כיוון התפילה ומקום הפתח
בבתי כנסת הקדומים

יצחק ספיר

"טללי אורות" ד', תשנ"ג
מכללת אורות ישראל, אלקנה

תוכן המאמר:
א.
כיוון התפילה
ב.
מקום הפתחים
ד.
הממצא הארכיאולוגי
סיכום

תקציר:
אחרי החורבן נתקבלה ההלכה שיש להתפלל לכוון ירושלים, ולא למערב.
ההלכה שפתחי בתי הכנסת במזרח, מתאימה לתפילה למערב. התפילה לכוון לירושלים ולא למערב, הפכה את הפתחים במזרח לבלתי מתאימים.
הפתרון נמצא בצורת פרשנות, לפיה "מזרח" הוא הקיר שמול כיוון התפילה. וכך הגיעו לדגם של מבני אורך, שצירם מופנה לירושלים ופתחיהם בקיר שמנגד.

מילות מפתח:
בית כנסת בסוסיא, בית שערים, כורזים, כפר נחום, מצדה, ארון הקודש,
כיוון התפילה, מקום הפתח.

בדברים שלפנינו ייעשה ניסיון לפתור את בעיית מקום הפתחים וכיוון התפילה בבתי-הכנסת הקדומים. שאלות אלו ימיהן כימי המחקר, ופתרונן הוא מפתח להבנת הארכיטקטורה של בתי-הכנסת הקדומים. הדיון ייערך לאור ניתוח מקורות הלכתיים ומסקנותיהם, והשוואתם לממצא הארכיאולוגי. הנחת יסוד היא, שבתי-הכנסת נבנו בהתאם להלכה המקובלת במקום ובזמן.

א. כיוון התפילה
שנינו (משנה, ברכות פרק ד):
היה רוכב על גבי החמור, ירד. ואם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו. ואם אינו יכול להחזיר פניו, יכוון לבו כנגד בית קדשי קדשים.
וביתר פירוט ובירור בתוספתא (ברכות ג,טז):
היה עומד בחוצה לארץ, יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל. .. היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים. .. העומדים בירושלים מתפללין כנגד בית המקדש. העומדין במקדש יכוונו את ליבן כנגד בית קדשי הקדשים. .. ונמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד.1
על-פי מקורות אלה נפסקה ההלכה המקובלת היום בכל קהילות ישראל, לפיה מתפללים בכל מקום לכיוון ירושלים והמקדש2.

בדברי חז"ל מצאנו דעות אחרות. שנינו (משנה, בבא-בתרא ב,ט):
מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה.
בפשטות מדובר כאן בהלכה אקולוגית - יש לדאוג, שקברים, בורסקי ונבלה, שריחם רע, יורחקו מן העיר. לדעת תנא קמא, מקומם מזרחית לעיר, שכן בארץ בדרך-כלל נושבת רוח מערבית, והרוח תשא את הריח מן העיר והלאה. ואילו רבי עקיבא מתיר לתתם בכל כיוון, לבד ממערב, שכן רק אם יהיו מערבית לעיר תשא הרוח את הריחות הרעים אל העיר.

בגמרא שם (כה,א) התפתח הדיון לכיוון אחר -
תא שמע, דתניא: רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה. .. חוץ ממערבה, שאינו עושה מפני שהיא תדירא. ..
מאי תדירא? תדירא בשכינה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בואו נחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפילה.
ורבי אושעיא סבר שכינה בכל מקום. ..
ואף רבי ישמעאל סבר שבינה בכל מקום. ..
ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום, דאמר לו רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן, לבר ממזרח. ולא משום דלית בה שכינה, אלא משום דמורו בה מיני3.
ורבי אבהו אומר: שכינה במערב. ..
לדעת ר' עקיבא שכינה במערב, ולדעת ר' אושעיא ור' ישמעאל שכינה בכל מקום.
מחלוקת זו יש לה השלכה מעשית -
ריב"ל ור' אבהו סבורים כרבי עקיבא, ששכינה במערב, ולכן בכל מקום מתפללים למערב.
ר' אושעיא, ר' ישמעאל ורב ששת סבורים ששכינה בכל מקום, ואפשר להתפלל לכל כיוון.

