לדף ראשי
לתוכן הגיליון
חמישה שירים
אברהם (אברי) גלברשטט גיליון מס' 2 - תשס"ז * 2006 עָצְמָה
אָבִי הָיָה חָזָק. בְּיָדָיו הַגְּדוֹלוֹת הֵרִים חֲמוֹר שֶׁנָּקַע רַגְלוֹ וְקָרַס. חִלֵּץ טְרַקְטוֹר שֶׁהֶחְלִיק לִתְעָלָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ. הִמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ עַל אוֹפַנָּיו כְּשֶׁרַגְלוֹ כֻּלָּהּ מְגֻבֶּסֶת. חָבַט בְּבָחוּר גְּבַרְתָּן שֶׁהִתְנַכֵּל תְּכוּפוֹת לְכַלְבָּתֵנוּ. אַבָּא הָיָה חָזָק. רַק פַּעַם אַחַת רְאִיתִיו בְּחֻלְשָׁתוֹ כְּשֶׁאִמִּי עָזְבָה אֶת הַבַּיִת. הוּא יָשַׁב עַל הַמַּדְרֵגוֹת רֹאשׁוֹ בֵּין כַּפּוֹת יָדָיו הַגְּדוֹלוֹת וּמַבָּטוֹ בּוֹהֶה. עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת הִבִּיטוּ חַסְרוֹת יֶשַׁע בְּגֶּשֶׁם הַזַּלְעָפוֹת שֶׁיָּרַד בַּחוּץ וְאִיֵּם לְהָצִיף אֶת הָעֵצִים שֶׁנָּטַע עֵצִים אֲשֶׁר הִקִּיפוּ וְסָגְרוּ עַל בֵּיתֵנוּ. אָבִי הָיָה. (מתוך "ניצוצות של אגדה", עמ' 46, 2006 ) אֲוִיר הָאָרֶץ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה בָּרְחָה אִמִּי מִבֵּית הוֹרֶיהָ מִבְּלִי לְהִפָּרֵד וְעָלְתָה עַל הָאֳנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁעָזְבָה אֶת פּוֹלִין עֶרֶב הַשּׁוֹאָה. נַעֲרָה תְּמִימָה וְכוֹאֶבֶת. אָבִי יָצָא אֶת פּוֹלִין זְמַן קָצָר קֹדֶם לָכֵן. הוּא הִתְגַּיֵּס לַצָּבָא הַבְּרִיטִי, חַיָּל יְהוּדִי בּוֹדֵד בְּאָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, בְּאֶרֶץ הַפַּרְעוֹנִים. הֵם נִפְגְּשׁוּ בָּעִיר תֵּל אָבִיב. אִישׁ גְּבַרְתָּן וְאִשָּׁה עֲדִינָה וְחוֹלְמָנִית מַה הֵם מָצְאוּ זֶה בָּזֶה? רַק אֲוִירַת הַשּׁוֹאָה וַאֲוִיר הָאָרֶץ יָדְעוּ לַעֲנוֹת. (מתוך "ניצוצות של אגדה", עמ' 47, 2006 ) זִכָּרוֹן הִשְׁאַרְתִּי לָךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה חַמָּה, אֶת הַכָּרִית רַכָּה, סֵפֶל קָפֶה מַהְבִּיל וְסֵפֶר שִׁירִים פָּתוּחַ. הִשְׁאַרְתִּי גַּם אֶת תַּבְנִית גּוּפִי עַל הַמִּטָּה כְּדֵי שֶׁתִּזְכְּרִינִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי. בַּבֹּקֶר הֵסַטְתְּ אֶת הַוִּילוֹן אוֹר שֶׁל אֶתְמוֹל הָיָה עֲדַיִן בַּחַלּוֹן. עַל הַשֻּׁלְחָן מִכְתַּב פְּרֵדָה, אַל תִּפְתְּחִי אֶת דֶּלֶת הָאָרוֹן. (מתוך "קלפים טרופים", עמ' 21, 2006 ) קְלָפִים טְרוּפִים מִישֶׁהוּ טָרַף אֶת