תולדות דוד ושלמה מפורטות בתנ"ך יותר מכל תקופה אחרת בתנ"ך. במשך דורות רבים, התייחסו לממלכה המאוחדת כעובדה היסטורית שאין עליה עוררין, והדיונים הגיאוגרפיים היסטוריים עסקו בגודלה, ביחסיה עם המדינות השכנות או בסדרי השלטון שבה. במחקר ההיסטורי והארכיאולוגי של השנים האחרונות מתפתח לראשונה ויכוח לגבי עצם קיומה של ממלכה גדולה בימי דוד ושלמה ולגבי האופי של היישובים שהתקיימו בתקופה זו. דיון חוקרים זה מעוגן בגישות שונות ביחס לקשר שבין הממצא הארכיאולוגי לכתובים בתנ"ך. לפי חישוב השנים לשלטון מלכי יהודה וישראל על פי התנ"ך ולפי נתונים כרונולוגיים אחרים התקיימה הממלכה המאוחדת בחלק הראשון של המאה העשירית לפנה"ס - תקופה "עניה" במקורות כתובים אחרים לבד מן המקרא ולכאורה "עשירה" בממצאים ארכיאולוגיים. עניינו של מאמר זה הוא הצגת המידע מן החפירות הארכיאולוגיות בישובים מרכזיים בהשוואה למידע מן התנ"ך על בניה וביצורים בימי דוד ושלמה. בהמשך תוצג התיזה הארכיאולוגית המפקפקת באמינות התמונה התנ"כית לימי הממלכה המאוחדת. ייעשה ניסיון להבהיר בכלים ארכיאולוגיים והיסטוריים שתקופת דוד ושלמה הייתה תקופת פאר של בניה וביצורים אשר מבטאים מצב כלכלי מצוין, שלוה וביטחון המתוארים במקרא: "וישב ישראל ויהודה לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע.. . " (מל"א ה,ה).
התנ"ך אינו ספר היסטוריה ואיננו מתיימר להיות כזה. מאורעות אדירים בתולדות עמנו, שאין להם משמעות רוחנית-מוסרית לדורות, אינם רשומים בתנ"ך. ידוע ש"נבואה שנצרכה לדורות נכתבה, ושלא נצרכה לדורות לא נכתבה" (בבלי מגילה יד,א), ובכלל זה לא נמסרה אינפורמציה היסטורית, כגון פעולות בנייה ופיתוח. עם זאת, המסרים הערכיים שבתנ"ך מופיעים בצמוד לאירועים היסטוריים. הדוגמא הבולטת ביותר לאירוע היסטורי צבאי חשוב שאינו נזכר בתנ"ך הוא הקרב (וכנראה גם הניצחון) הגדול ביותר של צבא ישראלי בתקופת המקרא, קרב שבו נלחם אחאב מלך ישראל עם כ- 2000 מרכבות וכ- 10,000 חיילים מישראל (ויהודה?) - בראש קואליציה רחבה של מלכי האזור נגד שלמנאסר השלישי מלך אשור (852 לפנה"ס). יש בתנ"ך פירוט של חלקי מאורעות היסטוריים אשר בעזרת הארכיאולוגיה ניתן להשלימו. דוגמא מובהקת היא מסע סנחריב ליהודה בימי חזקיהו (701 לפנה"ס) המתואר בתנ"ך כרקע לפעולות בניה שנעשו בירושלים ומערכת המצור על העיר, תוך הערות על כיבוש ערי יהודה - ובעיקר לכיש (מל"ב יח-יט; דבהי"ב לב, ישעיהו כב). במקביל ישנן תעודות אשוריות המנציחות את המסע ואת כיבוש ערי יהודה ותבליט ענק בארמונו של סנחריב בנינוה המתאר את המצור על העיר לכיש. בחפירות ארכיאולוגיות בירושלים נחשפו הביצור שהקים חזקיהו, שטחי הרחבת העיר ומערכת הטית מי הגיחון לבריכת השילוח (כולל כתובת השילוח המתארת את חציבת מנהרת ההטיה). בלכיש נמצאו שרידי העיר והמצור הקשה שעברה - שרידים המתאימים לתבליט האשורי. עדות להכנות הכלכליות שביצע חזקיהו ערב המצור, יש בממצא של מאות ידיות קנקנים עם חותמות "למלך" ששימשו לאיסוף מסים בארבעה מרכזי המינהל של הממלכה.

עד לדור האחרון דומה היה שניתן לעשות השוואה מקבילה בין המקורות המקראיים על ימי הממלכה המאוחדת והתנ"ך. התנ"ך מספר על ממלכה מרכזית בשליטת דוד ושלמה שהגיעה לדרגת אימפריה, אשר שלטה על אזור נרחב מהפרת בצפון ועד נחל מצרים בדרום (שמ"ב ח; מל"א ה) ממלכה בעלת יכולת כלכלית ומנהלית רבה (דבה"א כז, מל"א ד). תגליות ארכיאולוגיות של מבנים וביצורים יוחסו לימי שלמה (ולעיתים גם לדוד) בעיקר לאור התיאור המקראי של פעולות הבנייה של שלמה.
לאחרונה מתגבשות שתי אסכולות המטילות ספק במהימנות סיפורי התנ"ך על ימי דוד ושלמה.

האסכולה האחת מנסה לערער את סיפורי דוד ושלמה בטיעונים אנתרופולוגיים-חברתיים (ללא כל קשר לממצא הארכיאולוגי). אסכולה קטנה זו אינה קשורה למחקר התנ"כי ולא למחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל, והכלים שהיא משתמשת בהם זרים למחקר המדעי המקובל של תקופות היסטוריות. לפיכך, פוסלים רוב החוקרים את טיעוניה על הסף, תוך כתיבת האשמות כבדות שאסכולה זו ממומנת ופועלת בהשפעה פרו פלסטינאית, ואין לה ולמחקר ההיסטורי-ארכיאולוגי כל קשר. לפיכך נראה שההתייחסות לאסכולה זו ראוי שתיעשה במסגרת של עיתונות לא מדעית, ואכן לא נדון בה במאמר זה.

בעלי האסכולה השניה מבקשים להמעיט מגודלה ועוצמתה של הממלכה המאוחדת, וזאת מתוך פרשנות חדשנית לתיארוך זמן הבנייה של מבנים וביצורים שיוחסו בדרך כלל לימי הממלכה המאוחדת - המאה העשירית לפנה"ס. ארכיאולוגים הנוקטים בשיטה זו, והנחשבים כמובילים בתחום הסטראטיגרפיה הארכיאולוגית, מפרידים הפרדה גמורה בין הארכיאולוגיה וההיסטוריה התנ"כית וקובעים שאין להגדיר זמנו של ממצא ארכיאולוגי על סמך הכתוב בתנ"ך או במקורות כתובים שזמנם אינו מוחלט. זמנו של ממצא ארכיאולוגי ייקבע רק במונחים של סטראטיגרפיה והשוואת תרבות חומרית. לפיכך מגיעים הם למסקנה שבמאה העשירית לפנה"ס היו בארץ ישראל מספר יחידות מדיניות קטנות כמו הפלשתים ויהודה, כשהאחרונה לא הייתה אלא יחידה מדינית קטנה קטנה (chiefdom כהגדרתם) ששכנה בהר יהודה ואולי גם בסביבתו הקרובה, ובודאי שלא הייתה ממלכה גדולה כמתואר בתנ"ך.

שנים רבות מתקיים דיון פולמוסי היסטורי בשאלה האם ניתן לדלות נתונים היסטוריים אמיתיים מספר מגמתי כמו התנ"ך. העיתונות הפופולארית חיברה את השקפות שתי האסכולות הנ"ל ויצאה בשנה האחרונה בכותרות ענק שעניינן ערעור האמינות ההיסטורית של סיפור ימי דוד ושלמה במקרא. דעה זו חדרה גם לתחומי ההוראה של התנ"ך ולימודי ארץ ישראל, בעיקר אצל אלה שהשקפת עולמם הדתית והלאומית תואמת את האפשרות לביטול כל קשר של עם ישראל לארצו ולהיסטוריה של היצירה הלאומית. מחוסר ידע ארכיאולוגי ועקב אמונה תמימה, יש ומתעלמים מבעלי דעות אלה ומכנים אותם שרלטנים וכד'. אינני חושב שביטול "על הסף" של דעה מנומקת יש לה מקום במסגרת מדעית כלשהי. מן הראוי להעלות את העובדות, להציג את התיזה החדשנית ולנסות לסתור אותה בכלים מדעיים.
הידע שלנו מן התנ"ך על תולדות תקופת הממלכה המאוחדת, רב יותר מהידע על כל פרק אחר בתולדות עמנו. התמונה של תקופה זו נבנית ממקורות רבים בספרי שמואל א, שמואל ב, מלכים א, ספרי דברי הימים, תהילים ואולי גם ספרות החוכמה (שה"ש, קוהלת ומשלי). התקופה מוצגת כתקופת זוהר בתולדות עמנו. הממלכה המאוחדת נעשית אימפריה, שהשפעתה הגיעה עד לפרת בצפון וגבול מצרים בדרום. סיכומה של התקופה: "ישראל ויהודה רבים כחול אשר על שפת הים לרב, אכלים ושותים ושמחים, ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר - ארץ פלשתים ועד גבול מצרים - מגישים מנחה ועובדים את שלמה.. . וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע.. . " (מל"א ד,כ - ה,ה). הכלכלה הייתה במיטבה (דבה"יא כז, מל"א ד - ראה מפה בדעת-מקרא) והשלטון היה יציב (לפחות עד מחצית ימי שלמה). פועל יוצא ממצב זה היו פעולות בניה של דוד (שמ"ב ה) ובעיקר של שלמה בירושלים ובשאר חלקי הממלכה (מל"א ו-ז-ח; ט,י-כב; י,כו-כז; דבהי"ב א, טו-ה,א, ח,א-יא; ט,כה-כז). אלה כללו ביצורים (שם ט,טו-יח; יא,כז), ערי מחסנים-מסכנות (שם יט) וערי רכב (מל"א י,כו ועוד).

