ב ובחזקת הבתים מ"ב, ונראה ברור שלא היה לפני הרשב"ם פירושי הרגמ"ה לב"ב וכו'... ומצאתי בשו"ת הרא"ש כלל פה סימן יא וז"ל וכן כתב רבינו אליקים הלוי שפירש כל הגמרא בבא בתרא וכו'... וכל הדברים האלה נמצאו בפירוש שלפנינו כלשונו וכו'..."

אחרי בקרתו של אפשטיין על שאר המסכתות שיש להן פי' מיוחס מהרגמ"ה הוא בא לידי מסקנה שהפירוש יצא מישיבת מיינץ ומכנה אותו בשם פירוש מגנצא. חכמי אשכנז שייכו את הפי' הזה לר' אליקים הלוי.

פירוש זה הגיע גם לידי ר' נתן מרומי בעל הערוך והשתמש בו בספרו הערוך וידע שפירוש זה מוצאו מאשכנז מעיר מגנצא. ובהביאו הערות מהפירוש הזה, הזכיר פעם בשם הרגמ"ה ופעם בשם חכמי, רבני, חסידי מגנצה, כי כנראה שבמקור שראה ר' נתן, דברי החכמים היו מחולקים ומסומנים מה אמר זה, ומה אמר זה. במשך הזמן השתבשו העתקים וכתב יד זה שהשתמש בו ר' נתן נקרא בשם פי' הרגמ"ה. נראים הדברים, שהפירוש הזה הוא בנין של דורות ושהשתתפו בו כמה וכמה חכמים ואפשר שהעורך האחרון היה ר' אליקים. כשהופיע פירושו של רש"י, שהיה יותר מסודר ויותר מתאים ללומדים בגלל חטיבתו השלמה, הסברו הישר והפשוט בלע"ז, נדחה פירוש חכמי מגנצה מפניו. על התגלות הפירוש הזה במאה הט"ו ע"י ר' בצלאל אשכנזי בעל "שיטה מקובצת" ופרסומו ע"י החיד"א ראה מאמרו של א. אפשטיין בסוף המאמר.