הַקְּלָפִים. לֹא כָּל יוֹם אַתָּה פּוֹגֵשׁ קוֹסֵם, כֹּהֵן וְשָׂטָן בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר. לֹא כָּל יוֹם אַתָּה נָע בֵּין הַשָּׁמַיִם לְבָתֵּי הֶעָלְמִין וְאֵינְךָ מִתְפַּלֵּא כְּלָל. לֹא כָּל עֶרֶב אַתָּה נוֹגֵעַ בְּשִׂמְלַת מֶשִׁי וּמַשִּׁיל אוֹתָהּ לַנַּחַל. לֹא כָּל לַיְלָה אַתָּה שָׂמֵחַ לְבוֹא הַסְּעָרָה וְנִרְגָּע רַק בַּחֲלוֹמוֹת. לֹא כָּל יוֹם מִישֶׁהוּ טוֹרֵף אֶת הַקְּלָפִים, מַגִּישׁ לְךָ אוֹתָם וְנֶעֱלָם. (מתוך "קלפים טרופים", עמ' 5, 2006 ) אַסְּפָן הוּא אָסַף גְּרוּטָאוֹת וֶהֱבִיאָן לְבֵיתוֹ מֵחַצְרוֹת הַבָּתִּים, מִשְּׂפַת הַיָּם וּכְשֶׁהִזְדַּקֵּן, גַּם מִפַּחֵי הָאַשְׁפָּה הָעִירוֹנִיִּים. הוּא מִיֵּן אוֹתָם לְפִי זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתוֹ נְעוּרָיו וּבַגְרוּתוֹ. לְפִי רִגְשׁוֹתָיו כְּלַפֵּי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם עוֹד אִתּוֹ. גַּם אֶת אִשְׁתּוֹ קָבַר בֶּחָצֵר בֵּין הַחֲפָצִים שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם מָקוֹם בְּבֵיתוֹ. הוּא יָכֹל הָיָה לִרְאוֹת אוֹתָהּ יוֹם יוֹם מֵהַחַלּוֹן וּלְסַפֵּר לָהּ עַל עוֹד פָּרִיט שֶׁמָּצָא, עַל עוֹד זִכָּרוֹן שֶׁאָסַף. אִישׁ לֹא בִּקֵּר מֵאָז בְּבֵיתוֹ. הוּא צָבַע אֶת הַחֲפָצִים, מִסְפֵּר אוֹתָם בִּסְפָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּבְרוּרוֹת. הוּא הַיָּחִיד שֶׁיָּדַע אֶת סֵדֶר הַמִּסְפָּרִים שֶׁל כָּל אֶחָד, אֶת צֹפֶן הַכַּסֶּפֶת שֶׁל הַחֲלָקִים. נִקָּה אוֹתָם מֵאָבָק מִזְדַּמֵּן. הוּא יָדַע אֶת יְמֵי חַיָּיו שֶׁל כָּל כְּלִי אֶת מִסְפָּרוֹ הָאִישִׁי. עִם הַזְּמַן טִיּוּלָיו הָפְכוּ לְיוֹתֵר קְצָרִים וּנְדִירִים וְהַחֲפָצִים שֶׁהֵבִיא הָיוּ קְטַנִּים וְקַלִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. בְּיוֹם סַגְרִיר אֶחָד כְּשֶׁלֹּא יָצָא יָמִים אֲחָדִים מִפֶּתַח בֵּיתוֹ נִכְנַסְנוּ לְדִירָתוֹ. גּוּפָתוֹ שָׁכְבָה בֵּין עֲרֵמַת הַחֲפָצִים. לְיָדוֹ הָיָה חָקוּק מִסְפָּר סִדּוּרִי אַחֲרוֹן אוֹתוֹ הֵכִין מֵרֹאשׁ בֵּין יְדִידָיו, בֵּין גְּרוּטָאוֹת חַיָּיו. (מתוך "קלפים טרופים", עמ' 94, 2006 ) |
בְּאִישׁוֹן לַיְלָה בָּרְחָה אִמִּי
מִבֵּית הוֹרֶיהָ מִבְּלִי לְהִפָּרֵד וְעָלְתָה עַל הָאֳנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁעָזְבָה אֶת פּוֹלִין עֶרֶב הַשּׁוֹאָה. |