לעומת התיאור המפורט בתנ"ך, אין מקור חיצוני המתאר תקופה זו. אין תכתובת של מלכים בתקופה זו, וכנראה שאין קשר מסחרי גדול בין ממלכות מסופוטמיה לבין מצריים. אין גם כל מסמך כתוב ממקור חיצוני כלשהו שנכתב בתקופה זו ומזכיר את דוד, את שלמה או את האימפריה הישראלית הגדולה. אין בידינו מקורות חוץ-מקראיים מן המאה ה- 12 לפנה"ס (תקופת השופטים), ועד אמצע המאה העשירית (לאחר פירוד הממלכות). תקופה זו מכונה "תקופת האופל" מבחינת הארכיטקטורה והמקורות הכתובים שמחוץ לתנ"ך. היסטוריונים וארכיאולוגים נהגו להתייחס לתיאור התנ"כי כנכון ואמין כיוון שהתנ"ך הוא המקור ההיסטורי היחידי לתקופה. מחלוקות על עריכת המקרא וזמנה לא ביטלו את קבלת אמינות המסופר במקרא. חפירות ארכיאולוגיות נרחבות חשפו ביצורים, ארמונות, מבנים ושרידי תרבות חומרית, שהוגדרו כ"מאוחרים לתרבות ימי ההתנחלות והשופטים", והתאימו לתיאור התנ"כי של הבניה בימי שלמה. אלה הוגדרו כמבנים וביצורים של ימי הממלכה המאוחדת, ולאור זאת הגדירו את הקרמיקה והממצאים האחרים שנתגלו במבנים אלה. הנתונים שמתוכם מתפתח הדיון הם כדלקמן:

א. יישובים שהוקמו בתקופת השופטים (המאות 11-12 לפנה"ס) הם דלים, ללא ביצור או בנייה מסיבית. על פי התרבות החומרית ניתן להבחין בשלושה סוגי אוכלוסין: "ישראלים" ("יישובי התנחלות") בדרך כלל באזורי ההר; גויי הים לעמיהם (פלישתים, ת'כרים ושרדנים) במישור החוף הדרומי, בחוף דור ועוד; ויישובים כנענים בעמקים ובמישור השרון והחוף הצפוני. חלק ניכר מהיישובים חרבו או ננטשו לקראת סוף המאה ה- 11 לפנה"ס ובראשית המאה העשירית. כך חרבו יישובי פרזות משגשגים בעלי "אוריינטציה כנענית": מגידו, יקנעם, בית שאן, תל הדר, תל כנרות. וכן יישובים פלישתיים כמו תל קסילה ויישובים "ישראליים" כמו שילה, ועזבת צרטה (אבן העזר?).

ב. על גבי חורבות היישובים מבחינים ביישובים מבוצרים בחומות ושערים. הבניה באיכות טובה, עם השפעה מאזורי צור צידון (כגון בניית גזית בסגנון של "ראש ופתין" וכותרות עמודים פרוטו איאוליות). כמו כן, מוצאים ארמונות בהשפעה צפון סורית, שלהם חדר כניסה מפואר, חצר מרכזית ו"חדר כס", והמכונים "בית חילאני". התרבות החומרית ממשיכה את זו שהייתה ביישובים ה"ישראלים". עם זאת, חובה להדגיש שלא ניתן להבדיל בין קרמיקה מן המאה העשירית לפני הספירה לבין קרמיקה מן המאה התשיעית לפנה"ס. ההבדל שבין המאה ה- 10 וה- 9 ניכר בדרך כלל באופיים של כלים מתקופות קדומות או מאוחרות המצויים בתוך המכלולים הקרמיים. אין כל רמז לגבי בוני היישובים החדשים. ההתאמה בין התיאור התנ"כי של שפל וחוסר יציבות ערב ימי דוד ושלמה לעומת יציבות ובנייה רבה ומפוארת מימי שלמה והלאה הביאה את הארכיאולוגים למסקנה שהבנייה היא מימי שלמה (להלן).

ג. בסקרים ארכיאולוגיים שנערכו בחבלי הרי יהודה ושומרון, עולה תמונה של התפרסות בשטח ביישובים יחסית גדולים, תוך נטישת אתרים קטנים שאפיינו את התקופה הקודמת. הגידול המרשים ביותר היה בהר יהודה, שלכל אורך ההיסטוריה - עד תקופה זו היה זה אזור נידח. מסקנות הסקר מאזור זה מצביעות על ארגון מרכזי בעל אופי ממלכתי.

ד. תופעה מרתקת מתרחשת בנגב. החל מסוף המאה ה- 11 לפנה"ס נפרשת בהרי צפון הנגב מערכת של כ- 50 מערכות של "חוות-מצודות" ששטחן כ- 2 דונם מוקפות קירות סוגרים, ובסמוך להן מספר בתים. מצד אחד, זוהי התיישבות סמי-נוודית, המתאימה לתיאורי ההתנחלות של שבט שמעון (דבה"א ד,כד-מג), מאידך מייצגת מערכת זו מינהל מרכזי. כל אלה, בנוסף למצודות גדולות ומרכזיות שנחשפו במלוא תפארתן וגודלן בתמר (מל"א ט,יח) ובערד (להלן). אתר מעניין נתגלה לחוף מפרץ אילת - בתל חוליפה, שייתכן שהוא עציון גבר. לצערנו, עקב ספק גדול בקביעת תקופת הממצאים מהאתר, אין להוכיח את קיום אפשרות הסחר הימי של שלמה המתואר בתנ"ך (מל"א ט,כו-כח; י,א-יג), אך עם זאת, מקובל על חוקרים שבתקופת הממלכה המאוחדת הוקף התל בחומת סוגרים של מצודה מלכותית ונבנה בניין מנהלי מרשים. תחילתה של התיישבות זו בנגב כנראה בימי שאול (סוף מאה 11 לפנה"ס), וסופה בימי מסע שישק (סוף מאה עשירית לפנה"ס - להלן). שני יישובים מרכזיים המשיכו להתקיים: באר שבע וערד. ההסבר היחיד למערכת יישובית זו הוא ארגון מרכזי= ממלכה.

ה. התנ"ך מספר על שלמה כבונה ערים בארץ ישראל: ירושלים (מל"א ו-ז; ט, י-טז; יא,כז ועוד), מגידו, חצור, גזר, תמר/תדמור, בעלת(?) ובית חורון (מל"א ט,טו-יט). בנוסף לערים אלה שמזכיר התנ"ך, יש להוסיף על הערים הנזכרות בתנ"ך את הערים שחרבו במסעו של שישק לארץ ישראל (להלן). ראוי להזכיר שחופרים ייחסו לתקופת הממלכה המאוחדת תגליות באתרים רבים כמו תל כנרות, תענך, בית שאן, שכם, לכיש, יוקנעם, תל בטאשי (תמנה?), תל בית מירסים באר שבע, ועוד. אך הממצאים מ- 5 אתרי מפתח משמשים לדעתי אבן בוחן לאתרים אחרים: מגידו, חצור, גזר דן וערד. להלן נציג ממצאים מאתרים אלה ובמקביל, יוצג פער בירושלים בין התיאור המפורט על הבנייה בתנ"ך לעומת הממצא החסר בשטח.
ערי המינהל חצור, דן, מגידו וגזר שונות מבחינת אוכלוסייה שקדמה להקמתן. חצור ודן הוקמו ע"ג אתרי "התנחלות", מגידו הוקמה ע"ג עיר כנענית, וגזר הוקמה ע"ג מצודה פלשתית. בכולן קיימת תופעה של חורבן תקופה קצרה לאחר הקמתה של העיר. החופרים מעריכים שהחורבן התרחש בשלהי המאה העשירית או בראשית המאה התשיעית לפנה"ס. זמן קצר לאחר חורבנן, הוקמו בערים אלה, ובערים אחרות בארץ, מערכות ביצור חדשות ויעילות לעין ערוך ממערכות הביצור שקדמו להן. בנוסף לכך, נתגלו מבנים ציבוריים חשובים, כגון: מקדש בדן, מערכות משוכללות של מנהרות לירידה למי תהום, ארמונות חדשים, שערים חדשים, מחסנים, מערכות משוכללות של אורוות ועוד. המעבר מהמאה העשירית למאה התשיעית, מורה על התפתחות כלכלית ועל יציבות. מערכת בנייה עצומה זו חרבה כאחת, זמן קצר לאחר הקמתה. החורבן אירע כנראה במסע שישק שנערך כ- 5 שנים לאחר מות שלמה (925 לפנה"ס - וראה להלן).