מצאנו, אם-כן, שלוש דעות בחז"ל בעניין כיוון התפילה:
א. סוגיות ברכות (משנה, תוספתא, בבלי לא,א וירושלמי פ"ד ה"ה)
- תפילה לכיוון ירושלים.
צב. ר' עקיבה, וכמותו ר' יהושע בן לוי ור' אבהו (ב"ב כה,א) - תפילה למערב.
ג. ר' אושעיא, ר' ישמעאל ורב ששת (שם, שם) - תפילה לכל כיוון (לדעת רב ששת חוץ ממזרח)5.
אין צורך לומר, שמחלוקת זו בדבר כיוון התפילה יש לה משמעות והשפעה רבה על הארכיטקטורה של בית-הכנסת, ועל כך להלן.

ב. מקום הפתחים
למדנו (תוספתא, מגלה ג,יד):
"אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח."
הלכה זו אפשר לפרשה בשתי דרכים:
א. כפשוטה - בכל מקום ומקום בלי קשר לכיוון התפילה, פתחיו של בית-הכנסת במזרח, כמו במקדש שפתחו היה במזרח.
כך למד רש"י - ברכות ו,ב ד"ה אחורי בית הכנסת -
כל פתחי בתי-כנסיות היו במזרח.
וכך גם פסק הרמב"ם -
אין פותחין פתחי הכנסת אלא למזרח (תפלה יא,ב).
ב. כפי שבמקדש היו הפתחים במזרח, היינו - בצד שנגד כיוון התפילה
- כך בבית-הכנסת הפתחים בקיר שמול כיוון התפילה. על-פי פירוש זה "מזרח"אין פירושו צד מזרח, אלא הצד שמול כיוון התפילה (השווה לכך את משמעות המלה "מזרח" בבתי-הכנסת היום - הקיר שבו נמצא ארון הקודש).
הרא"ש כותב בפסקיו למסכת מגלה (פ"נ סי' יב):
"זה (פתח במזרח) היה בימיהם שהיו מתפללים למערב, אבל אנו שמשתחווים למזרח
- לצד ארץ ישראל, אין עושין פתח למזרח."
והתוספות (ברכות ו,א ד"ה אחורי בסופו) כתבו:
"ודווקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב, אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של ארץ ישראל. .. ונראה כמו שפירשו להם לצד מערב יתפרש לנו לצד מזרח."
ואכן, בשלחן ערוך (או"ח קנ,ה) נפסק:
"אין פותחין פתח בית-הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרחה
לבד מפתחים, צריך שיהיו בבית-הכנסת חלונות -
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות, שנאמר "וכווין פתיחן ליה כביתיה נגד ירושלים" (ברבות לא,א לד,ב).
הרמב"ם פסק:
"וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים, כדי להתפלל כנגדן" (תפלה הזו).
יש לתן את הדעת, כי פסק הרמב"ם שונה במעט מהאמור בגמרא. בגמרא נאמר, שיש לפתוח חלונות, ואילו הרמב"ם כתב "חלונות או פתחים כנגד ירושלים". כל המצוי אצל הלכות הרמב"ם יורע, שכאשר הוא פוסק הלכה שלא על-פי מקור מחז"ל, אלא מדעתו, הוא מקדים "יראה לי" "על דעתי", וכיו"ב7 כיון שבהלכה הנדונה לא כתב כן, נראה שעמד לפניו מקור (גרסה שונה מזו שלנו בגמרא, או מקור אחר שנעלם מאתנו) בו נאמר, שיש לפתוח פתחים או חלונות לכיוון ירושלים.

אפשר, שאף הלכה זו אפשר לפרשה בשתי פנים:
א. כפשוטה - יש לפתוח פתח לכיוון ירושלים.
ב. יש לפתוח פתח לכיוון התפילה.

