אמרו בפרק גידול בנים: שישים אדם ידו על ראש הקטן המתברך שנאמר (בראשית מח,יד) "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו'" וכתוב (פסוק כ) "ויברכם ביום ההוא לאמור, בך יברך ישראל לאמר ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה וגו'". כי ביד האדם ט"ו פרקים כמניין ט"ו תיבות שבברכת כוהנים. לאמור: יכולו על ראשך הברכות שבשלושה פסוקים אלה, שהם ט"ו. והמנהג לברך בשבת קודש, ובפרט בלילי שבת, סוד שבת מלכתא ובסוד נפש יתרה, שעל המברך והמתברך יכולו הברכות. ועוד, כי אין שטן ופגע רע בשבת שיקטרג על הברכה... וצורך גבוה הוא לברך את בניו בשבת. ואם יש לו בת, גם היא בברכה. ובפרט בליל שבת, והמשכיל יבין מעצמו כי כנים דברנו.

"מנהגם של ישראל לברך הילדים בליל שבת (אחד האבות ואחד הרבנים) אחר התפילה או בכניסה לבית. שאז חל השפע, וראוי להמשיכו על הילדים בייחוד שאין בכוחם להמשיך שפע במעשיהם. אבל ע"י גדול אמצעי משובח הוא יורד וחל ונאחז ביותר בקטנים שעדיין לא טעמו טעם חטא ועל ידיהם הוא מתפשט יותר".

"והנני רואה מנהג טוב לברך החכמים את הקהל ואבות לבנים עם שתי ידיים. אי בעיית אימא קרא - "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט,כב); אי בעית אימא סברא - כדי שימינא ישתכלל בשמאלא, כמו שאמרו המקובלים...".

"על כל פנים מכל זה נראה בעליל איך הוא מנהג שטות מכמה פתאים שנמנעים לברך יוצאי חלציהם בשבת קודש, והלא אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מגילה טו): אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך. ומה גם בעת רצון... על כן מי שיראת אלקים בלבבו יברך לבניו וליוצאי חלציו".

"בליל שבת לאחר תפילת ערבית כל הצעירים נתברכו על ידי הזקנים. ופעם ניגש אלי צעיר ואמר לי: 'ברכני אדוני כי אין לי עוד אב'".

"האב בשובו מבית הכנסת אחר קבלת שבת מברך את בניו בברכת 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה', ולבנות - 'ישימך אלקים כשרה רבקה רחל ולאה', ובברכת כוהנים".

"נגמרה התפילה הרכה, מגישים לי את הכוס ומרמזים לגמוע ממנה. בני המשפחה מתקרבים וסובבים את הזקן, מרכינים את ראשם לפני קומתו הזקופה, ומושיטים לו את שתי הזרועות, כשכל אחד אומר לו בהברה מלאה אהבה 'דימי לי ביזארי לה מאני' (ייתן נא את ידו לנשק)".

"מנהג הברכה לבנים מבוסס כנראה על הרעיון של 'מנוחת שלום ושלוה' שצריכה לשרור בבית היהודי ביום השבת. שלום ושלוה בין איש לאשתו ובין אבות לבנים".

"ראיתי מדקדקים שלא לברך לתלמידיהם בשתי ידיים, ואומרים שכן עושים כדי שלא לקשור חסד בדין".

"אמנם אני נהגתי לברך הנשוי אישה בשתי ידיים - בעדו ובעד אשתו; ולפנויים - ביד אחת. אמנם לבחורים הלומדים תורה - בשתי ידיים גם כן, כי התורה סיוע במקום אישה. והנני רואה מנהג טוב לברך החכמים את הקהל ואבות לבנים עם שתי ידיים".

"נותן את ידיו על ראש הבן ומברכו כפי שיודע לברכו, כגון: ה' ישמרך וגו', כי אורך ימים וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו'".

"שיזכה לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויהיו יראי ה' באמת לאמיתו בלי שום פניה רק בלבב שלם, ויאריכו ימים בעבודת ה' ובתורתו לשמה ולאמיתה של תורה, ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות באמת, ויזכו לשתי שולחנות כרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו לאין תכלית".