להלן פירוט הממצאים (או חסרונם) בערים מייצגות אלה:
מגידו היא אחד האתרים החשובים ביותר מתקופת המקרא. על פי מל"א ד,יב - הייתה מגידו אחד ממרכזי נציבויות שלמה. החפירות במגידו חשפו ממצאים מרשימים מהתקופה הנדונה. על פי הדעות המקובלות הוגדרו ממצאים משכבה VA-IVB למאה ה- 10 לפנה"ס. נמצאו, שער מפואר בן שישה תאים ושני מגדלים בחזיתו. ידין היה הראשון שהצביע על הדמיון הרב שבין שער זה לשערי ערים דומות שנבנו בתקופה זו: גזר וחצור. חצור, כעידו וגזר נזכרות בתנ"ך בשלישיית ערים הנבנית על ידי שלמה (מל"א ט,טו). לשלישייה זו ראוי להוסיף את לכיש. גם בה נמצא שער דומה מימי שלמה. דעתו של ידין מקובלת על מספר גדול של חוקרים. אחרים ניסו "להעביר" את השער לשכבה של המאה התשיעית (IVA), ולאחרונה, טוען אוסישקין, שבמגידו היה שלב קדום מימי שלמה (שכבה VA-IVB) שלב בו היה שער קטן - בן תא אחד - ששימש את מערכת הארמונות (6000, 1723) ואילו בתקופה מאוחרת - כנראה בימיו של אחאב - נבנה השער בעל ששת התאים הגדול (שכבה IVA). נוסף לשערים נתגלתה חומה מלאה ועבה שנבנתה בשיטת קדמות ונסוגות. החופרים שיערו שחומה זו נבנתה בימי שלמה. ידין טוען שחשף חומת סוגרים מתקופת שלמה שקדמה לחומת הקדמות והנסוגות אשר נבנתה לדעתו בימי אחאב. חומת סוגרים זו דומה בתוכניתה לחומות סוגרים בחצור וגזר. חוקרים אחרים אינם מקבלים את דעתו, שניתן לראות בקירות הדקים שחשף חומת סוגרים, וטוענים בעקבות אהרוני שאלה חלק מקירות חיצונים של בתים וארמונות שנבנו במגידו אולי בימי שלמה ושימשו כעין חומה חיצונית. בנוסף לחומת הבתים והשער היו ללא ספק במגידו ארמונות (מס' 1723, 6000) והרבה בתים פרטיים. בסגנון הארמונות הצפון סוריים בסגנון "בית חילאני" הארמונות נמצאו מתחת לחומה המלאה. לדעת החופרים הם מימי דוד, ואילו רוב החוקרים כיום מייחסים את הארמונות לימי שלמה. יתכן שבאחד מהם ישב בענא בן אחילוד הנציב האזורי בימי שלמה (מל"א ד,יב). במגידו נתגלו גם עשרות מבנים ארוכים, סמוך לאחד מהם חצר ענקית. חופרי מגידו טענו שמדובר באורוות שלמה. כיום, מקובל על רוב החוקרים שמבנים אלה שייכים לשכבה שמעל (IVA), ומגדירים חלק מהם (אם לא את כולם) כמחסנים.

נראה שממצאי שכבה IVA-VB במגידו מתאימים לתקופת המלוכה גם לאור ההתאמה בין הממצא לכתוב בתנ"ך:

(I) פעולת הבניה העצומה שנעשתה בעיר לאחר תקופה ארוכה שהמקום היה דל ביותר, בדומה לבנייה בערים ה"תאומות" למגידו - חצור וגזר, כנזכר: "ויבן שלמה את חצור, מגידו וגזר" (מל"א ט,טו).

(II) מקובל על כל החוקרים שבשלב הראשון של פעולות הבנייה הממלכתיות שנעשו במגידו נבנו בה ארמונות פאר בסגנון בתי "חילאני" צפון סוריים ששימשו את מושל העיר. בארמון חצר חיצונית גדולה, חדר כניסה מפואר וחצר פנימית ומסביבה הדרים, אחד מהם חדר כס לשליט/מושל העיר. תכנית זו מתאימה לתיאור של ארמון שלמה בתנ"ך (מל"א ז,ח-יב).