סיכום: בעניין כיוון הפתחים מצאנו שני מקורות, שכל אחד מהם אפשר לפרשו בשתי דרכים:
א. המקור: אין פותחין פתחי בתי-כנסיות אלא למזרח (תוספתא מגלה).
הפירוש:
1. כפשוטו - הפתח במזרח בכל מקום.
2. כמו במקדש - בקיר שמול כיוון התפילה.

ב. המקור: צריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים (על-פי רמב"ם הלכות תפילה).
הפירוש:
1.
בכל מקום לכיוון ירושלים.
2. לכיוון התפילה.

אף לעניין כיוון התפילה מצאנו שתי גישות -
1. לכיוון ירושלים (משנה ותוספתא ברכות).
2. לכיוון מערב (ריב"ל ור' אבהו לשיטת ר' עקיבה בגמרא ב"ב).

האם יש קשר בין ההלכות בדבר כיוון התפילה לבין ההלכות בדבר מקום הפתחים?

נראה לנו, כי שתי גישות שונות היו בהלכה ביסודה.
האחת קובעת, כי בית-הכנסת צריך להיות דומה למקדש.המקדש בירושלים היה בנוי בציר מזרח-מערב - הכניסה במזרח וקודש הקודשים במערב. אף בית-הכנסת פתחיו במזרח, וכיוון התפילה - מערב. על-פי גישה זו, אין הבדל בין בתי-כנסת באזורים שונים בארץ - בכל מקום כיוונם מזרח מערב.

על-פי שיטה זו, יש קשר בין דעת ר' עקיבה והאמוראים שהלכו בדרכו, הקובעים כי שכינה במערב והתפילה למערב; לבין ההלכה בתוספתא מגלה, שפתחי בתי-כנסיות יש לפתחם במזרח.

נראה, כי הראשונים שעמדו על הקשר בין שתי ההלכות הם בעלי התוספות במסכת ערובין (יח,ב ד"ה ולא אחורי) שכתבו:
"בתוספתא דמגילה תניא אין פותחין בתי-כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו במשכן. .. ונראה דקסבר האי תנא דשכינה במערב, והיו משתחוים למערב."
השיטה האחרת קובעת, כי בית-הכנסת צריך להיות מכוון אל ירושלים והמקדש.לשיטה זו, כיוון בית-הכנסת תלוי במקומו יחסית לירושלים. בתי-כנסת שבצפון הארץ מכוונים לדרום, ובדרום - לצפון. ההלכה הקובעת שיש לפתוח פתחים לכיוון ירושלים תואמת שיטה זו, שכן ההלכה קובעת, שיש לפתוח את הפתחים לכיוון ירושלים, משמע בצפון - דרומה, ובמערב
- מזרחה, ואין כיוון קבוע לפתחים. על-פי הלכות אלו, בנויים בתי-הכנסת הגליליים מן הטיפוס הקדום, כגון ברעם, כפר-נחום וכורזים.

מיקומם של פתחי בית הכנסת בקיר שבכיוון התפילה יצר כמה בעיות.
העיקרית שבהן - מקום ארון הקודש.בשלב הקדום אפשר שהיה הארון נייד, ולא היה לו מקום קבוע. כך עולה מן המשנה בתענית (ב, א)
"מוציאין את התיבה לרחובה של עיר".8
ויותר מכן בתוספתא מגלה ג,כא):
"כשמניחין את התיבה, פניה כלפי העם ואחוריה כלפי קודש".9
יש לדייק: 'כשמניחין' - משמע לא תמיד מניחים את התיבה בבית-הכנסת.

עם הזמן נקבע מקום הארון בכיוון ירושלים. בכמה בתי כנסת אנו מוצאים פתרונות מאולתרים. כך בבית -הכנסת התחתון בגוש-חלב, שם נבנתה במה, מערבית לפתח האחד שבקיר הדרומי. הבמה מוסתרת על-ידי העמוד הדרום-מערבי של בית-הכנסת, והגישה אליו אינה נוחה.