(III) התנ"ך מזכיר פעולת בנייה של "ערי הרכב אשר לשלמה" (מל"א ט,יט). ספק אם היו אורוות במגידו בשכבה המיוחסת לימי שלמה ((VA-IVB), אך ברור שהייתה זו עיר רכב בתקופה שלאחר מכן (IVA). יתכן שבימי שלמה אחסנו את הסוסים סמוך לעיר והלוחמים גרו בעיר, ואילו בימי אחאב ניבנו האורוות בעיר. כנראה שהתשתית לאורוות הונחה בימי שלמה. העיר מגידו של ימי שלמה נהרסה כנראה במסגרת מסע שישק (להלן). מצבה של שישק נתגלתה שלא באתרה במגידו, ואין כל ספק שהמלך המצרי כבש את העיר. ההנחה המקובלת היא ששישק כבש והרס את העיר של שכבות (VA-IVB), ומיד לאחר מכן, במאה ה- 9, היא נבנתה מחדש. כפי שננסה להעלות להלן, הרי ה"חדשניים" אינם מקבלים שמבנה כלשהו מאלה שתואר למעלה הוא מימי שלמה (המאה ה- 10 לפנה"ס). לדעתם כל הממצאים הם מן המאה התשיעית לפנה"ס, ואין אלה אלא ביצורים ומבנים שנבנו אולי בידי בית אחאב כחלק מ"כל הערים אשר בנה" (מל"א כב,לט).
לאחר חורבן אדיר של העיר הכנענית הענקית (שכבה XIII בתל העליון), היה פער התיישבותי, ולאחריו יישוב "ישראלי" דל בתל העליון (שכבות XII-XI), יישוב שהתקיים בתקופת השופטים (מאות 11-12 לפנה"ס). היישוב לא חרב, אך מעליו נבנתה עיר מבוצרת ביותר - שהשתרעה על כשני שלישים של התל העליון (שכבה X). נתגלתה חומת סוגרים מרשימה, שער בעל שישה תאים ("שער שלמה") ובית מחסנים. החומה הקדומה ביותר בעיר נתגלתה בשטח A והיא ניצבת מעל בורות בהם נמצאו חרסים מתקופת השופטים (=ברזל א) - המאה האחת עשרה (=שכבות XII-X) ואילו החומה האחרונה שהוקמה באזור השער (IXA) חתומה על ידי הקירות של בית העמודים של שכבה VIII שנבנה במאה התשיעית עם הרחבתה של העיר. אין ספק שחומת הסוגרים ושער התאים נבנו בימי שלמה. ידין משווה את ביצורי חצור לביצורי מגידו וגזר וקובע ששערי שישה התאים המשולבים בחומת סוגרים הם ממאפייני האדריכלות של מהנדסי שלמה (הצורים). בשלב מאוחר, נותרה העיר בביצוריה עם ירידה מסוימת בתרבות החומרית (שכבה IX), ואילו בשכבה VIII גדל שטח העיר, והיא כללה את כל שטח התל העליון. נבנתה חומה מלאה על גבי חומת הסוגרים, נבנה בית מחסנים גדול ובתים מפוארים. בחלקה המערבי של העיר נבנתה מצודה גדולה שהכניסה אליה מעוטרת בכותרות פרוטו איאוליות. חוקרי חצור חלוקים בשאלה האם שכבה X בחצור היא מימי שלמה (המאה העשירית) או מימי אחאב (המאה התשיעית). מחלוקת זו תידון בהמשך.
העיר הכנענית שחרבה (שכבה XV), לא נושבה במשך תקופה מסוימת, ולאחר מכן קם בה יישוב פלישתי נרחב (שכבות XI-XIII), שהתרבות החומרית שלו אימצה בשלב מאוחר יסודות מקומיים (או שהאוכלוסייה נתחלפה לאוכלוסייה כנענית!). היישוב הזה חרב בצורה אלימה. את החורבן מייחסים החופרים לפרעה סיאמון - בימיו של דוד (מל"א ט,טז). בעיר שמעל היישוב הפלשתי (שכבה VIII), נמצאה חומת סוגרים שספק אם הקיפה את כל העיר. בחומה נבנה שער של שישה תאים. בדומה לערי מנהל אחרות, נבנה גם בגזר בניין מנהלי סמוך לשער. לעומתם, מבני המגורים דלים יחסית. לוח גזר שהוא לוח חקלאי מתקופה זו מצטרף לנתונים לפיהם נראה שגזר הייתה מרכז מנהלי-חקלאי. במערכת החלוקה של נציבויות שלמה הייתה העיר שייכת לנציבות השניה שכללה את אזור עמק איילון ובית שמש (מל"א ד,ט, ראה מפה בדעת-מקרא). חורבנה הקשה של העיר מיוחס למסע שישק (להלן). השכבה שמעל שכבת החורבן (שכבה VII) מיוחסת למאה התשיעית. על השער הקודם נבנה שער בעל ארבעה תאים, אך החומה המשיכה להתקיים.
כ- 1500 שנה אחרי חורבן העיר מתקופת הברונזה הקדומה, קם על הגבעה הגבוהה של ערד במאה ה- 12 לפנה"ס יישוב מפורז ובו מזבח ובמה (שכבה XII). לאחריו, (שכבה XI) נבנתה מצודה שהוקפה בחומת סוגרים שבפינותיה מגדלים, בתוך המצודה נתגלה מקדש, ובשאר השטח מבני מגורים. המצודה נהרסה בכיבוש. הכיבוש מיוחס למסעו של שישק המזכיר בכתובותיו את כיבוש 'ערד רבת' ו'ערד לבית ירוחם'. אם אכן, הכוונה לעיר זו, הרי שישק הרס את המצודה של שכבה XI. במצודה שלאחריה (שכבה X) נערכו שינויים כשמקומו של השער הועתק למרכז הקיר המזרחי וחומה עבה של קדמות ונסוגות החליפה את חומת הסוגרים. מכאן והלאה נמשך קיומה של המצודה פחות או יותר באותה תכנית. חשיבות החפירה בתל ערד, אינה בממצא של הביצורים או התרבות החומרית, אלא במועד תחילת בניית המצודה, המיוחסת לימי שלמה. הרס המצודה, זמן קצר לאחר מכן, מיוחס לשישק (על מסעו ראה להלן). כאמור, ערד אף נזכרת בכתובת שישק.
באמצע המאה ה-יא לפנה"ס חרב בשריפה יישוב עירוני שהיה בדן, יישוב בו נמצאה קרמיקה בעלת אופי של יישובי ההתנחלות עם קשר ברור לחוף הפניקי, ותעשיית מתכת מפותחת (=שכבה V) יישוב זה הוא כנראה היישוב שהקים שבט דן - (שופטים יח). לאחריו, בשכבה IV, נבנה יישוב חדש אשר בו ניתן להבחין בשני שלבים קרמיים. בשלב הקדום הובחנה מסורת כלים הדומה לשכבה הקודמת, ובחלקו המאוחר מאובחנת מסורת כלים הקשורה לחוף הפניקי, ולכלים ממורקים הדומים לאלה שאופיינו למאה העשירית בחצור, מגידו ועוד. בשכבת יישוב זו, מבחינים בתחילת מערכת חדשה של ביצורים, אך המבנה הבולט שבו הייתה במה, מזבח ומתחם פולחני גדול מסביבם, במתחם נמצאו חפצי פולחן רבים. שכבה זו נהרסה כנראה בראשית המאה התשיעית לפנה"ס (ע"י הארמים? - מל"א טו,כ). לאחר מכן (שכבה III) הוקמה בדן עיר מבוצרת היטב, עם שער אדיר המורכב משני חלקים, חומה ומתחם פולחני שהוגדל ושופץ. לדעת החופרים נעשתה פעולה זו ע"י אחאב.
אין לנו עדיין נתונים ארכיאולוגיים ברורים לגבי ירושלים בתקופת דוד ושלמה. התנ"ך מתאר בפרוטרוט את מפעלי הבנייה בירושלים, הכוללים מקדש מפואר, ארמונות, בית אוצר נשק (=בית יער הלבנון), חומות, מילוא, (מל"א ז-ח, ט,טו; דבהי"ב ד). אך הממצאים בעיר דוד בירושלים מעטים ביותר. ק, קניון, שחפרה בירושלים, הציעה שחומת העיר מתקופת הברונזה התיכונה, חודשה והמשיכה להגן על העיר בתקופת הממלכה המאוחדת, רעיון שנמצאה לו הוכחה מסוימת - בממצא של השנה האחרונה - נתגלה מגדל אדיר סמוך למעיין שנבנה בתקופת הברונזה התיכונה והמשיך לשמש גם בראשית תקופת הממלכה המאוחדת. בסמוך למגדל, נחשף שריד של שער, שאולי הוא הנזכר בהקשר למשיחתו של שלמה למלך - "על גיחון" (מל"א א,לט). עם זאת, מקובל על רוב החוקרים שהקיר המדורג שנתגלה במורד המזרחי של עיר דוד, אינו אלא חלק ממצודת ציון היא המצודה היבוסית לשעבר. התגליות של השנה האחרונה מאשרות שמדובר בקיר שמטרתו הייתה "הרמת" התשתית של המצודה ויתכן שהוא ה"מילוא" שנבנה ע"י דוד (שמ"ב ה,ט). ריכוז ממצאים שנתגלו מצפון למצודה זו, אפשר שהוא מעיד על ארמון דוד ששכן כאן. לדעתי, יש מקום לזהות את החומה הנחשפת כיום בתחתית גבעת עיר דוד, עם חומת העיר מימי דוד ושלמה.
מספר נתונים היסטוריים ברורים, הם אבני ייסוד לצורך בניית הקשר בין הממצאים ארכיאולוגיים לבין הנתונים שמן התנ"ך:
בשנה החמישית למלכותו של רחבעם (925 לפנה"ס) עלה שישק מלך מצרים, כבש שטחים מיהודה והגיע עד לירושלים. רחבעם נתן לו זהב רב כדי שלא יכבוש את העיר (מל"א יד,כה-כו; דבהי"ב יב,ב-יט. שישק (שישונק), שמלך במצרים בשנת 945 לפנה"ס, הפר את מערכת היחסים המצוינת שהייתה לשלמה עם מצרים, ארגן שרשרת של מרידות נגד שלמה, וחיכה להזדמנות להתמודדות עם ממלכת ישראל. לפי המקרא, נפלה הזדמנות זו לידיו מיד לאחר פילוג הממלכה, ומטרתו הייתה פגיעה בירושלים. מסעו של שישק, ושרשרת הערים אותן כבש חקוקים על מזוזות השער והמשקוף של המקדש בכרנך שבדרום מצרים. על פי רשימה זו, החריב שישק כ- 63 יישובים במרכז הארץ ובצפונה, ו- 85 יישובים בנגב (הצפוני). בין היישובים הללו אנו מוצאים חלק מהערים המבוצרות שבנה שלמה (מל"א ט,טו): גזר ומגידו, וכנראה גם בית חורון. רשימתו של שישק אינה מזכירה את ירושלים. לאור הרשימה, נראה ששישק "המתין" בגבעון לקבלת תשלומי הזהב של רחבעם, ומשם פנה צפונה לתוך ממלכת ישראל. ראוי לציין שחופרים רבים באתרים שונים, ייחסו לשישק חורבן של שכבת החיים של המאה העשירית לפנה"ס. כך בבאר שבע (V), תל בית מירסים (3B), לכיש (V), גזר (VIII), בית שאן, מגידו (IVB-VA), תל אבו הווואם (III), תל מבורך (VII), תל מיכל, תל קסילה (VIII), תמנה (תל בטאשי) ועוד.

ממצא ארכיאולוגי חשוב ביותר, הוא שבר מצבה של שישק שנתגלה במגידו שלא באתרו. שבר זה מוכיח את שליטתו של שישק בעיר. למרות שלא ניתן ליחס את התגלית לשכבה ברורה, הרי היא מצטרפת אל כתובת שישק ומעידה על כיבוש העיר בידי המצרים. קשה להניח שלו היה כובש שישק כפר קטן היה מציב בו מצבה. נראה שאכן הכיבוש היה של עיר מבוצרת (עם שער מפואר, ארמונות וחומת בתים חיצוניים), כיאה לתיאור של שכבה VA-IVB במגידו. שישק מזכיר את כיבוש מצודות (חגר) ערד (שתי מצודות: ערד רבת וערד בית ירוחם). בערד נתגלתה מצודה שראשיתה (שכבה XI) כנראה במאה העשירית לפנה"ס, ולא ניתן ליחס לשישק הרס מקום אחר או שכבה אחרת.

אין ספק שהידע על ערי ארץ ישראל שנהרסו בידי שישק, בהשוואה לממצאי הרס של ביצורים/מבנים בערים אלה, יכול לשמש כמוקד מרכזי לזיהוי תרבות חומרית של ימי שלמה.
שתי מצבות זיכרון לקרבות שניהלו מלכי הסביבה נגד ישראל, משמשות היום כעדות חותכת למעמד הגבוה של בית דוד - ושל דוד עצמו בהקמת ממלכת יהודה - במאה ה- 10 לפנה"ס. האחת - מצבת מישע מלך מואב, אשר ניהל מלחמות כנגד אחאב מלך ישראל, והאחרת היא מצבה שהציב כנראה חזאל מלך ארם בתל דן, והמנציחה את ניצחונותיו כנגד אחזיה מלך יהודה ויהורם מלך ישראל. בשתי המצבות נזכרת ממלכת יהודה בתואר "(ממלכת) בית דוד". ואילו הממלכה הצפונית נקראת "ממלכת ישראל".

מצבת מישע נחקקה על אבן בזלת ע"י מישע מלך מואב. במצבה מתאר מישע בן כמוש מלך מואב את מסע השחרור של מישור מואב וארץ מואב מידי בית עמרי. על מאורעות אלה רומז התנ"ך ללא פרוט (מל"ב א,א, ג,ד-ה), אך משלים את התמונה בתגובתם ההתקפית של יהורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה כנגד המואבים (מל"ב ג,ו-כז) ותגובת הנגד של הארמים נגד יהודה בלבד (דבהי"ב כ). בתיאורי הקרבות של מישע נגד שיעבוד ממלכת ישראל מתאר מישע את כיבוש העיר נבו ואת שביית "אראל דודה" והבאתו לאל המואבי"... (שורה 12: "ואשב משם את אראל דודה וא(ס)חבה לפני כמוש"). המושג "אראל" נדון ארוכות במחקר. נראה שהוראתו בכתובת זו היא כוהנים המשרתים בקודש. אך החשוב יותר הוא המושג "דודה" שכוונתו היא להשתייכות האראל לבית דוד, או למערכת מסוימת הקשורה לדוד. בנוסף ל'אראל דודה' הצליחו לקרוא לאחרונה בסיומה של הכתובת (שורה 31) את המשפט: "וחרננ. ישב בה בת (ד)וד(-?)". נראה שמדובר בשליטה מסוימת של ממלכת יהודה בדרום הרי מואב, אולי מאז ימי דוד ועד למרידה של מישע, עובדה המסבירה את מעורבותו הרבה של יהושפט מלך יהודה בקרבות נגד המואבים (מל"ב שם, שם, דבהי"ב שם שם). אין ספק שמדובר בממלכה יהודה, שנקראת על שם מייסדה - דוד.
ממצא מרתק נוסף נתגלה באקראי לפני כשש שנים בתל דן. סמוך לשער נתגלו שלושה שברים של מצבת בזלת קטנה, שהוצבה במקום על ידי אחד ממלכי ארם, ובשלב מסוים נותצה, ושימשה כאבן ריצוף שער העיר דן. הכתובת מיוחסת לחזאל מלך ארם, ומתארת את נצחונו על "(יהו)רם מלך ישראל" ועל "(אחז)יהו מלך יהודה", כשהוא מדגיש את מות המלכים במערכה. זוהי תעודה חיצונית ראשונה המתארת את מלחמות ארם בישראל ויהודה. המאורע עצמו נזכר בתנ"ך במל"ב ח,כח - ט,כט. התנ"ך מייחס ליהוא את רצח מלך ישראל ומלך יהודה - זמן קצר מאוד לאחר המלחמה, ומן הסתם, מייחס חזאל את מותם לפגיעה במלחמה נגדו. במסגרת זו, לא נוכל לדון בכתובת מרתקת זו. לענייננו חשובה התזכורת "בית דוד" בהתייחסו של המלך הארמי לממלכת יהודה. בעוד ממלכת ישראל נקראת בשמה, הרי ממלכת יהודה נקראת בשם "(מלכות) בית דוד". כתובת זו, שנכתבה בשלהי המאה התשיעית, מייחסת בפירוש את הקמת ממלכת יהודה לבית דוד.

שתי הכתובות הנ"ל, מורות, שהארמים והמואבים, מכירים את המושג 'בית דוד' ולא את הביטוי המקראי ממלכת יהודה. כשקוראים לממלכה על שם איש, סימן הוא שאדם זה יסדה ועמד בראשה בתקופת הזוהר שלה. כך גם נקט מישע מלך מואב בהתייחסו לממלכת ישראל כ"בית עמרי", וכן ההתייחסות האשורית ליהוא כ"בן עמרי". דווקא פער הזמן בין תקופת ממלכת דוד ושלמה לכתיבת הכתובות הנ"ל (כ- 100 שנים), מורה על החשיבות הגדולה של ימי דוד שלמה - ימי הזוהר של עם ישראל בארצו, הזכורים גם לאומות שמסביב.

בפירוט העניינים שהבאנו, נראה המבט על התקופה די מושלם, ולכאורה, יכול הקורא להכניס את התקופה למסגרת העניינים המייצגים קשר ישיר שבין התנ"ך לבין הממצא הארכיאולוגי. אלא, שכאן חייבים לחזור ולהדגיש שהתאריך של השכבות הארכיאולוגיות באתרים אשר את ממצאיהם פרטנו למעלה ובאתרים אחרים, נקבע על פי השוואת הממצא לכתוב בתנ"ך. ההגדרה: "ימי שלמה" או "ימי דוד ושלמה" נסמכת על ממצא ארכיאולוגי אשר מתאים למסופר בתנ"ך. בגישה מסורתית זו נקטו רוב חוקרי הארכיאולוגיה הקלאסיים של ארץ ישראל - כמו אולברייט, אהרוני, מזר, עמירן ועוד. הצגת הממצאים של התקופה בגישה זו - תוך פולמוס חריף עם המתנגדים לה, נעשתה לאחרונה על ידי ו"ג דיוור מאוניברסיטת אריזונה, מזר ע' ובן תור מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ועוד נחזור לכך בהמשך הדיון.
בשנות התשעים של המאה ה- 20 התפתחה אסכולה "חדשנית" ו"רוויזיוניסטית", המנסה להפריד בין הכתוב בתנ"ך ובמקורות אחרים לבין המסקנות מן הממצא הארכיאולוגי. בסיס גישתם הוא, שהכתוב אינו משמש בשום פנים בסיס לזיהוי של תקופת בניה או ממצא. תחילתה של גישה זו בדיון של ויטמאן על ראשית יישובה של גבעת העיר שומרון והמשכה באנשי אוניברסיטת תל אביב ובראשם פרופ' ישראל פינקלשטיין (אשר בעבר נהג בזהירות רבה ולא פסל על הסף את המקרא כבסיס לממצא). בגישה חדשנית זו מנסים להתעלם מן הכתובים המקראיים ולקבוע את תולדות הארץ על פי המסקנות מהתפתחות התרבות החומרית. בעלי אסכולה זו אינם פוסלים על הסף את האפשרות שדמויות כמו דוד ושלמה היו קיימות, אך מאידך הם פוסלים את האפשרות שדוד או שלמה היו מלכים של מדינה מסודרת ומאורגנת, ובודאי לא עסקו בפעולות בנייה וביצור ולא שלטו על אימפריה.

השאלה העומדת על הפרק היא - כיצד יש לתאר את התרבות החומרית של תקופה זו? דהיינו - האם ערי ארץ ישראל היו מבוצרות? האם יש הוכחות לתרבות "ישראלית" בערי ארץ ישראל? והאם יש הוכחות למערכת מנהלית במאה העשירית המורה על ממלכה מסודרת? את התשובות לשאלות אלה מעמיד פינקלשטיין במסקנותיו לגבי זמנה של הקרמיקה הפלשתית באתרי ארץ ישראל והמסקנות מחפירות מגידו.

עוד לפני הדיון על ימי המלוכה המאוחדת, העלה פינקלשטיין השערה ארכיאולוגית מהפכנית לפיה התרבות הפלשתית המשיכה להתקיים באתרים רבים אל תוך המאה העשירית לפנה"ס. על פי תפוצה והופעה של כלים פלשתיים באתרים בדרום מישור החוף ובמקומות אחרים, מגיע פינקלשטיין למסקנה שגויי הים פלשו לאזור פעמיים. בפלישתם השניה התיישבו הפלשתים בארץ, לאחר שהמצרים עזבו אותה, דהיינו לאחר ימי רעמסס השישי (1135 לפנה"ס), ששבר ממצבה שלו נמצא במגידו. בתחילת התיישבותם השתמשו הפלשתים בקרמיקה שהושפעה מזו של הים האיגאי ("מונוכרום"), ולאחר מכן, כשהושפעו מתרבויות קרמיות מקומיות - כנעניות ומצריות - הופיעה קרמיקה חדשה ("דו גונית"). בעיר לכיש לדוגמא (שכבה VI), מופיעה הקרמיקה הפלשתית בפער ניכר לאחר תום השלטון המצרי. לכאורה, אין כאן אלא "איחור" בזמן הופעת הפלשתים בארץ. אלא, שמסקנה זו גוררת אחריה איחור של התקופה שלאחר מכן, וזאת לאור מספר שכבות חיים של תרבות פלשתית כפי שמוצאים בתל קסילה או תל מקנה. ולכן קשה לצמצם את זמנם של פלשתים בארץ לכדי מאה שנה (למאה האחת עשרה לפנה"ס) וחייבים למשוך את זמנם אל תוך המאה העשירית.

כבר ציינו למעלה, שמן הבחינות הקרמיות, קשה להבחין בין קרמיקה של המאה העשירית (הממלכה המאוחדת) לבין קרמיקה של המאה התשיעית (ימי אחאב). לפיכך, "קל" יחסית לדחוק ממצאים שנחשבו בני המאה העשירית אל המאה התשיעית. לגבי "אתר המפתח" מגידו מתקבלת דעתו של ד' אוסישקין שיש להעביר את שער שישה התאים למאה התשיעית לפנה"ס, אך אין הם מקבלים את האפשרות שבמאה העשירית היו במגידו ארמונות ושער קטן, אלא יש לאחר את כל מערכות הבנייה למאה התשיעית לפנה"ס.

חשיבות רבה מייחסים בעלי אסכולה זו לחפירות עירו של אחאב - יזרעאל, שנבנתה ללא ספק (גם לדעתם!) במאה ה- 9 לפנה"ס, והקרמיקה שלה דומה ביותר לזו של מגידו מהשכבה שיוחסה לתקופת הממלכה המאוחדת (VA-IVB). אתר זה משמש הוכחה נוספת לשייכותה של הבנייה שיוחסה בעבר למאה י' למאה התשיעית לפנה"ס.

לפי החופרים ה"מסורתיים" נהוג היה להבחין בתקופת אופל מסוימת בדרום הארץ במאה התשיעית לפנה"ס. לאחר חורבן יישובים במאה העשירית לפנה"ס נושב האזור רק במאה השמינית לפנה"ס (אשדוד, תל שרע, תל בית מירסים לכיש, באר שבע). לעומת זאת אם תתקבל הדעה שיש "לדחוק" ממצאים שנחשבו עד כה כבני המאה העשירית למאה התשיעית, הרי לא ייווצר מצב שכזה (ואת המאה העשירית ימלאו הממצאים הפלשתיים). מאידך, התפרוסת הנרחבת של ישובים בהר, בעיקר ביהודה, במאה העשירית, מורה על קיומה של ממלכה קטנה בהר לצד ההתיישבות הפלשתית באזורי מישור החוף.

אם נסכם את מסקנותיהם של בעלי שיטה זו, הרי לדעתם ההתיישבות הישראלית, שאולי הייתה בהנהגת דוד ושלמה, לא חרגה ממסגרת מצומצמת של ממלכה מקומית, ובודאי לא הייתה אימפריה אדירה כפי שהתנ"ך מתאר. לגבי מסע שישק, הרי לדעת בעלי אסכולה זו, שישק הרס את היישובים הפלשתיים והכנענים שעד כה יוחס חורבנם לחוסר היציבות בארץ ערב תקופת ממלכת בית דוד (שלהי המאה ה- 11), ואילו שרשרת החורבנות שפקדה את המבצרים בערים ה"ישראליות" אינה אלא תוצאה של מסעות הארמים ואולי אפילו המואבים!