אפשר, שכדי לפתור בעייה זו נקבעה ההלכה על פי התוספתא במגלה, לפיה:
אין פותחין פתחי בתי-כנסיות אלא במזרח.
אך הלכה זו לא נתפרשה כפשוטה, שכן פתח במזרח מתאים למבנה הבנוי בציר מזרח-מערב, אלא כפי שבמקדש הפתח במזרח הוא מול כיוון התפילה, כך בבית-הכנסת הפתחים בצד שכנגד כיוון התפילה. ההלכה הקובעת שפתחי בתי-הכנסת יהיו לצד ירושלים בטלה ונשתכחה.

אפשרות נוספת על פי המקורות היא, שהתפילה הייתה למערב והפתחים לכיוון התפילה. הגמרא הקובעת, כי יש לפתוח חלונות נגד ירושלים, נתפרשה על-ידי רש"י (ברכות לד,ב):
"חלונות - שגורמין לו שיכווין לבו, שהוא מסתכל כלפי השמים ולבו נכנה."
לפי שיטה זו נפסק בטור (או"ח צ)
שצריך שיהיו פתחים לאותו רוח שמתפלל.
הרמב"ם (תפלה ה,ו) פסק:
"וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן."
על פי פרשנות זו, הפתחים הם לכיוון ירושלים, כאשר מתפללים לכיוון ירושלים; אם מתפללים לכיוון אחר, הפתחים הם בכיוון התפילה.10

סכום: על פי ניתוח המקורות ההלכתיים נראה לנו, כי צפויים ארבעה טיפוסים ארכיטקטוניים של בתי כנסת.


1. פתח במזרח, תפילה למערב - תכנית בית הכנסת דומה למקדש.
2. פתח במערב, תפילה למערב - פתח בכיוון התפילה.

טיפוסים אלה, תכניתם קבועה ואינה תלויה במקומו של בית הכנסת יחסית לירושלים.


3. התפילה לכיוון ירושלים, הפתח לכיוון התפילה. בגליל, מבנה שצירו צפון-דרום, פתחיו בדרום.
4. תפילה לכיוון ירושלים, פתחים בקיר שמול כיוון התפילה, בגליל - פתחים בצפון.

גישה זו, המפרשת את ההלכה שאין פותחין פתחי בתי-כנסיות אלא במזרח לא כפשוטה אלא כמו במזרח שבמקדש שהוא מול כיוון התפילה, נתבססה רק אחרי שנקבע מקומו של הארון בבית הכנסת. הווה אומר, בשלב הקדום צפויים שלושה הטיפוסים הראשונים.

ד. הממצא הארכיאולוגי
אנו מכירים שלושה בתי כנסת מתקופת בית שני: גמלא, מצדה והרודיון.ישנם מקורות מתקופת בית שני לפיהם ברור, כי בית הכנסת היה מוסד נפוץ בכל רחבי היישוב היהודי בארץ ישראל.11

בית הכנסת בהרודיון12 בנוי בציר מזרח-מערב, הפתח במזרח והתפילה למערב. ירושלים נמצאות צפונית מערבית להרודיון, ואילו בית הכנסת מכוון מערבה בסטייה קלה מאוד דרומה. לכן נראה, כי בהרודיון התפללו מערבה (ולא לכיוון ירושלים), כמו במקדש (טיפוס 1 לעיל).



בית הכנסת במצדה הוא בן שני שלבים. הראשון הוקם על ידי הורדוס; בשלב השני הורחב המבנה על-ידי הקנאים. בית הכנסת בנוי בחומה של מצדה, והוא הרחבה של סוגר מסוגרי החומה. בית-הכנסת בנוי בחומה המערבית של מצדה, פתחו בדרום-מזרח והוא מכוון אל ירושלים13.



בגמלא נמצא בית-הכנסת הקדום מכל בתי הכנסת שנתגלו. הוא בנוי בציר דרום-מערב - צפון-מזרח, ופתחו בקיר המערבי. נראה לנו, כי גם בגמלא לא התפללו לכיוון ירושלים אלא לכיוון מערב, כמו במקדש, והפתח נקבע בניוון התפילה - מערב (טיפוס 2, לעיל).