בעקבות מסקנות אלה, נגררו חוקרים נוספים למסקנות מרחיקות לכת לגבי ממלכת יהודה וממלכת ישראל. כך, לדוגמא אנו מוצאים שנדב נאמן מנסה לקבוע שסיפורי המלחמות שניהל דוד אינם תיאורים ריאליים של קרבות שנערכו אלא סיפורים (המבוססים מן הסתם על שמות מימי המאה העשירית) שחוברו כמאתיים שנה מאוחר יותר כתגובה וכנקמה (תיאורטית) כנגד הגויים ששעבדו ותקפו את ממלכות ישראל ויהודה (הצעירה לדעתו) במאה השמינית. בעלי האסכולה ה"ניהליסטית", מצאו ברעיונות אלה הוכחות לטיעוניהם התיאורטיים שממלכת דוד לא הייתה ולא נבראה. כפי שציינתי למעלה, אין טעם לדון בטיעוניהם, כיון שאין הם מתבססים על כלים ארכיאולוגיים או היסטוריים.
בראשית הדיון, נצטט את קביעתו של פרופ' ע' מזר:

"דעות היסטוריונים וארכיאולוגים של תקופת המקרא מושפעות בהכרח מן הרקע האינטלקטואלי ו/או האידיאולוגי בו הם פועלים... דומה כי גם החוקרים ה"חדשנים" הללו אינם פועלים בחלל ריק, וכי הם מושפעים מהלך הדעות של ניפוץ מוסכמות העבר (Deconsructionism) המקובל בימינו על חוגים שונים...".

הדברים שלהלן, עיקרם בתגובות הנגד של בכירי הארכיאולוגים של ימינו - מזר ע' ובן תור א' מהאוניברסיטה העברית בירושלים ודיוור ו"ג' מאוניברסיטת אריזונה לתיאוריה שהובאה למעלה. אם נקבל את דעת "החדשנים" תתבטל אפשרות לברור משולב של מקורות היסטוריים וארכיאולוגיים, ומדע הארכיאולוגיה יהפוך למדע עצמאי ללא כל קשר עם התפתחויות היסטוריות. התנ"ך, אשר עד כה היה מקובל שיש בו מערכת המבוססת על מהלך היסטורי, יאבד כל קשר להיסטוריה של ימי בית ראשון. או כפי שכותב דיוור לאחרונה:

"Can we any longer write a history of ancient Israel at all, and if so - how"?

בדברים שלהלן נברר את היחס בין הממצאים הארכיאולוגיים לבין עובדות רבות מתוך הכתובים ההיסטוריים. ישנן מספר עובדות שאין לגביהם מחלוקת בין החוקרים:

1. לא ניתן להבדיל בצורה סבירה בין קרמיקה של המאה העשירית ("ימי דוד ושלמה") לקרמיקה של המאה התשיעית לפנה"ס (ימי הממלכה המפורדת ועד בית עמרי ואחאב).

2. למן המאה ה- 12 ועד למאה השמינית לפנה"ס אין תיעוד היסטורי מספיק, לבד מן התנ"ך. לעומת זאת התיעוד בתנ"ך מלא ומפורט. אם לגבי המאה ה- 7 והלאה, קיים סינכרוניזם בין התנ"ך לבין מקורות אשוריים ובבליים, הרי למן המאה ה- 12 ועד למאה השביעית קיים סינכרוניזם לקוי.

3. במאה העשירית חל גידול יישובי ניכר בהר המרכזי, שיש בו רמזים למנהל מסודר.

4. בין המאה העשירית למאה התשיעית לפנה"ס הייתה תופעה מרשימה של הקמת ביצורים, ארמונות, והתפתחות עצומה בקרמיקה ובגודל שטח האתרים בארץ ישראל.

5. לא נמצאה בניה ברורה בירושלים מן המאה העשירית לפנה"ס.

6. רשימת הערים שחקוקה על מזוזות המקדש בכרנך, והמעידה על מסעו של שישק לארץ, נותנת אינדיקציה ברורה למצב היישובי שהיה בארץ בשלהי המאה העשירית לפנה"ס: דהיינו יישוב צפוף באזור הנגב, מישור החוף הדרומי ועמקי הצפון: ערים כמו גזר, בית שאן, תענך, מגידו וערד, ודאי היו קיימות כערים או מצודות חשובות ערב המסע, וחרבו בו.

7. המצודה הראשונה בערד נבנתה במאה העשירית לפנה"ס, עוד לפני מסע שישק.

8. במאה העשירית לפנה"ס ניכרים יסודות של כתיבה באותיות עבריות (לוח גזר וכתובת עזבת צרטה). במאה התשיעית נמצא שפע של חומר כתוב, ולכן סביר שתופעת הכתיבה החלה קודם לכן.

9. קיים דמיון בין התיאור המקראי של בניין מקדש שלמה למקדשים שהוקמו בארץ החל מתקופת הברונזה התיכונה (תק' ה"אבות") - הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל - בעיקר בצפון סוריה והחוף הפניקי. כמו כן קיים דמיון בין התיאור המקראי של ארמון שלמה והתגליות של ארמונות "בתי חילאני" במגידו ובצפון סוריה - אשר מן המאה התשיעית לפנה"ס.
מאידך, הנחות יסודיות של ה"חדשניים" אינן מוסכמות על כל החוקרים:

1. ההנחה המרכזית שלפיה הקרמיקה הפלשתית מופיעה לאחר שהמצרים עזבו את הארץ - לקראת סוף המאה ה- 12, אינה מקובלת על חלק מן החוקרים. העדרה של קרמיקה פלשתית מלכיש ומבית שאן, אינו יוצר בעיה, אלא מוכיח שהפלשתים לא ישבו שם בראשית המאה ה- 12. לכן אין כל צורך לדחוק את ראשית ההתיישבות הפלשתית לסוף המאה ה- 12 וממילא אין צורך "לדחוק" את הפלשתים אל המאה העשירית לפנה"ס.

2. החדשניים מציעים שגם את שכבה VIA בבית שאן יש לאחר למאה ה- 10 (שכבה המקבילה למגידו VIA). אך, בדיקות פחמן 14 שנערכו בממצאים מבית שאן הוכיחו מעבר לכל ספק ששכבה זו היא מן המאה ה- 11.

3. ראשיתה של עיר המצודה יזרעאל בראשית המאה ה- 9. ההשוואות בין הקרמיקה של מגידו VA-IVB לבין תל יזרעאל אינן מדויקות כיוון שהן מבוססות על לוקוסים בודדים, וכבר ציינו את העובדה שלא ניתן להבדיל בצורה משמעותית בין קרמיקה מהמאה העשירית לבין קרמיקה מן המאה התשיעית.

4. אין ספק, גם לדעת החדשניים, שהמצודה בערד הייתה קיימת כבר במאה העשירית, שהרי גם לדעתם, שישק הרס את מצודת ערד.
דומני, שהעניין המרכזי, שעלינו להעלות - הוא הדמיון המפתיע בין המאורעות שהתנ"ך מדבר עליהם לבין הממצאים הארכיאולוגיים. הממצאים מעידים על מאורעות בשלוש תקופות (ע"פ מסקנת מאמר זה):

1. חורבן יישובים= ערב ימי הממלכה המאוחדת.

2. הקמת ביצורים וארמונות - שחרבו לאחר זמן קצר = ימי הממלכה המאוחדת וחורבנם עקב מסע שישק.

3. הקמה מחודשת של ביצורים/מבנים מפוארים = ימי בית אחאב במאה התשיעית לפנה"ס.

על עובדות אלו, ראוי להוסיף את הדמיון המפתיע שבין התיאור המקראי של ארמונות שלמה, המתאים לתיאור בתי החילאני שמן המאה העשירית לפנה"ס. מקובל על כל החוקרים שבתים כאלה במגידו היו במאה העשירית. תחילת הבניה מורה על עושר מצד אחד ועל עצמאות מדינית מאידך. גם זה מתאים, כמובן, לתיאור המקראי של ימי דוד ושלמה. העלייה של בית דוד, גם היא אינה מפתיעה, לאור הריק המדיני של התקופה. דוגמאות נוספות בהיסטוריה המורות שבדעיכת אימפריות - עולות ומתחזקות מדינות קטנות.
ערב ימי הממלכה המאוחדת, מספר התנ"ך על מצב קיצוני של חוסר יציבות ביטחונית וכלכלית - כדברי נבל הכרמלי: "היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו" (שמ"ב כה,י ). שאול ודוד נלחמים כנגד שוסי מדבר - שמציקים גם ליישוב הישראלי. בראשית נלחם שאול בבני עמון (שמ"א יא), ובעמלק (שם טו) וב"מואב, בבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלישתים" (שמו"א יד,מז). המערכות נגד פלשתים תופסות מקום נרחב בדברי ימי שאול (שם פרקים יג-יד, יז, כח-לא) ובראשית פעולותיו של דוד (שם כג). אין ספק שהייתה זו תקופה סוערת ביותר. גם הפלשתים נמצאים בלחץ מתמיד של שוסי מדבר, ומוכנים לשתף פעולה עם כוחות ישראליים כגדודו של דוד נגד האויב המשותף (שמ"א כז,ל). למרות זה, אזור אחד בולט ביציבות מסוימת - למרות שוסי המדבר - צפון הנגב ודרום יהודה. כאן משתקפת התערבות מסיבית של צבא שאול כנגד העמלקים (שמ"א טו), והגנת יושבי דרום יהודה והר הנגב על ידי גדודים כצבא דוד (שם כה, כז ח-יב, ל). חוסר היציבות, מתבטא גם בשארית הדלה של הארץ שמוריש שאול לאבנר ואיש בושת (שמ"ב ב,ח).