מסוף המאה השנייה ואילך, נתגלו עשרות רבות של בתי-כנסת בכל רחבי הארץ. בתי-כנסת אלה, מקובל לחלקם לשלושה טיפוסים:15




1. בתי-הכנסת הגליליים, כגון אלו שבברעם, מירון וכפר-נחום. אלה מבנים בצורת בסיליקה, שכיוונם צפון-דרום. יש להם שלושה פתחים בררום (בבתי כנסת קטנים, כגון בית-הכנסת התחתון בגוש-חלב, יש פתח אחד). בתי-כנסת אלה נחלקים על-ידי שורות עמודים מקבילות לקיר המזרחי והמערבי לאולם תוך ושתי סיטראות סמוך לקיר הצפוני שורת עמודת נוספת.

בתי-כנסת אלו שייכים לטיפוס הקדום על-פי החלוקה הכרונולוגית. בתי-הכנסת בנויים בנייה מפוארת באבני גזית גדולות ומרשימות. הם מעוטרים בפאר רב. הפאר, בעיקרו בחלקו החיצוני של המבנה, והוא נועד להסב את תשומת-לב האנשים אל בתי-הכנסת, שלבד מפארו הוצב במקום מכובד. חלקיו הפנימיים של בית-הכנסת אינם מפוארים כחיצוניים. נראה, כי יש כאן מגמה תרבותית-רוחנית ברורה. הפאר החיצוני נועד להסב את דעת התושבים ולמשכם אל בית-הכנסת, והפשטות הפנימית נועדה למנוע הסחת דעתם ולאפשר למתפללים לכוון את ליבם. הפאר הארכיטקטוני מעיד, שמבנים אלו נבנו בתקופה של פריחה ליהודי הגליל, והתקופה המתאימה היא בימי הקיסרים הסווריים בסוף המאה השנייה ואילך.

גם הפתחים בכיוון ירושלים מעידים על קדמותם של המבנים, שכן פתחים בכיוון התפילה נבנו לפני שנשתרשה ההלכה של בניית ההיכל והעמדת הארון בקיר שבכיוון התפילה. בתי-כנסת אלה תואמים את ההלכה של תפילה ופתחים לכיוון ירושלים (טיפוס 3 לעיל).

לקבוצה זו שייכים בתי-הכנסת הבאים: ברעם (שניים), גוש-חלב, מירון, נבוריה, חר' עמודים, כורזים, כפר-נחום ועוד. ברמת-הגולן נתגלו כמה בתי-כנסת, שתכניתם דומה, אלא שהחופרים מייחסים אותם לתקופה מאוחרת.


באום-אל-קנאטיר שבגולן נמצא בית-כנסת, בו הוסט הפתח ממרכז הקיר הדרומי מזרחה, מן הסתם כדי להציב את התיבה במרכז הקיר הפונה אל ירושלים. הסטה זו של הפתח, יש בה כדי להעיד על תקופת בנייתו המאוחרת של בית-הכנסת, שכן בשלבים קדומים לא היה מקום קבוע לארון. סוקרי בית-הכנסת קובעים, כי הוא נבנה בסוף המאה החמישית או במאה השישית. קביעה זו מבוססת על הפרטים האדריכליים שנמצאו באתר.

בעין-נשוט שבגולן נתגלה, אחר מלחמת ששת-הימים, בית-כנסת, שנחפר ב- 1978. זהו מבנה, שכיוונו צפון-דרום, ופתחו בדרום. הוא מחולק על-ידי שני טורי עמודים לאולם-תוך ושתי סיטראות; ובקיר הדרומי, בין הפתח ובין שורת העמודים המזרחית, בנויה במה לארון. כאן הוסט הפתח מן המרכז מערבה, והחלק המזרחי של הקיר הדרומי רחב יותר מן המערבי ובו הועמד הארון. בית-הכנסת נבנה במאה החמישית. כאן, כמו באום-אל-קנאטיר, מעידה הזזת הפתח ממרכז הקיר הדרומי מערבה ובניית היכל ובמה לכיוון ירושלים על תקופתו המאוחרת של בית-הכנסת.