ההשתקפות הארכיאולוגית למאורעות שכאלה צריכה להתבטא בממצאים על עזיבת יישובים וחורבנם בעיקר בשולי מדבר, והקמת ביצור כלשהו באזור הגובל עם שוסי המדבר. ואכן, מוצאים עקבות ברורים למצב זה. יישובים שהוקמו כמאתיים שנה קודם לכן, ומוגדרים כ"ישראליים", עוברים תהליך של חורבן. כך אנו מוצאים חורבן בשולי ספר המדבר (א-תל, רדנה, תל משוש) ובאזור הגובל עם פלשתים (עזבת צרטה). גם סקרים ארכיאולוגיים מורים על מצב דומה. הגנה "קלאסית" מפני שוסי מדבר ניתן למצוא בשרשרת יישובים בנגב המוגנים בחדרי סוגרים, ומבטאים התיישבות סמי נוודית, אשר מתאימה לתיאורי ההתנחלות של שבט שמעון (דבה"א ד כד-מג) ובמקביל - בצפון הנגב נמצאים שני יישובים מרכזיים שלא חרבו ולא נעזבו - באר שבע וערד. התנ"ך מציג את ההגמוניה הפלישתית כגורם מרכזי להקמת המלוכה בישראל והמהלכים הראשונים של בית דוד (שמ"א ח,יז,כח, שמ"ב ה ועוד). אין ספק שההתיישבות הפלשתית קודמת לבנייה המלכותית ברוב היישובים שנזכרו כפי שמסופר בתנ"ך.

כפי שהעלינו למעלה, הרי הדעה המסורתית היא שהקמת ביצורים אדירה המתרחשת מיד לאחר ההרס של היישובים הקטנים, והרס הביצורים זמן קצר לאחר הקמתם תואמים לחלוטין את התיאור המקראי המפורט של הקמת ביצורים, ומיד לאחר מכן תהליך הרס במסע שישק.
יש להדגיש שהמאה העשירית היא תחילתו של שלב שבו הכתב מתפשט ליישובים "ישראלים". כך מסתבר מלוח גזר מהכתובת מהיישוב הזעיר בעזבת צרטה ומידיות הכדים מחר' רדנה שבהר בית אל. אמנם הממצאים הם ראשוניים, אך יש בכך דגש למעמדיות. כתב אינו סימן רק לבירוקרטיה, אלא עם התפשטותו למעמדות נמוכים יותר, מורה הדבר על חברה מפותחת יותר. יש לציין שלא מדובר בכתיבה מונומנטאלית, אלא בכתיבה פונקציונאלית - בחיי היום יום, כתיבה המעידה על רמתה של החברה במאה העשירית לפנה"ס. מעמדיות והתפתחות תרבות כתיבה מוכיחים על קיום ממלכה (ולא בתי אב שבטיים) כבר במאה עשירית לפנה"ס.
כפי שתיארנו למעלה בתקופות הנדונות עברו ערי הארץ שתי פעולות בנייה ושכבת הרס ביניהן. הראשונה הייתה הקמה מחדש של ערים וביצורים, ארמונות ומחסנים. השנייה הייתה בדרך כלל שיפוץ או הרחבה של אותן ערים. בעבר ייחסו את הבנייה הראשונית לשלמה, את ההרס לשישק ואת השיפוצים וההרחבות לימי בית עמרי. לפי דעת ה"חדשנים" יש לדחות את הקמה/הבנייה הראשונית של הערים למאה התשיעית דהיינו לבית עמרי בישראל (רוב הערים) ולמלכים יהושפט, אחזיה ויהורם ביהודה. את ההרס יש ליחס לארמים ואת הבניה מחדש למלכים בישראל ויהודה שמלכו בסוף המאה התשיעית לפני הספירה.

האם על פי הידוע לנו על המאה התשיעית אכן הוקמה מערכת ביצורים אדירה, בניית ממלכות, בניית צבא, הרס ביצורים ובנייה מחדש וכד' במהלך מאה זו וכל זה בתקופה קצרה ביותר? האם המאורעות שהתרחשו בארץ במאה התשיעית לפנה"ס תואמים אפשרות לראשיתה של מערכת ביצורים אדירה וארגון כלכלי רחב בכל הארץ?

הניסיון "לדחוק" למאה התשיעית את מערכת הבנייה, ההרס, והבנייה מחדש של מערכת הממצאים בערים השונות דורשת מטבעה מקור היסטורי. אך אין בנמצא כזה. הידיעות היסטוריות על המאה התשיעית מלמדות שהתקופה אינה מתאימה לבנייה של מערכת ביצורים, הרס הביצורים ובנייה מחדש. ייסוד ערים ובנייה חדשה של ביצורים אינם מתאימים לבית אחאב. שני האישים הבולטים בבית אחאב, עמרי ובנו אחאב, שלטו לכל היותר כ- 34 שנים ובתנאי שלא הייתה חפיפה ביניהם!). מהם רק 6 שנים בהן יכול היה עמרי לעסוק בבנייה ו- 22 שנים של מלוכת אחאב. המקור היחיד המדבר על מערכת בנייה בימי בית אחאב, נזכר בצורה סתמית בפסוקים המסכמים את ימי מלכות אחאב:

"... וכל אשר עשה ובית השן אשר בנה וכל הערים אשר בנה, הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.. . " (מל"א כב,לט).

הפסוק מתייחס כנראה לבניית הערים שנהרסו בידי שישק. המקרא מספר בתקופה זו על בניית שומרון על ידי עמרי (מל"א טז,כד), רומז על קיומו של היכל מלכותי ביזרעאל (מל"א יח,מה-מו; מל"ב ט) ועל בניית העיר יריחו על ידי חיאל בית האלי (מל"א טז, לד). שתי ערי הממלכה שומרון ויזרעאל נבנו בפאר רב והוקפו בחומות ובביצורים. הבנייה של העיר שומרון היא בניית עיר ממלכה/מדינה בעלת מעמד מיוחד. כנראה שהייתה זאת פעילות הבנייה המרכזית של עמרי (ואחאב?). סביב שומרון הוקמה שרשרת של מצודות ויתכן שמצודות נוספות הוקמו לאורך הדרכים המובילות מעבר הירדן המזרחי לשומרון. הדגשת בנייתה של יריחו היא פרט הממעט את הכלל: בפרק טז שעוסק בפעולות של מלכים מודגש, שיריחו הוקמה על ידי אדם פרטי (חיאל בית האלי). לעומת זאת אצל שלמה מפורטת הבנייה ומקורותיה הכספיים, בבנייה ממלכתית ולא פרטית (מל"א ט,יד-כט).

כפי שנדגיש להלן, הפירוט הדל של הבנייה בימי בית עמרי מלמד על היכולת המוגבלת של מלכים אלה. בגלל המצב המדיני-בטחוני של בימי בית עמרי לא נתאפשרה הקמת ערים חדשות מעבר לשומרון ויזרעאל. קשה להניח שבזמן קשה זה היה אפשר להקים שרשרת של ערים חדשות וביצורים באזורים שאינם קשורים לערי הממלכה או לגבול הארץ. נראה שהבנייה הייתה למעשה חידוש ושיפוץ של בניה קודמת שנפגעה. מבחינה זו מתאים שמלכי בית עמרי ישפצו ביצורים וערים שנבנו על ידי שלמה ונהרסו במסע שישק (כמו שיפוץ השער של מגידו VA-IVB או שיפוצה והרחבת ביצוריה של חצור VIII וכד').

המקורות הכתובים מספרים על מערכות מלחמה בימי בית אחאב. התנ"ך מספר על מלחמות רבות שניהלו מלכי בית עמרי כנגד הפלשתים (מל"א טז,טו), הארמים (מל"א כ-כב, מל"ב ו), המואבים (מל"ב א,א, ג,ד-ז; דבהי"ב ט. בכתובת מישע מסופר על מלחמות שמנהלים עמרי ואחאב בעבר הירדן המזרחי, ועל מלחמות שמלך מואב מנהל נגד יורשיהם. הכתובת מדן מספרת על מלחמה נגד הישראלים בסוף ימי בית עמרי. שלמנאסר השלישי מלך אשור מנהל גם הוא מערכה נגד אחאב (קרב קרקר בשנת 852 לפנה"ס - וראה למעלה). קשה להניח שבתקופה רווית פעילות מלחמתית היו זמן וכוח אדם לצורך פעולות בנייה. רוב פעולות ההקמה של ערים חדשות בארץ ישראל בוצעו בתקופות רגיעה. מתח ביטחוני מביא להקמת מצדים ומצודות, לחיזוק חומות, הקמת מגדלים וכד', אך לא לבנייה של ערים חדשות.

במשך אלפי שנים היו בארץ ישראל יחידות מדיניות קטנות. איחוד בין הגופים השוכנים באזורים השונים מחייב פרק זמן ארוך. כפי שהבהרנו למעלה הרי פריצת הביצורים האחידים התרחשה על רקע של התפתחות תרבות חומרית "ישראלית" המשותפת לכל חלקי הארץ, תפוצה נרחבת של כתיבה בעברית וכד'. אין ספק שמדובר בממלכה, שכן בארץ ישראל שיתוף פעולה ואיחוד אינם אפשריים אלא אם כן יש מנהיג שיכול לאחד את כל התושבים במסגרת לאומית לאורך זמן. איחוד שבטי והקמת מערכת ביצורים כפי שהופיעה בערי ארץ ישראל מתאימה למסגרת של עשרות שנים. התנ"ך קובע שימי דוד היו כ- 33 שנה (בירושלים), וימי שלמה כ- 40 שנה. גם שנות דוד הראשונות רצופות מלחמות אך ההמשך היה תקופה של שקט. 73 שנים אלה מתאימות לאיחוד שבטי אזורי, הקמת מערכת שלטונית מסודרת, הקמת ערים, ביצורים, מחסנים, ערי רכב וכד'. לעומתם ימי עמרי ואחאב (כ- 34 שנה) היו רצופים מלחמות, מתח בין בית המלוכה לבין מוסדות הנבואה, עימותים על רקע חברתי וכד'. לכן קשה להניח שעומרי או אחאב עסקו בבנייה ובביצורים רבי היקף, נראה יותר שהיו אלה שלמה, ואולי גם דוד.

הניסיון של ה"חדשנים" להעביר אל המאה התשיעית ביצורים ביהודה (כמו לכיש, תל בית מירסים) שנחשבו בני המאה העשירית נתקל בבעיה קשה בעיקר לגבי ממלכת יהודה. הידיעות ההיסטוריות שמן התנ"ך, ובמידה מסוימת גם מכתובת מישע, מלמדות שממלכת יהודה במאה התשיעית, הייתה ממלכה קטנה, ללא אמצעים לבניה וביצורים (זאת לעומת בית אחאב הישראלי שמתואר כממלכה חזקה ועשירה). בימי אחאב יש ידיעות מסוימות על מערכת בנייה, אך אין ידיעות על מלך שבנה ערים או שיפצן בשלהי המאה התשיעית לפנה"ס. ולהפך, החל מסוף המאה התשיעית יש לצפות לפחות ופחות אמצעי בנייה של ממלכת ישראל, וזאת לאור השעבוד האשורי ואיבוד הנכסים שהיו לממלכה בעבר הירדן המזרחי יחד עם שעבוד מסוים לארמים בצפון, כפי שמתואר בכתובת מישע ובכתובת מדן.

כפי שתיארנו למעלה עברו ערי הארץ שתי פעולות בנייה ושכבת הרס ביניהן. הראשונה הייתה הקמת ערים וביצורים, ארמונות ומחסנים. השנייה הייתה בדרך כלל שיפוץ או הרחבה של אותן ערים. בעבר ייחסו את הבנייה הראשונית לשלמה, את ההרס לשישק ואת השיפוצים וההרחבות לימי בית עמרי. לפי דעת ה"חדשנים" יש לדחות את בניית הערים למאה התשיעית דהיינו לבית עמרי בישראל (רוב הערים) ולמלכים יהושפט, אחזיה ויהורם ביהודה. את ההרס יש ליחס לארמים ואת הבניה מחדש למלכים בישראל ויהודה שמלכו בסוף המאה התשיעית. קשה לראות בהיסטוריה של ממלכת ישראל במאה התשיעית מלך מאחאב שמתאים לבנות ביצורים חדשים. החל מימי יהוא - יורשו של בית אחאב - ממלכת ישראל הייתה משועבדת לאשורים, ויהוא מחויב היה להביא לאשורים מנחה כשהאשורים רואים בו נתין הקשור לבית עמרי החזק. שוב חייבים לחזור לכתובת מדן, המעידה על התקופה הקשה ערב עלייתו של יהוא, תקופה שבה הייתה התמודדות עם הארמים, שמנעה בניית מערכת מסועפת של בנייני מינהל וביצורים בשאר חלקי הארץ. מאידך, ברור שהיו ביצורים שהתקיימו בתקופה זו ונהרסו במסעות האשוריים לתגלת פלאסר השלישי, שלמנאסר החמישי וסנחריב בשלהי המאה השמינית. במסעות אלו חרבו לכיש III ואתרים אחרים בדרום, חצור VA ומגידו IVA. הביצורים שנהרסו היו חזקים ביותר (וכך הם מתוארים גם במסע סנחריב!) וקשה להניח שנוסדו במאה התשיעית. סביר שמדובר בערי מבצר מן המאה העשירית ששופצו ותוקנו במאה התשיעית.

דחיקת בניית הביצורים למאה התשיעית לפנה"ס, מחייבת מציאת גורם שהרס אותם תקופה קצרה לאחר בנייתם, וזאת על פי מסקנת החפירות. כיון שרוב הביצורים הם בתחומי ממלכת ישראל, הוצע לייחס את ההרס לארמים. אפשרות זו, אין לה מקור כתוב, לא בתנ"ך ולא במקורות אחרים. הניסיון לראות את חזאל ככובש והורס של מערכת ביצורים אדירה, אין לו בסיס - ואפילו לא בכתובת מדן. ההפך הוא הנכון. התנ"ך מתאר מערכת של יחסים סבירים מאוד עם האוכלוסייה הארמית. ופעולות אלימות של הארמים כלפי הישראלים מתוארות כאיומים, או תיאור מינורי מאוד של כיבוש ("ויך" "ויכה" הם פעלים שמשמעותם המקראית מכה בשדה ולא שרפת ערים - השווה: מל"א טו,יא, כ,כט). אם אכן היו הארמים גורמים לפעולות הרס והשמדה חמורים בממלכת ישראל ויהודה, היינו מצפים שהיחס אל הארמים בתנ"ך יהא ביקורתי יותר. נביאי ישראל מתוארים במקרא כתומכים במערכת יחסים טובה עם הארמים. כך אנו מוצאים את אליהו המכתיר למלך את חזאל, ואת אלישע המרפא את נעמן שר צבא ארם ומונע ממלך ישראל להכות את צבא ארם (מל"ב ה-ו). אפילו לעמוס שניבא תקופה קצרה לאחר כיבושי ארם בישראל אין כל תלונה על פשעי ארם ברחבי ישראל אלא על פשעים בגלעד (עמוס א,ג-ה). ניסיון לשייך לארמים הרס של ערי ישראל, אינו מתאים ליחסו המפתיע של אחאב לאחר ניצחונו על מלך ארם. אחאב מתייחס אל הארמים כאחים (מל"א כ,לב-לד), דבר המשתלב עם הידיעות על קואליציה ארמית-ישראלית נגד אשור.

שתי הכתובות החשובות - כתובת מישע והכתובת מדן, מורות, שהארמים והמואבים, לא הכירו את המושג המקראי 'ממלכת יהודה' אלא את ממלכת 'בית דוד'. כשקוראים לממלכה על שם איש, סימן הוא שאדם זה יסדה ועמד בראשה בתקופת הזוהר שלה. כך גם נקט מישע מלך מואב בהתייחסות לממלכת ישראל כ"בית עמרי", וכן ההתייחסות האשורית ליהוא כ"בן עמרי". פער הזמן בין תקופת ממלכת דוד ושלמה (מאה עשירית לפנה"ס) לכתיבת הכתובות (סוף המאה התשיעית כנראה), מורה על החשיבות הגדולה שמייחסים עמים שונים לימי הזוהר של עם ישראל בארצו - תקופת דוד ושלמה.

המבנים שנתגלו בשכבות הנדונות מעידים מעל ומעבר לכל ספק על התפתחות של מעמדות. מציאותם של ארמונות לצד מבנים פרטיים, מורה על חברה מעמדית. כך יש להתייחס לארמונות במגידו (IVB-VA) גזר (IX-VIII), וכן לתגליות של חותמות, וחפצי שנהב. מעמדות לא נוצרים באופן מיידי, אלא בתהליך דינאמי מתמשך. לא ניתן לדחוק את יצירת המעמדות לתוך תקופה קצרה של המאה התשיעית, כשלפי ה"חדשניים" ארמונות נהרסים (ובני המעמד הגבוה נפגעים מן הסתם פיסית ומוראלית) ומיד נערכת מערכת שיקום ובניה עד להרס הבא. מאידך רבים בתנ"ך תיאורי העושר בימי שלמה (מל"א ט-י ועוד). פסוק אחד המעיד על עושר של אחאב (מל"א כב,לט) אינו מתחרה בתיאורים על עושרו של שלמה. לכן קשה להניח שמערכת מעמדית ועושר רב התפתחו על רקע המאורעות הקשים של המאה התשיעית לפנה"ס בממלכת יהודה וישראל.
אין לנו ספק, שימי הזוהר והרוגע של תקופת שלמה הם אלה שנתנו אפשרות לפתוח בפעולות בנייה נרחבות בארץ ישראל. קיימת התאמה מלאה בין התנ"ך לבין הממצא הארכיאולוגי של תקופה זו. ניסיונות שונים לבטל התאמה זו אינם מתאימים לידיעות שמן הארכיאולוגיה ומן ההיסטוריה.

מסקנת דיון זה, תואמת את דבריו של פרופ' וויליאם דיוור מאוניברסיטת אריזונה (בתרגום לעברית): יש לנו מדינה ישראלית בתקופת הברזל. אילולא שמענו על אודות שלמה בטקסטים התנ"כיים, היה עלינו להמציא מלך בן המאה העשירית קודם לספריה בעל שם אחר.

אכן, "דוד ושלמה מלכי ישראל חיים וקיימים!".