אף בית-הכנסת במרות שייך לקבוצה זו. צירו צפון-דרום. בדרום שלושה פתחים ושתי שורות עמודים לאורך הקיר המזרחי והמערבי. בית הכנסת נבנה במאה הרביעית. הוא נבנה, כנראה, על יסודותיו של בית-כנסת קדום.


2. מבני בסיליקה עם אפסים לכיוון ירושלים (כגון בית-אלפא) או בלעדיו (רחוב). המבנים הם מבני אורך המופנים אל ירושלים, והפתחים בקיר שמול כיוון התפילה על-פי החלוקה הכרונולוגית. אלה הם בתי-הכנסת מן הטיפוס המאוחר. בניגוד לבתי-הכנסת מן הטיפוס הגלילי, הרי בבתי-כנסת אלה איכות הבנייה אינה גבוהה. רוב קירות בית-הכנסת לא נשתמרו לגובה רב. הם בנויים אבנים פשוטות. חלקם החיצוני אינו מעוטר. החלק הפנימי מעוטר בפסיפסים. חלקם מעוררים שאלות הלכתיות, שכן מופיעות בהן דמויות, ולעתים אף דמויות אליליות, כגון הליוס16.

גם בבתי-הכנסת שאין בהם אפסיס, בנויה במה בקיר הפונה לירושלים. בתי כנסת אלו נבנו בהתאם להלכה שיש להתפלל לכיוון ירושלים, והפתחים נקבעו בקיר שמול כיוון התפילה, בהתאם לפרשנות של התוספתא - אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא במזרח - פרשנות לפיה במזרח הכוונה כמו במקדש, שם הפתח היה במזרח וקדש הקדשים במערב. אף בבית-הכנסת "מזרח" הוא הקיר שמול כיוון התפילה (טיפוס 4 לעיל).

כך בית-הכנסת הצפוני בחמת-טבריה בשלב המאוחר, בו בוטל הפתח הדרומי ונפתחו שלושה פתחים בצפון. במקום הפתח שבוטל נבנה סורג ובימה. כמותו גם בתי הכנסת הדרומיים בחמת-טבריה17. כך בבית-אלפא ורחוב שבעמק. ברמון, שמדרום לקיבוץ להב, בשלב השני של בית-הכנסת שנבנה במחצית המאה הרביעית, הוקמה במה בקיר הצפוני, הפונה לירושלים, והפתחים הם בדרום. בך גם בשלב המאוחר (שלהי המאה השישית). במעון שליד קיבוץ נירים, הכניסה בדרום-מערב, והתפילה לצפון-מזרח - כיוון ירושלים. באמצע המאה השישית נבנתה גומחה בקיר הפונה לירושלים.



בעזה נתגלה ב- 1966 בית-כנסת שנחפר בשנים 1976-1967. המבנה בציר דרום-מערב - צפון-מזרח. הפתחים בדרום-מערב ובקיר הצפון-מזרחי - הקיר הפונה לירושלים, אפסיס. בית-הכנסת בעזה הוא הגדול ביותר שנחשף בארץ. שטחו 26X 30 מטר. יש בו ארבעה טורי עמודים. על-פי כתובת הקדשה, נבנה ניח-הכנסת בשנת 509.

גם בגולן נמצא בית-כנסת מטיפוס זה - קצרין. בית-הכנסת שטחו 15.4 18X מטר, בנוי בציר צפון-דרום. פתחו הראשי שבצפון נשתמר בשלמותו. מסביב לקירות בית-הכנסת - ספסל ישיבה. הוא מחולק על-ידי שתי שורות עמודים, ובקירו הדרומי - במה. מלבד הפתח הראשי, ישנו פתח נוסף ממערב. בית-הכנסת נוסד בסוף המאה הרביעית, והיה קיים עד מחצית המאה השמינית.

3. קבוצה של בתי-כנסת, שתוכניתם שונה משל שתי הקבוצות הקודמות. בקבוצה זו ישנם כמה טיפוסים של תכנית, שנתפסו כטיפוסי מעבר בין הטיפוס הגלילי הקדום לטיפוס המאוחר. להלן נסקור כמה מבתי-הכנסת וננסה לעמוד על מקורה ההלכתי של תכניתם.

המשך המאמר